פרק יט' – פרשת הכסף של האלמנה
בוקר אחד התדפקה על דלת ביתו של מרן ר' יוסף אישה מרת נפש. לפי לבושה הדל ניכר בה שאיננה משועי הארץ. מכונסת בתוך עצמה וממעטת לדבר. אמש הגיעה עם השיירה שעלתה לצפת, ובכל זאת היו שבילי הסמטאות בעיר נהירים לה ככף ידה.
– האם נמצא ר' יוסף בבית? האוכל לדבר עמו? עניין דחוף יש לי אליו, לשם זה הגעתי אתמול מירושלם.
אכן, בעוד שעה קלה יענה ר' יוסף לכל הפונים אליו ותוכלי לשטוח לפניו את עניינך. – ענתה אשתו של רי"ק, והמשיבה להתבונן באישה הבאה: ספק הכירתה, ספק לא הכירתה.
־ הצרות הן המשנות את פני האדם – אמרה האורחת הירושלמית שהבחינה, כי שוב אין מכירים אותה בצפת.
והנה נפתחה דלתו של מרן (-מורנו), והאישה נכנסה לדבר אל האיש, שכה ציפתה לעזרתו.
– הנני אלמנתו של ר' שלמה סיריליו, נשמתו בעדן. ומאז נתבקש בעלי לישיבה של מעלה, אנחנו בצרות גדולות. נשארתי עם כל ילדי היתומים כמעט מחוסרי לחם. והנה בתי הגדולה הגיעה לפרקה, ואין לי פרוסה לפורסה כדי להשיאה.
– במה אוכל לעזור לך? את ר' שלמה כולנו זוכרים מן הימים שבהם התגוררתם בעירנו, ומפירושו לתלמוד ירושלמי כולנו שותים.
– בעלי בטרם מותו ציווה עלי לגבות את החוב המגיע לו מר' יעקב, הלא הוא אחד מחשובי פוסטט שבמצרים. וכבר שלחתי לו בידי שליח, שימסור את את הכסף לידי ר' יצחק אבן אלאשקר, והאחרון ימצא דרך להעביר את החוב אלי.
– וכמה הוא חייב לך? – שאל רי"ק.
– חמישים סולטני!! (מטבע שפני הסולטן חקוקים עליו) בחמישים סולטני אני יכולה לתת נדוניה לבתי, וגם לנו ירווח מעט.
– ומה בקשתך ממני?
– יעצו לי בירושלם, כי אכין מכתב לר' יעקב ואבקש מכבוד תורתו לחתום עליו. בטוחתני, כי ישעה האיש לפנייתו.
– אם רק יועיל הדבר לבני ביתו של ר' שלמה, אעשה זאת בחפץ לב.
– הנה המכתב אשר הכין הסופר בירושלם.
אמרה האישה.
ר' יוסף פתח את גליון הנייר וקרא:
רודף צדקה וחסד, שר גיבור ונעלה, הרב ר' יעקב יצ"ו.
הנה באנו לכבוד גדולתך, כי שמענו שהיסבת לעשות חסד עם החיים ועם המתים, על דבר חמישים הסולטני אשר הנך חייב להחכם ר' שלמה סיריליו. הנה האלמנה של החכם הנ"ל ויתומיה נשארו במצוקה ובחוסר כל. ולה בת שהגיעה לפרקה, ואין לה במה להשיאה, כי ביתה ריקם מכל טוב. והיא מר לה. – – –
ואתה עשה תעשה כמנהגך הטוב ותשלם את המגיע לר' יצחק בן ר' משה אלאשקר, והוא יעביר את הכסף לאלמנה.
יצוו ה' ברכתו לך כי טוב ה' לכל.
כנפש אחיך דורשי שלומך וטובתך כל הימים.
ר' יוסף נטל את נוצת האווז, טבל אותה בדיו השחורה וחתם את שמו בצד הימני של הגיליון.
על גבי המכתב היה כתוב: רודף צדקה וחסד, שר גיבור ונעלה, הרב ר' יעקב, מצפת תובב"ב (-תבנה ותכונן במהרה בימינו) יוסף קארו.
האלמנה הודתה לרי"ק ופנתה לדרכה. היא לא ידעה באותם ימים שהודות למכתבה זה תישאר דוגמת חתימתו של מרן עד ימינו אלה.