פרק כ"ד – עלילת הריגול
לביתו של מרן הגיע שליח בהול מהאי נקסוס אשר באיי יוון. באותם הימים נתן הסולטן סלים את האי לשליטתו המוחלטת של דון יוסף נשיא לבית מנדז. שי זה הוענק לו כהוקרה על עזרתו הרבה לממלכה העות'מנית.
בנקסוס נאספו הרבה יהודים פליטי הגירושים מספרד ומפורטוגל והם עבדו את ה' בגלוי ללא כל רדיפות ומצאו שם את פרנסתם בכבוד.
יד ימינו של דון יוסף היה הרופא דוויד או דאוד כפי שקראוהו העות'מנים. איש זה היה גם מרופאיו של הסולטן וגם עוזרו של דון יוסף. מתחילה שמח וסמך דון יוסף על הרופא דוויד, אולם עד מהרה נודעה לו טעותו המרה. דאוד קשר קשר עם השגריר הצרפתי מר גרנדשומפ שישב בקושטא. קשר זה נועד להעליל על דון יוסף עלילה, שבסופה היתה פוגעת קשה מאוד גם ביהודים בכל הממלכה העות'מנית, בשיחה עם גרנדשומפ סיפר דאוד כי יש בידו הוכחות, שדון יוסף שיקר את הסולטן וכי הוא כותב בכל יום מכתבים המגלים את סודות הממלכה העות'מנית לאויביה. מכתבים אלה מופנים לאפיפיור ברומא, למלך ספרד, לדוכס מפלורנץ (באיטליה) ולשאר הממלכות הנוצריות באגן הים התיכון. ובמלים אחרות: דון יוסף מנדז הוא מרגל.
שגריר צרפת לא בדק את אמיתות דבריו של דאוד. הוא מיהר להעביר את הידיעות למלכו בצרפת והוסיף כי עוד מעט קט ויעלה בידו להפיל את השונא הגדול לצרפתים הנוצרים, אשר מצויים בחצר הסולטן.
גרנדשומפ ביקש את עזרתו של בית המלוכה מבחינה כספית ואף נענה. וזאת לדעת, באותם ימים שרר מתח מדיני רב בין שליטי הארצות הנוצריות ובין הממלכה העות'מנית המוסלמית.
בחצר הסולטן שימש באותם הימים הווזיר הגדול סוקוללי. איש זה קינא מאוד בהצלחותיו ובחריצותו של דון יוסף וחיפש תואנה להתנכל לו וליהודים.סוקוללי חיכה רק לעיתוי המתאים. אם היה דאוד מצליח במשימתו הרי שגם סוקוללי היה עוזר כנגדו.
אך ה' ברחמיו המרובים סובב את הדברים, כך שבא ידיד לדון יוסף וגילה את אוזנו על מעשי דאוד הרופא ובגידתו. וכך הלך דון יוסף אל הסולטן סלים והוכיח לו את נאמנותו אליו.
הסולטן כעס והוציא פקודת הגליה לדאוד. בגלות זו היה עליו לשהות באי רודוס אשר בקרבת חופי טורקיה בים התיכון ולרצות עונש מאסר עולם.
אבל המעשה גרם לזעזוע בקרב קהילות היהודים, שהנה אחד מאחיהם היה ממיט עליהם שואה. על פי בקשת דון יוסף נקהלו כל רבני קונסטנטינופול, היא קושטא, והחרימו בחרם חמור את המלשין דאוד. לאות הזדהות יצא חרם גם מקהילת סלוניקי המפוארת בחודש אלול שנת ש"ל. כחותם על החרם היה המהרשד"ם (-ר' שמואל די מודינה) מגדולי החכמים בדור ההוא ומתלמידי ר' יוסף טיטאצק.
והנה בחול המועד סוכות שנת של"א הגיע שליח למרן רי"ק, כדי שגם קהילת צפת תחרים את הבוגד ולמען ישמעו וייראו. ר' יוסף שמע את דבר השליחות ואמנם הסכים לפרסם חרם גם מטעמו ביודעו את מעלתו של דון יוסף, שדאגתו נתונה בעיקר לאחיו היהודים, ובהבינו את חומרת המעשה של דאוד. אולם מרן ביקש מהשליח להמתין עד תום חג הסוכות, ואז יוכל בית הדין לפרסם את החרם. ואמנם כך היה. בכ"ד בתשרי של"א חתם בית הדין של צפת בראשות מרן ור' משה מטראני. תם מעשה הריגול ולא נשלם.
חלפו חדשים אחדים, שוב הגיע שליח מדון יוסף לצפת. דון יוסף הביע ל"מחבר" (-כך כונה ר' יוסף קארו בידי פרשני ה"שולחן ערוך") את קורת רוחו מהצטרפרתו לחרם. הוא ראה בכך אחדות יהודית שנועדה גם לחזק את מעמדו כשתדלן בחצר הסולטן.
הפעם היתה בידי השליח הצעת עזרה למרן בהדפסת ספריו. דון יוסף ידע שההוצאות הכספיות להדפסת ספרים בגודל כמו ה"בית יוסף"-ו"השולחן ערוך" וגם "הכסף משנה" הן הוצאות גדולות מאוד. שכן למשפחת מנדז היו שני בתי דפוס באותה התקופה; אחד בעיר קושטא, ואחד בכפר סמוך קורוג'ישמי. לפיכך הציע דון יוסף לסייע למרן בדבר.
אולם לא איש כרי"ק יסכים לקבל אפילו חשש של תמורה למעשה החרם, שאותו ראה בנחוץ על פי הדין. הוא דחה באדיבות מרובה את ההצעה החשובה והמפתה. למעשה העדיף לבקש את עזרתם של רבני איטליה בהבאתם לדפוס של חיבוריו החשובים.
התמונה מראה כי: בנמל האי רודוס, בים התיכון, עגנה ספינת נוסעים.
יתכן שהיתה שייכת לצי של ונציה. הציור מתקופת הארועים שבספר.
