פרק יב' – התייר מתימן
את אותה הישיבה תיאר שלושים שנח אחרי כן המשורר התימני זכריה בן סעדיה אלצ'אהרי.
כיצד הגיע זכריה מתימן לצפת? הוא יצא כנוסע ותייר מתימן בדרך הים עד שהגיע לסוריה אחרי טלטולים רבים. מסוריה עשה דרכו ברכיבה על חמור עד לבירת הגליל.
בשבת הראשונה ששבת בעיר ביקש זכריה אלצ'אהרי להיכנס לישיבה של רי"ק, והנה המקום מלא וגדוש באנשים. אבל זכריה ידע כי אסור לו לוותר על החוויה המיוחדת של האזנה לדרשה של גדול הדור. בקושי רב מצא לו פינה לשבת ליד מזוזת הבית.
על הישיבה הוא שמע עוד בתימן, ועתה הזין את עיניו בספסלים המסודרים בשורות שורות ועליהם יושבים התלמידים שמספרם הגיע למאתיים. בראש בית המדרש ישב ר' יוסף על כיסא ודרש את דרשתו. בגלל גובהו של המקום, שהיה כגובה שתי קומות, נשמעה כל מלה ומלה.
הדרוש הזה כלל מאמרים בדרך הפשט וגם הסברים בדרך הקבלה. מן הפסוק בתהילים (יט, ח') "תורת ה' תמימה משיבת נפש" פנה מרן רי"ק לדבר בנושא של כוחות הנפש אשר ניתנו לאדם. שאם יבין האדם את כוחות הנפש, יוכל לנצל אותם ביתר שאת להתעלות בעבודת ה' יתברך.
שעה ארוכה דרש והסביר, חילק ומיין, כשהוא מרתק את שומעיו. כשסיים את הדרוש רמז ר"י לתלמידיו לעמוד, ובטרם הלכו ופרשו ממנו קבע מרן לכל תלמיד ותלמיד איזה פרק ילמד במשנה, בזאת נפרדו ממנו לשלום.
לזכריה היתה זו חוויה רוחנית מרשימה: נפשו של המשורר התפעמה מאוד, והוא העלה את רשמי ביקורו על הכתב. הוא המשיך לבקר בישיבות צפת האחרות. באותם ימים היו בצפת עוד שבע עשרה ישיבות, שבכולן רבו הלומדים ותלמידי החכמים. אותה שנה, שביקר זכריה אלצ'אהרי בצפת, שנת שמיטה היתה; אפילו חקלאים, שלא מצאו להם עבודה חילופית בתעשיית בגדי הצמר – ישבו בישיבה ולמדו. לפיכך היו ישיבותיה של צפת מלאות וגדושות. אולם אין ספק שהישיבה של רי"ק עלתה על כולנה, שהרי מעלתו הרוחנית של ראש המתיבתא הקרינה על כל הסובבים אותו.
בית מדרשו של מרן ר' יוסף קארו, עודנו עומד על תילו בצפת. במקום זה לימד את תלמידיו ודרש בכל שבת.
