פרק י' – המוות הנורא
תוך ימים מעטים הפכה העיר סלוניקי לעיר רפאים. החנויות כמעט ולא נפתחו, המיקח והממכר נדמו. הנמל הסואן היה סגור; הפועלים לא הגיעו כדי לפרוק את האוניות העוגנות. כרכרות ועגלות לא נשמעו בהילוכן על אבני המרצפת ברחוב. בבתי הכנסת נידלדלו המניינים עד כדי מחצית, ולבתי המדרש לא הגיעו הלומדים – המגיפה השתוללה בעיר.
רופאיה של סלוניקי היו עמוסי עבודה, הם הלכו מבית לבית משעות הבוקר המוקדמות עד לעת ליל. רק במקום אחד שגשגו העסקים, אצל מי שמכר עשבי מרפא. גם בחנות זו כבר לא ניתן היה להשיג את כל מה שהרופא רשם.
כל יום נוסף של המגיפה הגביר את הדממה ברחוב. אנשים מיעטו לצאת לרחובות. מי שמוכרח היה לצאת התהלך מדוכא וחשש לפגוש מכר או מודע. מי שהיה עדיין בקו הבריאות טיפל בחוליו בבית או אצל השכנים, רק אנשי החברה קדישא, שעסקו בגמילות חסד של אמת, היו עסוקים ביותר.
בבתים פנימה היתה חרדה: מי יהיה הבא בתור להידבק במחלה? או מי, חלילה, לא יתגבר על הפגע הרע שירד על סלוניקי?
גם בבית קארו היה המצב חמור: שלושת ילדיו של ר' יוסף שכבו חולים ותשושים. הבנים, יצחק ויהודה, וגם בואינה, הבת, קדחו מחום גבוה. אשתו של ר' יוסף היתה תשושה מטיפול בחולים והלכה לנוח מעט. ר' יוסף ישב בחדרם של הקטנים. בנוסך על היום השבועי, שנהג להתענות בו, קיבל על עצמו יום נוסף של צום. הוא הרבה לתת צדקה לאותם עניים שעוד חיזרו על הפתחים.
באה שבת. רי"ק ישב לשמור על החולים כשהספר פתוח בידו ושפתיו לוחשות. כל רגע פנוי, שילדיו לא נזקקו לו, הוא הקדיש לתפילה וללימוד. לפתע הופיעה אדמימות בפניהם, הוא ידע שהחום עלה. וזה היה סימן מבשר רעות. הוא שמע את בכיות הנשים בבתים הסמוכים, כאשר פקדו אותם אסונות, אבל בליבו היה סמוך ובטוח, שהקב"ה יאזין לתפילותיו.
– כמה נפלאה היא הילדה הזאת – חשב – ממש טובה, כשמה כן היא. ר' יוסף ביקש להגיש לה תרופה מן הבקבוק, אולם כשהגיע למיטתה עם המשקה ראה, שעיניה עצומות והחיוורון פשט על פניה.- – –
סאת היסורים של משפחת קארו רק החלה. באותה שבת נתבקשו לבית עולמים גם הבנים יצחק ויהודה. למחרת נכרו בבית העלמין של סלוניקי שלושה קברים רעננים.
בבית ר' יוסף ואשתו נותרו שלוש המיטות ריקות כמו בהרבה בתים בסלוניקי, שהמוות עלה בחלוניהם.
כל מיודעיו של ר"י באו לנחמו, שכן המגיפה שככה. ר' אברהם טריוויש צרפתי, שלא היה בעיר שלח לו איגרת תנחומים. התאריך היה :
"יענך ה' ביום צ'ר'ה," כלומר שנת רצ"ה.
וכה כתב:
יהי רצון שייהפך האבל ל"אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך" (קהלת ט, ז) כי כבר רצה אלקים את מעשיך. – – –