פרק ז' – הסכין החריף
כאמור, הסבירה אדריינופול פנים לר' יוסף. הוא מצא במקום חיים רוחניים פעילים מאוד. כאשר ביקר בישיבתו של ר' יוסף פאסי גילה שזהו מרכז תורני חשוב אשר נוסד עוד בשנת רע"ה לאחר שעזב ר' יוסף פאסי את סלוניקי והגיע לאדריינופול.
את ר' יוסף פאסי לא היה צריך להציג לפני רי"ק, הוא שמע עליו עוד בילדותו, לפני הגירוש, כאשר היו מספרים עליו שהוא מבחירי תלמידיו של ר' יצחק אבוהב גאון קסטיליה. לא היתה זו הפתעה לראות שכאן ממשיכים בשיטת הלימוד שהיתה נהוגה אצל ר' יצחק אבוהב. דרך לימוד זו היתה מוכרת לו גם מהתקופה שלמד אצל מהר"י בירב במצרים שכן זה האחרון גם יצק מים אצל הגאון הקסטילייני.
כאן בישיבה הכיר את בחירי התלמידים, שהחשוב בהם היה ר' אהרן מטראני. ר' אהרן זה נודע בכינויו "בעל התוספות" שדבק בו בשל הבנתו העמוקה בתלמוד, ממש כמו אחד מבעלי התוספות. איש כזה היה מתאים ללמוד עם רי"ק. השניים הרבו לעיין שעות ארוכות בחדווה רבה.
כך הכיר גם את ר' יוסף מטראני, אחיו של ר' אהרון, שגר בסלוניקי ושלח את בנו המצויין ר' משה ללמוד בישיבת ר"י פאסי. נער זה זכה ברבות הימים לכינוי המבי"ט (מ'שה ב'ן י'וסף מט'ראני) ושמו יצא בעולם. בשנים אלו עדיין לא העלה ר' יוסף על דעתו שהם עתידים להיפגש שנית בצפת ולעמוד שם בראש ההנהגה המקומית ולהיסמך יחדיו בסמיכת חכמים אצל ר' יעקב בירב.
גם בבית גיסו, ר' שמואל סבע, שהיה ראש ישיבה, פגש רי"ק תלמידים וחכמים רבים. אחד מיוחד שהתרועע עמו וקבע עתים ללימוד אתו בצוותא היה ר' אברהם טריוויש המכונה צרפתי.
מי היה אותו ר' אברהם? ומה גרם לר' יוסף להתיידד עמו?
ר' אברהם היה בן למשפחת חכמים מצאצאי רש"י.
הוא נולד במנטובה אשר באיטליה הצפונית. בצעירותו הקדיש את כל עיתותיו לתורה ולמעשי חסידות, כך הלכה והתפתחה אישיות מיוחדת שהצטיינה בלימוד ובמידות. רחוקים היו חייו מלהיות חיי רווחה, העוני והדוחק הכריחו אותו להשכיר את עצמו בגיל עשרים כמורה לתלמידים בעיר רוביקא. בדרכו זו נדד מזרחה ושם מהלך יום אחד מהעיר פיררה מצא את מחייתו.
כאמור, גם ברוביקא לא היו חייו קלים. את יומו היה עושה עם התלמידים ואת לילותיו בילה בקיטון צר וקטן אשר בקומה העליונה של אחד הבתים. נראה שידו לא השיגה לשכור לעצמו חדר מרווח יותר.
בלילות שבת היה חש בעונג רוחני גדול, בשעות אלו היה לומד כל מה שליבו חפץ. פעם אחת, בשבת פרשת בשלח שנת ר"ן עסק ר' אברהם בתלמודו במשך שעות ארוכות בעיון רב, עד… עד כי נעצמו עיניו. והנה…
איש שיבה, בעל זקן ארוך, חגור אזור עור למותניו נכנס אל החדרון מצד הפתח אשר בצפון וישאל לאמר:
-בני! מי הוא הגדול שבנביאים?
ר' אברהם, נרעש כולו למראה הזקן הטוב, ענה:
– משה רבנו, עליו השלום, הוא הגדול שבנביאים. הן מקרא מפורש הוא "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה". (דברים לד, י').
– אם כן, למה לא שר משה את השירה ההיא (-שירת הים) לפני טביעת המצרים? – הקשה איש השיבה – שהרי נביאים אחרים, פחותים ממשה רבנו במעלת הנבואה, אמרו דברי נבואה על מה שעתיד להיות.
השיב ר' אברהם:
– באותה העת, עדיין לא היו ישראל חזקים באמונת ה' ולא היו אומרים שירה. עד שיראו במפלתם של המצרים ובהצלת עצמם. לכך המתין משה כדי לאומרה יחד עמהם.
שמחה גדולה פשטה על פני הזקן והוא אמר:
– בני זאת היא התשובה האמיתית. הרי מפורש בכתוב: "וירא ישראל את היד הגדולה" וגו' "ויאמינו בה' ובמשה עבדו״. אחרי כן נאמר: "אז ישיר משה ובני ישראל".(שמות יד, לא).
ופתאום נעלם הישיש ואיננו…
ר' אברהם נפעם ונרגש על כי זכה לגילוי אליהו הנביא. ואולם הוא שמר את הדבר בסוד ימים רבים.
גדולתו של ר' אברהם טריוויש בתורה לא נשארה חבויה. שמו של האברך הצעיר יצא בכל קהילות ישראל כפוסק גדול. חכמי ישראל דוגמת הר'בי א'ליהו מ'זרחי החלו לשלוח אליו שאלות בחיי יום יום ברצותם לקבל את חוות דעתו במקרים מסובכים. מובטח היה לשואלים כי רוח החכמה שבו ישיאנו להשיב לכל הפונים בטוב טעם ודעת.