פרק יא' – עם תלמידיו ראשי הישיבות
אחרי המאורעות הללו פסקה גם מלחמת ונציה. ר' יוסף החליט לשים פעמיו לארץ ישראל.
כשהגיע רי"ק לצפת בשנת רצ"ו נתקבל בכבוד גדול על ידי קהילת החכמים בעיר. החכם ר' יעקב בירב שמח להיפגש עם מי שהיה תלמידו המעולה עוד בגולת מצרים.
השניים ישבו והשתעשעו בדברי תורה שעות ארוכות, ומהר"י בירב הציע לר' יוסף להצטרף לבית דינו בצפת; שכן שמו של העולה החדש מאדריינופול היה כבר מפורסם כפוסק מיוחד בדור ההוא. ההצעה נתקבלה.
שנתיים אחרי כן, בשנת רח"ץ, סמך ר"י בירב את מחבר ה"בית יוסף" בסמיכת חכמים. (על כך ראה בספר אודות ר' יעקב בירב.) אולם בכך לא היה די. ר' יוסף יסד ישיבה והחל להרביץ תורה בתלמידיו.
בין התלמידים הללו נמנו ר' משה אלשיך, אשר כבר ישב לפניו בישיבה באדריינופול בעודנו נער.
ר' משה גלנטי שהיה דיין, ואחד מחכמי צפת החשובים. ראש המקובלים בבירת הגליל ר' משה קורדבירו אשר רבו אמר עליו את הפסוק: "בני אם חכם לבך, ישמח לבי גם אני" (משלי כג, א) ואף שאל ממנו לפרש לו מקומות סתומים בספר הזוהר. וגם ר' אלישע גליקו שהיה אחר כך ממלא מקומו של מרן (-מורנו) כראש הישיבה.
תלמידים אלו ועוד רבים אחרים, ששתו בצמאון מתורתו, היו מתייחסים למורם ורבם ביראת כבוד נוראה, עד שכינו אותו "המלך הקדוש".
תמונה קדומה זו מתארת את העיר צפת, הרובע היהודי בנוי במדרון המערבי ובמדרון הצפון-מערבי של ההר (בשמאלה של התמונה).
