פרק ד' – דיון חשוב בפמליה של מעלה
להחלטתו של ר' יוסף קארו לחבר את הספר החשוב קדם דיון נוקב, דיון שנערך בפמליה של מעלה אצל הצדיקים הנהנים מזיו השכינה: יש להטיל על אחד מחכמי הדור תפקיד נכבד מאוד: כתיבתו של ספר אשר ירעיש את העולם כולו. חיבור הלכתי – אשר עתידים להשתמש בו בכל יום, שעה שעה ובכל הדורות. שכן החליטו בשמים, שהדור צריך ספר שיקבץ ויאסוף את כל ההלכות ומקורותיהם, כדי שיוכלו להסיק מסקנות על פי מסורת ההלכה העוברת מדור לדור.
המועמדים למלאכה בכבדה זר היו שלושה חכמים ששמם היה יוסף. הלא הם ר' יוסף טיטאצק, ר' יוסף בן לב, המכובה מהריב"ל, ור' יוסף קארו. והיו בפמליה של מעלה כאלה שטענו כי ר"י טיטאצק הוא האיש המתאים, ונימוקם עמהם. היו אחרים שסברו כי ר"י בן לב הראוי מכולם. אחרים דברו בעד ר"י קארו.
עמדו ושקלו את גדלותם בתורה ומצאו שהם שווים בתורתם, ולא היתה יכולת להכריע בין שלושת הנבחרים. אולם היה מי שאמר בישיבה של מעלה, כי רי"ק (-ר' יוסף קארו) הוא העניו שבכולם!! לפיכך ראוי להטיל עליו את התפקיד וכן הסכימו הכל.
כך עלתה בדעתו של ר' יוסף לחבר בתחילה את ה"בית יוסף", ואחרי שנים לכתוב קיצור ממנו, הלא הוא ה"שולחן ערוך". ומדוע קראו כך? שיהא מוכן לאדם למצוא את ההלכה כשולחן ערוך.
התחלת העבודה הנפלאה הזאת היתה כאמור בניקופול. מסיבות שונות עזב ר"י את העיר ניקופול בשנת רפ"ב כשמגמת פניו העיר אדריינופול.
עיר זו הנקראת כיום אדירנה ומצוייה בשטחה של טורקיה האירופית היתה באותו פרק זמן אחד ממרכזי היהדות. כאזרחי הממלכה העות'מנית נהנו היהודים מכל הזכויות של חופש הדת.
באדריינופול היו קיימים מאז ומעולם שלושה בתי כנסת של יהודים איטלקיים ובית כנסת אחד של אשכנזים. לאחר גירוש קסטילייה החל להגיע זרם קבוע של מגורשים ועד מהרה נוספו עוד כשמונה בתי תפילה שנקראו "קהל ארגון" "קהל קטלוניה" "קהל טולידו" וגם "קהל גירוש"; לאמור שחברי הקהילייה הזו הם בני הגירוש ומצאו מנוח במקום זה מצרותיהם.
עם הבאים הגיע גם זרם דל של טפרים וחיבורים תורניים. מרביתם היה עדיין בכתב יד ומיעוטם בדפוס. לר' יוסף נפתחו כאן שערים חדשים לעיון וגם להרבצת תורה בתלמידים.
גם הקשר עם קהילות חשובות אחרות כמו בקושטא ובסלוניקי היה הדוק יותר, ומכאן גבר פרסומו של ר' יוסף בעולם היהודי של אז.
לימים כאשר נשא לו לאישה את בתו של ר' חיים אבן אלבלג מאדריינופול, והוא אז כבן שלושים, הקים לו בית משלו. אשתו זו נפטרה בדמי ימיה, כנראה ממחלה ממארת, ולא השאירה לו בנים, רק בת אחת, תמה שמה.
כעבור תקופת האבל החלו ידידיו להפציר בו כי עליו לשאת אישה בשנייה; הם ביקשו להפיג את בדידותו. והוא בא בקשרי שידוכין עם בתו של ר' יצחק סבע (סמך סגולה) ואחותם של ר' שמואל ור' יעקב. שני הבנים, כמו אביהם, היו תלמידי חכמים ולמדנים מובהקים. אולם עיקר הייחוס של אשת-רבי-יוסף-השנייה היה דווקא מצד סבא שלה, הלא הוא ר' אברהם סבע. לר' אברהם יצאו מוניטין בקרב חכמי ספרד ואילו גדולי ארצות המערב רואים אותו כבן מרוקו לכל דבר. (על הענף המשפחתי הזה ראה בנספח ג').