פרק ב' – צרות רודפות צרות
הימים הבאים לא בישרו טובות למשפחת קארו בליסבון. שמועה אחת רדפה את השנייה, עד שצצה ועלתה הידיעה כי צפוי גירוש לכל היהודים מכל מדינת פורטוגל, ובעיקר לריכוז הגדול המצוי בליסבון הבירה.
זאת היתה מכה קשה. אחר שנדמה היה כי היהודים שבאו מספרד הצליחו להסתדר מעט בארץ השכנה, נאלצו עתה לנדוד בשנית. הקנאות העיוורת של הכנסיה הנוצרית כבשה את ארמון המלוכה. המלך מנואל ואשתו, שהיתה בתם של פרדיננד ואיזבלה מקסטילייה, החליטו על הגירוש החדש למען יהיה כל חצי האי הפירנאי פנוי מיהודים.
שוב אחזה משפחת קארו במקל הנדודים כמו כל יהודי פורטוגל. הם ניטלטלו במשך שנים אחדות מספינה אחת לשנייה ומנמל לנמל בחופיו הדרומיים של הים התיכון עד הגיעם לקהיר בירת מצרים. ר' יצחק קארו המשיך עד לקושטא, ור' אפרים נשאר עם משפחתו בקהיר. שם בשכונה היהודית של פוסטט (-שמה הקדום של קהיר) פגש ר' יוסף, האברך הצעיר, את בן ארצו ר' יעקב בירב.
שמו של ר"י בירב הלך לפניו, הוא היה ידוע כבעל מוח חריף במיוחד וכמי ששימש כדיין בארצות המערב בעיר פאס והוא אז בן שמונה עשרה שנים בלבד. ר' יעקב ידע מחצית הש"ס (-התלמוד) בעל פה, והמחצית השנייה היתה שגורה על לשונו. לא ייפלא כלל שר' יוסף ביקש ללמוד מפיו. לימודם הפורה בצוותא יצר אצל ר' יעקב בירב הערכה מיוחדת לתלמידו המעולה. כל זאת מבלי לדעת שעתידות דרכיהם להיפגש בעיר הקודש צפת, בארץ ישראל.
הנה התרגשה על ר' יוסף צרה גדולה. אביו ר' אפרים נפטר עליו. מלבד התחושה הנוראה שאותה חש כל בן בעת פטירת האב והמורה – התברר לר' יוסף, שאין לו מי שיכלכל אותו. הוא עמד בפני בעיית פרנסה; שכן אם יאלץ לדאוג לקיומו, יגרע הדבר משעות הלימוד היקרות לו כל כך. אולם גם כאן זימן לו הקב"ה עזרה ממקור בלתי צפוי.
הרובע היהודי העתיק בליסבון.