פרק ה' – צרור קטן ובו צרורות אחדים
כמו משפחת קארו גם משפחת סבע גלתה לפורטוגל בגירוש ספרד. בני סבע הגיעו לראשונה לעיר אופורטו בצפון פורטוגל.
הדבר היקר ביותר, שנשא אתו ר' אברהם בדרכי נדודיו, היה צרור קטן שהכיל כמה "צרורות". במקום מוצנע הסתיר אבי המשפחה מספר ספרי לימוד הכרחיים וכתבי היד של חיבוריו. פירושו הראשון בענייני הלכה, שאותו חיבר בימי נעוריו, שנקרא "צרור הכסף" ו"צרור המור" על התורה, על חמש מגילות ועל מסכת אבות ועוד.
בהיותם באופורטו יצאה הגזירה, שהמלך מנואל ציווה להחרים את כל ספרי היהודים. ר' אברהם נפרד מכל ספרי הלימוד שהיו כל כך יקרים לו. אבל את יצירותיו החביא במסירות נפש. הוא קיווה לימים טובים יותר, שיוכל להביאם לדפוס. והנה נאלצה המשפחה לעבור לליסבון בירת פורטוגל.
בעיר זו, שבנייניה מפוארים ויפים, קרהו אסון גדול. בגזירת שמד שנגזרה על כל הילדים היהודים עד גיל שמונה עשרה, נלקחו שני בניו.
־ ילדים אלה נסחבו בכוח לתוך תהלוכת ילדים יהודיים, שהוכנסו בעל כורחם לאולמות הבנסיה ונטבלו שם לנצרות בניגוד לרצונם ובניגוד לרצון הוריהם.
לא די שהועברו על דתם, אלא שהם נחטפו ונשלחו לבתי נוכרים היישר מ"הטקס" כדי להתחנך כנוצרים. ר' אברהם, כמו הרבה הורים שלא ידעו מה מצפה להם, לא ראה עוד את בניו עד עולם.
אחרי אסון זה ביקש ר' אברהם סבע למצוא נחמה במחמד עיניו, כלומר בפירושיו; הוא היה אומר לעצמו כי טובים דברי תורתו מבנים, אולם ללא הצלחה רבה, בעודנו מדוכא מייסורי נפשו באו לפתע שני יהודים לביתו.
אנשים אלה סיפרו כי שמעו שיש עמו פירושים שחיבר וברצונם להסביר לו כי החזקתם היא ממש סכנת נפשות. השמועה אומרת בעיר, כי מי שנמצא ספר בידו – נהרג מיד בפקודת המלך.
את צערו של ר' אברהם אי אפשר היה לתאר. בלילה אפל יצא עם כלי חפירה, ולא הרחק מביתו בחר לו עץ זית רענן ויפה והחל חופר לידו בור. בשקט, בשקט כשדמעות נושרות אל תוך הבור, עשה את מעשהו, מפחד השכנים מסביב. ואז באחת הביא את כל צרורותיו היקרים וקברם בבור, כשהוא מכסה אותם באדמה. הוא קרא לזית הזה: אלון בכות.
ייתכן כי במחשבתו של ר' אברהם פיעמה עדיין הזיקה לימים שיוכל להוציא את פירושיו מן הבור, אולם כאשר הושלך לבית הכלא, ושם נמק במשך שישה חדשים השכיחו הצרות האחרונות את הראשונות מליבו.
הוא ראה בכך זכות אבות כאשר הצליח להימלט מאדמת חצי האי הפירנאי עם בנו יצחק ולהגיע למרוקו לעיר פאס. כאן בילה אחדות משנותיו. ואחרי עת רגיעה החל להיזכר בפירושיו הקודמים והעלה אותם מעט מעט על הנייר מחדש. כך נדפסו ונותרו עד ימינו "צרור המור", שהוא פירוש אהוב מאוד על כל בני מרוקו, ו"אשכול הכופר" על חמש מגילות. בעל מופת היה ר' אברהם סבע וזכה לחולל נסים. אם בכוח תורת הקבלה ואם בכוח צדקותו הגדולה נעשו לו אותות רבים. האגדה מספרת כי בסוף ימיו עזב את פאס שבמרוקו ועלה על ספינה הנוסעת לאיטליה. כאשר היה ר' אברהם בדרכו, והנה קמה סערה גדולה.