פרק טז' – המתנגד שנכנע
הספר, כשיצא לאור, זכה להד רב ועצום בין מבחר הלומדים, חלק מחכמים אלו חייב את החיבור וראה בו ספר חשוב, שיסייע לכל תלמידי החכמים. אך אצל כמה מגדולי הדור עורר ה"בית יוסף" התנגדות.
החריף שבין השוללים את הספר היה מהר"י בן לב. בבית מדרשו אשר בסלוניקי אסר על תלמידיו להשתמש בספר החדש לפי שהוא גורם למעוט הבקיאות. שכן, לדעת ר' יוסף בן לב, אם ימצאו התלמידים את מקורות ההלכה בחיבורו של מרן, לא ישננו אותם בעל פה. איסור זה היה בתוקף עד לאותו מקרה:
פעם ישב ר' יוסף ן' לב עם תלמידיו בבית המדרש ולמדו בארבעה טורים של ר' יעקב בן אשר. ר' יוסף ביקש לאמור לתלמידיו את מקור ההלכה המובאת בטור – ונתעלמה ממנו. חשב וחשב, אימץ ר"י את זכרונו ולא העלה דבר. המתין שעה קלה, ולא נזכר, כאילו היה מוחו ריק. בתוך לבבו ידע מהר"י בן לב כי זכר לפנים את מקורות ההלכה הזאת ולא קרה לו בימי חייו שלא זכר להגיד לתלמידיו – הרי שינן את הדברים עשרות רבות של פעמים.
אבל הוא ראה בכך אות מן השמים וסימן, כי ספרו של מרן נחוץ מאוד, וכי חייבים ללמוד בו. לפיכך חזר בו מאיסורו ואמר לתלמידיו:
– רואה אני כי מן השמים רוצים שספר "בית-יוסף" יתפשט בעולם, לכו וראו את מקור ההלכה בספרו של מרן.
ואמנם נגשו התלמידים וראו, שהדברים היו ברורים ופשוטים בתכלית. כך הפך מתנגד גדול לתומך מובהק.
לאט לאט הוסיף מרן רי"ק לפרסם חלק אחר חלק מן החיבור העצום שלו, עד שנוצרה ציפיה להדפסתו של הכרך האחרון, בקרב כל חכמי היהדות דאז. עד היום אנו שותים ממימיו של אותו מעיין מופלא, שנבע באדריינופול והמשיך לפכות בצפת.
תמונה זו, על פי מסורת, היא דמות דיוקנו של הרמ״א.
