022 – פרק כב – החלום שנגוז

פרק כב' – החלום שנגוז

ואז לפתע נחתה אכזבה קשה על תקוות אנשי המקום: הבנייה הופסקה. עד שהחלו לברר את סיבת הדבר התברר שאין בידי הבונה די כסף על מנת לסיים את הבנייה. שוב אחזו היהודים באומנות של אבותיהם ושלחו שתדלן לחצר הסולטן כדי שהוד מעלתו יעניק לבונה מטעמו תמיכה כספית לשם סיום בניית המצודה. גם חכמי העיר קושטנדינה (-היא קושטא) הפעילו את מהלכיהם אצל ה"שער העליון" (-כנוי ידוע לסולטן שהוא משמש סמכות השיפוט העליונה).
שוב חלף זמן, אולם בסופו של דבר הכסף ניתן, והבנייה נמשכה. עד שהזמינו דלתות עץ עבות מצופות נחושת אשר ננעלו בבריחי ברזל עבים. תם ונשלם החאן.
בנייה זו העניקה לעיר דחיפה כלכלית נוספת. בקומות העליונות הושכרו חדרים למאות משפחות יהודיות. הישוב היהודי גדל, והנה מקום מחייה חדש נתוסף ליהודים. בקומה התחתונה התפתח מלון לשיירות עם שירותי תיירות, כמו מים ומספוא לבהמות, מחסנים לסחורה ומלון לאנשים, וגם חיי המסחר פרחו במקום. אפילו השוק, שנוצר במקום כתוצאה מחילופי סחורות עם בעלי השיירות, שגשג ופרח. הערבים היו קוראים למקום חאן אל פאשה (-השליט, הפחה).
פעילותו הברוכה למען הציבור היו רק סעיף קטנטן בסדר יומו הגדוש של ר' יוסף, שעליו הוא כותב לאחד מידידיו "כי עיתותיי ורגעי ספורים יום יום ולילה לילה". ובאמת מפליא הדבר איך הספיק האיש הזה לגדוש כל כך הרבה במשך יממה אחת.
והנה שוב אירע לו אסון. אשתו השניה ואם ילדיו נפטרה עליו בשנת שכ"ד. ר"י התאבל עליה ולאחר זמן בשנת שכ"ז נשא את בתו של ר' זכריה שבתאי האשכנזי שהיה אחד מחכמי ירושלם. יהודי שתורה וגדולה חברו אצלו והעניק לבתו גם נדוניה גדולה שבלי ספק הועילה לר' יוסף. בתו של ר' זכריה שבתאי היתה אשה מסורה מאוד. בעזרתה חזר גם לפעילות הציבורית בעיקר במסגרת בית הדין הגדול. כאן הראה ר"י כושר מנהיגות סמכותי כאשר נדרש הדבר ממנו, אם כי העדיף לעשות זאת בלוויית הדיינים האחרים. אשר ברוב המקרים היו תמימי דעים עמו. ומכאן יצאה ההוראה גם לקהילות הגולה כמו בפעם הזאת.