פרק כ"ח – תיקון הנשמה התועה בעולם
גדול היה מרן ה"בית-יוסף" אחר מותו כמו בחייו, גם ר' חיים ויטאל התנסה בחוויה מרשימה כזו שעליה ספר בספרו. מי הוא ר' חיים? הוא נודע כתלמידו המובהק של האר"י, וזה האחרון למד אצל רי"ק בתורת הנגלה. כך נחשב ר' חיים כתלמיד תלמידו של מרן.
בשנת של"ז, פחות משנתיים אחרי פטירתו של רי"ק, נגלה בחלום לרח"ו (-ר' חיים ויטאל) ששהה באותה עת עם תלמידיו בכפר עין זיתים הסמוך לצפת. שם עמדו לסיים לימוד מסכת "חגיגה" מן התלמוד. כאשר ראו שהם מסיימים ביקשו לעשות סעודת מצווה. זאת מכמה סיבות: א' בגלל הסיום. ב' בגלל היות אותו יום ראש חדש טבת וחנוכה.
והנה בלילה האחרון, ממש לפני שגמרו את הקטע האחרון במסכת ולפני שאמרו את ה"הדרן" הנאמר בעת סיום, נתגלה בחלום לר' חיים ויטאל ר' יצחק אמיגו שהיה מנגן בצפת.
אותו ר' יצחק אמיגו היה זכור לרח"ו כמי שנפטר ממחלת כבד קשה ומחולי מעיים. לפתע הופיעו בחלום מרן ר' יוסף קארו ור' אברהם לאנדו שהיה ממונה בקהילת צפת והם ביקשו מר' חיים לעשות "תיקון" לנפשו של המנגן ר' יצחק, לפי שנפשו נתגלגלה שוב לעולם הזה ונשמתו לא תנוח בעולם האמת עד שלא תזכה ל"תיקון" פה בעולם הזה. אחרי שהפצירו בר' חיים ויטאל הלכו להם השניים. ובא שוב המנגן בחלום ואמר:
– הנה אני אבוא אליך שתתקנני.
ר' חיים קם בבוקר וסיפר את חלומו לבני הישיבה תלמידיו. עוד הם יושבים ולומדים והנה נשמע בכפר שהגויים הביאו עגל לשחיטה. ויברח העגל ויכנס לבית המדרש ועלה על גבי המקום המוגבה ששם ישבו התלמידים עם רבם ולמדו.
העגל שם את שתי ידיו על השולחן, שעליו מונחים הספרים והביט בפניו של ר' חיים ויטאל ועיניו זלגו דמעה. בני הישיבה הסתכלו והיו מתפלאים לראות בנעשה. אז אמר רח"ו:
– זהו החלום שאמרתי לכם.
ובדברו יצא החוצה וקנה את העגל מידי בעליו כדי לשחטו מתוך כוונה לתקן את נפש המת שהתגלגל בעגל. ואותו בן בקר, בטרם נשחט, פשט את צווארו מאליו, ולא היה צורך להחזיק בו כלל. השוחט בדק וראה שכל גופו כשר, בלי מום ובלי פגם וגם אחר השחיטה נבדק והיה הכל למהדרין.
אמר ר' חיים לתלמידיו להוציא את הכבד ויראו שהכבד נרקב כמו שהיה בעל החולי המגולגל בעגל. וכך היה. הכבד היה מלא בתולעים ארוכות ורבות. אז אמר ר' חיים:
היזהרו שלא להשליך ממנו אפילו טיפה אחת שלא תלך לאיבוד ורק יש להוציא את התולעים ולנקר אותן ואת החלב (ח' צרויה) האסור באכילה ומצוי בכבד וכן עשו.
אחרי הניקור והניקוי התקינו את הכבד לשם סעודת מצווה. ולא הניח ר' חיים לשום אדם, מלבד הלומדים, לאכול מן הכבד כדי שכולו יאכל במצווה.
וביקש מכולם שיכוונו לתקן את הנפש של ר' יצחק המנגן על ידי העלאת הכבד לשולחן גבוה, לסעודת מצווה.
ועדיין לא תם הסיפור: בלילה שלאחריו ראה רח"ו את ר' יצחק בחלום ואמר לו:
– תנוח דעתך, כשם שהנחת את דעתי.