פרק יג' – מגיד מן השמים
היה לילה בצפת. הדממה שלטה בכל הסביבה. נביחות הכלבים מן הכפרים הערביים נדמו מזמן, קולות הצפרדעים מוואדי הטחנות הסמוך נאלמו, ורק השקט מילא את חלל האוויר הצלול של עיר הקבלה. נר העלה ר' יוסף בחדרו, ולאורו הכין את עצמו ללימוד המשנה. על אף שכל שישה סדרי משנה היו נהירים לו בעל פה, נוהג היה לקרוא מתוך הספר בנעימת קול עריבה. שעה ארוכה ישב ולמד, כאילו לא נברא הלילה אלא ללימוד משנה.
"כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים" – – -נשמעה נעימת הניגון הידועה, אותה המנגינה שגרמה לו להתעוררות הנשמה בשעת ליל מאוחרת כשהכל נמים – – – "אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה. חוץ מן הפסח ומן החטאת" – – – המשיך הלומד במשנתו. לפתע קול נשמע בחדר.
– אני המשנה המדברת בפיך, אני נשמת המשנה, כי אני והמשנה ואתה מתאחדים כאחת.
ר' יוסף ידע שאין איש עמו בחדר, הוא הבין מיד שאין זה קולו של אדם. זה היה קול מן העולמות העליונים. הוא ישב דרוך והמתין. ושוב:
– הקדוש ברוך הוא וכל בני המתיבתא (-הישיבה) דורשים בשלומך, מפני שהתעסקת בתורה תמיד – – לכן שלחוני אליך להודיע לך כל הקשה לך. התחזק והתדבק בי.
היתה זו התגלות השכינה על ידי מלאך, אשר כונתה בשם "מגיד". במשך חמישים שנה רצופות היה המלאך מופיע ומתגלה לאיש, שעסק בחיבורו של ה"בית-יוסף", מדריך אותו בהנהגתו האישית ובמעשיו כדי להביאו למעלת האדם הנבחר.
פעם אחת אמר המלאך היועץ:
– חדל לך מהרהורים, כי אם בתורת ה' כל היום – – – – לכן תדקדק במעשיך שלא להתגאות כלל. רק מאוד מאוד הווי (-היה) שפל רוח, שלא לכעוס על שום דבר (ואפילו בענייני שמים) ולהיטהר בהנהגתך. לשים נגדך תמיד כל עוונותיך ולדאוג עליהם. להיזהר מלדבר בשום שעה, בין ביום ובין בלילה, שום שיחה בטילה כלל ועיקר. להשיב מענה רך לכל אדם. להיזהר מלדבר בשום דבר המביא לידי צחוק. וגם שלא תתלוצץ כלל. בשעת קריאת שמע יהיו כל הרהוריך מכוונים כך, שיהיו ראויים להשראת השכינה.
מלבד הדרכה בהנהגה הישרה היה המגיד אומר לרי"ק גם דברי מוסר: כגון באותו הליל שהשיא אחת מבנותיו ובילה הרבה זמן בסעודה של מצווה והלך לישון בשעה מאוחרת ואחר לקום, אמר לו המגיד שהוא הרבה להסיח דעתו מן התורה לזמן רב מדי.