ט.
כנסת ישראל

א. ד' צבאות הוא ד' אלהי ישראל וצבאות ישראל צבאות ד' הם. ברוחנו ועצמות נשמתנו חרותים כמכתב־אלהים כחו וגבורתו של יוצר בראשית.

ב. כנסת ישראל במה היא משפיעה? — היא משפיעה בעצם הויתה ! רבים שונאים אותה, רבים רודפים אותה, אכל אין מכחיש במציאותה, ומציאותה אינה פוסקת מהשפיע על המחשבות ומזככת את האנושיות מזוהמתה.

א.

כנסת ישראל הוא הגילוי הרוחני העליון שבההויה האנושית. כשם שאין להתפלא על אשר במח ובלב ישנם גילויי חיים כאלה, שדוגמתם אין אנו מוצאים בכל הגויה כולה, כי אין להתפלא על גלוי החיים של הגליאות, הניסים, הנבואה, רוח הקודש במעלתו העליונה, התקוה הנצחית, הנצחון על כל מפגע שהם מתגלים בישראל בצורה עליונה, המפליאה את כל לב הוגה וכל מוח חושב. כנסת ישראל היא גלוי זרע ד' בעולם, יד ד' בהויה, בבנין הלאומים. ויש לה בודאי יחש גדול עם כל מה שהוא יותר נשגב, ונערץ, קדוש ומרומם במצוי כולו. בכל הקפו, הגשמי והרוחני, באופן אחר אי אפשר לחשב.

כנסת ישראל היא תמצית ההויה כולה, ובעוה"ז נשפע תמצית זו באומה הישראלית ממש בחומריותה ורוחניותה, בתולדותה ואמונתה, וההסתוריה הישראלית היא תמצית האי­דיאלי של ההסתוריה הכללית, ואין לך תנועה בעולם בכל העמים כולם, שלא תמצא דוגמתה בישראל, ואמונתה היא התמצית המפולת מכל האמונות, והמקור המשפיע את הטוב והאידיאליות לאמונות כולן, וממילא הכח המבקר את כל המושגים האמוניים, עד שיביאם למדרגת שפה ברורה לקרא כולם בשם ד' ואלהיך קדוש ישראל אלהי כל הארץ יקרא.

ב.

כנסת ישראל איננה אומה כפי המובן הרגיל אלא התמצית האידיאלית של האדם, המופיעה בתור קבוץ חברתי ממולא בכל תכסיסיו, שנקרא "לאם" בדרך-השאלה, מפני שכל הקבוצים המיוחדים שבבני־אדם נקראים כן. את הופעותיה המרובות מגלה היא בתקופות שונות בגונים שונים. יש מהן שהיא מגלה אותן ע"י עצמה, ויש מהן שגלוין יוצא אל הפועל על-ידי חלקים אחרים של האנושיות — על־ידי גרמתה. והיא שואפת תמיד להתעלות למדרגה עליונה זו של רוחב-נשמה, שלא תצטרך עוד לפזר את כחותיה, בהופעות מפורדות פעם אחר פעם ומקום זולת מקום כי-אם שכולן יתגלו בתוכה בהופעה ברורה ובולטת בבת-אחת בצורה של יצירת היסתוריה חדשה. אז "ילכו גויים לאורה ומלכים לנגה זרחה ולה יקרא שם חדש אשר פי ד' יקבנו". וכך אומרת היא האגדה החודרת: "עתידין כל הנביאים כולם שיאמרו שירה בקול אחד, שנאמר: קול צפיך נשאו קול יחדו ירננו, כי עין עין יראו בשוב ד' ציון". ובשביל העתיד, אידיאל-האידיאלים הזה, המובטח לכנסת-ישראל, שהוא צפוי בבירור לכל החיים חיי האומה ברוח ובפועל, הננו מחזיקים את מעמד עמדתנו. ואנו, בעלי הנשמות של "הים הגדול שכל הנחלים הולכים אליו", לא נלך לרעות בשדה-אחר, למצא שם מי תמציות ומי בצעים: הים האידיאלי הוא עתידנו, וכן אמר משה איש האלהים בתפלתו: "שבענו בבוקר חסדך, ונרננה ונשמחה בכל ימינו. שמחנו כימות עניתנו, שנות ראינו רעה, יראה אל עבדיך פעלך והדרך על בניהם".

ג.

ההשפעה הגדולה והאדירה של זרם השאיפה לקרבת-אלהים, כשהיא באה אל התחום שבו הדעה וההכרה הפרטית שרויה, הרי היא הולכת וקובעת את חותמה בפרטים היותר אמיצים ואדירים שבכללות הצבור האנושי, היותר שלמים ומוכשרים לכך. וכך היא באה ומסמנת את שנויי סגנוני התגלותה ממטה למעלה: מתחתית הנפש הפראית, שזה מעט החלה להרגיש שיש בה איזה רעיון וחפץ, איזו תביעה כל-שהיא לחיים מסודרים ואיזה ניצוץ דק וקל של מוסר ושל שירה, כעין גרעין זעיר הנתון בעמקי קליפות רבות, – עד שהיא מוצאת את מקום מנוחתה בסגולת עם גדול וקדוש, שבו תוכל כבר להראות במלא קומתה, ולהראות על ידו את הפרי המבוכר בכרם האנושיות.

ד.

אי אפשר לחיות בלא השפעת אמונה של קדושה. מחשבת האדם כ"כ צרה היא כדי לבאר על ידה את עומק היש, שכ"כ הוא קשור אליו בכל מהותיותו, עד שצריך עזר על היחש של החלק המצער, של האני שלו, אל הכל ואל מקור הכל, מכחות היותר עליונים. ואלה הכחות מתנוצצים ע"י הופעת הקודש שע"י הצנור הטהור, של הקדושה, של עליית השמים, של התגלות האלהות בעולם ובחיים, במדע וברגש, ביצירה ובתולדה. והחיים טעונים חקים, החקים הולכים ונפעלים מכל ההויה, מאוצר הכל, הולכים דרך כל שלבי היצירה, באים עד לידי הקבוץ, עד להלאום, פועלים בעומקם לפי הערך שיש לכל קבוץ בהכנתו, עד שבא הרושם להחטיביות המיוחדה של כנסת ישראל, שהיא יצירה מפליאה, רבת ההרכבה ואיתנית ההתאחדות, ולה תורת חיים, ממלאה את כל הסביבה, מקפת וחודרת, מחיה ומקימת בפירוט מיוחד, שדוגמא אין למצא, אבל השואה עם נכיון של חלופי הערכים אנו מוצאים תמיד באין הרף. ויותר ממה שאי אפשר לכל יחיד וכל עם לעקר מתוכיותו את כל אשיות חייו, אי אפשר לעקר מכנסת ישראל את נשמת נשמתה, את קשורה האלהי, את זיו העליון של הופעת עולמה ועולמים כולם, הקשורים באחדותה המופלגה וברבויה הנאדר.

ה.

"מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו!" — סגולתה של כנסת־ישראל היא, שהיא מסתכלת על ההויה כולה באספקלריא המאירה של קודש; בכל עז-חייה היא מכרת, שהחיים שוים הם את ערכם רק באותה מדה שהם אלהיים, וחיים שאינם אלהיים אינם שוים לה מאומה. היא יודעת עוד, שבאמת אין חיים אלא אלהיים וחיים שאינם אלהיים אינם חיים כלל, והידיעה הזאת, המונחת בעמק תכונת נשמתה, מטבעת עליה את חותם־ערכה המיוחד לה, המוטבע: על כל יחיד ויחיד מיחידיה. כי אורו־וישעו של היחיד תלוים הם במדת ידיעתו את התעמקותו והתבלטותו של החותם הכללי הזה, של הכרת ערך החיים רק באלהיותם, בתוך עמק נשמתו. "ואתם הדבקים בה' אלהיכם, חיים: כולכם היום". —

החיים, ע"פ ערך האלהיות שבהם, אינם מתגלים אל היחיד אלא באותה מדה, שהוא מתאמץ להיות נשאף בכל הויתו בתוכיותה של כללות האומה, להיות מוזהר מזהר נשמתה- העליונה, החיה וקימת בהכרת היקר האלהי של החיים מתוך פנימיותה הכללית.

טבע הנשמה הכללית של כנסת-ישראל הוא אלהיותה. לא בחירתה גרמה לה את יתרונה האלהי, לא מצד הפרטים, לא בצדקתה וישר-לבבה באה אל מעלתה: תכונת־גזעה, הגופני והרוחני, עשתה לה את חילה ואת עוזה באלהים, אשר לא בבחירה לקחה אותו ולא תוכל כל קלקלה של בחירה לאבדו. יש לה, אמנם, להבחירה מבוא גדול בכל סגולה טבעית, בהיותה טובה תוכל לפנקה, לעדנה, להוציאה לפועל באופן שלם וחשוב, וכן בהיותה רעה ושפלה תוכל להחשיד את המאור שבסגולה הטבעית ולעכר את זהרו, לטמטם את הלב לבל יחוש את העושר הרוחני הצפון בתוך חיי־הנשמה. אבל לא יוכלו טמטום־הלב והחשכת המאור להמשך לעולם. הסגולה הטבעית בטוחה היא בקיומה ובהתעוררותה לתחיה.

ו.

שני דברים עקריים ישנם, שהם יחד בונים קדושת-ישראל וההתקשרות האלהית עמהם. הא' היא סגולה, כלומר טבע הקדושה שבנשמת ישראל מירושת אבות, כאמור: "לא בצדקתך וגו', "רק באבותיך חשק ד' לאהבה אותם ויבחר בזרעם אחריהם", "והייתם לי סגולה מכל העמים"; והסגולה הוא כח קדוש פנימי מונח בטבע-הנפש וברצון-ד' כמו טבע כל דבר מהמציאות, שאי-אפשר לו להשתנות כלל, "כי הוא אמר ויהי", "ויעמידם לעד לעולם". והב' הוא ענין־בחירה, זה תלוי במעשה הטוב ובתלמוד־תורה. החלק של הסגולה הוא הרבה, באין ערוך כלל, יותר גדול וקדוש מהחלק התלוי בבחירה, אלא שברית כרותה היא, שהסגולה הפנימית לא תתגלה בזמן הזה כי-אם לפי אותה המדה שהבחירה מסיעת את גלויה, על-כן הכל תלוי לפי רוב המעשה וקדושת האמונה ותלמוד-תורה. והשי"ת, הנוהג בחסדו בכל דור, מסדר הוא את סדרי הנשמות הצריכות להופיע בעולם: לפעמים כח-הבחירה מתגבר וכח-הסגולה עומד במצב ההעלם ואינו ניכר, ולפעמים כח-הסגולה מתגבר וכח-הבחירה עומד במצב הנעלם, כי עיקרו של ברית-אבות, שאיננו פוסק אפילו כשתמה כבר זכות-אבות, הוא בא מצד כח-הסגולה, שהוא תוכן "זוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני .בניהם למען שמו באהבה", כלומר: לא מצד הבחירה, שהיא באה מצד המעשים הטובים שבבנים ומצד התשובה, אלא למען שמו, המתגלה ע"י זכירת חסדי אבות.

ז.

מורשת פלטה יש לה לאנושיות בכנסת ישראל, שהסמפתיה האלהית נמצאת בהוגה הפנימי. הרגש מעיד והבינה מבדת, שאלהי עולם היחיד והמיוחד הוא הטוב הגמור, החיים, האור, הכל, המרומם על כל ומרומם על כל רוממות, וטוב מכל טוב, טוב לכל ורחמיו על כל מעשיו, מחיה הכל ושומר הכל, מצמיח ישועה לכל, והסמפתיה הכוללת הזאת חודרת באומה זו לא רק בפרטיה, כ"א דוקא בכללותה. אם נזדמן ששכחה את נשמתה, את מקור חייה, נסתגלה לה הנבואה להזכירה .והוכנו לה הגליות לפשט את עקמומיותיה, עד שסוף כל סוף תנצח בקרבה הסמפתיה של הטוב המוחלט.

הצמאון החי, המוחש הזה, הממלא באורו ומהותיות גבורת הויתו את החיים המעשיים, גם החברתיים והלאומיים, כשם שהוא ממלא בהם את הכחות הטיטאפיזיים והחזיוניים, הולך הוא ומפלש את נתיבו, וקורא לאומה בבא עתה להתעודד, להתרומם, להתנער מעפר השפלות, לנתק כבלי הגלות ולדרוש פריחה חדשה על הארץ אשר בה החלה התרבות הנשמתית האלהית, בעד האומה ובעד העולם כולו, להתרקם. והתביעה הסמפתית האלהית איננה מתגלה בכל אורה בהתחלתה, אדר­בא, היא מתגלה מקודם באופן שלילי, בגרשה את ההרגשות האלהיות הזריות שאינן ממלאות את הנפש ביחש נשמתי כ"א בשלטון של אדנות קשה וכח של אלמות, הבאים משמות הבעלים, מחוסרי האורה העדינה של יראת הרוממות והאהבה הטהורה והקדושה של קבלת מלכות שמים המוטבעת בישראל, "זרע אברהם אוהבי". ולפי תגבורת השלילי בידי המוכשרים לה, כן הולכת ובאה גבורת החיוב מהמחנה הגדול כמחנה אלהים, מראשי עם בעלי נשמה של עולם האצילות, והרגש הנשמתי, האלהי הלאומי, הולך ומפריח ומתחבר אל כל המאו­רות הגנוזים בהיסטוריה המוחשית, הבולטים בזהרם בנושא של ההיסתוריה ההיא, זאת היא ארץ הירושה, ארץ המדה, ארץ קודש, ארץ צבי וארץ חיים, גואלנו ד' צבאות שמו קדוש ישראל.

ח.

טועים הם המבקשים להגדיר את היהדות בהגדרות ידועות, מצד נשמתה ותכנה הרוחני, אף־על-פי שאפשר להג­דירה מצד תוכן הגלוי והמוחש ההיסטורי שלה. היא כוללת כל בנשמתה, וכל הנטיות הרוחניות, הגלויות והנסתרות, צפונות הן בה בהכללה עליונה, כמו שכלול הכל באלהות המוחלטת. כל הגדרה כזו לגבה היא קיצוץ בנטיעותיה ודוגמא להקמת פסל ומסכה לשם הצביון האלהי. דומה הוא בזה ערך ישראל. נושא היהדות בין העמים, לערך האדם בין כל הבריות. לבריות רבות יש יתרונות שאינם באדם, אבל הצירוף הכללי של הסגולות ועלית הרוחניות על ידם, להשכיל בשכל את השמוש של הכחות הכלולים בו בכח ובפועל, — זה עושה את האדם לחטיבה עליונה בעולם. כן ישנם עמים רבים שלהם כשרון מיוחד יותר גדול ממה שנמצא הכשרון ההוא בישראל, אבל ישראל בתור התמצית של האנושיות כולה, מקבצים בקרבם את סגולות כל העמים כולם והן מתאחדות בתוכם בצורה אדיאלית קדושה באחדות  נשאה.

ט.

יש תכונה מיוחדת לכנסת ישראל, לגדל בתוכה צדיקים איתני עולם. הצדקות במרומי חסידותה תוכל לצאת אל הפועל בשכלולה רק על פי ההכרה של האחדות האלקית וטהרתה, ודעה עליונה זו יסוד חיי האומה היא, על כן היא מוכשרה לגידול כשרון זה. ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ.

י.

גאותן של ישראל היא אור החסד העליון שלהם, שהם תמיד דבקים בו מראש צורים, מברכת אברהם. ותחת שרשעים אינם יכולים לקלוט אור גדול זה, וכל יחזיון גאות ד', מסוגלים ישראל לאורה עליונה זו, ומסגלים לה את כל העולם כולו.

יא.

התחיה החברתית מלאה אונים וחפץ חיים מזהירים, כדי לשכללם יפה צריך דוקא אור אלהים אמת בתוך הנשמה הקבוצית וזה לא נמצא כי אם בישראל.

יב.

תכונת נפשה של כנסת ישראל היא נבדלת בעקרה מתכונת הנפש של כל עם ולשון. בכל עם ולשון הנקודה הפנימית של חפץ החיים הקבוציים מיוסדת היא על התוכן הכלכלי לכל צורותיו, ביסוד הדאגה הפנימית השרויה בקרב האדם לבצר את מעמד חייו הגשמיים, והרוח העליון המחיה ומאיר את הנקודה הזאת הוא רוח הסדר והיופי, שהוא חפץ העונג של החושים, ע"פ משאלות לב האדם, וכשהם באים באיזה קיבוץ על פי סגנון אחד, עושה השווי הזה את התוכן הלאומי. אמנם בישראל מונחת התכונה האלהית במעמקי טבע נשמת האומה. הצמאון לדעה והרגשה אלהית, בתכלית עליונותה וטהרתה, היא לו הנקודה שהחיים מורגשים בה, והעידונים הנובעים משלמות ציור זה בכל רחבי החיים ועסקיהם הן המגמות האסתתיות. הדעה הפנימית, המכרת שבמילוי תשוקה עליונה זו הכל מתמלא, שאין שום דבר מכל מגמות החיים ועדוני החיים, סדרי החיים ותכניהם, שלא יהיה כלול בתוך נקודת עולמי עולמים זאת, הכרה זו היא ענין מיוחד לישראל מונח בטבע נשמת האומה, מתגלה בהכרה פנימית אפילו להמוני המונים, והולכת ומתחוורת ומתבררת לסגולי הסגולות בכל דור ודור. הענין האלהי, בתוך כל ערך החיים בעומק טבע הנשמה, בהתאמה ללשד המחיה את ההיסתוריה הלאומית, המסוגלה בכשרון של יצירת הנבואות בבחירי בניה, המביאה למדרגת עם עולם, שכל האנושיות תכיר את סגולת נשמתה, הוא העצם הישראלי שתאריו מתגלים בכל התנועות השונות, ורוחו של משיח הולך ופועל אח השלמת צביון זה עד עת קץ השלמה.

יג.

השאלות החברתיות והפוליטיות, האמוניות והמוסריות, תכני החיים ומגמותיהם יקבלו צורה חדשה וגורל חדש, ובתוך, במרכז, אי-אפשר אחרת להיות כי-אם רוח ישראל עומד ויעמוד. רוח ישראל סבא ורוח ישראל צעיר שיתגלה בקדוש­תו, רוח ישראל הוגה ורוח ישראל פועל, רוח ישראל גאון האמונה וההופעה ורוח ישראל קדוש המחשבה והחקר, דוח ישראל בדד ובגוים לא יתחשב ורוח ישראל לברית-עם ואור-גוים, רוח ישראל פזור בקצוות ופועל פעולות פרודות, שסוף חשבונן הגדול להצטרף, ורוח ישראל מרוכז ושואף אל ארצו וחבל-נחלתו, רוח ישראל מכניס יפיפותו של יפת באהלי שם ורוח ישראל מוציא מתוכו אמרים מפוצצים והגיונים מקוריים, אשר אין על עפר וגם לא במרומים משלם.