ג.
יראת שמים

אין לך מקצוע של מדע בעולם שכל כך נקל יהיה לתת לעיונו פנים של קטנות, של חושך ושל קמוץ, כמו שנקל ועלול הדבר כאותו מדע שאנו קוראים אוחו בשם "הבינה של יראת ד' ".

..אז תבין יראת ד' " — הרי יש לנו עסק עם מושג האלהות, מושג היראה ומושג הבינה, ושלשת המושגים הללו אין שעור לרחבם והיקפם, עמקם וגבהם וממילא אין שעור להמון המושגים .המתעים שבאים עמהם כל זמן שיחסר זיקוקם וברורם.

א.

"והתהלכתי בתוככם, אטייל עמכם בגן־עדן ולא תזדעזעו ממני. יכול לא תיראו ממני, ת"ל: והייתי לכם לאלהים״ (ת"כ) — הזעזוע בא מחוסר הכשר, מקטנות הנפש, מצר שהיא עסוקה רק עם האור הנופל אליה במדה מועטת …אבל היראה היא יראת הכבוד והרוממות המוסיפה עוז ואורה, המתמלאת לפי אותו הגודל של שיקוף האידיאלים המוסריים והשכליים הגנוזים, שההוגה בהם מתיחס אליהם בכל הוד, כבוד וגדולה, ועל ידם מתעלה ומתעדן אותו הרגש הפנימי של אור האמת, של ברק העצם, מקור המקורות עדי עד, עד שבכל אוצרות החיים מתממים שני החזיונות של הרגש ושל ההשכלה האלקית ברום עוזם.

ב.

אסור לה ליראה שתהיה מופרדת מהחכמה, כי אם תמיד תהיה מחוברת לה, יונקת ממנה וממילא משפיעה עליה. זה נוהג בין בהזרחה הכללית של הברקת היראה והחכמה בנפש, בין בכל הפרטים המסתעפים שלהם. על כל פרט מפרטי היראה צריכה החכמה להאיר את אורה, ומתוך כל פרט מפרטי החכמה צריכה יראת אלקים להתפרנס בכל ערכיה — המעשי, המדותי, הרגשי וגם הדמיוני… מהחבור המתאים של שני המאורות מאירה נשמת האדם, והופעת התשובה – רווית העדן, השמחה והחיים – באה לעולם.

ג.

"הן יראת ד' היא חכמה" – חכמה צריכים ללמוד. הרצון בלבד להיות חכם אינו מספיק. שמא יאמר אדם תורה צריכים ללמוד אבל היראה תלויה ברצון ותו לא, תלמוד לומר: "למען תלמד ליראה" ולא כתיב "למען תרצה ליראה" כי יראת ד' היא חכמה.

ד.

יראת שמים הטבעית קנויה לכל שלומי אמוני ישראל במורשה היקרה מאלפי זהב וכסף ומכל סגולת מחקרים והגיונים חדשים, אלא שהיא יותר מאירה כשהיא מצטרפת עם הרחבת הדעה והאדרת הרגש הער, המלובש בעדיים הנלקחים מהתוכיות הטובה שבחיי ההוה לכל צדדיהם.

ה.

יראת שמים המורגלת, היא באמת רק בבואה .דבבואה של יראת שמים האמתית הבאה מתוך למוד קבוע .ומסודר בלא הפסק אפילו יום אחד.

ו.

אין לשער עד היכן האדם נעשה זוחל ובטלן ע"י יראת-שמים שאין בה דעה.

ז.

תלמידי חכמים העוסקים ברזי תורה בהבנה פנימית ,אסור להם להרבות ביראה תתאה לבדה, מצד עונשי עוה"ז או עונשי .עוה"ב — שהיא יראה חיצונית — עליחם רק לקחת ממנה מעט כדי ליסר את הגוף ונטיותיו הגסות במדות רעות ..ותכונות מגונות ח"ו, אבל העיקר צריך הלב להיות מלא אהבה קדושה ויראה עליונה, מסוד קדושים, ביראת מלאכי- מעלה "גבורי כוח עושי דברו".

ח.

יראת־חטא הטבעית היא הטבע האנושי הבריא .ביחס למוסר הכללי, והיא הטבע הישראלי המיוחד ביחס לכל חטא ועון מצד התורה והמצוה, מורשה קהלת יעקב ואין טבע זה חוזר לישראל כי אם ע"י תלמוד תורה בהמון, ת"ת לגדל תלמידי-חכמים ות"ת של קביעת עתים לתורה להמון הרחב.

בזמן הזה, שהתשוקות הזמניות של הבלי־העולם, הקנאה והתאוה והכבוד המדומה, הומים ורועשים כל־כך, במה נוכל לעורר את לבב צעירי-הימים שיפקחו עיניהם לראות הודה ופארה, זיוה והדרה, של תורה, — אם לא בלמוד של חכמת היראה האמתית ע"פ ספרי גדולי ישראל אשר העמיקו הרחיבו בחכמת היראה הטהורה, וקדושת אור-ד' הגנוזה בנשמת עם קדוש העלו את אורה, למען תתגלה לעין כל בכל אלפי אורותיו המאירים באור־יקרות אור חיים?! ראשית-כל, ראוי להסביר לכל התלמידים את היסוד הגדול, שכל הצלחת התורה למצא סמן-ברכה בלמודו, למיגמר ולמיסבר, לבא ברבות-הימים למדרגה חשובה והגונה בכתרה של תורה, תלויה היא לפי מדת יראת-ד' ועומק קדושת האמונה הטהורה המשורשת בנפש. כי הרחבת הכח השכלי ועומקתו, לטישתו והסתעפותו לסעיפים רבים, שהוא היסוד הגדול לחריפות ולבקיאות, תלויה היא בעומק הרצון הנפשי, המתעורר להוקיר את עניני הלמודים שהוא עוסק בהם. וכיון שהוא עוסק בתורה, שהיא דבר אלהים חיים, הרי איכות ההוקרה הפנימית של חביבות עסקה של תורה תלויה היא בנקודת קדושת יראת ד' האמתית, השרויה בלבבו של העוסק בתורה פנימה, שכל מה שברכתה של יראת-שמים הולכת היא ומתגברת בלב בקדושה ובטהרה, כן נעשים דברי-תורה, שהם מאור פני מלך חיים, יקרים ונשגבים בעיניו, ומרוב חביבותם מתקשר בהם החשק הנפשי הפנימי, וטבע החשק הפנימי הוא לעורר את כל. כחות-הנפש בזרוז של חיים, בשמחה ובטוב-לב, בתשוקה גדולה ונעימה של תענוג רוחני עליון ונשגב. וכיון שכחות-הנפש מתעוררים ע"י התרחבותה של המדה הקדושה של יראת־שמים, לאהבת-התורה ולחבת כל דבריה, וההכרה מתגדלת מיום ליום בהרגשת נעם קדשה, ממילא מתאמץ מאד כח-הזכרון שבנפש, מרב עז־החיים שהת­שוקה הקדושה של התורה מעוררת בנפש ההוגה בה ביראת- שמים אמתית, ומתוך הכבוד הגדול והערך הנשגב, שהוא נותן אל השווי של דברי-תורה, שבכל יום ויום הוא מתגדל כפי הגדל של יראת שמים, שמתגדל בלבו מדי יום ויום, בעסקו תמיד בלמודי-הקדש של היראה הטהורה וענפיה, מתאמצת ג"כ החריצות השכלית ויפעת-השכל מתגדלת, והחריפות האמתית ויושר-הסברה הולך ומתרבה. נמצא שהעצה היותר טובה להצלחת התלמידים בלמודם, שיהיה תלמודם מתברך ושיהיה מתקים בידם ושיקבלו בעצמם נחת וענג מלמודם, היא להרחיב מדי יום ביומו את לבבם בתלמודי היראה הטהורה וכל מקצעותיה, וכל חכמת הנפש וכל תורת־המדות כולן הן ענפים וסעיפים מסתעפים משרש יראת־ד' הרוממה, המביאה לידי אהבת־ד' ואהבת התורה ומצותיה אהבת היושר ואהבת יש­ראל. במחשבות כאלה, שיוצעו לפני התלמידים, שלבד מה שההצלחה הנצחית, הצלחת חיי-עולם, היא תלויה באותה המדה שתהיה יראת-שמים משתרשת בקרב לבבם הטהור, אלא גם זאת שעצם הצלחת התורה שלהם, בין בהתגדלות כח הש­קידה ובין בהרגשת הנעם, התענוג והשמחה, מדברי התורה, מגמרא וסברא, מגירסא ושנון, בין בעצם ההצלחה השכלית, שיבהיק ויאיר אור שכלם ושיהיה תלמודם מתקים בידם, שגור בפיהם ומכונן שפתותיהם בברור ובהירות, — כל זה תלוי לפי עמק מדת יראת־שמים שיקבלו. וכיון שידעו, שמדת יראת-שמים משתרעת היא בלב אדם לפי אותה המדה שהוא משים עליה את לבו, כל מה שיכירו וידעו יותר ויותר את האמת הגדולה הזאת כן יהיו יותר יקרים בעיניהם הזמנים הקצובים לתלמודה של יראת־שמים, מפי סופרים ומפי ספרים. וכל אשר יעמיקו יותר בדברים ויכירו וידעו, כי עצמותה של יראת-שמים משתרשת היא בעמק הלב לפי ערך המדות הטובות שהן מושרשות בו, מיד יזדרזו לאחוז במדות טובות וישרות וישתדלו להיות אוהבים זה את זה ואהובים זה לזה, מכבדים כל אחד מהם את חברו ורוצה בכבודו וטובתו. ועל כולם, כאשר יכירו וידעה שהצלחת-עולמים יקרה וחשובה יותר מכל ההצלחות שהאדם יכול להגיע אליהן היא הצלחתה של קדושת התורה וברכת היראה, שהיא יסוד הדעת האמתית, "יראת-ד' ראשית דעת", יהיו קשורים באהבה לרבם ומורם, המדריכם בארחות התורה, הפותח לפניהם שערים סגורים, לראות מדי עברם מחדר לחדר בחדרי-התורה את אוצרות האורה הגדולה הנהדרים בקדושה הגנוזים וטמונים בה, שהם נפתחים תמיד מדי יום ביומו להוגי-תורה יראי-ד' וחושבי-שמו. והמדות הנחמדות הללו, שהן בטבען מעטרות את כל המחזיק בהן בעטרת חן וכבוד, הן הן המביאות ליראת-שמים אמתית ולברכה גדולה מאוצר-החיים של מקור התורה והחכמה האמתית.

י.

כפי רוב הבינה ועומק מסירות הנפש אל הדבקות האלהית, האהבה המלאה משתפכת מגנזי היראה, לחדש את חיי הרוח בצורה של בריה חדשה בכל יום תמיד.

יא.

כל האוצר של יראת שמים שלנו מחכה לתחיה ע"י האור הגדול של תחית הקודש.