מאמר תשעה עשר
בירור חובת העסק בתורת הגאולה
ראינו בפרק הקודם, שאינו קיים שום הכרח להמתין בשאלות הגאולה עד שיבוא אליהו, שהרי כל מה שאנו צריכים לדעת לשם קירוב הגאולה השלימה מפורש בתורה, ואליהו לא יחדש לנו כלום.
ברם חכמי הדור אין רוחם נוטה לעסוק בתורת הגאולה, הנה מקום אתי להזכיר, כי בחודש שבט תשכ"ד דברתי עם הרב הג' ר' יקותיאל יהודה הלברשטם שליט"א האדמו"ר מקרית צאנז על אודות התשובה הזאת שאנו מוכרחים לעשות על פי התורה, בהקדם האפשרי, כי אחרת ילך הכל לאיבוד, וגם הנסיון מעיד על כך. וגם הקהילה הקדושה צאנז נחרבה באופן אכזרי. אבל האדמו"ר שליט"א טען, שדבר מוסכם הוא שאין ישראל עושין תשובה עד שיבוא אליהו, ועלינו להמתין עד שיבוא. זוהי גם דעת כמה גדולים שדברתי עמהם אודות הענין הזה שהוא ללא ספק מן הדברים העומדים ברומו של עולם, היות וכאמור שאינה קיימת כעת שום נטיה לעשות משהו לתכלית זו, ודעה רווחה היא שעלינו להמתין, לכן מחובתינו לברר שאסור לנו להמתין ולדחות את הגאולה אפילו לשעה קלה מכמה טעמים.
הטעם הראשון:
שהרי "תשובה גדולה" שתתמיד לדורות עולם מצוה היא ממצוות התורה. התורה הדגישה לא פחות מאשר שלוש פעמים שהיא מצוה: א) "ככל אשר אנכי מצוך" (פסוק ב' של פרשת הגאולה). ב) "כי המצוה הזאת" ג) "אשר אנכי מצוך היום" (פסוק י"א). והתורה מדברת כאן מתשובה גדולה המכשירה לגאולה כנאמר "ושבת עד ה' אלקיך …אתה ובניך" כמו שביארנו לעיל. שלוש ההדגשות הללו מכילות אזהרות כפולות ומכופלות, וזאת למען נדע שאם אנו מעלימים עינינו ממצות הגאולה אנו עוברים על מצוה חמורה שבחמורות. ומכיון שמצות הגאולה חמורה היא מאד, ודאי שאסור לנו להמתין ולדחות את קיום המצוה אפילו לשעה אחת. ואם בכל זאת אנו דוחים את המצוה הזאת עד ביאת אליהו, הרי אנו עוברים בכל רגע ורגע לא על סתם מצוה, אלא על מצוה חמורה, שעצם קיום האומה תלוי בה.
הטעם השני:
תרי"ג מצוות ניתנו למשה מסיני; על פי התורה אנו חייבים לקיים את כל תרי"ג המצוות במעשה בכל הזמנים ללא יוצא מן הכלל, כנאמר בסדר נצבים "והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת". אולם למעשה אין אנו מקיימים אלא מאתיים ושבעים מצוות בלבד. הבעל ספר החינוך קבע סימן לזה "הגש"ם (שמ"ג מן תרי"ג) חלף הלך לו. ורק רע כל היום (רע בגימסריא ר"ע) ואם נשאל איזה חסיד המדקדק במצוות כחוט השערה, מדוע אינו משתדל לקיים גם השמ"ג מצוות, ישיב בפשטות כלום שאלה היא זו ? הלא אין לנו בית מקדש, ורק כאשר נזכה לגאולה שלימה אז נקיים כל התרי"ג מצוות במעשה, אבל כעת הדבר מן הנמנע ואונס רחמנא פטרי.
אולם מאחר שיש בכוחנו להשיג את הגאולה השלימה באופן קל מאד, כפי שהדגישה התורה "כי קרוב אליך הדבר מאד", הרי הטענה "אונס רחמנא פטרי" טענת שוא וכזב היא ; ודאי לו היתה הגאולה קשורה במאמצים גדולים העומדים מעל לכוחותינו הי' מקום לבוא בטענת אונס, אבל מכיוון שלפי האמת יש להשיג את הגאולה השלימה ללא כל מאמצים ובדרך קלה מאד, אין כאן שום יסוד לטענה זו. ואם נבוא בטענה שאין לאל ידנו לקרב את הגאולה בכוחנו אנו על אף שהדבר תלוי בדבר קטן מאד, יען שנעלם מאתנו מהו הדבר הקטן הזה למעשה, גם טענה זו בשקר יסודה. לוא כבר היינו מתייגעים לברר את הדבר, אבל עמלנו עלה בתוהו, אז הי' אולי אפשר לבוא בטענה זו, אבל מי יוכל לומר שכבר השקיע כוחות גדולים בדבר הזה ? וכבר אמרו חז"ל "יגעת ולא מצאת אל תאמין".
מסתבר מזה, שאם אנו דוחים את מצוות הגאולה, אז עבירה זו גוררת הרבה עבירות עד שאין שיעור. ולא פחות מן שמ"ג מצוות, ר"ל.
הטעם השלישי:
ידוע שעצם מצב הגלות הוא חילול ה' גדול ונורא מאד, כנאמר "ויבוא אל הגויים.. ויחללו את שם קדשי באמור להם עם ה' אלה ומארצנו יצאו" (יחזקאל ל"ו) ואם אנו דוחים את מצוות הגאולה, אז אנו גורמים בכך להמשך חילול ה' ואנו נענשים אף במקרה של שגגה כמו שאמרו "אחד שוגג ואחד מזיד בחילול ה' ". יוצא מזה, כי בעבירה זר לא תועיל שום טענה ואין מצייתין לשום איש" כמו שאמרו "במקום שיש חילול ה' אין חולקין כבוד לרב".
הטעם הרביעי:
כבר הזכרנו את דברי הירושלמי "כל מי שאינו נבנה ביהמ"ק בימיו כאילו החריבו הוא" ואם אנו דוחים את מצוות הגאולה, יהא זה מאיזה טעם שיהא, הרי אנו דוחים ממילא את בנין המקדש השלישי ולפי חז"ל נחשב הדבר כאילו החרבנו את בית המקדש במו ידינו.
בסיום הפרק הזה עלינו לציין, כי ר' יהודה עצמו אינו אוסר לנו לברר את ענין "תשובה גדולה" בעצמנו. הוא אינו אומר שאנו מוכרחים להמתין עד שיבוא אליהו הנביא. חלילה לחשוב כן, אלא ר' יהודה מלמדנו, כי לפי המהלך הטבעי לא נבוא לידי חקירה זו מקודם. והרי התורה עצמה אומרת "ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך… באחרית הימים". אבל אם נאמץ כוח להקדים את החקירה והבירור ולעשות "תשובה גדולה" לפני שיבוא אליהו ונזכה מיד לגאולה שלימה, אז לא נבייש בזה את ר' יהודה. אדרבא זה יהי' כבודו בעולם הנשמות.
מן האמור מסתבר, שרק משום שלא עסקנו בתורת הגאולה באנו לידי המסקנה להמתין בדבר תשובת הגאולה לנביא אליהו. אולם ההתעסקות בתורת הגאולה עושה זאת למיותר, שכן על כל השאלות הקשורות בכן נותנת לנו תורת הגאולה תשובות ברורות.
עלינו עוד להעיר, שאפילו ניקח בחשבון את כל הטענות כדי לדחות את "תשובה הגדולה" עד ביאת אליהו, הרי אין עדיין שום סיבה לדחות את המצוה "והשבת אל לבבך" שהיא התנאי הראשון מתנאי הגדולה, שלדעת כל מפרשי התורה, הכוונה שלו — התבוננות. והתורה הדגישה שהיא מצוה באומרה "ככל אשר אנכי מצוך היום", והרמב"ן כותב בסןף פר' הגאולה "והשבות אל לבבך מצוה היא". ואם רק נקיים את המצוה של "והשבת" אז נזכה ממילא לקיים את המצוה "ושבת ושמעת בקולו" ועל זאת הבטיחה לנו התורה הגאולה השלימה כנאמר "והביאך ה' אלוקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך…" במהרה בימינו אמן.