מאמר שבעה עשר

ע"י דרישה ככל לב ונפש — נמצא תשובה גדולה מהי

הבה ונדמה בנפשנו, שבמקום להתייגע ולברר את ענינה של ה"תשובה הגדולה" בעצמנו בבחינת "כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך", נמתין עד שיבוא אליהו ויעמיד עצמו לרשות גדולי הדור, מבואר שמנהיגי ישראל יאמרו לו: "רבנו, התורה דורשת מאתנו לתכלית הגאולה תשובה גדולה — שתתקיים לדורות עולם, אבל תשובה כזאת עומדת למעלה מכוחותינו, כי הנסיון יורנו שאין בכוחנו להביא ערבות בעד הדורות הבאים. כי הרבה צדיקים עשו את הנסיון להשיג את המטרה הנשגבה הזאת ולא הצליחו. ודאי אם התורה דורשת זאת מאתנו אז בעל כורחנו אנו צריכים לומר, שקיימת איזו אפשרות רחוקה להשיג את המטרה הנשגבה הזאת. אבל דרכה של תשובה הזאת נעלמה מאתנו, ועתה רבנו הואיל נא בטובך להסביר לנו את הדבר הזה. ושוב, אנו יודעים כי "בתשובה גדולה" מספיקה אפילו התחלה קטנה מאד, כפי שגילית זאת לרבנו הק' בשעתו "ואי כנישתא דישראל אפתחת בתשובה כעינא דמחטא…" אבל מה זאת, לא גילית לנו. עתה בבקשה ממך הגידה נא לנו גם את הסוד הזה. אנו מצהירים שאם רק נדע את הדברים הללו נתחיל מיד בעשייתם, כי אנו משתוקקים מאד לגאולה שלימה". מה תהא תשובתו של אליהו על בקשה זו ?

מי שיחשוב שאליהו יסכים לגלות לנו את הסודות הללו, אינו אלא טועה טעות מרה. שאין ספק בכך, שאליהו ישיב בסגנון דומה דלהלן: "דעו לכם רבותי, אני מצטער מאד, כי את הסוד הזה אסור לי לגלות, שהרי גזירת הכתוב היא "ומצאת" בתנאי "כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך". זאת אומרת שהתורה דורשת מכם, שאתם בעצמכם תחקרו ותדרשו בדבר; הן גיליתי בשעתו לרבנו הק' כי מתשובה זו מספיקה התחלה קטנה כחודו של מחט, אבל עד כאן התחום ויותר אין ברשותי להגיד".

אליהו ימשיך ויאמר: "אתם אומרים, כי התשובה הגדולה עומדת למעלה מכוחותיכם והיא בלתי אפשרית. ברם, אתם עוברים בהיסח הדעת על הפסוק "דרכיה דרכי נועם". זאת אומרת שאין התורה דורשת כלל דבר קשה. ושוב עוברים אתם בהיסח הדעת על המקרא המפורש "כי קרוב אליך הדבר מאד"; הרי שכל הענין של קירוב הגאולה, לא זו בלבד שאינו מן הדברים העומדים למעלה מכוחכם, אלא שהוא מן הדברים הקלים מאד. ועתה אם רוצים אתם לקבל תשובה נכונה על שאלתכם שהצעתם לפני, אני מייעץ לכם לחקור ולדרוש בתורתנו הק' וזאת בבחינת "כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך". יגיעכם לא יעלה בתוהו, כי על דרישה וחקירה כזו הבטיחה התורה "ומצאת".

יוצא מכך, שאם אנו רוצים לזכות בגאולה שלימה עלינו להתייגע ולברר תחילה את עניני הגאולה לכל פרטיהם וזאת בבחינת "כי תדרשנו…". הנה בחיבורנו הלכות מצוות הגאולה ביארנו שכוונת התורה בתנאי "כי תדרשנו…" והיא שנעסוק בענין הגאולה בבחינת "כל מעייני בך". זאת אומרת שהחוקרים והדורשים צריכים להקדיש כמעט את כל זמנם ואת כל לבם ואת כל נפשם לשם בירור חוקי הגאולה, וכל הפחות מן ההכרח שתורת הגאולה תהא עיקר עסוקם בתורה. זאת אומרת שבעסוקנו בתורה עלינו להעמיד את העיסוק בתורת הגאולה במקום הראשון ; ובמקרה שלא נקיים את התנאי "כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך" ונקדיש רוב זמננו לענינים אחרים ונעסוק בענין הגאולה רק דרך אגב, נפסיד את זכות ההבטחה "ומצאת".

אולם גם עצם הדבר הזה טעון הסבר, מדוע דורשת התורה תנאי כזה להבנת דרכי הגאולה ? בחיבורנו הלכות מצוות הגאולה ביארנו זאת בכך, שזוהי התקנה היחידה לתקן את העוון הישן "וימאסו בארץ חמדה… וישא ידו להם להפיל זרעם בגויים, ולזרותם בארצות" (תהילים ק"ו). הרי שהגורם העיקרי לגלות הוא "וימאסו בארץ חמדה". מכיוון שכך הוא הדבר, מן הנמנע לזכות בגאולה שלימה עד שנתקן את העוון הזה, וזאת מידה כנגד מידה. היינו על ידי אהבה עזה בכל לב ובכל נפש לארץ ישראל.

הן ישנן הרבה דרכים להראות אהבה לארץ האבות, אבל לפני הקב"ה אבן הבוחן לאהבה אמיתית היא, התשוקה החזקה לזכות בגאולה שלימה ונצחית דוקא, המבטלת אחת ולתמיד גם את התוצאה של "וימאסו" — את חילול השם. אבל הרצון לזכות בגאולה ארעית, אינו מתקן עדיין את העוון של "וימאסו" אשר גרם חילול השם, כי עצם הגלות חילול השם גדול ונורא הוא. ובכן רק במקרה ובני ישראל חוקרים ודורשים בדבר הגאולה ומקיימים "כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך" כדי להכיר את חוקי הגאולה השלימה של תורתנו, אז ורק אז, הם מתקנים את העוון של "וימאסו" משורשו ולתמיד.

כללו של הדבר; אבן הבוחן לפני השי"ת אם ראויים אנו בכלל לגאולה שלימה היא — לקיים "כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך". ודאי מן הצורך גם לקיים את שאר התנאים, את התנאי "ושבת עד ה' אלוקיך" לעשות "תשובה גדולה" וגם את התנאי "ושמעת בקולו". אבל בתחילה מן הצורך לתקן את עצם העוון הנ"ל על ידי דרישה עיונית ורק כאשר כבר קיימנו "כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך", אז תספיק תשובה אפילו כעינא דמחטא.

על פי האמור נמצא תשובה לשאלה הקשה, כיצד יש להבין שחכמים ראשונים, שלבם הי' רחב כפתחו של אולם, לא הי' לאל ידם לרדת לעומק הענין של תורת הגאולה ודוקא הדור האחרון יזכה לכך, כפי שאומרת התורה: "ואמר הדור האחרון בניכם אשר יקומו מאחריכם"? אלא שהראשונים שהקדישו את כל זמנם לברר את שאר מצוות התורה ורק דרך אגב עסקו מעט גם בענין הגאולה, לא הצליחו לרדת לעומק ענין הגאולה. שכאמור הבטחת "ומצאת" ניתנה, לפי הדגשת התורה, רק למקרה שהחוקר ירכז את כל עיוניו רק לשם בירור וליבון חוקי הגאולה בלבד, עד שיבוא הדור האחרון, שימלא את התנאי. "כי תדרשני בכל לבבך…" בדייקנות מוחלטת.

כללו של הדבר; בתורת הגאולה מן הנמנע לעסוק דרך אגב, יען שכאן אנו זקוקים להבטחת "ומצאת" והבטחה זו ניתנה בתנאי "כי תדרשנו". לכן אם אנו רוצים להבין את פרשיות הגאולה, עלינו לייחד רוב זמננו לתורת הגאולה, ורק דרך אגב מותר לנו לעסוק גם בשאר המקצועות. ואם לא נעסוק בתורת הגאולה באופן האמור לא נצליח ולא נבין בענין הגאולה דבר, וגם הנסיון מעיד על כך.