מאמר שמונה עשר
התשובה תתקיים לדורות. ע"י הבטחת ומל ה' א' … ואת לבב זרעך
את הפרק הזה ייחדנו לשם פתרון על השאלה הגדולה, שהזכרנו למעלה, — התורה דורשת לתכלית הגאולה תשובה שתתקים לדורות עולם, הלוא כפי הנסיון קיום תנאי כזה עומד למעלה מכוחותינו, והמתנה תנאי כזה הרי התנאי בטל מעיקרו כמו שאמרו "האומר לאשה הרי זה גיטך על מנת שתעלי לרקיע או על מנת שתעברי את הים הגדול התנאי בטל ? ושוב התורה מסימת את פרשת הגאולה בפסוק "כי קרוב אליך הדבר מאד", הלוא המציאות מכחישה את הפסוק הזה.
אולם אם נאמץ כוח להתעמק בפרשת הגאולה בבחינת "כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך" אז נמצא בתורה תשובה ברורה גם לשאלות שהזכרנו. כדי להקל את הדבר על הקורא נביא מספר הלכות נוספות מחיבורנו הלכות מצוות הגאולה.
הלכה ה'. לפי הדגשת התורה דבר קל הוא מאד להשיג את הגאולה השלימה בכוחינו אנו, בכל עת ובכל שעה, כנאמר בסוף פרשת הגאולה" כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו", וכל הענין של קירוב הגאולה הוא בבחינת "חכמה ואינה מלאכה".
הלכה ו'. גם "תשובת הגאולה" שתתקיים לדורות עולם בכלל "כי קרוב אליך הדבר מאד" התורה מעידה על תשובה זו שהיא מן הדברים הקלים לעשותה. ומה שאנו רואים שהדבר כמעט מן הנמנע שנהא בטוחים מראש שזרעינו ילכו בדרכי ה' כל הימים, הוא רק משום שאנו עושים את הצעדים לתכלית זו על פי שכלנו אנו, שהרי על המקרה שנעשה את הדבר על פי הוראת התורה, הבטיחה לנו התורה "ומל ה' אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך", ולדעת הרמב"ן — ודבריו מיוסדים על דברי יונתן בן עוזיאל — התכונה התורה בזה על ביטול כוחו של יצר הרע בתנאי שנעשה איזו התחלה במצוות הגאולה.
רואים אנחנו שאמנם צדקו דברי התורה שהדגישה "כי קרוב אליך הדבר מאד" שהרי על סמך הקבלה על "תשובה הגדולה" הבטיחה לנו התורה "ומל…" ועל ידי הבטחה זו נהא ממילא בטוחים, שזרעינו ילכו בדרכי ה' כל הימים עד סוף כל הדורות.
לכאורה יש לשאול, בפרשת עקב צוותה התורה "ומלתם את ערלת לבבכם" פירושו. שאנחנו נעשה זאת, ואילו בפרשת הגאולה אמרה התורה "ומל ה' אלקיך את לבבך" שהקב"ה יעשה זאת, וכבר עמד על השאלה החתם סופר, אלא כאן מוכרח הקב"ה לקיים "ומל ה' אלקיך את לבבך", שהרי עקב הקבלה הבטיחה התורה קיבוץ גלויות השלם בהחלט כנאמר "אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך…" והנביא יחזקאל מתנבא "ולא אותיר עוד מהם שם", ועתה הבה ונדמה בנפשינו שהבטחה זו תתקיים, רבוא רבבות קומוניסטים וכופרים גמורים יתיישבו בארץ. הלוא לפי מהלך הטבעי, יעשו חורבן רוחני מאין כמוהו, ומסתבר שעל כל פנים החרדים ימנעו מלעשות קבלה כזו מפני החשש הנ״ל, ועל כן ראתה התורה לנחוץ לתת לנו את ההבטחה "ומל ה' אלקיך את לבבך… לאהבה…". ואין כל ספק בדבר, שאם תתקיים הבטחה זו יחזרו למוטב, וזאת למודעי שהתורה הדגישה "ואת לבב זרעך" לרבות הצעירים וגם את הדורות הבאים.
הנה בעצם הדבר הזה, אם יתבטל כוחו לגמרי, או רק במידה מסויימת, יש מחלוקת בין הרמב״ן ובין רבי יוסף קארו, לדעת הרמב״ן יתבטל לחלוטין, ולדעת רי״ק רק במידת-מה, עד שיהא בכוחינו לעבוד את ה' באמת באין מפריע מוחלט, אבל על כל פנים יהא בכוחינו לעבוד את ה׳ באופן קל ביותר בניגוד לדורות שקדמו. כמו שאמרו בירושלמי ברכות פ״ד ״רבי תנחום מצלי: יהי רצון מלפניך… שתשבור ותשבית עולו של יצה״ר מלבינו… אנו חפצים לעשות רצונך, ומי מעכב ? שאור שבעיסה, גלוי וידוע לפניך, שאין בנו כח לעמוד בו. יר״מ… שתשביתהו מעלינו ותכניעהו ונעשה רצונך כרצוננו בלבב שלם". רואים אנחנו שהראשונים לא מצאו דרך ברור נגד יצה״ר אלא התפילה.