מאמר שמיני
דיון על השאלה
אם הגאולה תלוי' בתשובת כל עדת ישראל
א. ראינו בפרק הקודם שהרמב"ם פסק כרב וכרבי אליעזר שאין ישראל נגאלין אלא בתשובה. ברם, אודות השאלה אם מן הצורך בתשובת כל ישראל או שתספיק תשובת הרוב או אפילו תשובת חלק קטן מישראל, לא אמר לנו רבנו מאומה. גם שאר הפוסקים עברו בשתיקה על השאלה הזאת, שבפתרונה תלוי' ישועתנו וגאולתנו הסופית. כבר הזכרנו שכל הענינים היסודיים בקשר להכנה לגאולה העתידה, נשארו סתומים עד תקופת "עת קץ ותרבה הדעת".
ב. לפי ההשקפה המקובלת גאולתנו תלוי' בתשובת כל ישראל. נראה שדעה זו מיוסדת על דברי רש"י בסנהדרין צ"ז: "אמר רב כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ובמעשים טובים". פירש"י: אם כל ישראל חוזרים בתשובה יבוא (המשיח) ואם לאו, לא יבוא". דברי רש"י משמשין לנו בדרך כלל כמקור שהגאולה העתידה תלוי' בתשובת כל ישראל דוקא.
ג. אולם במדרש הנעלם סוף פרשת נח אנו מוצאים ויכוח בין ר' אליעזר ובין ר' עקיבא ; בעצם הדבר אם הגאולה תלוי׳ בתשובת כל ישראל, או אם תספיק תשובת חלק מישראל. "ר' אליעזר אומר כל הגלויות שגלתה כנסת ישראל נתן לה הקב״ה זמן וקץ, וגלות האחרון אין לה קץ וזמן, אלא הכל תלוי בתשובה, שנאמר ושבת עד ה׳ אלוקיך ושמעת בקולו וכתיב בתריה אם יהיה נדחך וכר' משם יקבצך וכו׳. אמר ליה ר׳ עקיבא אם כן איך יהא דא להתעוררא כולהון כחדא בתשובה מאן דהוי בסייפא שמייא ומאן דהוי בסיפא ארעי היך יתחברון כחדא למעבד תשובה ? אמר לו ר׳ אליעזר חייך דאי יחזרון בתשובה רישי כנישתא או חדא כנישתא בזכותם יתכנש כל גלותא".
ד. אנו רואים שגם רבי עקיבא הי׳ סבור מלכתחילה, שאם אנו רוצים לזכות בגאולה ע״י תשובה אז מן הצורך תשובת כל עדת בני ישראל, ורצה לדחות דעת ר׳ אליעזר מכוח "תנאי שאי אפשר לקיימו". עד שגילה לו ר׳ אליעזר דסגי בתשובת חלק קטן מישראל ולכן תנאי התשובה עומד בגדר תנאי שאפשר לקיימו באופן קל ובכן "אין ישראל נגאלין אלא בתשובה".
ה. אחרי שקבענו את דעת רבי אליעזר בדבר הזה, נחזור לדבר רש״י המפרש את דברי רב: "כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה״: "אם כל ישראל חוזרין בתשובה יבוא ואם לאו לא יבוא". אולם, מדברי הזהר החדש שהבאנו יוצא במפורש שרבי אליעזר עצמו סובר שאין צורך בתשובת כל ישראל ואפילו לא של רובם, אלא תספיק תשובת עדה קטנה אחת. ולכן, לא יתכן לומר, שרב הסובר כרבי אליעזר יאמר שמן הצורך בתשובת כל ישראל.
ו. כדי להבין את שיטת רבי אליעזר, נעמוד תחילה על השאלה, מאין הוציא רבי אליעזר את הרעיון הנועז הזה שתספיק תשובת חלק קטן מישראל ? אלא, רבי אליעזר הגיע למסקנה זו כמו שביארנו לעיל דעת ר' עקיבא, דהיינו משום שלא יתכן לומר שגאולת ישראל קשורה בתשובת כל עדת ישראל, שדבר כזה יהי' בבחינת "תנאי שאי אפשר לקיימו", ותנאי כזה אין לו כל ערך, כמו שאמרו במסכת גיטין דף פ"ד: "הרי זה גיטך על מנת שתעלי לרקיע… על מנת שתעברי את הים הגדול… רבי יהודה בן תימא אומר הרי זה גט. כלל אמר רבי יהודה בן תימא כל תנאי שאי אפשר לקיימו בסופו והתנה עליו מתחילתו, אינו אלא כמפליגו בדברים וכשר, אמר רבי נחמן אמר רב הלכה כרבי יהודה בן תימא" א) ועלינו לדעת כי התורה מדברת בפרשת הגאולה בסדר נצבים על זמן שבני ישראל פזורים בארבע כנפות הארץ ולהשיג תשובה כללית במקרה כזה, מן הנמנע לחלוטין. ועל כורחנו אנו צריכים לומר שהגאולה אינה תלוי' בתשובת כל ישראל.
ז. ברם, מדברי רבי אליעזר שאמר לרבי עקיבא "חייך דאי יחזרון רישי כנישתא" שאושר הרעיון הזה בשבועה בחיי רבי עקיבא נשמע שמצא לכך ראי' ברורה גם מן התורה. ואכן כל ההקלות לגבי קירוב הגאולה יש להוציא גם מן הפסוק "כי קרוב אליך הדבר מאד". כי לכאורה הי, מספיק שיאמר הכתוב "כי קרוב אליך הדבר", כי בארבע תיבות הללו כבר גילתה לנו התורה שכל הענין של השגת הגאולה דבר קל הוא. ברם, נותן התורה ראה מראש, שכשיגיע העת לחננה, תתעוררנה כמה וכמה שאלות וספיקות באופן קיומן של תנאי הגאולה ; כדי לבטל מראש כל מיני ספיקות במצות הגאולה הוסיפה התורה עוד תיבה אחת חשובה ומכרעת באומרה "כי קרוב אליך הדבר מאד", למען דעת שהענין של החשת פעמי הגאולה אינו רק דבר קל במובן הפשוט, אלא דבר קל מאד, ממש עד הקצה האחרון. מעצם הפסוק הזה יש גם ללמוד דסגי אפילו בחדא כנישתא, כדי להשיג אפילו תשובת רובן של ישראל ודאי שלא דבר קל הוא מאד.
ח. נשוב לדברי רש"י: "אם כל ישראל חוזרין בתשובה יבוא ואם לאו לא יבוא". מבואר שרש"י הי' מטפל תחילה בעצם השאלה, ובא לידי המסקנה כי הגאולה תלוי' בתשובת כל ישראל דוקא ולא תספיק אפילו תשובת רובו של ישראל אף על פי שבכל הענינים רובו ככולו. הא כיצד ? אלא שרש"י בא לידי ההכרה הזאת יען הסברה הרווחת, שהמציאות תוכיח זאת. שהרי בתולדות עם ישראל היו כמה דורות שעל כל פנים רובם של בני ישראל הלכו בדרכה של התורה והעובדה כי בן דוד לא בא תראה לנו שאפילו יחידים מעכבים את הגאולה, וסוף כל סוף כל הראיות והסברות בטילות נגד המציאות.
ט. אולם ראינו כי ר' אליעזר סובר דסגי בכנישתא חדא ובכן תתעורר השאלה הגדולה שכבר עמד עלי' החיד"א בספרו "שם הגדולים" מערכת גדולים א׳ אות רי"ט, אם באמת סגי בתשובת רישי כנישתא, כיצד יש להבין שלא הי' בכוחה של תשובת התנאים והאמוראים להביא את הגאולה ?
י. מתוך השאלה הקשה הזאת בא החיד"א לידי המסקנה, שמה שאמרו דסגי בתשובת כנישתא חדא, נאמר רק אחר אלף שנים של ימי הגלות, ולכן לא הי' בכוח תשובת התנאים והאמוראים להביא את הגאולה, שהרי הם חיו באלף הראשון. ועל האלף הזה נאמר "כל היום דוה", ויומו של הקב"ה אלף שנים. ויפה הקשה עליו הבעל "ויואל משה" האדמו"ר מסטמר שליט"א : הלא גם אחר האלף שנים היו הרבה קדושי עליון, כמו האר"י הקדוש והבעש"ט ותלמידיהם, ולפי שיטת החיד"א כבר הי' מספיק בדורם "כנישתא חדא" לביאת הגאולה, ובכל זאת בן דוד לא בא.
י"א. הנה הבעל "ויואל משה" רוצה לומר, שאין הכוונה שאף אם כל הדור המה ח"ו פושעים שבכל זאת סגי בתשובת כנישתא חדא, שהרי עוון הדור מעכב, אלא שאם הדור כולו או רובו אין עושין עוונות מחדש ומקיימין את התורה, אלא שאין עושין תשובה שלימה כהוגן על העבר, אז סגי בכנישתא חדא שעושין תשובה כהוגן, גם על העבר (ויואל משה פרק ע"ה אות י"א). ברם גם שיטת הבעל "ויואל משה" מופרכת היא. שאם כל ישראל מקיימים את התורה ואין עושין עבירות הרי הם צדיקים גמורים והדור כולו זכאי הוא. וחזרה השאלה למקומה, אם באמת הלכה כר' אליעזר, מדוע לא הי' בכוח תשובת הראשונים להביא את הגאולה ?
יב. הפתרון הנכון לשאלה זו הוא על פי מה שאנו מוצאים בפרקי דרבי אליעזר, פרק מ"ג: "רבי יהודה אומר, אם אין ישראל עושין תשובה אין נגאלין… ואין ישראל עושין תשובה גדולה עד שיבוא אליהו, שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בא יום ה' הגדול והנורא". מבואר מזה, כי לדעת רבי יהודה, ישנן שתי תשובות שונות : תשובה קטנה שאנו רגילים לעשותה, ותשובה גדולה המכשירה אותנו לגאולה א).
יג. מסתבר, כי רבי יהודה בא לידי המסקנה הזאת מכוח השאלה שהזכיר החיד"א, כי רבי יהודה סובר כרבי אליעזר שהכל תלוי בתשובה. ולדעת רבי אליעזר סגי בתשובת כנישתא חדא ב), ומדוע לא בא בן ישי עקב התשובה של רישי כנישתא או של חדא כנישתא ועל כורחנו אנו אומרים, שיש שתי תשובות שונות. להלן יתבאר, כי בתשובה הגדולה המביאה את הגאולה, מן הצורך להביא ערבות שתתמיד התשובה גם אצל זרענו לדורות עולם.
י"ד. ההבדל בין שתי התשובות השונות הללו הוא בזה, שהתשובה הקטנה כפי שאנו רגילים לעשותה, שאין בה משום התמדת התשובה לדרות. לא תועיל לקרב את הגאולה אף אם כל עדת בני ישראל יעשו אותה. לעומת זאת, יש בתשובה הגדולה המכילה ערבות גם לדורות הבאים שני יתרונות: ראשית, שמספיקה ממנה הקבלה ללא מעשה, ושנית שמספיקה ממנה "כנישתא דישראל" כלומר אם רק קהילה אחת מישראל יעשו אותה.
ט"ו. לפי דעת העולם, לא יתכן לומר שתספיק תשובת רובן של ישראל, יען שהמציאות מכחישה את הרעיון הזה. אבל לפי דרכנו, אין כאן שום סתירה מצד המציאות ; שהרי מן התשובה הגדולה לא עשינו אפילו התחלה כלשהי:
עד כאן מחיבורנו הלכות גאולה, השייך לעניננו.
סיכום:
אם אנו רוצים לזכות בגאולה שלימה באופן מהיר, עלינו לנקוט כשיטת רב ורבי אליעזר וכמו שפסק הרמב"ם להלכה שאין ישראל נגאלין אלא בתשובה ואין בזה שום חומרה שהרי רבי אליעזר נשבע בחיי ר"ע שאם ישובו רישי כנישתא, או חדא כנישתא תבוא הגאולה. ונצרף את דברי רבי יהודה שאף הוא נוקט באותה שיטה שיש צורך בתשובה גדולה. לכן מחובתינו להכיר את מהותה של תשובה זו בפרטי פרטים, ולהשתדל לצרף עדה אחת קטנה שנהיה ראויים לגאולה, על ידי תשובתם הגדולה. כמו שיתבאר להלן.
א) הרי שרב סובר להלכה שתנאי שאי אפשר לקיימו התנאי בטל. כי ר׳ נחמן האומר הלמה ברכי יהודה בן אמר זאת בשם רב.
א) להלן יתבאר שבאמת אין הכרח להמתין בדבר הזה עז־ שיבוא אליהו וילמד אותנו את דרכי התשובה הגדולה, כי בתקופת "עת קץ ותרבה הדעת" יש בכוחנו לברר הכל בעצמנו.
ב) אולי הסמך רבי אליעזר גם על העובדה כי "רישי כנישתא", היינו נשיאי ישראל של דוד המדבר גרמו לעונש הגלות, ואם הי' בכוח עשרה מנהיגי ישראל להביא עונש גלות, יש לבוא לידי המסקנה, שיש בכוח עשרה מגדולי הדור להביא גם את הגאולה. והואיל ו"מידה טובה מרובה ממידת פורענות" לא רחוק הדבר מלומר שיש גם בכוח עשרה אנשים פשוטים לקרב את הגאולה, במובן בתנאי שיעשו זאת בדיוק על פי חוקת התורה.