מאמר שלישי
הקדמות בתורת הגאולה
הקדמה ראשונה
כל הפרשיות שבתורה המדברות אודות הגאולה האחרונה והמראות לנו את הדרך לגאולה שלימה, לא ניתנו להביו בורין, אלא בתקופת אחרית הימים, דהיינו, בתקופה הסמוכה לגאולה, כמו שהדגישה זאת התורה. בפרשת אחרית הימים בסדר ואתחנן: "ובקשתם משם… ומצאת… בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים" ולא קודם. גם הנביא ירמיהו (סימן ל') אומר: "אין דן את דינך למזור.. ציון היא אין דורש לה". והוא מסיים: "באחרית הימים תתבוננו בה".
ביתר דיוק גילתה לנו זאת התורה בסוף פרשת כריתת הברית בסדר נצבים בפסקים: "ואמר הדור האחרון, בניכם אשר יקומו מאחריכם… על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת, ומה החרי האף הגדול… ואמרו, על אשר עזבו את ברית ה' אלוקי אבותם — אשר כרת עמם בהוציאו אותם מארץ מצרים". אנחנו רואים, כי הסיבה האמיתית הגורמת לגלות מפורשת בתורה דהיינו עזיבת הברית; ואם כן הוא, הרי היתה קיימת האפשרות לקרב את הגאולה בשנים קדמוניות, באופן פשוט ומהיר מאד על ידי שיחדשו את הברית ויבטלו בזה את הסיבה העיקרית הגורמת לגלות. כי מסתבר שאם נסלק את סיבת הגלות, מן ההכרח שנזכה מיד בגאולה. ואכן, חידוש הברית מתנאי הגאולה הוא. ואותו הדור שיבוא לידי ההחלטה לחדש את הברית יזכה לגאולה. וכל הנביאים התנבאו שעתידים אנחנו לחדש את הברית ערב הגאולה. נשאלת השאלה מדוע הזניחו הדורות הראשונים לעשות את הצעד ההכרחי הזה? א). אבל אם נעיין היטב בפרשה, נראה להפתעתנו שהתורה עצמה מדגישה: "ואמר הדור האחרון". שדוקא הם יבואו לידי ההכרה שרק מחמת עזיבת הברית הוגלו מארצם, ולכן רק הדור האחרון יזכה לגאולה, כמפורש בפרשה הסמוכה — בפרשת הגאולה. ועתה התבונן היטב בדבר המופלא הזה. נותן התורה ית' גילה את הסוד של הגלות והגאולה בתורה בשפה ברורה, אבל רצונו ית' הי' שהדברים ישארו סתומים וחתומים עד הדור האחרון, והוא ית' אמר ויהי! רק הם יבינו את הדברים. השכל האנושי קצר להשיג דבר נפלא זה. הרי שלפי דברי התורה רק בתקופת "אחרית הימים" ורק הדור האחרון יהי' מסוגל להבין את ענין הגלות והגאולה.
והטעם הוא ; כי עד אחרית הימים היו שערי החכמה סגורים ובעיקר לענין הגלות והגאולה, בבחינת "ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה" (דברים כ״ט), כמבואר בזוהר פרשת וירא, וכל זמן ששערי החכמה סגורים מן הנמנע להבין את דרכי הגאולה מחמת הגזירה "ויעצם את עיניכם… ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר" (ישעי' כ״ט). אבל בתקופת אחרית הימים המתאימה לתקופת "עת קץ ותרבה הדעת", שהזכיר איש לבוש הבדים בסוף ספר דניאל, תתבטל הקללה של "ואבדה חכמת חכמיו" כמו שכותב רש״י על הפסוק "לא עתה יבוש יעקב". וכאשר תתבטל הקללה הנזכרת יפתחו ממילא שערי החכמה.
הקדמה שני'
מדברי האיש לבוש הבדים יש ללמוד, שאם הגענו לתקופת ״עת קץ״ — לתקופת ערב הגאולה, אז עומדים אנו ממילא גם בתקופת ״ותרבה הדעת״ : ובכן השאלה היא האם עומדים אנו היום באמת בתקופת ״עת קץ״ ? והנה אמרו חכמים : "ואמר ר׳ אבא, אין לן קץ מגולה מזה שנאמר (יחזקאל ל"ו) ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל, כי קרבו לבוא״ (סנהדרין צ״ח), פירש״י : ״מגולה מזה — כשתתן א״י פרי' בעין יפה, אז יקרב הקץ, ואין לך קץ מגולה יותר". והנה דברי המהרש"א : "לפי שכל זמן שאין ישראל על אדמתם אין הארץ נותנת פירותי' כדרכה, אבל כשתחזור ליתן פירותי' זהו קץ מגולה, שקרב לבוא זמן הגאולה שיחזרו ישראל על אדמתם".
הנה הנבואה "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו…" כבר נעשתה למציאות והיא עובדה שאינה ניתנת לערעור שהרי פירות א"י מרובים עד שהיא מוכרת לארצות אחרות. ובכן עומדים אנו ללא ספק בתקופת "עת קץ" וממילא עומדים אנו גם בתקופת "ותרבה הדעת" ושערי החכמה כבר פתוחים לרווחה גם לעניני הגאולה.
יש תלמידי חכמים המטילים ספק בכך שזמן הגאולה אכן הגיע. ברם כדי שנדע שאין לשים אוזן קשבת להרהורים מעיו אלו, הדגישו חז"ל : "אין לך קץ מגולה מזה". להורות כי לאנשים שלא תספיק להם אפילו ההוכחה הברורה שהזכיר הנביא יחזקאל, אין להתאמץ ולהביא ראיות נוספות לכך, כי עבורם אפילו מאה ראיות אחרות יעלו בתוהו. התועלת הסופית שתצא מידיעת מהותו של "קץ מגולה" היא שנדע שאנו עומדים ממילא גס בתקופת "ותרבה הדעת".
הקדמה שלישית
אל יחשוב האדם, כי מאחר שכבר עומדים אנו כעת בתקופת "עת קץ ותרבה הדעת" אין צורך אלא לקחת החומש בידינו וללמוד את פרשיות הגאולה כפי שאנו לומדים את שאר הפרשיות ונבין מיד את תוכן הפרשיות על בוריין וממילא גם את הגאולה" ; כי לאמיתו של דבר גזירת הכתוב היא שאפילו בתקופת אחרית הימים אין להביו את פרשיות הגאולה אלא על ידי עיון רב ובהתמסרות בלב ונפש, כפי שאומרת התורה "ומצאת" בתנאי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך": והתורה מדברת כאן כבר על תקופת אחרית הימים. את הרעיון הזה הדגישה התורה גם בפסוק "ולא נתן ה' לכם לב…" התורה מלמדת אותנו בזה, שגם אחרי שהגיע זמן הגאולה מן הצורך להשקיע כל הכוחות הרוחניים כדי להבין את ענין הגאולה דהיינו "לב לדעת ועיניים לראות ואזניים לשמוע". אבל אם נלמד את פרשיות הגאולה לפי ההרגל אז לא נבין מאומה.
אמרו "איו מזרזין אלא למזורז" (מסכת מכות כג"). חז"ל הורו לנו בזה שבכלל לא תועיל אלא לאיש שמזורז מעצמו ודואג לעתיד. לכאורה איש כזה אינו זקוק לזירוז ? אלא יש שאדם כבר מזורז במידה מסוימת והוא בגדר "איזהו חכם הרואה את הנולד"; ובנידון דידן, ישנם הרבה אנשים שמכירים את הסכנה הגדולה המרחפת על ראשם וגם יודעים שאותם האמצעים שאנו משתמשים בהם לא יועילו הרבה לבטל את הסכנה משורשה. הם רוצים להכיר את הדרך הנכונה כיצד יש לבטל את הסכנה אחת ולתמיד. ואכן את הספר הזה חיברתי רק עבורם. הם ישמחו על חיבור זה כמובא שלל רב, הם יעיינו ללא ספק בכובד ראש בספר זה, אבל לאנשים שאינם דואגים לעתיד לא יועיל שום זירוז.
א) כיצד גורמת דוקא הפרת הברית לעונש גלות ? הענין כך הוא; משה רבנו כתב בשעתו "ספר הברית" על פי השם. כמו שכותב הרמב"ן בסוף סדר משפטים על הפסוק "ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם". התעודה הזאת הכילה את דברי הברית, כלומר את התנאים שהתנה הקב"ה עם ישראל בהזדמנות כריתת הברית. הקב"ה יתן להם את הארץ אשר לא תחסר בל בה, וישראל ישמרו את בריתו. ומסתבר, כי במקרה שלא ישמרו את הברית יפסידו את זכות הישיבה בארץ ויתחייבו עונש גלות, עד אותו הזמן שיבואו לידי החלטה לבטל את סיבת הגלות משורשה — על ידי חידוש הברית.