מאמר ששה עשר
תשובה רגילה — ותשובה גדולה
בניגוד לפרקים הקודמים שעשינו בהם את הנסיון לפתור את בעית "פתח כחודו של מחט" בקשר לקיום שלשת תנאי הגאולה, ננסה בפרקים הבאים לפתור את הבעיה במיוחד בקשר לתנאי התשובה "ושבת עד ה' אלקיך" שהוא התנאי השני וזאת כדי לקבוע מה היה העיכוב אצל הראשונים.
ראינו כי אליהו העיד לפני רבינו הק' "ואי כנישתא דישראל אפתחת בתשובה כעינא דמחטא אנא אפתח לון תרעין רברבין" ; והשאלה היא: תשובה כחודו של מחט מהי ? ברור שאליהו לא התכוון כאן לאותה תשובה שאנו רגילים לעשותה בימי התשובה או בכל ימות השנה לשם כפרת העוונות, שהרי תשובה כזאת אנו עושים הרבה מאד, כפי הנסיון, והבטחת "אנא אפתח לון תרעין רברבין" לא נתקיימה, וגם בן דוד עדיין לא בא, ועל כרחינו צריכים אנו לומר שאליהו התכוון לתשובה אחרת, שאין אנו עושים. נשאלת איפוא השאלה איזו היא התשובה אשר ממנה תספיק — לפי עדות אליהו — התחלה קטנטנה מאד כדי שנזכה על ידה לגאולה שלימה ?
אמרו בפרקי דרבי אליעזר, פרק מ"ג: "רבי יהודה אומר: אם אין ישראל עושיו תשובה אין נגאלין… ואין ישראל עושין תשובה גדולה עד שיבוא אליהו, שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בא יום ה' הגדול והנורא". מתברר מכך, כי לדעת רבי יהודה, ישנן שתי תשובות שונות : תשובה קטנה שאנו רגילים לעשותה בימי התשובה שאינה מכשירה לגאולה ותשובה גדולה המכשירה אותנו לגאולה, התשובה הקטנה לא תועיל לקרב את הגאולה אף אם כל עדת בני ישראל יעשו. לעומת זאת יש לתשובה הגדולה שתי יתרונות, ראשית שמספיקה ממנה הקבלה ללא מעשה, ושנית שמספיקה ממנה "כנישתא דישראל" כלומר אם רק קהילה אחת מישראל יעשו את ההתחלה הקטנה. לכן אין כל פלא שלא זכינו עדיין לגאולה עקב תשובת יום הכיפורים, שהרי רק תשובה גדולה יש בכוחה להביא את הגאולה.
מסתבר מכך, שכעת אינה קיימת שום תקוה לגאולה קרובה כי התשובה הקטנה שאנו עושים, אין בכוחה להביא את הגאולה, ומאידך גיסא אפילו מהותה של התשובה הגדולה לא ידועה. יוצא מזה שאם רק נזכה להכיר את מהותה של "התשובה הגדולה" עומדים אנו מיד על סף הגאולה השלימה, כי כאמור מתשובה זו מספיקה הקבלה וגם התחלה קטנטנה של קהילה אחת.
כאן עומדים אנו בפני השאלה, כיצד יש להבין שחכמי ישראל לא עסקו מעולם בבירור עניינים הללו שהם דברים העומדים ברומו של עולם ? גם תשובה לשאלה זו יש למצוא בדברי רבי יהודה האומר "ואין ישראל עושין תשובה גדולה עד שיבוא אליהו". הרי שלדעת רבי יהודה רק אליהו מסוגל ללמד אותנו את דרכה של תשובה גדולה המכשירה לגאולה. ונשאלת השאלה מה הכריחו להמתין בדבר הזה עד שיבוא אליהו ?.
הנה מדברי רבי יהודה האומר "אין ישראל עושין תשובה גדולה עד שיבוא אליהו" נשמע שעל כל פנים שמהותה של תשובה זו היתה ידועה לו, והעיכוב הוא רק מצד אופן עשייתה, כדי לקבוע את מהותה של "תשובה הגדולה". נביא כאן את ההלכה השלישית מראשי הפרקים מהלכות הגאולה.
"אותה התשובה שהתורה דורשת מאתנו לתכלית הגאולה, שונה היא לגמרי מהתשובה הרגילה שאנו עושים לשם כפרת העוונות. "תשובת הגאולה" מן ההכרח שתתקיים גם אצל זרעינו לדורות עולם, כמו שנאמר: "ושבת עד ה' אלקיך אתה ובניך". ולדעת הרמב"ן הכוונה של הדגשת "ובניך" היא — לדורות (א). ושוב נאמר בפרשת ערי מקלט בסדר שופטים (בתור תנאי לגאולה השלימה): "כי תשמור את כל המצוה הזאת לעשותה ללכת בדרכיו כל הימים. "הרי התורה הדגישה בשני מקומות, כי לתכלית הגאולה עלינו לעשות תשובה באופן כזה, שהדבר יהא ברי מראש שגם זרעינו ילכו בדרכי ה' כל הימים".
מעתה לא נפלאת הדבר להבין מה הכריחו לרבי יהודה לומר "אין ישראל עושין תשובה גדולה עד שיבוא אליהו", כי לפי שכל האנושי והנסיון הדבר מן הנמנע לגמרי להביא מראש ערבות בטוחה שדורותינו הבאים אחרינו ילכו בדרכי ה׳ כל הימים כפי שהתורה דורשת זאת מאתנו, שהרי הרבה הרבה צדיקים בכמה דורות עשו את הנסיון להשיג את המטרה הנשגבה הזאת ולא הצליחו, ולפי השקפת רבי יהודה רק אליהו הנביא מסוגל להורות לנו את הדרך בה נלך, כדי לעשות תשובה גדולה ורוממה כזאת.
ברם, האם באמת מוכרחים אנו להמתין עד שיבוא אליהו וילמד אותנו את דרכי התשובה הגדולה, בפרק הסמוך יתבאר, שאינו קיים שום הכרח לכך, כי לאמיתו של הדבר, כל הדברים שאולי יגיד לנו אליהו בענין הגאולה והתשובה, יש בכוחינו לברר בעצמינו, בתנאי שנחקור בדבר בבחינת "כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך", כפי שהתורה דורשת זאת מאתנו.
א) ההגיון הפשוט גוזר. שאם חזרנו בתשובה וטהרנו את עצמינו מכל העוונות והפשעים, שנהיה מוכשרים לגאולה שלימה, למרות שקיימת האפשרות שהדירות הבאים יסורו ח"י מדרכי ה'. מדוע הקפידה התורה שנביא ערבות על התמדת התשובה לדורות? אלא הגאולה השלימה תביא בעקבותיה קיבוץ הגלויות שלם בהחלט, וכל בני ישראל יתקבצו מארבע כנפות הארץ אל מקום אחד — לארץ האבות, כנאמר "אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך" והנביא יחזקאל מנבא "וקבצתי אותם מארצות אויביהם… וכנסתים על אדמתם ולא אותיר עוד מהם שם" (יחזקאל ל"ט) ואמרו בפסחים פ"ז "צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שפזרן לבין האומות" פרש"י בכדי שלא יהא באפשרות לכלותם יחד. הרי שיש בקיבוץ הגלויות השלם גם צד של סכנה לעם ישראל כולו. לכן מן ההכרח, כי לתכלית הגאולה נעשה תשובה כזו שתתקיים לדורות בכדי לבטל את הסכנה הנזכרת, וללא ערבות בטוחה להתמדת התשובה, יש לחשוש שישובו לכסלה בזמן שבני ישראל כבר נאספו למקום אחד. והתוצאות מי ישורון".