הערות אחדות
א׳ כל ספרי הגאולה השלמה של ר' מנחם שלזינגר זצ"ל, נועדו להשגת הגאולה השלמה עוד בחיי המחבר. קרוב לוודאי, שלו נתפרסמו ספרי אמת אלה בקרב רוב יראי ה' בארץ ובתפוצות בזמנו, היה ר' מנחם זוכה להקים את רישי כנישתא או הכנישתא חדא, שממנה תיפתח הגאולה השלמה לעובדה קיימת!
כינוס רישי כנישתא או הקמת הכנישתא חדא למען הגאולה השלמה היתה איפוא המטרה הראשונה בהוצאת הספרים ובכל פעילותו המסורה של המחבר, מאז השואה ועד סוף חייו.
כינוס רישי כנישתא או הקמת הכנישתא חדא למען הגאולה השלמה היא גם עתה המטרה הקרובה בהוצאת הספרים האלה במהדורה זו.
לימוד התורה לשמה, במציאות מצבנו הנוכחי, יוכיח ללא כל ספק שהקמת הכנישתא תביא, מהרה מכל המשוער, להגשמת הגאולה השלמה. ויהי רצון שהדברים יכנסו אל לב כל הקוראים והלומדים ספרים אלה, החרדים לדבר-ה', ויענו לקריאת המחבר, וזכותו וזכות האבות וזכות כל דורות ישראל יעמדו לנו בכל מעשה ידינו לגאולה השלמה והקרובה אמן.
ב' ר' מנחם לא פירט מה יעשו ראשי כנישתא או אנשי כנישתא חדא שיתארגנו, וכיצד יתגלגלו הדברים במהירות לגאולה השלמה ולימות המשיח. ויפה עשה שלא נכנם לפרטים. די לנו בהבטחת הבורא שתשובת עדה קטנה תביא לגאולה, בהתכנס כנישתא זו, יתן להם הקב"ה חכמה ודעת להבין, כל אחד וכולם יחד, את תפקידיהם המתאימים וזמנם, והמה לפי הכרע הפסוקים, ימצאו את דרכם אל הגאולה השלמה, כי הרי המכשולים והבעיות, ולעומתן תנאי הפעילויות והאפשרויות הטובות לגאולה, משתנים מזמן לזמן. הכינוס המיוחל יביא למפנה העולמי הגדול, שאליו מכוונים כל תפילותינו, כל תורתנו, כל מצוותי' וכל תלמודנו, ובעהי"ת יתקיימו ויתגשמו בשלמותם לעולמי עד.
ג' לעומת זאת גילה המחבר והדגיש כלל חשוב, שהתורה קבעה לענין הגאולה השלמה ("תורת הגאולה", עמ' כה):
"אלה אשר נדבה לבם לחקור ולדרוש בענין הגאולה ולהיות ראויים לגאולה השלמה (היינו ו "שי/חדא כנישתא) חובתם לרכז כל כוחותיהם הרוחניים רק לשם תכלית אחת: לשם בירור וליבון דרכי הגאולה, בבחינת "כל מעייני בך". אז, ורק אז, יוכלו להיות בטוחים, שיכוונו לנקודת האמת".
ובהמשך:
"והבטחה זו ("ומצאת") קשורה בתנאי "כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך". לכן הם צריכים להקדיש כל לבם וכל נפשם, ולכל הפחות את רוב זמנם (הדגשה במקור) לשם ידיעת דרכי הגאולה וחוקי'".
ד' ועוד בענייני חובת קיום מצות הגאולה מביא המחבר דברי רשב"י בזוהר, פרשת וירא: לית רעותה דקב"ה דיתגלי כל כך לעלמא, וכד יהא קריב ליומא דמשיחא, אפילו רביי דעלמא זמינין לאשכחא". ושואל ר' מנחם:
"לכאורה מה איכפת לי' להקב״ה אם סודות הגאולה יתגלו קודם יומי דמשיחא?" והוא משיב: …"שאין לך אסון גדול יותר לאומה הישראלית, מאשר אם יודעים כיצד יש לקיים את מצוות הגאולה, ומזניחים לקיים אותן, ובכך, מעכבים את שחרור עם ישראל ממצב הגלות… שאין לך קטרוג יותר גדול מזה… התורה מדגישה "בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים".
מסקנת ר' מנחם היא "שהדאגה הראשונה של ת"ח צריכה להיות להכשיר עצמם לגאולה השלמה, היות שעל פי התורה הדבר קל מאוד לעמוד מיד על סף הגאולה."
ה' ובאשר להסכמה לספרים אלה:-
מי שחסר הסכמת גדולי הדור וראשי הישיבות לספרי הגאולה אלה של ר' מנחם מונע ממנו כביכול להצטרף ולפעול לכינוס רישי כנישתא או כנישתא חדא – ודאי שלא הבין תכנם הגדול והחשוב, או שאינו מודע למצבו הנוכחי של עמנו בכלל, ובארץ בפרט, או שהוא אדיש ולא איכפת לו מצבנו זה, ועל כן גם לא איכפת לו דרך ההצלה והגאולה השלמה.
ועוד: הסכמה כזו היתה מחייבת את נותנה, עם הנתונים להוראתו, להצטרף לכנישתא, ולפעול במסגרתה בכל לבם ובכל נפשם לענין הגאולה השלמה, ואז הרי היינו עומדים מיד על סף הגשמתה המלאה!".
ו' סיפרה לי בתו הבכירה של ר' מנחם, גב' רינה קוראל. שבעת שהותו של הרב כהנמן ז"ל, ראש ישיבת פוניבייז; בשוויץ, נתנה לו את ספרי הגאולה של אבי לקריאה ולחוות דעת. לאחר הקריאה אמר לה הרב, שהתרשם עמוקות מתוכנו של הספר, שהוא גדול וחשוב מאוד.
לאחר פטירת הרב כהנמן ביקרה גב' קוראל אצל אלמנתו, הרבנית, ולהפתעתה ראתה את ספרי הגאולה על שולחן הרב. הרבנית הסבירה לגב' קוראל פשר הדבר: הרב לא נפרד בביתו מן הספרים האלה שהיו תמיד על שולחנו, וקרא בהם בהתמדה.
ז' המחבר כותב בפתיחה לספרו, שלא יתכן הסכם שלום עם שכננו ללא גאולה שלמה. אין ספק, שכל בר דעת לא יעלה במחשבתו לומר, שהנה יש לנו הסכם שלום עם מצרים,גם ללא גאולה שלמה. כי כל תכנם של הספרים מעיד כי המחבר התכוון לשלום האמתי, לכל הדורות, אשר יתכן רק בתנאי הגאולה השלמה. הוא אשר אמר הנביא "שלום שלום ואין שלום" (וראה דיון בנושא זה בפתיחה לספר "חידון הגאולה").
ח' בגלל חרדתו מפני הסכנות הנוראות, שהולכות וקריבות עלינו לפי התורה, שמזהירה אותנו מפניהן לזמן הזה ("וקראת אתכם הרעה באחרית הימים, כי תעשו את הרע בעיני ה׳ להכעיסו במעשה ידיכם"), בגלל אהבת ה' ותורתו ועמו, שפעמו בלבו של ר' מנחם, ובגלל תשוקת חייו לבטל סכנות אלה, ביטול אשר יתכן בזמן הזה רק על ידי הגאולה השלמה, וכדי לעורר את מחנה החרדים לתשובה אל מצודת הגאולה ־ נוקט הוא לפעמים לשון חריפה נגד כל סוג של יאוש וחידלון, ששולטים בנו בעת הזאת, וגורמים חילול ה' והארכת הגלות על סכנותי'.
הקורא המשכיל יראה את תכנם של הספרים האלה ואת נשמתם, ולא מגרעה מדומה או אמתית בסגנונם המיוחד. כנגד אפשרות הפוכה הקדים המחבר וכתב בהקדמה לחיבור "תורה לשמה", חלק א':
"כמובן יש מקום לבעל דין לפלפל ולהטיל ספק בכמה פרטים (בספר זה)…",ובהמשך: …"אפילו אם יקחו בחשבון את המגרעות של החיבור. אולם לגאולה השלמה נזכה מיד, שכן היא תכלית כל התכליות, וזה מספיק לכל בעל שכל ישר".
ט' משפט וצדקה מקרבים את הגאולה; תשובה, שמירת השבת, אחדות ישראל – כל מצוה ומצוה מקרבת את הגאולה, אולם, תודה לשמה היא כנגד כולן!
תורה לשמה – היא עיסוק לשם מצות המצוות, תכלית התכליות – לשם הגאולה השלמה לאלתר!
תורה לשמה – זו היא התשובה הגדולה אל מצות הגאולה השלמה ממש! אל כל תרי"ג המצוות! היא הגאולה השלמה ממש!
אשרי מי שיבין זאת.
תורה לשמה והגאולה השלמה – יש הרבה מדעת ה' בצירוף שני אלה – שני החיבורים של ר' מנחם.
אצל בר דעת שתיהן חופפות ומתאחדות, ויהי רצון שתהיינה לאחת לכל בית ישראל, למען האחד יתברך וישתבח.
רק כאשר פסקה התורה לשמה, פסקו המצוות לשמן, ואז באו החטאים שגרמו לחורבן. על זאת הרי התריעו כל נביאי האמת -כגון "יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני, ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה" וגו'. התשובה אל התורה לשמה היא התשובה הגדולה אל הגאולה השלמה ממש!
רק התורה לשמה פוקחת עיניים כראוי. בלעדי' הכל נופל נחרב ונכרת. באורה מתגלה הטעם האמתי, הנסתר והמלהיב של כל תורתנו, שבכתב ושבע"פ ,של כל פרק ומסכת, של כל סוגי' ומדרש, של כל תיבה ומשפט, של כל הלכה ומצוה, של כל משאלה ותפילה, של חול ושל שבת, של חג ומועד – כדי לקיימם בחפץ אדיר, באהבת ה', ככוונתם ובשלמות. וכל התורה וכל הבריאה תובעות מאתנו בכל יום ובכל שעה הבו לנו הגשמת תכלית קיומנו, ואנחנו נכנסים עמכם היום בשמחה אל היום הגדול אשר קיווינו לו.