מאמר עשירי
חבלי גלות – וחבלי גאולה
נחזור לענין ראשון. ממה שאמרנו עד כה, מסתבר למעשה, שאם נעצור כוח להקים רק עדה אחת קטנה של עשרה אנשים שיעשו קבלה על קיום תנאי הגאולה, אז נבטל בכך מיד את הסכנה של "וקראת אתכם הרעה באחרית הימים" שנאמרה רק על תנאי.
כדי שיהא בכוח הקורא להבין, איפוא ספון הכוח בקבלה כזו של מתי מספר לבטל בשורשה את הסכנה המחרידה הנשקפת לנו על פי התורה בתקופת אחרית הימים, עלינו להשתדל תחילה להבין את תוכן הפרשה דלהלן:
התורה אומרת בסדר וילך "הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם ושוטריכם ואדברה באזניהם את הדברים האלה ואעידה בם את השמים ואת הארץ, כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון וסרתם מן הדרך אשר צויתי אתכם, וקראת אתכם הרעה באחרית הימים" והסיבה לכך תהא — "כי תעשו את בעיני ה' להכעיסו במעשה ידיכם". היות ורק עכשו בדורנו זה אנו עומדים בתקופת "אחרית הימים" כמו שביררנו זאת לעיל, מסתבר מזה, שהפרשה הזאת אמר משה רבנו בשעתו דוקא לנו, לכן מחובתנו לצייר בדמיוננו כאילו משה רבנו עצמו עומד לפנינו ועלינו לשמוע ולהקשיב לדבריו בכובד ראש, שהרי משה העמיד עדים על דבריו "את השמים ואת הארץ". והשאלה הראשונה היא מה זה שאמרה התורה : ״כי תעשו את הרע בעיני ה' " שנשמע מזה שרק בעיני ה׳ רע אך לא בעיננו. איזו היא העבירה שבעינינו היא בגדר טוב ובעיני ה' בגדר רע ? וגם הביטוי "במעשה ידיכם" דורש הסבר.
כדי להבין ענין זה, עלינו לעמוד תחילה על השאלה, מהו רצון ההשגחה העליונה בכל הצרות הקשות הפוגעות בנו בימי גלותנו ?
אמרו באיכה רבתי על הפסוק "היא ישבה בגויים לא מצאה מנוח הא אילו מצאת מנוח לא היתה חוזרת. ודכוותיה — בגויים ההם לא תרגיע, הא אם מצאו מרגוע לא היו חוזרים". הרי שתכליתן של כל הצרות הן לזרז אותנו שנרצה לחזור, שנרצה להגאל ולעשות מעשה שיש בידינו לעשותו על פי חוקת התורה לשם קירוב הגאולה, שדבר מפורש בתורה הוא שקירוב הגאולה מצוה היא ממצוות התורה, כמו שנאמר בפרשת הגאולה בסדר נצבים, ואיו לך מצוה קלה יותר ממצוות הגאולה, כי כך נאמר שם : "כי קרוב אליך הדבר מאד וגו' ".
כללו של דבר, מטרתם של חבלי גלות היא, שנבוא לידי ההכרה, שאמנם כן הוא כפי כמו שאמרה התורה "ובגויים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגלך". ושוב לעורר אותנו על הרצון להיות ראויים לגאולה שלימה על פי חוקת התורה.
הנה את המטרה הראשונה כבר השיגו — הצרות, שהרי על ידי הרדיפות וההשמדות כבר באו רובם של בני ישראל לידי ההכרה שאין לנו קיום בגולה אלא בארץ האבות, ומסתבר שאחר שבאנו לידי המסקנה לעשות דבר מה לתכלית הגאולה, מחובתיני לעשותה ע"פ חוקת התורה, וכשם שכל צעד ושעל של החרדים מכוון לדעת התורה כך יהי' גם בנוגע להשגת הגאולה ז"א שנשתדל להכיר את חוקי הגאולה של תורתנו ולהשתמש בהם למעשה לשם קירוב הגאולה. אבל למעשה אין לראות שום זכר לכך; ודאי רבבות משתדלים להשיג את הגאולה, אבל זאת במעשה ידיהם. במקום להשתמש בדעת התורה ועל זאת כועס הקב"ה מאד, יען שהוא מכה את בניו וברא רפואה ואין אנו משתמשים ברפואה שהכין.
וזאת למודעי : יש חבלי גלות, ויש חבלי גאולה או חבלי משיח. חבלי גלות וחבלי משיח אינם היינו הך. חבלי גלות פוקדות ופוסקות ופוקדות שוב וריוח יש בין אחת לשניה, ואילו חבלי משיח כשהם פוקדים הם תוכפים ואינם פוסקים עד שבאה גאולה. חבלי גלות לקרב את הגאולה באים, ולהביאה שלא בעתה וקודם לה ; ואילו חבלי משיח רק בעתה באים באחרית הימים, בימים שכבר אי אפשר לדחות את הגאולה עוד.
כדי להבין בבירור יותר את ההבדל ביו חבלי גלות ובין חבלי משיח, נקח לדוגמא כאילו ההשגחה העליונה קצבה מראש את שנת "ושבת" (תש"ח) לאלף הששי כמועד אחרון לגאולה, היינו לגאולה של "בעתה". אז מן ההכרח שתתהווה גאולה בכל אופן, שהרי הקב"ה צריך לקיים אי פעם את שבועתו אשר נשבע לאבותינו. אולם, במקרה שלא קיימנו עדיין את תנאי הגאולה, וגאולה שלימה עם כל היעודים הקשורים בגאולה שלימה אי אפשרית עדייו, יען שאין אנו ראויים לגאולה ; ומאידך כבר הגיע הזמן של גאולה "בעתה" ומן ההכרח שתבוא הגאולה. מה עושה הקב"ה ? הוא ית' אוחז בדרך ממוצע ומסבב במצב כזה "גאולה חלקית" או כפי שמביע זאת הצדיק ר' משה ט"ב "גאולה גשמית" (א) ועל ידי גאולה כזו כבר החל הבורא ית"ש לקיים את הבטחתו וגאולה חלקית אפשרית ללא קיום תנאים וללא זכות מיוחדת.
היות ואיו רצונו ית' שהגלות תימשך עד עצם הזמן של "בעתה", על כן מביאה עלינו ההשגחה העליונה צרות ויסורין גם בימי גלותינו, בכדי שנשתדל להקדים את זמן הגאולה, שנגיע למדרגת "זכו" ושנהא ראויים לגאולה קודם הזמן האחרון. לצרות ויסורים מבחינה זו, קוראים החכמים : "חבלי גלות", והם מתהווים בבחינת "ורווח תשימו" כדאיתא במדרש רבה פרשת וישלח: "מהו ורווח תשימו אמר יעקב לפני הקב"ה אם תביא צרות על בני, לא תביא אותם זו אחר זו (ללא הפסק) אלא הרווח להם מצרותם". זוהי מהותם של חבלי גלות.
חבלי משיח אינם כן, אלא הם באים בחזקה ובתכיפות ובהתגברות ללא כל הרווחה. הטעם יש להסביר בפשטות : בחבלי גלות המתעוררים לפני הגבול האחרון לגאולה, קיימת אפשרות להרווחה — להפסקת הצרות. יען שעדיין לא בא מועד האחרון לגאולה, ואין הזמן דוחק, לא כן הדבר בחבלי משיח המתחוללים בתקופת "אחרית הימים" שכבר הגיע המועד האחרון לגאולה, אז אין עוד פנאי לתת הרווחה והפסקה כי כבר הגיע זמן הגאולה. והזמן דוחק מאד, לפיכך מביא הקב"ה נגעים זה אחר זה, צרה בירך חברתה, ללא הפסקה עד שישיגו הצרות את מטרתן, שגדולי הדור יגיעו לידי החלטה לעשות איזו התחלה כלשהי בכיוון קיום תנאי הגאולה, כדי שהם עכ"פ יהיו ראויים לגאולה שלימה אז תחלופנה הצרות לתמיד.
תחילה מנסה הקב"ה להשיג את המטרה, שנשתדל להיות ראויים לגאולה שלימה — ע"י צרות גשמיות, אולם ביסורים כאלה אפשר שנתפשר ונשלים עמם; אבל בצרות רוחניות, כשמובילים את זרענו לכפירה, מן הנמנע שנתפשר עמם וצרות כאלה מסוגלות יותר לעורר ישנים מתרדמתם. ולכן במקרה שהצרות הגשמיות לא יועילו, אז תוכפות עלינו גם צרות רוחניות וזאת על ידי הקללה "ועבדתם שם אלהים אחרים". ובמצב כזה מסבבת ההשגחה העליונה את המשטר הקומוניסטי ושאר נגעים רוחניים המביאים את בני ישראל לכפירה כמו שביארנו במאמר "חובת השעה".
כללו של הדבר; מטרתם של חבלי משיח, ליצור אצלנו מצב כפייה מוחלט, כדי שנהא מוכרחים לעסוק בתורת הגאולה, המלמדת אותנו מה לעשות על פי חוקת התורה כדי שנהא ראויים לגאולה שלימה וגמורה המצטיינת בביאת המשיח בצירוף כל היעודים הנשגבים שהבטיחה לנו התורה על ימי הגאולה כמו "והיטבך והרבך מאבותיך", "ונתתי שלום בארץ וישבתם לבטח בארצכם" וכדומה. ובדרך ביטויו של הבעל "ישמח משה" נאמר גם אנו : מטרתם של חבלי משיח היא לזרז אותנו לעשות את ההכנות הדרושות על פי התורה, כדי שנהא ראויים מלכתחילה "לגאולה רוחנית" בצירוף ההבטחה "ומל ה' אלקיך את לבבך וגו' ".
ואם לא נעשה תשובה נכונה גם בתקופת "בעתה", אז לא נזכה אלא לגאולה גשמית בלבד, כמו שראינו בעינינו; במקרה כזה מטרתם של חבלי משיח — לקצר את תקופת הגאולה הגשמית, לזרז אותנו להפוך במהירות את הגאולה הגשמית לגאולה רוחנית.
כזכור עמדנו על השאלה, כיצד יש בכוח הקבלה על קיום תנאי הגאולה, לבטל את הסכנה של תקופת אחרית הימים. אולם מאחר שתכליתן הסופית של הצרות היא, שנשתדל לעשות דבר מה לתכלית הגאולה על פי חוקת התורה, מובן ממילא, שאם נעשה קבלה על קיום התנאים, אז אינה קיימת יותר כל סיבה לייסר אותנו, שהרי הצרות כבר השיגו את מטרתן.
(א) בספר ישמח משה סדר שמות דיבור המתחיל "בהפטרה" כתוב "ולפי זה יהיו שתי גאולות. תחילה — גשמית, ואחר כך — רוחנית". ומסתמך בזה על דברי היערות דבש, שמכנה את הגאולה השלימה בשם "גאולה רוחנית" וגאולה חלקית שאינה שלימה "גאולה גשמית". בתקופת "בעתה" מן ההכרח שתתחולל גאולה בכל אופן, ובאם אי אפשרית גאולה רוחנית מלכתחילה, אז בוא תבוא מקודם גאולה גשמית, ומן הגאולה הזאת תתפתח הגאולה השלימה והרוחנית.