מאמר שנים עשר
(העתקה מחיבורנו "הלכות מצוות הגאולה")
ראינו בפרק זה, (פרק ג' מצוות הגאולה) שאם נעשה קבלה על קיום תנאי הגאולה, אז נהי' מיד ראויים לגאולה שלימה וגם נזכה לה מיד. ונשאלת השאלה, כיצד מכשיר אותנו מעשה זה של הקבלה לכך?
אנו אומרים בכל יום "אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח ואף על פי שיתמהמה אחכה לו בכל יום שיבוא". לפי השערתנו כבר יצאנו באמירה זו ידי חובה לגבי מצוות הגאולה. אולם אם אמת הדבר שאתה מאמין בזה באמונה שלימה, אז על כל פנים לעת ערב אם לא בא הגואל חייב אתה לשאול עצמך, מדוע לא בא ? ולא רק מדוע לא בא היום, אלא מדוע לא בא בשנים קדמוניות ?
בדרך כלל משיבים, שהוא לא בא משום שעדיין לא הגיע זמן הגאולה, ברם הרעיון הזה מבוסס על שגיאה גדולה, שהרי על פי התורה אין זמן קבוע לגאולה א). אולם האמת היא שרק משום כן לא זכינו עד עתה לגאולה, יען שלא היינו ראויים לגאולה, שכבר ביררנו שאם רק עדה אחת קטנה תהי' ראוי' לגאולה, אז נזכה מיד לביאת המשיח.
מסתבר מכך, שאם אנו עוסקים בתורה ובמצוות יומם ולילה, אז אין אנו עדיין ראויים לגאולה, ונשאלת השאלה הגדולה, מה הי' חסר בדורות הראשונים ? תורת הגאולה משיבה על כך, שעיקר החסר הי' נעוץ בכך, שעברנו בהיסח הדעת על התרעמותו של הנביא "כל בית ישראל ערלי לב" (ירמי' ט'). ומסתבר כי ערל אפילו רק "ערל לב" אינו ראוי לגאולה. ואחת התוצאות הגדולות והמכריעות של תקופת "עת קץ ותרבה הדעת" תהא, שנשתדל לבטל את המצב העגום הזה, ואז תיכף ומיד נהי' ראויים לגאולה. ולהלן נראה שדבר זה כתוב בתורה ונמצא ממילא פתרון גם על השאלה, כיצד מכשירה הקבלה להיות ראויים לגאולה.
הנה על ענין זה ישנן הרבה שאלות, ועתה נזכיר רק שתיים מהן: א) כיצד יש לבטל את תרעומתו של הנביא "כל בית ישראל ערלי לב". ב) מה פירושו של המושג "ערלי לב" ? על השאלה הראשונה יש להשיב על פי מה שצוותה לנו התורה בפרשת עקב "ומלתם את ערלת לבבכם". מבואר שאם נקיים מצות "ומלתם…" אז לא נעמוד עוד בגדר "ערלי לב". אבל דא עקא שאופן קיומה של מצוה זו נעלם מאתנו. ואין להתפלא על כך, שהרי המצוה הזאת היא מתנאי הגאולה, כמו שכתוב בתורה "ויאמר ה' אלי קום לך למסע לפני העם הזה ויבואו וירשו את הארץ…" והתנאי העיקרי הוא "ומלתם את ערלת לבבכם" ורק אז תהיו ראויים לגאולה. אבל כלום שמענו אי פעם שאיזה אדם הרודף אחר המצוות יאמר "הנני מוכן ומזומן לקיים מ"ע של ומלתם את ערלת לבבכם כמו שכתוב בתורה…" אבל עלינו לדעת, שלא נזכה לעולם לגאולה שלימה מבלי שנקיים מצוה זו.
את הרעיון הזה גילתה לנו התורה בפסוק שלאחריו "ולא יקח שוחד". לכאורה איזה קשר יש לפסוק זה למה שנאמר קודם "ומלתם ?" אלא ידועים דברי הרמב"ן שהפסוק "ולא יקח שוחד" מוסב על שוחד של מצוה, עיין שם. והענין כך הוא; התורה צוותה לנו "ומלתם" כדי שנהי' ראויים לגאולה. ברם התורה ראתה מראש שלא נקיים מצוה זו מכמה טעמים אשר יתבארו להלן. אבל נתברך בלבבנו לאמור, שאם נעסוק הרבה בתורה ובמצוות נזכה לגאולה גם בלי שנקיים מצות "ומלתם". על כך ממשיכה התורה "ולא יקח שוחד" — שוחד של מצוות כמו שכותב הרמב"ן, וזה חידוש גדול.
הנה לפי האמור, אין תקוה כעת לגאולה קרובה, כי על התנאי "ומלתם" לא יוותר הקב"ה לעולם, כמו שהדגישה התורה "ולא יקח שוחד" שוחד של מצוות. מאידך הרי אופן קיומה של מצות "ומלתם" לא ידוע לנו וממילא אין בכוחנו לבטל את התרעומת של "כל בית ישראל ערלי לב", והרי המצב נואש ח"ו.
אולם נותן התורה ראה כל זאת מראש וכדי שלא נתייאש ויהא ביכולתנו לבטל את המצב של "ערלי לב" הורתה לנו התורה בפרשת הגאולה בסדר נצבים דרך מיוחדת במינה לשם ביטול המצב הזה ושנהי' ראויים לגאולה, דהיינו שנעשה קבלה על קיום תנאי הגאולה, ועקב הקבלה הזאת הבטיחה לנו התורה את הגאולה, כנאמר "והביאך ה' אלוקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה".
כאן תתעורר השאלה, כיצד הבטיחה לנו התורה את הגאולה עקב הקבלה הזאת, הלא את המצוה "ומלתם" לא קיימנו במשך כל הדורות ולכן עמדנו בגדר "ערלי לב" וערלי לב אינם ראויים לגאולה. כדי לקדם שאלה זו הבטיחה לנו התורה "ומל ה' אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך…" ובזה יבוטל המצב של "ערלי לב" וממילא נהי' ראויים לגאולה שלימה.
מכל מה שאמרנו לעיל מסתבר, שכל אריכות הגלות היא רק תוצאה מכך שלא קיימנו את מ"ע "ומלתם את ערלת לבבכם" וממילא לא היינו ראויים לגאולה.
כאן עומדים אנו בפני השאלה הגדולה דלהלן. כבר הראנו לדעת, כי המצוה "ומלתם" כתובה בתורה וגם מצות הגאולה כתובה בפירוש בתורה "ככל אשר אנכי מצוך היום". אולם המצוות הללו לא קיימו אבותינו מעולם. שאלמלי כן כבר היינו זוכים לגאולה שלימה שהרי עקב מצוות הללו הבטיחה לנו התורה את הגאולה. גדולה מזו, מאז גלינו מארצנו לא הי' בנמצא בשום תקופה אפילו עדה אחת קטנה אשר תקיים את המצוות הללו, כי במדה מספיקה כאן עדה אחת, כמו שביארנו. נשאלת איפוא השאלה, כיצד יש להבין שאפילו המהדרין מן המהדרין הזניחו לקיים דוקא את המצוות הללו ?
עיקר טעמו של הדבר הוא מעשה שטן. כל כוחותיו וכל פמליותיו הוא מרכז ומפעיל כדי להפריע ולמנוע בעדנו מלקיים את המצוות שהגאולה השלימה תלוי' בה. אכן זו אומנותו וזה תפקידו מאז ומתמיד להחטיא את האדם ולמנעו מקיום המצוות. ברם גם אם נדקדק ונקפיד בשאר המצוות אפילו בחומרא יתירה, לא יהא הדבר קשה בעיניו כמו ההחלטה שנחליט לקיים את המצוה "ומלתם" או לעשות התחלה כלשהי במצוות הגאולה, משום שעצם קיומו תלוי בהן.
ביאורו של הדבר ; התורה אמרה בפרשת הגאולה (היא הפרשה המדברת בגאולת עולם העתידה לבוא ובדרכים להבאתה — דברים ל') : "ומל ה' אלוקיך אל לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך". וביאר הרמב"ן (דבריו מיוסדים על דברי יונתן בן עוזיאל), כי כאן הבטיח הקב"ה על ביטול כוחו של היצר הרע. הנה למעלה עמדנו על השאלה מה טיבה של המצוה "ומלתם" לפי דברי הרמב"ן, יש להבין את הדבר בפשטות. התורה צוותה לנו בזה שנאמץ כוח להכניע את היצר הרע כדי שלא תהא ידו על העליונה.
אולם בפרשת הגאולה בפסוק "ומל…" יש לנו הבטחה על כך. ונשאלת השאלה, מדוע אין הקב"ה מקיים את הבטחתו זו? התשובה לכך היא : ההבטחה "ומל ה' אלוקיך את לבבך וגו׳ " ניתנה לנו רק על תנאי שנמלא תחילה את תנאי הגאולה רכל עוד לא נקיימם לא הגיע הזמן לקיום הבטחתו של הקב"ה.
נמצא שקיום המצוה "ומלתם" וכן הקבלה על קיום תנאי הגאולה הם הצעד המכריע לביטול כוחו של היצר הרע. מכיון שעצם קיומו או חדלונו תלויים דוקא במצוות הללו. לפיכך הוא מרכז תמיד את כל חוזק השפעתו כדי לעכב אותנו מלקיימן. והוא יחשוב מחשבות ויעשה הכל כדי להפריענו מלקיימן, שכן כאמור ממשלתו וקיומו תלויים בכך.
מעין הדברים הללו מצינו גם בענין שופר בראש השנה (כמבואר בתוספות ר"ה ט"ז, ד"ה כדי לערבב את השטן בשם ספר הערוך), שכאשר השטן שומע קול שופר מורא יעלה על ראשו, שמא שופרו של משיח הוא זה, והגיע יומו האחרון. ואם בתקיעת שופר נאמרו הדברים, ששם ספק הדבר אצלו אם אמנם שופרו של משיח הוא, על אחת כמה וכמה במעשה זה של קיום מצוות האמורות, דבר שודאי יביא את המשיח ואת קיצו של השטן, ודאי שילחם נגדו בכל כוחו ואפשרויותיו.
אמרנו, שרק משום כך לא זכינו עד עתה לגאולה שלימה, יען שלא היינו ראויים, וזאת בעיקר משום שאנו עומדים בגדר ערלי לב. ואם נקיים המ"ע "ומלתם" אז נבטל בזה העיכוב ונזכה מיד לגאולה.
כל זאת מפורש בסוף התוכחה בסדר בחוקתי "והתודו את עונם ואת עון אבותם… אף אני אלך עמם בקרי והבאתי אותם בארץ אויביהם". וכבר עמדו המפרשים על השאלה — וכי זו היא פרי התשובה ? אבל באמת התורה בעצמה מיישבת מייד את השאלה באומרה "או אז יכנע לבבם הערל ואז ירצו את עונם". והענין הוא כמו שאמרנו שהעיכוב העיקרי לגאולה הוא, המצב של "ערלי לב".
הן אנו מתוודים על הרבה חטאים אבל על העון שלא קיימנו המ"ע "ומלתם" אין אנו מתוודים. אבל הרי ערל לב אינו ראוי לגאולה.וזה שממשיכה התורה "או אז יכנע לבבם הערל". שיתקנו העוון של ערלי לב "ואז ירצו את עוונם". ורק אז יהיו ראויים לגאולה, וגם יזכו לה, כפי שהבטיחה התורה "וזכרתי את בריתי"… והארץ אזכור". "או אז… ואז ירצו את עוונם". נשמע מזה שאפי' על שאר עוונות לא תועיל התשובה, כל זמן שאנו "ערלי לב". כיצד יש להבין את זאת, הלא על שאר העוונות אנו עושים תשובה בחרטה על העבר וקבלה לעתיד, אלא על פי התורה, לא תועיל התשובה, רק במקרה שאנו בטוחים שגם זרעינו ילכו בדרכי השם כל הימים. כנאמר "ושבת עד ה' א' אתה ובניך" וכל זמן שאנו בגדר "ערלי לב" והשטן שולט בנו, הדבר בוודאי שעל כל פנים זרעינו יסורו מדרכי השם, לכן לא תועיל התשובה רק במקרה של "או אז יכנע לבבם הערל" הואיל ורק אז אנו בטוחים שגם הדורות הבאים ילכו בדרכיו. והבן זה היטיב.
א) הח"ס כותב בפר' ויחי על הפסוק "אשר יקרא אתכם באחרית הימים" — הודיע שאין כאן זמן אלא לשמוע בקול ה'. דבריו הבאנו לעיל כמאמר חמישי בהערת. עיין שם.