זכרון דברים
בענין הצלת האדמו"ר מסאטמר שליט"א מידי הנאצים ואתו כאלף ושש מאות יהודים.
בעז"הי
ביום ד' לסדר מטות — מסעי שנת התש"ד, הופיע אצלי ר' משה גרוסס נ"י מעיר גענף והראה לי מכתב שקבל על ידי שליח מיוחד מגיסו הגר בעיר פרעססבורג, שנכתב ביום ה' בלק התש"ד. והנה תוכן המכתב: לפני כמה ימים הגיעו לכאן כאלף וחמש מאות יהודים מהונגריא. הם חונים כעת בתחנת הרכבת בעירנו, ובתוכם נמצא גם הרב הגאון הצדיק ר' יואליש שליט"א מסאטמאר ועמו עוד כמה רבנים מפורסמים. היהודים הללו באו ברכבת מבודאפעסט על פי רשיון מהנאצים, על מנת שיסעו לליסבון ומשם לארץ ישראל. אולם עכשיו נודע להם, שיש חשש רציני שיובילום למקום בלתי ידוע, וכי סכנת מות מרחפת על ראשם, אחר ראותם שאין אמון בפקידים הרשעים הללו. היות וגיסו של ר' משה הנ"ל (כותב המכתב) תלמיד נאמן הוא לרבי יואליש שליט"א בקש עצה לראות את פני רבו, וגם עלה בידו לדבר אתו ועם כמה יהודים הנתונים בצרה זו. הם התחננו לפניו בבכי ובתמרורים שיעשה את כל המאמצים לשם הצלתם, דהיינו, שישיג להם היתר כניסה לשוויצריה. בנתים כבר הוסעו היהודים הללו למקום בלתי ידוע. זה תוכן האגרת.
"היות ששמעתי", אמר ר' משה, "שנוסדה בעיר ציריך חברה להצלת יהודי הונגריא, ואף גם זאת שמעתי שכבודו משתייך לחברה זו, שאלתי ובקשתי הנמרצת היא, שישתדל למען השם, להשפיע על אנשי החברה ובמיוחד על האדון באנאי ראש החברה ועל הקונסול מאנטעללא, שיעשו הכל לשם הצלת אחב"י האומללים הללו, וישיגו להם היתר כניסה לשוויצריא כדי להצילם מבור שחת".
"אני מוכן ומזומן לעשות כל מה שביכולתי לשם הצלת יהודים אלה", אמרתי לר' משה הנ"ל, "אבל על כב' לדעת כי בדרך הטבע אינה קיימת שום תקוה להציל עם רב מידי הנאצים. ואף גם זאת לאו מילתא זוטרתא היא, להשיג היתר כניסה למדינה זו להמון יהודים, וקו"ח בשעה זו, שכבר הוסעו מפרעססבורג ואין אנו יודעים לאיזה מקום הוסעו, ומה אוכל לעשות כעת" ?
"האם מותר לנו למשוך את ידינו מהשתדלות עבור הצלת יהודים אלה" ? שאל ר' משה.
"אין אנו רשאים להתחמק ממצות הצלת נפשות בשום אופן", עניתי לו, "אף במקרה שברור לנו שכמעט אין כל תקוה, גם אז מחובתנו לחפש בלי הרף אמצעי הצלה. אבל עלינו להכיר, שגזירה מחרידה גזרו עלינו מן השמים, גזירה שלא היתה כמוה, ואם אנו רוצים להצליח באותם האמצעים שיש בתוכניתנו להשתמש בהם למען הצלתם בדרך הטבע, עלינו לעשות קודם, איזו פעולה לשם ביטול הגזירה, ורק אז נוכל לקוות שאותם הצעדים שנעשה לשם הצלתם יוכתרו בהצלחה".
״הזמן דוחק! הזמן דוחק!", צעק ר' משה. "אני מכיר את עמדתו מאז נדברנו יחד בגענף לפני שנתיים, שמן הצורך לעורר את עם ישראל לתשובה וכו' וכו', אבל כעת אין פנאי, כי הזמן דוחק מאד".
"דבר כזה מן הצורך לעשות בישוב הדעת, אני רוצה לעיין בדבר", עניתי לו. אחרי התבוננות קצרה אמרתי לר' משה: "דומני שיש לי דרך להעביר את רוע הגזירה בלי הפסד זמן, אבל צריך שנעשה, על כל פנים, פעולה כל שהיא לשם ביטול עצם הגזירה כפי שאני מציע עכשיו לכבודו. כבר הרהרתי רבות בדבר גזירה זאת, ובאתי לידי המסקנה שמשהו אצלנו אינו כשורה. אינני מתכוון אל הפושעים והחופשים, אלא כוונתי דוקא אל החרדים לדבר ה', אל האדמו"רים, גדולי התורה ומנהלי הישיבות, גם שם משהו אינו בסדר. תכניתי עכשיו לעשות קבלה בתורת נדר בשם ר' יואליש שליט"א ושאר הנתונים בסכנה, שאחרי הצלתם יטריחו עצמם לברר את החסר כאן ואחר כך לעשות מאמצים לשם תקון הדבר, הנני משוכנע שהגזירה הגדולה באה, דוקא מפני שעד עתה לא עשינו את הדבר הזה".
"חלילה לנו לומר כן" שיסע ר' משה את דברי, "אין לי שום ספק, שאצל גדולי הדור הכל בסדר גמור וכן אין שום מגרעת אצל מנהלי הישיבות ועל כבודו להזהר מלומר דברים כאלה. אם באמת ברצונו למלא את בקשתי, יטריח עצמו ללכת אל מר באנאי ולדבר על לבו לעשות את כל אשר ביכולתו לשם השגת היתר כניסה, כפי בקשת הנמצאים בצרה. אני מוכן לאסוף יהודים לשם אמירת תהילים, וכן אני מוכן לדבר עם כמה רבנים כדי לקבוע תענית ציבור עם אמירת "אבינו מלכנו" כנהוג, כדי שהמאמצים שלנו יצליחו".
"אם אנו רוצים להשיג ישועה מהירה, אסור לנו לרמות עצמנו", עניתי לו, "ועלינו לדעת שמשהו בכל זאת אינו בסדר. ידוע הוא מ"ש חז"ל בסנהדרין קי"א : "צדיק אחד בעיר מזכה את כל העיר". ועובדה היא שאפילו ר' יואליש עצמו, המפורסם כצדיק הדור, לא הי' יכול להגן על עירו ואפילו לא על עצמו. ושוב אמרו חז"ל: "תורה מגנא ומצלא, בין בעידנא דעסיק בי' ובין בעידנא דלא עסיק בי' ". (סוטה כ"א). אבל החברה למען הצלת יהודי הונגריא קבלה ידיעות מוסמכות שבחורי חמד של ישיבות שלימות הובלו למחנות ההשמדה, וזאת דוקא בשעה שעסקו בתורה. העובדה המחרידה הזאת ראי' חותכת היא שגם אצל לומדי התורה משהו לא הי' בסדר. ידוע מה שאמר הגה"צ ר' חיים מסאנץ זצ"ל שגם החרדים לדבר ה' צריכים תקון מפני שמשהו אצלם אינו תקין. וידוע גם המשל שהוא מביא על כך. רעיון דומה לזה אנו מוצאים גם בס' ישמח משה על הפסוק: לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה, והראי' לכך, כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה. אבל מה הוא הדבר שחסר לנו בעבודת ה' שלנו, לא חקרו ולא דרשו. אבל אני ההדיוט חקרתי ודרשתי הרבה בדבר, ובאתי לידי המסקנה, שקודם כל היתה חסרה אצלנו הדאגה לעתיד הקרוב והרחוק. שהרי התורה נבאה לנו על תקופת הגלות "ונשארתם מתי מספר בגוים" וגם הנביאים חזו חזיונות קשים על תקופת אחרית הימים, ועל פי ההגיון מחובתנו הי' תמיד לחשוב כיצד יש לקדם את פני הרעה בעוד מועד, כי הפורענויות אינן הכרחיות. בדבר הזה אפילו צדיקים מובהקים ביותר, צדיקים יסודי עולם נתבעים לדין. ומי לנו גדול מחזקיהו המלך, וכאשר ניבא לו ישעי': "הנה ימים באים ונשא כל אשר בביתך…" השיב חזקיהו: "טוב דבר ה'… כי יהי' שלום ואמת בימי", אף על פי שידע שהגזירה בוא תבוא בימי בניו.
בקשר להשגת היתר כניסה לשוויצריא לנתונים בסכנה, עלינו גם לדעת כי השר וגם מזכירו במדינה זו אשר בהסכמתם תלוי היתר הכניסה, מפורסמים כרשעים גמורים, ובדרך הטבע אין שום תקוה שיסכימו לכן. ואם למרות כל זאת רוצים אנחנו להשיג את מטרתנו — מן הצורן לעורר רחמים גדולים בשמים. הנה כב' מסכים לאסוף יהודים לשם אמירת תהילים ולהרבות בתפילה ובתחנונים לפני המקום. אבל אל לנו לשכוח שבאמצעים כאלה כבר השתמשו בני ישראל ברבבות קהילות פעמים רבות ללא הועיל. לכן עלינו לחפש אמצעים יותר חזקים, וגם אסור לנו לפסוח בהיסח הדעת על העובדה שעל פי הנסיון הסתר פנים שורר כעת בעולם, ובשעת הסתר פנים לא יועילו תחינות ובקשות.
וכבר אמרו חכמים (בסוף פרק המקנא): "ואמר ר' חמא בר חנינא, מפני מה נסתתר קברו של משה ? שגלוי וידוע לפני הקב"ה שעתיד להגלות את ישראל מארצם. שמא יבואו לקבורתו של משה, ויאמרו לו, משה רבנו עמוד בתפילה בעדנו, ועומד משה ומבטל את הגזירה"… הרי שלא חפץ ה' בזה שנבטל את הגזירה לפי שעה על ידי תפילות, אלא על ידי מעשים, המביאים לישועה שלימה. אולם אלו מעשים דורש ה' מאתנו לתכלית הישועה ? זאת אין אנו יודעים כנראה בדיוק.
הנה לפי דעת חז"ל מצוה לנדור נדר בעת צרה, כנאמר: וידור יעקב נדר לאמור לדורות, שיהיו נודרין בעת צרה, כמבואר בתוספת חולין דף ב' וגם זכין לאדם שלא בפניו. לכן יש ביכולתנו לעשות נדר בשליחות האנשים הנתונים בצרה גם שלא מדעתם. הבה ר' משה נעשה נדר בשם הנתונים בצרה באופן כזה, שאם יעזור לנו ה' ויציל את נפשותנו ויוציאנו מצרה לרוחה, אז נעשה את הדרישה והחקירה לתכלית זו. לאחר הבירור נתחיל מיד להביא את המסקנות לידי מעשה. היות ועל פי חז"ל, כל קבלה אמיתית הרי היא כמעשה, כנאמר: "וילכו ויעשו. וכי מיד עשו, אלא כיון שקבלו עליהם מעלה עליהם הכתוב כאילו עשו". בודאי תחשב הקבלה הזאת לפני המקום כמעשה. הבה נעשה את הקבלה מיד. הפצרתי בר' משה בכל כוחי לאמור: "מצוה הבאה לידיך אל תחמיצנה אפילו לרגע". אולם ר' משה הסס בדבר. אחרי התבוננות קצרה אמר: "אלך להתיעץ קודם עם הרב רבי יעקב ברייש, רב דקהל מחזיקי הדת, אם יש לעשות בכלל נדר בשם אחרים, ולעת ערב שוב אשוב אליך".
אולם לשוא חכיתי לו. ר' משה לא בא. ובכן קמתי והלכתי בעצמי אל הרב ברייש שליט"א, והוא אמר לי שאמנם דבר עמו ר' משה אודות הענין, אבל גם הוא עצמו פקפק בדבר, הן ולאו ורפיא בידי'. בראותי שאפסה כל תקוה לקבל סיוע מצד ר' משה או מצד אחר לענין הנשגב הזה, גמרתי בדעתי לבצע את ההצלה הזאת לבדי, על פי דעת תוה"ק ועל פי דעת חז"ל ובמיוחד על פי הוראת רבנו הגדול רמב"ן ז"ל.
וזה הדבר אשר עשיתי: לראשונה נדרתי את הנדר הנ"ל וקבלתי עלי לפני הבוחן לבבות והיודע תעלומות, את הערבות המלאה, שתנאי הנדר אשר נדרתי לה' א-להי צבאות בשם הנתונים בסכנה יתקיים על כל פנים, ובמקרה שהנצולים ימאנו לקיים את תנאי הנדר בעצמם, יהא מאיזה טעם שיהא, אקיים אני בעצמי את התנאים ואקדיש כל ימי, כל כוחותי הגשמיים והרוחניים למען הדבר הגדול הזה — לברר וללבן את כל השאלות הקשורות בענין הנורא, אשר רק בגלל אי בהירותו נשפך כמים דם אחב"י. היות ובעת כזאת שורר הסתר פנים גדול ונורא מאד, ומורא עלה על ראשי שבגלל הסתר הפנים יעלה כל עמלי בתוהו, עשיתי פעולה ממשית לחיזוק הדבר, כמפורש ברמב"ן פרשת לך לך על הפסוק "ויעבור אברהם". מדבריו הק' יש ללמוד, שהדבר אשר יצא מן הכוח אל הפועל יתקיים על כל פנים. לתכלית זו קניתי לי שתי צפרים חיות, למען לגאול אותן ממאסר ולשחררן כדי לעורר רחמים למעלה — כדכתיב "ורחמיו על כל מעשיו". אחרי ששחררתי את הצפרים התפללתי תפלה קצרה לפני בעל הרחמים לאמור : "רבונו של עולם, אדון כל היצורים, כשם שגאלתי ושחררתי את הצפרים הללו ממאסר, כן תגאל ותשחרר, ברחמיך הרבים, את היהודים הללו, ותוציאם מצרה לרוחה ומאפילה לאורה, עשה ואל תאחר, רבונו של עולם כי רק בך לבד בטחתי".
אף על פי שתפילתי היתה שגורה בפי ללא כל גמגום, ולדעת חז"ל במס' ברכות דף ל"ד דבר זה סימן מובהק הוא שתפילתי היתה מקובלת, אבל מאחר שהספר "תפילה למשה" על תהילים מרבנו משה טייטלבוים זי"ע (זקנו של ר' יואליש) הי' מונח על שולחני, אמרתי בלבי, אפתח את הספר הק' הזה, בבחינת "פסוק לי פסוקך". ומה מאד השתוממתי בראותי שהקרה ה' לפני את דף נ"א עמוד ב', והמלה הראשונה בצד ימין היתה "ותפלטמו", בסוף הפסוק "בך בטחו אבותינו ותפלטמו" (תהילים כ"ב) ויותר גדלה הפתעתי בראותי, שבראשית הקאפ' כתובים הדברים האלה: "להתפלל כל יחיד ולנדור נדרים בצרותיו". ובפסוק כ"ו נאמר: "נדרי אשלם נגד יראיו". וזו לשון המצודות:"… ולזה הנדרים שנדרתי בעת צרה אשלם נגד יראיו — לפרסם הנס".
לבי הי' סמוך ובטוח מעתה שהקב"ה יתן אותם לרחמים לפני שוביהם, וגם הייתי בטוח שהוא ית' יטה לב שרי מדינת שוויץ לטובה, ליתן להם היתר כניסה ובוא יבואו הנה בזמן הקרוב.
את הנדר הנ"ל נדרתי ואת הפעולה הנ"ל עשיתי בערב ראש חודש מנחם אב תש"ד. את זכרון הדברים הזה החילותי לכתוב בראש חודש ובאתי על החתום ביום ג׳ לחודש מנחם אב תש"ד.
מנחם בן יהודה ארי' שליזנגר
תקותי לא אוכזבה. אחרי שבועות אחדים, נודע שקבוצה זו הגיעה לברגן בלזן שבגרמניא את הבטחתי לר' משה, לעשות את כל המאמצים אצל החברה להצלת יהודי הונגריא, קיימתי במלואה. והתוצאה היתה, כי בראש חודש אלול הגיעו לכאן שלוש מאות יהודים מברגן בלזן וביניהם הרב הג' ר' יונתן שטייף! ובחודש כסלו הגיעו בערך אלף ושלוש מאות וביניהם הרב הג' ר' יואליש שליט"א. ניתן לומר שההצלה התנהלה בדרך של נסים גלויים כפולים ומכופלים. כי לא זו בלבד שיציאתם התחוללה נגד רצונם של כמה פקידים שבגרמניא, אבל גם כניסתם לשוויצריא היתה על פי נס, כי הפקידים הגבוהים שבשוויץ מיאנו לתת להם היתר כניסה והפליטים באו נגד רצונם של השר ומזכירו, אבל אחר שכבר באו לא יכלו לשלחם.
הנסים הללו שראינו בעליל, שכנעו אותי שהצלה זו נעשתה כתוצאה של הקבלה והנדר שעשיתי א).
ודאי גם המאמצים של החברה למען הצלת יהודי הונגריא היו גורם חשוב מאד, כי "הא בלא הא לא סגי" כמו שאמרו במסכת נדה דף ע"ז. אבל הגורם הראשון והעיקרי הי' ללא ספק הנדר והקבלה.
אחרי כמה שבועות נגשתי אל הניצולים ובקשתי מהם שיקיימו את הנדר שנדרתי בשמם. נגשתי בראשונה אל הרב גלזנר מקלויזנבורג, והצעתי לפניו את כל הענין ותבעתי ממנו לעשות התחלה בקיום הנדר והקבלה. הלה אמנם הי' נרגש מאד מדברי, אבל התנצל שמצבו הגופני ירוד ואינו מרשה לו לעסוק בענין זה, לעת עתה. שנית פניתי אל הרב הג' ר' יונתן שטייף שהי' אז בעיר ביאטנברג וכשספרתי לו על הקבלה והנדר זלגו עיניו דמעות, וענה לי שאינו יכול לעשות את הדבר בעצמו אבל הוא מוכן לסייע לי בענין; ושוב פניתי אל האדמו"ר מסטרופקוב שהי' גם כן בעיר ביאטנברג, הסמוכה לעיר הבירה ברן, וגם אל תלמידי חכמים אחרים מהניצולים נגשתי וכולם ענו לי בשלילה מוחלטת. מאחר שקבלתי עלי את האחריות כלפי הקב"ה שהנדר יקויים בכל אופן, לא נותרה לי ברירה, אלא ליטול את כל הדבר הזה על שכמי ולעשות בעצמי את כל המאמצים לבירור הדברים שקבלתי עלי בנדר. עשיתי לילות כימים וטרחתי משך שנים רבות לברר את דרכי הישועה והגאולה. ואמנם עבודתי הקשה נשאה ברוך השם פרי, כפי שהבטיחה לי זאת התורה "ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובבל נפשך". עלי להזכיר עוז־ שר' יונתן שטייף עזר לי באמת לעיין בחומר שהראיתי לו, והוא סדר לי את ההלכות הראשונות בהלכות מצוות הגאולה.
עם ר' יואליש שליט"א לא יכולתי לדבר באותו הזמן בענין הנדר והקבלה, אבל שלחתי לו את זכרון הדברים לאמריקה ולצערי לא קבלתי ממנו כל תשובה. אף אחד מן הניצולים לא קיים את הנדר כמו שאמרו חז"ל בב"ר ותנחומא וישלח : "בשעת עקתא — נדרא, בשעת רווחא — שמטא", כלומר בשעת הרוחה הוא חוזר להרגליו ומשתמט מנדרו.
הצעד הראשון שעשיתי בכיוון קיום נדרי הי', שהצעתי את השאלה דלהלן לפני הג' ר' יהונתן שטייף זצ"ל.
בעה"ש, ה' תשרי תש"ו, ציריך.
לכבוד הרב הגאון וכו' וכו'
כקש"ת ר' יהונתן שטייף שליט"א.
שאלה בדבר בטחון הקהילות בארץ ובגולה
מאז חרב בית מקדשנו וגלינו מארצנו התאמצנו להקים מחדש קהילות וישיבות קדושות בגולה, ואמנם עלה בידינו לבנות קהילות לזמן מוגבל בבבל, בספרד, בצפון ובתימן ובעוד ארצות רבות. אבל לאחר זמן מסוים התחוללו גזירות והשמדות חדשות, אמנם לא בכל ולא על עם ישראל כולו, אלא פעם כאן ופעם שם, פעם במזרח, פעם במערב, פעם בצפון ופעם בדרום. אם נחרבו הקהילות במזרח נבנתה שארית הפליטה במערב, וכשנחרבו במערב, נבנתה שארית הפליטה בצפון או בדרום. אבל לאחר כמה דורות גם קהילות חדשות אלה נחרבו ללא רחם ושארית הפליטה ניסתה להבנות במקומות אחרים. כך הי' הדבר חוזר חלילה פעם בפעם, וניתן לומר שכל הקהילות הישנות נחרבו. ולא רק בגולה אלא גם אלה שנבנו בארץ ישראל אף הן נחרבו. הנה על פי ההגיון והיושר מחובת הרבנים ופרנסי הקהילות הי' ללמוד לקח מן העבר המר, ומכיוון שראו כמה פעמים שהקהילות הישנות נחרבו באופן אכזרי, מן הצורך הי' להתבונן בדבר תיכף כשהתחילו להקים קהילות מחדש ולחשוב מחשבות שלא יחרבו. אבל אבותינו הזניחו לעשות את הדבר החיוני הזה. הנה עתה בדורנו אנו עבר עלינו חורבן חדש, שואה איומה ונוראה מאין כמותה. בדור זה נחרבו אלפי קהילות וישיבות קדושות. נשארו רק שרידים מעשים ושארית הפלישה עומדת להקים מחדש קהילות חדשות במקום אחר. אין ספק בדבר שכבר הגיעה העת שנלמד מנסיון העבר, שהרי אין טעם לבנות קהילות וישיבות קדושות ששוב יחרבו ח"ו. כבהדר"ג יודע, שקבלתי עלי לברר את הדבר הזה בתור נדר, בעת שכב' ובני משפחתו היו בצרה גדולה ועתה שאלתי היא להורות מה לעשות כדי שקהילות אלה שנבנה עתה בע"ה, יהיו דבר המתקיים עד ביאת גואל צדק בב"א.
בכבוד רב
מנחם שלזינגר
והנה התשובה :
י"א תשרי תש"ו יעאטענבערג יע"א.
שוכט"ס לכ' ידי"ן המוכתר בנימוסין ונודע לשם ולתפארת ביראתו ובמעלותיו התרומיות ז"ר יפ"ת כש"ת מו' מנחם שלעזינגער נ"י בציריך יע"א.
אחדשה"ט אגרתו מעולפת ספירים קבלתי ע"נ בשעה קדושה ודבריו עשו רושם גדול בלבי ואכפיל מה שאמרתי לכ' הדרתו פה אל פה שאין כוחינו אלא בפה לעורר בדברי מוסר בפה ממש בכל מקום האפשרי ולעורר הרבנים וליושבי על מדין כל רב במקומו ילמד דברי תורה לפני הציבור מספרים הקדושים כמו מספר מסילת ישרים מנורת המאור חוה"ל פלא יועץ וכיו"ב וכן ידרוש כפעם בפעם דברי א' חיים דברים היוצאים מהלב ושיכנסו אל הלב ומי שאפשר לו ינהוג כשמואל הרמתי שנסע מעיר לעיר וילמד לישראל הדרך ילכו בה והמעשה אשר יעשון הכל עפ"י הדרך המורשה לנו מרבותינו בעלי תלמוד תלמידי משה רבנו, וגם בכתב להוציא חבורים שתוכן יהי' כלימוד מוסר דעת תורה ויראה ולתקן חדרים שילמדו עם תשב"ר תורה עפ"י המורשה וכן תלמוד תורה וישיבות להרביץ תורה ויראה טהורה עפ"י שיטת המורשה לנו ודברי חכמים בנחת נשמעים וכן מצאנו בש"ס, שרק לפרקים מיוחדים דברו קשות, ובעלמא צריכין לומר דברים נעימים המושכים הלב כמו אותם הספרים שהזכרתי ולפעמים גם בספר קו הישר המפחיד הקוראים וגם בספר שבט מוסר, הגה"צ הלל ל"ש אמר, "שספר זה עשה אותו לירא שמים". ויש לעורר גם הרבנים הנאורים בדברי שכל שייסדו מקוואות בקהילתם וירחקו ממאכלות אסורות שהגה״צ בעל נטע שורק ז"ל אמר התחלת התיקון היא בהמאכלות שלא לטמטם ח״ו הלב ויתנהגו בקדושה ובטהרה ואז יקיים ה' "וזרקתי עליהם מים טהורים וטהרתם ועשיתי את אשר בחוקותי תלכו" ויקיים, "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" אמן.
והנני ביקרת הכבוד ובאה״ר ידידו
יונתן שטייף
א. תשובה זו לא הרגיעה את רוחי, שהרי לאמיתו של הדבר היו הרבה קהילות אשר נהגו למעשה בצורה זו שהציע הרב שטייף ז"ל ובכל זאת נחרבו באופן אכזרי אשר לא יאומן. אין לשכוח שהיו גם קהילות רבות אשר רובן היו מתלמידי ר' ישראל סלנט ז"ל ונהגו בדיוק לפי שיטת המוסר. והיו גם הרבה קהילות מחסידי הבעש״ט ותלמידיו ובכל זאת נחרבו גם הן. העובדה המכאיבה שאפילו ישיבות התנאים והאמוראים הק' נחרבו הן בארץ והן בבבל מראה לנו שדרך זו אינה מכילה עדיין תרופה ברורה, כדי שנוכל לומר שאם ננהג כך לא יבוא עלינו החורבן. אם כך השאלה עדיין במקומה עומדת, מה לעשות כדי שקהילותינו החדשות יתקימו לעתיד ולא יחרבו ח"ו?
ב. את השאלה הנ״ל, מה לעשות כדי שהקהילות החדשות אשר נקים בע״ה לא יחרבו ?, הצעתי עוד לפני כמה תלמידי חכמים, אך כל התשובות לא הרגיעו את רוחי. וזאת מעצם הטעם הנזכר, שהרי ראינו בעינינו שגם הקהילות הנאמנות וחטובות ביותר וגם הישיבות שעסקו בתורה יומם ולילה, ספו ותמו. הנה עלי לציין, שאף אחד מת"ח והרבנים שהצעתי לפניהם את השאלה החיונית הנ"ל, לא עסק ברצינות בשאלה זו, ולא פחדו מפני העתיד הקרוב והרחוק, על אף כל הצרות הקשות שעברו עליהם.
ג. הנה ממקורות דברי ימי עמנו אנחנו יודעים, שבכל גזירה וגזירה עמדנו נדהמים ואף בדורנו היינו מופתעים מהגזירות וההשמדות. אולם אם נעיין בתורת משה ובדברי הנביאים, נראה שהתורה והנביאים כבר נבאו לנו כל זאת מראש. התורה גזרה על הגולה: "ובגויים ההם לא תרגיע ולא יהי' מנוח לכף רגלך— והיו חייך תלויים לך מנגד" (דברים כ"ח). ושוב אמרה התורה בתוכחה שבסדר בחוקותי: "ואתכם אזרה בגויים והריקותי אחריכם חרב" "והפיץ ה' אתכם בעמים ונשארתם מתי מספר בגויים" (דברים ד'). כל אלה הן גזירה כללית על תקופת הגולה.
ד. אבל עיקר הרעות תקרינה אותנו לפי נבואת התורה באחרית הימים דוקא סמוך לגאולה, כנאמר בסוף פרשת וילך: "וקראת אתכם הרעה באחרית הימים". הנביא ישעי' נבא על תקופת אחרית הימים: "כה יהי' בקרב הארץ כנוקף זית כעוללות אם כלה בציר". פירש"י: "שישארו אחד בעיר ושנים במשפחה כנוקף זית המשאיר גרגירים בראש האמיר" (ישעי' כ"ד). והנביא ירמי' מתנבא על תקופת אחרית הימים, על ימי ערב הגאולה: "ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה והבאתי אתכם ציון" (ירמי' ג'). רואים אנו איפה שכל הצרות שפגעו בנו, כבר הוגדו לנו מראש ולכן לא היתה כל סיבח להפתעה. על כל פנים לא היתה סיבה לכך מצד המאמינים בדברי התורה והנביאים.
ה. השאלה הראשונה העומדת בפנינו היא, כיצד אפשר להבין שאבותינו וחכמינו הראשונים לא עסקו בדבר החיוני הזה שנפש האומה קשורה בו ולא דאגו לבטל את הגזירות בעוד מועד, טרם יבוא השמש ויחשיך ? הנה כל מי שילמד בעיון מספר פרקים בספר זה יבוא לידי מסקנה ברורה, שאמנם הי' ביכולתנו להסיר את הסכנות בנקל, על פי דברי התורה והנביאים. כי תורתנו הק' שהגידה לנו מראש את כל אשר יקרה אותנו באחרית הימים, היא הורתה לנו גם מה לעשות לשם בטול הגזירות. אין ספק שכל הגזירות הקשות שבתורה ובנביאים אינן מוכרחות כלל לבוא עלינו, כמפורש בירמי' ואם נבטל בעוד מועד את הגורמים לגזירות אלו, ממילא יבוטלו הגזירות מעיקרן. ומדוע לא פחדו אבותינו מפני העתיד הקרוב והרחוק ?
ו. הרבה טעמים לדבר, אך כנראה שהסיבה העיקרית בדבר זה היתה, שחכמינו לא קבלו ברצינות את הנבואות המחרידות שהזכרנו. ראי' לכך נמצא בגמרא בסנהדרין קי"א: "כי אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה (ירמי' ג'), אמר ריש לקיש דברים ככתבן (שלא ימלטו רק אחד מעיר ושנים ממשפחה, רש"י) אמר לי' ר' יוחנן לא ניחא לי' למרייהו דאמרת להו הכי אלא אחד מעיר מזכה את כל העיר כולה ושנים ממשפחה מזכין את כל המשפחה כולה. יתיב ר' כהנא קמי' דרב ואמר דברים ככתבן, אמר לי' רב לא ניחא לי'… אלא אחד מעיר מזכה את כל העיר…" מתברר מזה ערק ריש לקיש ור׳ כהנא סברו שהדברים נאמרו ככתבן וברצינות גמורה שרק אחד מעיר ישאר לפליטה ובמשפה ישארו רק שנים, באחרית הימים, אבל ר' יוחנן וכן רב סוברים שהדברים לא נאמרו באופן כזה, אלא שהאחד יזכה את עירו ושנים יזכו את משפחתם אין ספק שעל ידי זה שההלכה כרבי יוחנן נגד ריש לקיש וכרב נגד ר׳ כהנא תלמידו, השלו עצמם גדולי ישראל בכל הזמנים ולא דאגו כלל לבשל את הגזירות מראש בעוד מועד ולא פחדו מפני העתיד כלל וכלל.
ז. כדאי לציין מה שכותב הרמב"ן בסדר ואתחנן על הפסוק "ונשארתם מתי מספר בגויים" : "ואמר, שישארו מועטים בכל גוי וגוי… כי בארבע רוחות השמים יפזר אותנו, אבל בכללנו רבים אנחנו שבח לאל". הרי שגם הרמב"ן הי׳ סבור, שהפ׳ "ונשארתם מתי מספר" אין להבינו ככתבו וכמשמעו הפשוט.
ח. אולם בדורנו זה ראינו לדאבוננו הגדול במו עינינו, שאמנם הצדק עם ר׳ לקיש ור' כהנא, כי באסון הגדול האחרון לא הגן צדיק אחד על עיר או שנים על כל משפחה, כי הצדיקים בעצמם לא יכלו להגן על עצמם, וכל שכן שלא יכלו להגן על עירם ועל משפחתם, וגם עליהם עבר הכורת והושמדו ר"ל יחד עם שאר אחב"י.
הואיל והמציאות המכאיבה הוכיחה לנו בדם ובדמעות שהדברים נאמרו בכתבם, לרבות הפסוק "ונשארתם מתי מספר בגויים", בי בעינינו ראינו שמקהילות גדולות של רבבות בני ישראל, לא נשארו, אלא "מתי מספר" כשבעים נפש, וגם פחות מזה.
עלינו לדאוג מעתה לעתיד הקרוב והרחוק ולאמץ כוחות גדולים כדי לחפש את האמצעים המסוגלים לבטל את הגזירות הנזכרות בעוד מועד, בטרם יבוא השמש ויחשיך. עלינו מוטלת החובה לשנן לנו ולבנינו בוקר ערב וצהרים שאם ח"ו נתרשל בדבר החיוני הזה, אז בלי ספק יעברו עלינו כל הצרות הכתובות בתודה ובנביאים במלוא תוקפן וחריפותן. עלינו ע"כ לעמוד על המשמר שלא ישטפונו המים הזדוניים כאשר, ר"ל, שטפו כליל שליש מן האומה בדורנו.
ט. אחרי חקירות שונות ממושכות באתי לידי המסקנה כי בעצם אין לנו תקוה בגולה ואין תרופה לגלות. שהרי התורה כבר חרצה משפט על תקופת הגלות באומרה: "ובגויים ההם לא תרגיע ולא יהי" מנוח לכף רגלך והיו חייך תלויים לך מנגד" (דברים כ"ח).
י. בקשר למצב קיומנו בגולה, שנתקיים בנו "והמשתכר משתכר אל צרור נקוב" (חגי ב׳) וזאת הן בגשמיות והן ברוחניות, ראיתי לנכון להעתיק משל נפלא מהמגיד בספרו "קול בוכים".
משל לאחד שבא לעיר אחת לדור שם ולא לקח רשות מאנשי העיר אם ישאו את נפשם לתתו לשבת שם, כי אם בכוח וזרוע שר העיר בטח, שאמר לו כטוב בעיניך שב. לימים רצה לבנות לו בית לשבת בו והכריזו אנשי העיר באלה ובחרם לבל ימכור לו אף אחד מהם אחוזת קרקע לבנות עליה. וכאשר ספר את זאת לשר נתן לו רשות לבנות את ביתו בכל אשר ימצא מקום פנוי. ויחפש ולא מצא כי אם במקום נהר גדול שהי׳ מכוסה קרח נורא בעת החורף, והוא הי' סבור שזה קרקע מעולה, ובנה על המקום ההוא בתים ועליות מרווחים, והי' לשחוק לכל עובר ודמוהו למשתגע. כאשר שאל לכל שוחק למה ישחק לו, לא הי' משיבו דבר. פעם אחת, שאל לאיש אחד לאמור: "אמור נא לי מה חסרון יש בבניו זה אשר כל עובר ישחק לי, הלא לדעתי בנין מפואר הוא וללא חסרון כלל ו "השיב לו: דע לך, כי הבנין הוא באמת מערלה אילו הי, נבנה על קרקע יציבה, אבל המקום הזה הוא מקום נהרים ויאורים, וחם השמש ונמס הכפור והגליד וישקע כל הבנין וכל אשר לך,,. הנמשל ברור מעצמו.
י״א. אולם לא רק בגולה אי אפשר לנו למצוא מנוחה לאורך ימים, אלא אפילו בא"י גופה. דבר זה צריך הסבר. בגולה ברור מדוע שאין מוצאים מנוחה, שהרי זה חילול השם, אבל בארץ ישראל על שוס מה אין אנו מוצאים מנוחה?
י"ב. דבר זה יש להסביר על פי הגמרא במסכת ברכות דף נ"ח עמוד ב׳ עולא ור׳ חסדא היו קא אזלי באורחא, כי מטו אפתחא דבי רב חנא בר חנילאי, נגד ר׳ חסדא ואתנח, אמר לי, עולא, אמאי קא מתנחת… אמר לי׳ היכי לא אתנח, ביתא דהויה בה
שיתין אפייתא ביממא ושיתין אפייתא בלילא ואפיין לכל מאן דצריך, ותו הוו פתיחין לי ארבע בבי לארבע רוחתא דעלמא, וכל דהוו עליל כפין נפק כי שבע… השתא נפל בתלא — ולא אתנח. אמר לי׳ הכי אמר ר׳
יוחנן מיום שחרב בית המקדש נגרה גזירה על בתיהן של צדיקים שיחרבו… חזיי׳ דלא מיישב דעתי׳, אמר לי', דיו לעבד שיהא כרבו". פירש״י שהרי בית המקדש חרב, שהוא ביתו של הקב״ה.
יג. אחרי התבוננות מקיפה באתי לידי המסקנה, שאם נרצה למנוע אסון של כלייה והשמדה מאתנו ומהדורות הבאים, ושלא תתקיים בנו הקללה "ונשארתם מתי מספר בגויים ", אז אינה קיימת תרופה אחרת, אלא לעשות מאמצים להשיג במהירות גאולה שלימה. ולא כגאולת בבל, אשר במשך הזמן אבדה, אלא גאולה גמורה ואמיתית, שאין אחרי׳ לא שעבוד ולא גלות.
י״ד. אולם, אין זה מן הדברים הקלים לחקור ולדרוש בענין הגאולה, ולבוא בדבר הזה לאיזו מסקנה ברורה מתוך החקירה, יען כי מבוכה גדולה שררה בין חכמי ישראל מאז ומקדם — בדבר הגאולה. וכבר האריך בזה הרד"ק בישעי׳ נ״ט על הפסוק וירא כי אין איש, באומרו: "… גם בדברי חז״ל ראינו שהיו נבוכים בדבר, אם יגאלו ע״י תשובה או גם ללא תשובה וכו' ".
ט״ו. גם דברי הרמב״ם מעידים שמבוכה גדולה שררה בעניו זה בין החכמים, והרי כה דבריו: "יש מן החכמים האומרים שקודם ביאת המשיח יבוא אליהו, וכל אלו הדברים וכיוצא בהם לא ידע אדם איך יהיי עד שיהיו, והדברים סתומים גם אצל הנביאים, וגם לחכמים אין להם קבלה בדברים אלו, אלא לפי הכרע הפסוקים, לפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו וכר ולעולם לא יתעסק אדם בדברי הגדות ולא יאריך במדרשות האמורות בדברים אלו וכיוצא בהם וכו' (ה׳ מלכים פרק י״ב).
ט"ז. כאן נצבתי בפני בעי׳ קשה באופן ייצא מן הכלל. איננו יודעים האם עשו כבר אבותינו הראשונים נסיונות לצאת מן המבוכה הזאת. ברצון הייתי משתחרר ממשא כבד זה, אולם לא יכולתי להשתחרר ממנו, כי לפי מה שהצעתי במאמר זכרון דברים, נדרתי נדר גדול לה' א־לוהי צבאות וכך נעשיתי כבול בשלשלאות של ברזל כמו שאמרו חז"ל: "ונתן עול ברזל על צואריך זה הרעיון" (ירושלמי שבת פי"ד ה"ג). ואמנם, בתחילה עשיתי דבר זה מתוך הכרח וכפי'.
י"ז .הי' ברור לי, שאם ברצוני לקיים את נדרי ולברר את דרכי הגאולה, ולמצוא תשובה לשאלה היסודית: במה תלוי' גאולת ישראל, אז עלי לקנות לי ידיעה מקיפה בדרכי הגאולה, אבל כיצד מתחילין? איפוא יש להתחיל ? איזה מקורות ישמשו לי לבירור הדברים! להשתמש בתורת משה, לא עלה אפילו בדעתי. דבר זה, שיש למצוא בתורה פרשיות שלימות המורות לנו בפרוטרוט את אשר עלינו לעשות לשם קירוב הגאולה, הי׳ נעלם ממני, כפי שהי' גם מכוסה מאחרים, ובכן לא נשארה לי ברירה אלא לחפש בדברי חז"ל.
י"ח. ובכן עשיתי לי תוכנית מדויקת והתחלתי לעיין במקומות שונים בדברי חז"ל, בבלי וירושלמי זהר וכו' ועשיתי לי ציונים בכל מאמר חשוב המסייע לבירור דרכי הגאולה. וניתן לומר, שככל אשר הוספתי לעיין בדברי חז"ל כן גדלה מבוכתי. רק כאשר עיינתי היטב בתורת משה פסקה המבוכה.
א) כדאי לציין מה כותב הרב הג' ר' יודא צבי גלזנר רב בלאס-אנדזשעלס בפתיחה לספר "עקבי הצאן" מאביו שהי' בין הניצולים: "אדמו"ר אשר ראה בעיניו את חורבן קהילתו… ניצל בדרך נס והגיע למדינת שויצריא". ואמנם רק אלה שהכירו כל מה שהתרחש ידעו שההצלה היתה באמת בבחינת נס.