מאמר חמשה עשר

על הסיכויים לביטול סכנת "אחרית הימים"

לפני שנתחיל לדון על התקוה לעתיד הקרוב, מחובתנו להזהיר עוד פעם על הסכנה הנוראה המאיימת דוקא עלינו החיים בדור הזה. התורה הזהירה אותנו שלוש פעמים במיוחד על תקופה זו. ראשית, בפרשת אחרית הימים בסדר ואתחנן. שנית, בפרשת אחרית הימים בסדר וילך. שלישית בפרשת הדור האחרון בסדר נצבים. האיש לבוש הבדים גילה זאת לדניאל בצורה חריפה דלקמן: "והיתה עת צרה אשר לא נהייתה כמוה מאת היתה לגוי". והנביא ישעי' ביטא זאת בצורה מדויקת: "ועוד בה עשירי' ושבה והיתה לבער". זאת אומרת שגם מהחלק העשירי ישארו רק מתי מספר.

אבל יש לנו גם נחמה. ראשית, שכל הפורענויות הנזכרות נאמרו רק על תנאי ואינן הכרחיות כי התורה הדגישה;: "וקראת אתכם הרעה באחרית הימים" בתנאי, "כי תעשו הרע בעיני ה' להכעיסו". שנית, שהרי יש בכוחנו לבטל כל הסכנות באופן קל מאד דהיינו, שמספר אנשים יעשו התחלה קטנה בקיום מצוות הגאולה.

אולם, אם אין אנו רוצים לרמות את עצמנו, עלינו להכיר האמת שהתקוה שימצאו אפילו מתי מספר של תלמידי חכמים שיעצרו כח לעשות את ההתחלה במילוי התנאים כמצווה עלינו בתורה לשם ביטול הגזירות למען העתיד, קלושה היא מאד.

הבה נראה מה אמר הקב"ה לנביא ישעי' בקשר לשאלה כיצד ישתלשל הדבר למעשה באחרית הימים ; בישעי' ו' נאמר "ואשמע את קול ה' אומר — את מי אשלח ומי ילד לנו" ? ואומר הנני שלחני — ויאמר …השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע פן יראה בעיניו… ושב ורפה לו. ואומר עד מתי ה' ? ויאמר עד אם שאו ערים מאין יושב ובתים מאין אדם… ועוד בה עשירי'… ושבה והיתה לבער…"

אולם גם דברי הקב"ה עצמם צריכים הסבר. כי המציאות מכחישה לכאורה את הדבר, שהרי אנו רואים כי במקרה שהרב או המגיד מטיף מוסר לקהל, אז מאזינים באוזניים קשובות. אבל הצרה היא שגם הרבנים וראשי הישיבות עצמם מעלימים עין מן העיקר שבעיקר. ואכן כלום שמענו אי פעם שדרשן יטיף מוסר על שאנו מזניחים את מצוות הגאולה או שאנו מעלימים עין מן המצוה "ובחרת בחיים" ושאנו עוברים בהיסח הדעת על הציווי "וחי בהם". ואם יקרה שאדם יעז להטיף מוסר על דברים אלה העומדים ברומו של עולם, אז כפי שהנסיון יורנו, בוז יבוזו לו. אבל עלינו לשנן לנו ולבנינו, שכל זמן שימשיכו לדבר אודות ענינים העומדים בדרגה שני' ושלישית ואינם מטיפים מוסר אודות חילול השם הנורא השורר בעולם, אין תקוה שהגזירות הנזכרות יתבטלו.

הנה כבר הבטיחה התורה שסוף סוף יקיימו גם את מצוות הגאולה ; אבל לפי נבואת ישעי' לא יגיעו תלמידי החכמים למסקנה זו אלא ברגע האחרון, כאשר כבר יתקיים "ועוד בה עשירי' ושבה והיתה לבער". והתרשלות זו תגרום צרה גדולה לתלמידי חכמים אחרי ביאת המשיח על שדחו את ההתחלה מדחי אל דחי ולא ביטלו את הגזירות בעוד מועד, כפי שיתבאר להלן.

אמרו בסוף מסכת כתובות : "אמר ר' ירמי' בר אבא, דור שבן דוד בא קטיגוריא בתלמידי חכמים". פירש"י, "הרבה מסטינים ומלמדים חובה יעמדו עליהם". אנו רואים שחכמי התלמוד כבר ראו ברוח קדשם שהמצב של תלמידי חכמים לא יהי' טוב אחרי הגאולה. ונשאלת השאלה מדוע יעמדו הרבה מלמדי חובה על תלמידי חכמים, דוקא בדור שבן דוד בא, אחרי ביאת המשיח ? אלא שאין ספק שהגאולה השלימה וביאת המשיח יבואו רק על ידי זה שתלמידי חכמים יבואו סוף סוף לידי החלטה לעשות לפחות איזו התחלה קטנה בתנאי הגאולה, שהרי "כבר הבטיחה התורה שעתיד הדבר להיות כן" (לשון הרמב"ן בפרשת הגאולה). ועל ידי ההתחלה הקטנה הזאת יבוא הגואל המקוה מיד ויחלפו כל הצרות לתמיד. אבל לפי המהלך הטבעי לא יבואו לידי המסקנה הזאת אלא ברגע האחרון ואחרי חורבן חדש ונורא מאד, כפי שאומרת התורה על הדור האחרון. "גפרית ומלח שרפה כל ארצה". אנחנו מאמינים בני מאמינים, צריכים להאמין בדברי התורה בין אם זה נח לנו, או שזה לא נח לנו, אבל כאמור אין זה מן ההכרח.

כבר ביררנו לעיל, שהחיוב לעשות התחלה בתנאי הגאולה לפי התורה מוטל על תלמידי חכמים. שהרי מעם הארץ שאינו יודע ספר ודאי שאין לדרוש דבר כזה ; מסתבר שמיד אחר ביאת המשיח ידע כל איש ואיש שהישועה הגדולה באה עקב הקבלה על קיום מצוות הגאולה, שעשו תלמידי החכמים זה עתה. על ידי העובדה הזאת יתברר ממילא שהי' בכוחם של תלמידי החכמים למנוע את כל האסון הגדול והנורא של תקופת אחרית הימים אילו באו לידי החלטה לעשות את הקבלה הזאת שנים אחדות קודם, והיו חוסכים מעמם ומארצם את כל האסון המחודש והמיותר הזה. והמחשבה הזאת תביא לידי כן "שהרבה מסטינים ומלמדים חובה יעמדו על תלמידי חכמים" שהרי בצדק יאמרו שרק תלמידי החכמים אשמים בדבר.

כל זאת אמרתי מכוח הסברה הפשוטה. אחרי העיון מצאתי שזה שממשיכה גם הגמרא: "כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר צירוף אחר צירוף, שנאמר (ישעי' ו') ועוד עשירי' ושבה והיתה לבער". (פירש״י: כשתשעה חלקים יהיו אבודין, ולא נותר כי אם עשירית, אף היא תשוב והיתה לבער). תני ר׳ יוסף, בזוזי ובזוזי דבזוזי (שוללים אחר שוללים — רש״י). מבואר כי שמואל ור׳ יוסף מסבירים את דברי ר' ירמי׳ ממש באופן האמור, כי הדבר נעלה מעל כל ספק, שסוף סוף יחליטו תלמידי החכמים ללכת בדרכה של התורה. גם במצוות הגאולה, שהן מן הדברים העומדים ברומו של עולם, אבל לפי מהלך הטבעי הם יהססו ללכת בדבר הגאולה בדרכה של התורה וידחו את הדבר, עד שלא תשאר ח"ו אלא עשירית של האומה ; כי לפי דברי הנביא יעשה אז הקב"ה הפסקה עם המכות, ולדעת ר' יוסף ימתינו עד שיהא "בזוזי ובזוזי דבזוזי", כלומר עד שיתמעט גם אותו החלק הקטן הנותר. רק אז יבואו לידי החלטה לומר "הרינו מקבלים עלינו את מצוות הגאולה, כמו שצוותה לנו התורה : "והשבות אל לבבך ושבת עד ה' אלקיך… ככל אשר אנכי מצוך היום". היות שכל הנותר, יראה עין בעין שרק על ידי הקבלה הזאת הנעשית ברגע אחד נתהפך הגלגל לטובה יתעורר על ידי זה קיטרוג גדול על תלמידי החכמים, בגלל שהמתינו עד הרגע האחרון ויאמרו לתלמידי החכמים ולגדולי הדור : "אתם המתם את עם ה' ח"ו.