מאמר שביעי
הגאולה – בתשובה תליא
ראינו בפרק הקודם שהתורה הקלה עלינו את מצוות הגאולה מאד, על ידי כן שאין צורך לקיים את התנאים לפני הגאולה במעשה אלא דסגי בכך שנקבל עלינו לקיים את התנאים בעתיד. אולם, גם ההקלה הגדולה הזאת כשלעצמה לא תועיל לנו הרבה לקירוב ממשי של הגאולה, אם תהא השקפתנו כהשקפת המקובלת שהגאולה תלוי' בתשובת כל ישראל. שכן דבר רחוק הוא מאד להביא את כל עדת בני ישראל לידי החלטה לעשות אפילו קבלה על קיום תנאי הגאולה בעתיד, בלבד.
הנה בפנינו עומד כל הענין הזה בבחינת "קרקע בתולה". כי אין למצוא בכל הספרות התורנית, חיבור אשר יבאר באר היטב את הענין הזה. ואכן כמו שביארנו לעיל סוגיא זו שייכת לתקופת "עת קץ — ותרבה הדעת". ובחיבורנו זה נעמוד על כך, שהגאולה אינה תלוי' בתשובת כל ישראל, ואף לא ע"י רובו — מדין רובו ככולו-. אולם תחילה נטפל בשאלות, האם יש זמן קצוב לגאולה, והאם יש לקוות לגאולה שלימה ללא תשובה כלל, וזאת על פי חיבורנו "הלכות גאולה".
דיון על השאלה
אם יש לקוות לגאולה שלימה ללא תשוב
א. עצם דבר זה, אם גאולתנו הסופית תלוי' בתשובה, או אם יש לקוות לגאולה גם ללא תשובה. שנוי במחלוקת בין ר' אליעזר ור' יהושע, ובין רב ושמואל ; רבי אליעזר סבור שאין נגאלין אלא על ידי תשובה וללא תשובה אין נגאלין. ר' יהושע סבור שגם ללא תשובה יגאלו, כן נראה על כל פנים מסיום הויכוח "ושתק רבי אליעזר" (סנהדרין דף צ"ז). ושוב אנו מוצאים בסנהדרין דף צ"ז "אמר רב כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומעשים טובים, ושמואל אמר דיו לאבל שיעמוד באבלו, כתנאי רבי אליעזר אומר אם ישראל עושים תשובה נגאלין ואם לאו אין נגאלין ור' יהושע אומר… הנה הרמב"ם פוסק להלכה בפ"ז מהל' תשובה הל"ה "אין ישראל נגאלין אלא בתשובה. וכבר הבטיחה התורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף ימי גלותן ומיד הן נגאלין שנאמר והי' כי יבואו עליך כל הדברים האלה וגו' ושבת עד ה' אלוקיך ושב ד' אלוקיך את שבותך". הרי שהרמב"ם פוסק בענין הגאולה כר' אליעזר אף על פי שר' אליעזר שמותי הוא ואין הלכה כמותו בענינים אחרים. יען שגם רב וגם רבי יהודה ועוד אמוראים אחרים סוברים בדבר הגאולה כר"א.
ב. הנה לדעת העולם בתקופת "בעתה" דהיינו כאשר יגיע זמן הגאולה נזכה לגאולה גם ללא תשובה. אבל מדברי הרמב"ם נשמע שלא נזכה לעולם לגאולה ללא תשובה ואפילו לא בתקופת "בעתה", שהרי רבנו מדבר כאן על תקופת הגאולה, כמו שהוא מדגיש "בסוף ימי גלותן", והרמב"ם פוסק כרב ולא כר' יהושע, ובעיקר יען שהוא מסתמך בהלכה זו על מקרא מפורש שבתורה.
ג. הנה לדעת הכסף משנה הסתמך כאן הרמב"ם על דברי ר' יונתן ביומא דף פ"ו "גדולה תשובה המקרבת את הגאולה שנאמר ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב…" אולם מבואר שהרמב"ם אינו סובר כר' יונתן כי לדעת ר' יונתן יש גאולה גם ללא תשובה כפי שכותב המהרש"א. אבל הרמב"ם סובר "אין ישראל נגאלין אלא בתשובה". ושוב, ודאי, שאם הרמב"ם לא הי' כותב במפורש על מה הוא מסתמך אפשר הי' לומר שהוא מסתמך על דברי רבי יונתן או על מקור אחר. אבל מכיוון שהרמב"ם מדגיש שהוא מסתמך על המקרא שבסדר נצבים לא יתכן לומר שהוא מסתמך על ר' יונתן.
ד. ואגב עלינו לציין שדברי ר' יונתן עצמם קשים מאד להתאימם. הוא אומר "גדולה תשובה המקרבת את הגאולה שנאמר (בישעי') ובא לציון גואל"; הלא מקרא מפורש הוא בתורה והכי הוי ליה למימר "גדולה תשובה שמביאה את הגאולה שנאמר "ושבת עד ה' אלוקיך… והביאך ה' אלוקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך" והדבר צריך עיון רב.
ויש צורך להבין מה הכריחו את הבעל כס"מ להכנס בדחוקים ולומר שהרמב"ם הסתמך על דברי ר' יונתן. היה לו לומר שהרמב"ם פסק כרב הסובר שבזה הלכה כרבי אליעזר על אף שהוא שמותי. ולהלן נראה שגם ר' יהודה סובר כמותו. ואיו ספק בדבר שגם חכמי הזוהר סוברים בענין הגאולה כר' אליעזר.
בזוהר פ' תשא דף קפ"ח אנו מוצאים כדלהלן: "…אמר ר' חייא, וכלא בתשובה תליא. ואי תימא דיכלון השתא, לאתערא בתשובה ? לא יכלין. מ"ט לא יכלין? בגין דכתיב, והי' כי יבואו עליך כל הדברים האלה, וכתיב והשבת אל לבבך, בכל הגויים אשר הדיחך וגו' וכתיב ושבת עד ה' א' וגו' ועד דכל אינון מלין לא יתקיימון לא יכלון לאתערא תשובה מנייהו".
אנחנו רואים שלפי חכמי הזוהר אין גאולה ללא תשובה ועל השאלה הגלוי', מדוע לא התחילו הם עצמם בתשובה זו המכשירה לגאולה, משיבים שרק הדורות האחרונים מסוגלים לכך.
אם נדקדק היטב בדברי הרמב"ם נראה שדבריו מכוונים בדיוק לדברי הזוהר. הוא כותב "אין ישראל נגאלין אל בתשובה" ועל זאת ניתן להקשות מדוע לא התחיל הוא עצמו בדבר מיד. על כך הוא משיב "וכבר הבטיחה… בסוף ימי גלותן".