מאמר ששי
קרוב הדבר – הקבלה בלב
ועתה נחזור לשאלה היסודית שאנו עוסקין בה, מה לעשות על פי חוקי הגאולה, כדי לבטל את כל הסכנות במהירות? הנה דבר מוסכם אצל חז"ל שהגאולה תלויה בדבר קטן מאד, כמו שאמרו בקשר להשגת הגאולה". פתחו פתח כחודו של מחט (ילקוט שהש"ר). מסתבר מזה כי באמת יש בכוחינו להשיג גאולה שלימה ולבטל ממילא גם את הסכנה של תקופת "אחרית הימים" בדרך קלה ובאופן מהיר מאד, אבל דא עקא שאין אנו יודעים להשיב על השאלה : פתח כחודו של מחט מהו למעשה? וכבר הזכרנו, כי הפתרון של שאלות כאלו נשאר לתקופת אחרית הימים.
הנה בזוהר חדש פרשת נח אנו מוצאים, שהעיד אליהו ז"ל לפני רבי מפי הקב"ה "ואי כנישתא דישראל אפתחת תשובה כעינא דמחטא, אנא אפתח לון תרעין רברבין". לפי השקפתינו הוא דבר חדש וחידוש גדול מאד, ונשאלת השאלה, הלוא אין הנביא רשאי לחדש דבר שלא כתוב בתורה, ואפילו יאמר, שכך שמע מפי הקב"ה בעצמו אין שומעין לו ?.
אולם אם נעיין היטב בתורה, אז נמצא, כי מה שהעיד אליהו לפני רבי, מפורש בתורה בשפה ברורה כי בסוף פרשת הגאולה אומרת התורה "כי קרוב אליך מדבר מאד", זאת אומרת שכל הענין של קירוב הגאולה הוא מן הדברים הקלים מאד. רואים אנחנו כי באמת לא חידש אליהו בדבריו כלום, שהרי מפורש בתורה, רק אצלנו נראה כחידוש גדול, יען שאין אנו עוסקים בתורת הגאולה.
מעתה לא נפלאת ולא רחוקה היא מאתנו למצוא פתרון גם על השאלה היסודית "פתח כחודו של מחט" מהו?, כי התורה אשר גילתה לנו את החידוש הגדול "כי קרוב אליך הדבר מאד", היא היא תלמדנו גם כן מהי ההתחלה הקטנה הזאת באמרה, "בפיך ובלבבך לעשותו" כלומר שאין הדבר תלוי מלכתחילה בשום מעשה רק בפה ובלב, זאת אומרת שעלינו לעשות רק קבלה בפה, וזאת בכל לבב. להבנת הדבר נעתיק שתי הלכות מחיבורינו הלכות הגאולה.
א. כתוב בתורה : "והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה… והשבת אל לבבך… ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצוך היום… והביאך ה' אלקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה" (דברים ל'). בפסוקים הללו הורתה לנו התורה שהגאולה השלימה תלויה בשלשת התנאים : "והשבות, ושבת, ושמעת בקולו" ובעקבות התנאים הללו הבטיחה לנו התורה "והביאך ה' אלקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה".
ב. קירוב הגאולה על ידי התנאים הנ"ל, מצוה היא, כמו שנאמר (תיכף אחרי תנאי הגאולה) "ככל אשר אנכי מצוך היום". ושוב נאמר בסוף הפרשה :
"כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום, לא נפלאת היא ממך וכו' ". הרי שהדגישה התורה כמה פעמים שדבר זה מצוה היא ממצוות התורה.
והענין כך הוא : כאמור הגאולה תלויה בשלשת התנאים הנזכרים בפרשת הגאולה. מלכתחילה היינו צריכים לקיים את שלשת התנאים במעשה, כדי שנהיה ראויים לגאולה, אבל כדי לקצר את זמן הגלות — הקילה לנו התורה את הדבר עד קצה האפשרות האחרונה באמרה, שאין מן הצורך לקיים התנאים מלכתחילה במעשה אלא שמספיק כאן הקבלה — שנקבל עלינו לקיים התנאים בהקדם האפשרי והקבלה הזאת כבר מכשירה אותנו לגאולה. ובקבלה הזו נבטל את הסיבה "להכעיסו במעשה ידיכם" וממילא נסלק גם את כל הסכנות הנשקפות לנו בתקופת "אחרית הימים" כפי שיתבאר להלן.
כאן עלינו להעיר, שלדעת הרבה מפרשים, כוונת התורה "בפיך ובלבבך לעשותו" בפה ובלב ובמעשה, לפי הביאור הזה אנו מוסיפים בתורה אות "וי"ו" כי במקום "לעשותו" אומרים אנו "ולעשותו", וחז"ל הזהירו אותנו באזהרה חמורה על זה. כמו שאמרו במסכת עירובין י"ג, כשבא רבי עקיבא לפני רבי ישמעאל אמר לו בני מה מלאכתך ? אמר לו לבלר אני, אמר לו, בני הווי זהיר במלאכתך… שאם מחסר אתה אות אחת או מייתר אות אחת, נמצאת מחריב את כל העולם כולו. עיין רש"י ותוספות שנדחקו להביא דוגמה על זה, אבל הדוגמא הנכונה והקולעת היא, שבמקום "לעשותו" הכתוב בסוף פרשת הגאולה מוסיפים אנו "וי"ו" ואומרים "ולעשותו". (א) כי על ידי זה גורמים לאריכות הגלות כי באופן הכתוב בתורה הרי יש בכוחינו לקרב את הגאולה באופן מהיר מאד ללא שום מעשה, אבל אם נוסיף רק אות אחת אז הוא מן הדברים הקשים מאד. (ב).
(א) רש"י כותב "וידבר ה', אם תוסיף אות אחת ותכתוב וידברו נמצאת מחריב. "והנה לשון התוספות "או מייתר אות אחת כמו בראשית ברא בראשית בראו".
(ב) וגם ראשית הפסוק "כי קרוב אליך הדבר מאד" סותר את המחשבה שנאמרה כאן "ולעשותו".