מאמר חמישי
סוד הגאולה
אל יחשוב האדם, שעצם הדבר הזה, במה תלוי' גאולתנו הסופית, הוא באמת סוד כמוס, שהרי התורה אומרת בסוף "פרשת הגאולה" בסדר נצבים "כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך"; ופירש רש"י "לא מכוסה היא ממך, כמו שנאמר כי יפלא — ארי יתכסי" ; ויונתן בן עוזיאל מתרגם "לא מכסיא היא מנכון". הרי שהתורה גילתה לנו בזה, שענין הגאולה אינו בגדר סוד.
את הדבר הזה הדגישה התורה גם בפסוק שלפני פרשת הגאולה "הנסתרות לה' אלוקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת". התורה מלמדת אותנו בזה שכל המצוות הכתובות בתורה הן בגדר "והנגלות" ולא בבחינת "הנסתרות". ומכיון שגם מצוות הגאולה כתובה בתורה במפורש, לא יתכן לומר שהיא בגדר סוד. אנו רואים שהתורה הדגישה זאת פעמיים, לפני פרשת הגאולה ואחר הפרשה א). הטעם להדגשה כפולה זו היא, שהתורה ראתה מראש שבני ישראל ימנעו מלחקור ולדרוש בענין הגאולה בחשבם שהוא סוד כמוס ומסתורי והרי הוזהרנו "במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור ואין לך עסק בנסתרות". והתוצאה של העלמת עין מענין הגאולה תהא — אריכות הגלות. כדי לבטל את הרעיון הזה ראתה התורה לנכון להדגיש פעמיים שאין הדבר בגדר סוד ב).
אכן יש סוד בגאולה, ובני ישראל אע"פ שאינם נביאים בני נביאים הם, והסוד הוא, כי על ידי שישראל יפתחו פתח כחודו של מחט יזכו לגאולה.
והסוד הוא מהו הפתח כחודו של מחט ?
הנה עצם הרעיון הזה, שהשגת הגאולה תלוי' בדבר קטן מאד, מוסכם הוא אצל חז"ל כמו שאמרו: "פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח שיהיו עגלות וקרניות נכנסין בו וכו', פתחו לי פתח תשובה ואני אגאלכם" (ילקוט שמעוני שיר השירים ה').
גם במדרש הנעלם סוף פרשת נח אנו מוצאים שהעיד אלי' ז"ל לפני רבי מפי הקב"ה "ואי כנישתא דישראל אפתחת תשובה כעינא דמחטא, אנא אפתח לה תרעין רברבין".
שוב אנו מוצאים בסנהדרין דף צ"ח "ר' יהושע בן לוי אשכחי לאליהו… אמר לי', אימת אתי משיח״ ? והתשובה הסופית של אליהו היתה "הכי אמר לך, היום אם בקולו תשמעו".
רואים אנחנו שעל פי עדות אלי׳ אפשר להשיג את הגאולה השלימה באופן מהיר מאד בכל עת ובכל שעה ממש ביום אחד. כמובן בתנאי שנדע תחילה מה לעשות לתכלית זו. מסתבר שהכוונה של "פתחו לי פתח כחודו של מחט" היא שאין צורך לעשות לתכלית הגאולה מלכתחילה אלא התחלה קטנטנה מאד, שחז"ל השוו אותה לחודו של מחט שהוא השעור הקטן ביותר. ואם רק נעשה את ההתחלה הזאת, אז ילך הכל ממילא בסדר והגאולה תתחולל מעצמה. ואין ספק בדבר שזו היתה גם כוונת אלי׳ באומרו לפני רבנו הק׳ "ואי כנישתא דישראל אפתחת.."
אך השאלה היא מהו התשובה כעינא דמחטא, ומה הדבר שצריך לשמוע בקולו. כי אין לומר שהכוונה שכל ישראל יקיימו את כל התורה, כי זו אינה תשובה כחוד המחט. שאלה זו נשארה לתקופת "עת קץ — ותרבה הדעת" יען ששערי החכמה סגורים עד עתה כמפורש בזהר וכפי שיתבאר להלן.
א) בחיבור "מקורות לתורת הגאולה" ביארנו שהרעיון הרווח בישראל שעניני הגאולה הם סודות כמוסים, הוא מטכסיסי השטן לעכב אותנו מלחקור ולדרוש בדבר הגאולה, שהרי עצם קיומו של השטן מוגבל עד זמן הגאולה, ואחרי הגאולה תתבטל ממשלתו.
ב) הבעל שפת אמת כותב בפ' ויחי תרל"ה על המאמר "ביקש יעקב לגלות את הקץ ונסתם ממנו. אם הפי' זמן ביאת משיח לא ידענו מה סוד עמוק הוא זה הח"ס בפ' ויחי אומר: "אשר ויקרא אתכם באחרית הימים תמיה נשגבה בעיני כי בלי ספק האי ואגידה לכם גופי' ברוח הקודש יצא מפי יעקב ואיך אחר כך נסתלק והתל בו כמהתל ברעהו ח"ו? אבל נראה לי ממשיך הח"ס שבודאי גילה לו הקץ האמיתי ואמרו להדיא, כמו שכותב רמב"ן (דברים ל') שהקץ האחרון אמרו מרע"ה בפ' נצבים וחי' כי יבואו עליך כל הדברים וגו' ושבת עד ה' א' ושמעת בקלו והביאך ה׳ א' אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה וגו' ". הודיעו שאין כאן זמן, אלא לשמוע בקול ה', היום אם בקולו תשמעו. אך הפרשה בלשון הבינוני נאמרה. כמבשר שכך יהי' באחרית הימים על כל פנים שיגיעו ימים שנשמע בקול ה' ונגאל". ע"כ מדברי הח"ס. הרי שהקץ האחרון אמרו מרע"ה בפ' נצבים. ודבר המפורש בתורה ודאי שאינו בגדר "סוד כמוס".