מאמר רביעי

חוקי החקירה בפרשיות הגאולה

לא רק עצם הגאולה, אלא גם החקירה בענין הגאולה קשורה בחוקים יציבים ואיתנים. מי שחשקה נפשו להיות ראוי לגאולה שלימה על פי חוקת התורה, חייב להכיר את החוקים האלה בטרם ילמד את פרשיות הגאולה. שאלמלא כן יעלה כל עמלו בתוהו ולא יזכה להיות ראוי לגאולה השלימה.

להלן חוקי הגאולה העיקריים:

בכל אותן פרשיות המדברות אודות דרכי הגאולה האחרונה והשלימה וחוקי', קיים הכרח מוחלט לכוון לנקודת האמת הברורה — לאמיתות כוונת התורה ^א). הואיל שאין להשיג את הגאולה השלימה אלא על סמך יסודות כנים ואמיתיים בהחלט, לפיכך ראתה התורה לנכון לתת לנו הבטחה מיוחדת על כך, שאמנם נזכה לכוון כאן לנקודת האמת, כנאמר "ובקשתם משם… ומצאת…"

הבטחת "ומצאת" קשורה בתנאי, שנשתדל לברר את הענין של הגאולה השלימה בהתמסרות שלימה בכל לב ובכל נפש דווקא, כנאמר "ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך".

הבחינה הנכונה לשם קביעת האמת בחוקי הגאולה היא : באם נצליח לתרץ את כל הסתירות המדומות ואת כל השאלות שיש לשאול על פרשיות הגאולה, וזאת לפי פשוטו של מקרא דוקא ללא כל דחק, אז יש להניח בכל הודאות שקלענו אל נקודת האמת ^ב).

השגת הגאולה השלימה וקיבוץ הגלויות המלא, תלויים בראש וראשונה בדרישה וחקירה לשם ידיעת וקביעת חוקי הגאולה ^ג).

בענין הגאולה אין להשתמש בכללי ההלכה כגון "ר' אליעזר ור׳ יהושוע הלכה כרבי יהושוע", מכיוון שבשמים מורין הלכה כרבי אליעזר, כמו שאמרו במס׳ בבא מציעא נ"ט: "יצאה בת קול ואמרה מה לכם אצל ר"א שהלכה למותו בכל מקום". וענין הגאולה בשמים תליא מילתא שיסכימו לשלוח לנו את הגואל. ודעת ר"א, ש"אין ישראל נגאלין אלא בתשובה" ולהלן נראה שבאמת גם ר' יהושוע סובר שהגאולה תלוי. בתשובה. כל העניו יתבאר להלן בפרוטרוט.

סיכום !

אלה אשר נדבה לבם לחקור ולדרוש בענין הגאולה ולהיות ראויים לגאולה שלימה, חובתם לרכז את כל כוחותיהם הרוחניים רק לשם תכלית אחת: לשם בירור וליבון דרכי הגאולה, בבחינת "כל מעיני בך". אז ורק אז, יוכלו להיות בטוחים שיכוונו לנקודת האמת. אולם, מציאת האמת היא דבר קשה מאד, וכל מחדש דבר שמח לומר כי דבר זה "קרוב לאמת". אבל כאמור הגאולה השלימה אי אפשר שתבוא על ידי תכניות קרובות לאמת. היות והחוקרים במדע זה נאלצים להסתמך על הבטחת "ומצאת" והבטחה זו קשורה בתנאי "כי תדרשנו בכל לבבך ובבל נפשך". לכן הם צריכים להקדיש כל לבם וכל נפשם ולכל הפחות את רוב זמנם לשם ידיעת דרכי הגאולה וחוקי', אחרת לא ניתנה להם הבטחת "ומצאת". וממילא לא ידעו מה לעשות כדי שיהיו ראויים לגאולה.

מה ראתה התורה צורך לקשור את הבנת פרשיות הגאולה בתנאי "כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך"? יש להסביר דבר זה על פי מה שפירשנו את דברי ר' שמעון בן יוחאי בזהר פרשת וירא "לית רעותא דקדושא בריך הוא דיתגלי כל כך לעלמא, וכד יהא קריב ליומא דמשיחא אפילו רביי דעלמא זמינין לאשכחא".

לכאורה מה איכפת לי' לקב"ה אם סודות הגאולה יתגלו קודם יומי דמשיחא? ברם קיים הבדל יסודי בין עניני הגאולה ושאר הענינים שבתורה. ניקח לדוגמא, כופר אלמוני עומד ללמוד הלכות פסח וסוכה וכו'. כמובן, שלא על מנת לעשות ולקיים אלא לשם המדע בלבד. הי' רצוי יותר שלא ילמד ולא ידע כלל את ההלכות כי "מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין" ואם בכל זאת הוא טורח לדעת את ההלכות שלא על מנת לעשות גם אז אין בכך סכנה.

ובענין הגאולה אין הדבר כך. שאין לך אסון גדול יותר לאומה הישראלית מאשר אם יודעים כיצד יש לקיים את מצוות הגאולה ומזניחים לקיים אותן ובכך מעכבים את שחרור עם ישראל ממצב הגלות. ולפיכך נוח להם לישראל שדרכי הגאולה לא יתגלו קודם זמנם. שאין לך קטרוג יותר גדול מזה שמכירים את דרכי הגאולה ואין משתמשים בהם. לכן ראתה ההשגחה העליונה לנכון לקשור את הבנת פרשיות הגאולה בתנאי "כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך". כי במקרה כזה שתלמידי חכמים מקדישים רוב זמנם לענין הגאולה ועוסקים בתורת הגאולה מלכתחילה לשמה — ללמוד על מנת לעשות, אין חשש שיזניחו את השימוש בחוקי הגאולה.

התורה מדגישה "בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים". מדוע באחרית הימים דוקא? אלא העובדה שלא זכינו מעולם לגאולה שלימה, עדות נאמנה היא שלא היינו ראויים לגאולה וגם לא היינו משתדלים ברצינות להיות ראויים לגאולה שלימה. אבל בתקופת אחרית הימים המתאימה לתקופת "עת קץ ותרבה הדעת" יבואו לידי ההכרה שהדאגה הראשונה של ת"ח צריכה להיות להכשיר עצמם הגאולה שלימה, והיות שעל פי התורה הדבר קל מאד לעמוד מיד על סף הגאולה.

א)בכל התורה כולה כך ובבל מצוותי'; כל שכן בעניני הגאולה שכל הענינים והתנאים לגאולה דומים לגרעין שטומנים באדמה כדי שיצמיח; ואם אין הגרעין או הקרקע מתאימים. הארץ לא תוציא צמחה. רעיון זה מפורש היטב בישעי׳ ס"א: "…לבשר עניים שלחני, לקרא לשבויים דרור… לנחם כל אבלים… ובנו חורבות עולם… וברית עולם אכרות להם" ונודע בגויים זרעם וכל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה'…" והנביא מסיים: "כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח כן ה' אלקים יצמיח צדקה ותהילה נגד כל הגויים". אחרי שהנביא תאר לפנינו את העתיד של ימי הגאולה, הקדים תשובה לשאלה, מדוע אחרו ההבטחות הללו לבוא. על כך מסיים הנביא: "כי כארץ תוציא". כשם שרק במקרה של הכנת הקרקע תוציא הארץ צמחה, כך הדבר גם בגאולת ישראל. אם רוצים אנחנו לזכות בגאולה שלימה, אז מחובתנו להכין את הקרקע מקודם, שנהיה ראויים לגאולה, והתנאי הראשון לזה — לעסוק ברצינות בתורת הגאולה וזאת על פי חוקי החקירה דוקא.

ב) לשם הבחינה הזאת חיברנו ספר מיוחד — "חידון הגאולה" המכיל כמה מאות שאלות ותשובות בעניין הגאולה.

ג) שכן השגת הגאולה היא לפי עדות התורה דבר קרוב כנאמר "כי קרוב אליך הדבר מאד"׳ אלא שדא עקא שדרכי הגאולה עדיין נעלמות מאתנו. ברם, אנו מובטחים כי עם התחלת עיסוקנו בתורה שלימה זו, נמצא ללא ספק ונדע את כל הנעלם שבענין זה. ומיד מעת התחלת התעסקותנו בכך הרי אני כאילו עומדים על סף הגאולה.