פרק ב' – כתמים
בֶּגֶד בָּדוּק

ח. כָּל בֶּגֶד שֶׁבְּדָקַתּוּ הִיא אוֹ חֲבֶרְתָּהּ, וְלֹא זָז מִיָּדָהּ עַד שֶׁבָּדְקָה בוֹ, אוֹ שֶׁהֻנַּח בָּאָרוֹן בְּמָקוֹם שָׁמוּר וְלֹא נוֹדַע שֶׁהִתְלַכְלֵךְ בְּכֶתֶם, אוֹ שֶׁעָבַר לְיַד מָקוֹם שֶׁהָיָה יָכוֹל לְהִתְלַכְלֵךְ בְּכֶתֶם[79]שו"ע סי' ק"צ סעי' ל"ח. עַד שֶׁבְּדָקַתּוּ – נֶחְשָׁב בֶּגֶד בָּדוּק. אוּלָם צָרִיךְ שֶׁיִּבְדְּקוּהוּ בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה לְבָדְקוֹ, אֲבָל אִם הִסְתַּכְּלָה בוֹ הָאִשָּׁה שֶׁלֹּא לְשֵׁם בְּדִיקָה, אֶלָּא בְּהַעֲבָרָה בְּעָלְמָא – אֵין זוֹ נִקְרֵאת בְּדִיקָה, כִּי וַדַּאי לֹא שָׂמָה לֵב הֵיטֵב[80]ט"ז סי' ק"צ ס"ק ל'..