פרק א מַהִי נִדָּה  – הַקְדָּמָה

א. אִשָּׁה שֶׁיָּצָא דָּם מֵרַחְמָהּ, בֵּין בְּצוּרָה טִבְעִית וּבֵין עַל-יְדֵי גוֹרֵם חִיצוֹנִי ("בְּאֹנֶס", כְּגוֹן קְפִיצָה אוֹ בְּדִיקָה[41]באר הגולה סי' קפ"ג.) – טְמֵאָה טֻמְאַת נִדָּה[42]עי' שו"ע סי' קפ"ג.. גַּם אִם לֹא יָצָא הַדָּם מִחוּץ לְגוּפָהּ, אֶלָּא רַק יָצָא מֵהָרֶחֶם לַפְּרוֹזְדוֹר – הָאִשָּׁה טְמֵאָה נִדָּה[43]שו"ע סי' קפ"ג סעי' א', רמב"ם הל' איסורי ביאה פרק ה' הלכה ב'.. וּטְמֵאָה הָאִשָּׁה בִּיצִיאָתוֹ בֵּין אִם יָצָא בִּשְׁעַת וֶסְתָּהּ וּבֵין שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת וֶסְתָּהּ. טֻמְאָה זוֹ אֵינָהּ כַּטֻּמְאָה שֶׁהָיְתָה בַּזְּמַן שֶׁבֵּית- הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָּם, אֶלָּא הֲרֵי הִיא אִסּוּר קִרְבָה שֶׁל בַּעֲלָהּ אֵלֶיהָ[44]כוזרי מאמר ג' מ"ט., בֵּין קִרְבָה גּוּפָנִית וּבֵין קִרְבָה שֶׁל בִּיאָה, כְּפִי שֶׁיְּבֹאָר לְקַמָּן בְּהִלְכוֹת הַרְחָקָה.