ויכוח הרמב"ן עם פאולוס
מבוא
רבינו משה בן נחמן גירונרי, המכונה נחמנידוס, תלמודי גדול, ונודע בפרט על ידי פירושו על התורה בשם הרמב"ן, נולד בגירונדה, במדינת קטולוניא בספרד, בשנת 1194, ובא לירושלם ט׳ אלול שנת ה' אלפים כ"ו (1267), ומת עם בערך שנת 1270 ונקבר בחברון סמוך למערת המכפלה הוא התוכח עם המומר ריימונד די פינייא פורמי, המכונה פרא (אח) פבלו קריממוש, שנעשה כומר דומיניקני והיה צורר היהודים. הויכוח היה לפני המלך יאקוב הראשון (Jayme) מארגון, בשנת 1263, בברצלונה, ספרד, והרמב"ן יצא כמנצח באופן נעלה, ובהפרדו מהמלך והשרים לשוב לביתו נתן לו המלך שלש מאות כסף משאת כבוד ויש אומרים כי נצחונו העיר חמת הכמרים אשר רדפוהו והכריחו אותו לעזוב את ארצו ולנסוע לארץ ישראל — הויכוח נדפס ראשונה על ידי וואנגזייל עם תרגום רומית (נירנברג 1681) ונדפס בספר מלחמת חובה (קושטא 1710), ועוד בחוברת מיוחדת (שמטין 1860) בנוסח וואנגזייל חסרה ההתחלה גרסינן בסנהדרין עד שהיו צריכין עיין שבט יהודה צד 74 שאומר כי התחלת הויכוח היתה: "פראי פול רומז להוכיח כי היהודים ראוי שיקראו כנענים בעבור שתפשו מעשה כנען וישבו בארצם, והנוצרים ראוי שיקראו ישראל לפני שנכנסו במקומן", שחסר פה אך שם טעה לומר כי הויכוח היה לפני המלך החסיד דון פידרו הזקן בסוף הנוסחא שנדפסה בשמטין נאמר אלו התשובות אשר השיב משה בר נחמן מארץ ארגון כאשר התוכח עם פול המין לפני המלך – דברים כהויתן.
מכאן ואילך דברי פול הרשע השם יתעלה יהיה לנו לנושע
גרסינן בסנהדרין ת"ר חמשה תלמידים היו לו לישו, מתאי נקאי נצר בוני ותודה, אתיוהו למתי אמרי ליה מתי יהרג וכו', וכתב רש"י קרובים למלכות היו והיו צריכים להשיב על כל הראיות הבל שלהם, ועל הדרך הזה אני כותב הדברים שהשבתי על תעתועי פראי פול הרשע ימח שמו אשר הקדיח תבשילו ברבים בפני אדוננו המלך וחכמיו ויועציו ירום הודו ויתנשא מלכותו. כי צוה אותנו אדוני המלך להתוכח עם פראי פול לפניו בהיכלו בברצלונה. ואען ואומר אעשה כמצות אדוני המלך אם יתנו לי רשות לדבר כרצוני, ובזה אני מבקש רשות המלך וכל עבדיו. ענה פראי פול. ובלבד שלא תדבר בזיונות על האמונה. אמרתי להם אינני רוצה להיות בדינכם, אלא שינתן לי רשות לדבר כל רצוני בענין הויכוח כמו שאתם אומרים כל רצונכם כנגדי. ואני יש לי דעת ומוסר לדבר בדרך הנימוס, אבל ברצון נפשי יהיה. ונתנו לי כלם רשות וגם המלך אמר לי לדבר כרצוני. ובכן עניתי ואמרתי כי ויכוחים רבים בין גלחים ויהודים היו בעניני התורות ומנהגים שאין עיקר האמונה תלויה בהם, ורצוני להתוכח בחצר הנכבדת הזאת רק בעיקר שהכל תלוי בו ולא בדברי הבאי שאין בהם עיקר. ויענו כלם ויאמרו יפה דברת. ובכן הסכמנו שנדבר תחלה מענין המשיח אם כבר בא כפי אמונת הנוצרים, או אם עתיד לבוא כפי אמונת היהודים. ואחר נדבר אם אותו משיח הוא אלוה ממש או איש גמור נולד מאיש ואשה, ואחר זה נדבר אם אנו מחזיקים בתורה אמתית ובאמונה ישרה.
אז פתח פראי פול את פיו ויאמר שהוא יוכיח מן התלמוד שלנו שכבר בא משיח שהנביאים מעירים עליו. עניתי לו את זה אבקש שתורני האיך יכול להיות זה, כי תמיד אתם אומרים דבר שאינכם יכולים לברר, ומאז שהלך פראי בפרובינצה ובמקומות אחרים שמעתי שאמר בדבר הזה ליהודים רבים ואני תמה בו מאד. ענה פראי פול ואמר שחכמי התלמוד האמינו בישו כי הוא איש ואלוה ולא איש גמור לבד — כפי מחשבת הנוצרים. עניתי ואמרתי והלא דבר ידוע הוא כי ענין ישו היה בבית שני שנולד ונהרג קורם חרבן הבית, וחכמי התלמוד כמו רבי עקיבא וחבריו ואותן ששנו המשנה כטו רבי ור' נתן היו אחר החורבן, וכ"ש רב אשי שחיבר את התלמוד וכתבו, שהיה אחר החורבן כארבע מאות שנה ואחר ישו כחמש מאות שנה, ואם היו החכמים האלה מאמינים בישו ובמשיחותו ובדתו, מדוע לא כתבו כן בתלמוד, והם כתבו בתלמוד רק המצות שאנו שומרים היום כמו שהם עצמם שמרו? והאיך יכול פראי פול לומד כך שהאמינו בישו ובדתו, והרי הם עמדו בדת היהודים ומתו הם ותלמידיהם בדתנו? ולמה לא נשתמדו בדת ישו כמו שנשתמד פראי פול ? וברצון הייתי שומע האיך למד השמד מהם ובאיזה מקום. והלא הם למדו אותנו בל תורתנו כמו שאנו שומרים אותה עתה. וחברו התלמוד להודיע לנו המנהגים האיך שנהגו בימי המקדש מפי הנביאים ומפי משה רבנו ע"ה. ואם האמינו בישו ובדתו היו עושים כמו פראי פול. אך אולי הוא מבין דבריהם יותר מהם עצמם?
ענה פראי פול. אלה הם דברי אריכות לבטל הויכוח. אבל על כל פנים תשמע מה שאני אומר. אמרתי להם זח לי ראיה ברורה שלא יאמר דברים שיש בהם ממש, ומ"מ אשמע אותם מפני שרצון אדוני המלך בכך. התחיל ואמר, הכתוב אומר לא יסור שבט מיהודה וגו' עד כי יבא שילה (בראשית ממ, י) שהוא משיח. הרי הנביא אומר שלעולם יהיה ליהודים כח וממשלח עד יום בוא משיח היוצא ממנו, א"כ אתם שאין לכם לא שבט ולא מחוקק. דעו שכבר בא משיח שהוא מזרעו ולו הממשלה. עניתי שאין כוונת הנביא לומר שלא תהא ממלכת יהודה בטלה כלל בשום זמן אלא אמד שלא תסור משבט יהודה לשבט אחר. והכוונה שכל זמן שתהיה מלכות ישראל. ראויה היא לשבט יהודה, ואם תתבטל מלכות ישראל מפני חטא, אחר שתשוב — ליהודה תשוב. וראיה לדברי שכבר היו ימים רבים קודם ישו שבטלה מלכות ישראל ומשבט יהודה, שהיו שבעים שנה בבבל ולא היה מלך לא בישראל ולא ביהודה, ובבית שני לא היה מלך מיהודה רק זרובבל בן שאלתיאל ובניו ימים מספר ועמדו אח"כ שלש מאות ושמונים שנה עד שמלכו בני חשמונאי הכהנים המה ועבדיהם, כ"ש כשהם בגלות באין עם, ואם אין עם אין מלך.
ענה פראי פול, באותן הזמנים אע"פ שלא היה להם מלך מ"מ היה להם ממשלה, שכך מפורש בתלמוד לא יסור שבט מיהודה אלו ראשי גליות שבבבל שרודים את העם בשבט ומחוקק מבין רגליו אלו נשיאים בני בניו של הלל שמלמדין תורה ברבים (עיין סנהדרין ה., הוריות יא., ב"ר פצ"ח). והיום אין לכם הסמיכה הידועה בתלמוד ונתבטלה גם הממשלה ההיא, ואין בכם היום ראוי להקרא "רבי", ומה שקורין אותך היום מאישמרי הוא טעות ואתה נוהג בזה השם בשקר. עניתי כמהתל בו, אין זח מן הויכוח, אבל אינך אומר אמת, שאין לשון רבי מאישמרי, בי רב הוא מאישמרי. ובלא סמיכה נקראים החכמים רב בלמוד. אבל אני טורח שאינני לא מאישמרי ואף לא תלמיד חשוב. אמרתי זה בדרך מוסר (נימוס) וחזרתי ואמרתי לו שאין כוונתם של רבותינו ע"ה לפרש הפסוק כ"א במלכות ממש, אבל אינך מבין דין והלכה, אלא מעט אגדות שהרגלת את עצמך בהן. והענין הזה שהזכירו החכמים הוא, כי משורת הרין אין ארם דן יחידי ויפטור מלשלם אלא א"כ נטל רשות מן הנשיא והוא המלך, ויאמרו שבזמן הגלות כיון שיש מזרע המלוכה מי שיש לו קצת ממשלה בין מלכי הגוים כגון ראשי גליות שבבבל ונשיא שבארץ ישראל יש להם נתינת רשות וסמיכה. וזה היה המנהג בימי חכמי התלמוד לאחר ישו יותר מארבע מאות שנה. ואין דעת חכמי התלמוד לומר שיהיה הראש גליות או הנשיא מזרע הודה דוקא. אבל הפסוק הבטיח יהודה שתהא מלכות בית דוד שלו. ועל מלכות גמידא הבטיחו ואעפ"כ נתבטלה ימים רבים כאשר הזכרתי, כי בזמן גלות בבל לא היה להם לא שבט ולא מחוקק כלל, ובבית שני כשהיתה המלכות לכהנים ולעבדיהם לא היה לשבט יהודה שום ממשלה לא ראשי גולה ולא נשיא, כי הנשיאות והראשית היתה לכהנים ולעבדיהם ולשוטריהם ולאשר ישר בעיניהם.
אז ענה פראי פירי די גנובא, זה אמת שאין הפסוק אומר שלא יפסוק לגמרי אבל יכול להיות בו שביתה, באנר בלע״ז1. עניתי ואמרתי, הנה פראי פירי פסק הדין כדברי. אמר פראי פירי, אני לא פסקתי דין, כי שבעים שנה של בבל זמן מועט הוא, ורבים היו ביניהם אשר זכרו את הבית הראשון כמו שכתוב בעזרא (ג, יב) וההיא יקרא שביתה. אבל עתה שעמדתם בגלות יותר מאלף שנה ודאי היא הסרה גמורה. אמרתי לו. עתה אתה מתחרט ומודה כי אין לשון הסרה בדבר החוזר, אמנם אין הפרש בדברי הנביא בין זמן למעט. ועוד יעקב אבינו לא הבטיח ליהודה שיהיה לו שבט ומחוקק על שבטו לבד אלא מלכות על כל ישראל נתן לו, כדכתיב כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו (דהי"א ה, ב), והנה נפרדו שבטי ישראל מיהודה, ומשמת שלמה כתיב כי לא היה אחרי בית דוד זולתי שבט יהודה לבדו (מ"א יב, כ), א"כ דבר ברור הוא שלא אמר יעקב אלא שלא תסור לגמרי [מכל הזמנים]. והאמת היא, כי בזמן הגלות אינו נקרא בטול אלא שביתה שלא הבטיח הנביא שלא ילכו בגלות לעולם ושיהיה עליהם מלך בכל זמן.
חזר פראי פול ואמר שבתלמוד כתוב שכבר בא משיח. והביא ראיה ממדרש איכה רבתי (פסוק על אלה אני בוכיה), מאותה אגדה: ההוא גברא דהוי רדי וגעת תורתא, ועבר חד ערבי וא"ל בר יהודאי. בר יהודאי! שרי תורתך. שרי פדנך, שרי קנקניך, דאיתחרב בית מקדשכון. שרא תורתא. שרא פדניה. שרא קנקניה. געת זמן תניינית, א"ל אסור תורתך אסור פדנר אסור קנקניד. דאיתיליד משיחכון. ואען ואומר, איני מאמיז באגדה זו כלל, אבל היא ראיה לדברי. אז צעק אותו המין ואמר, ראו כי הוא מכחיש בספר שלהם! עניתי, באמת איני מאמין שנולד משיח בימי החורבן, וכי אגדה זו אינה אמת או יש לה פירוש אחר מסתרי חכמים, אבל אם אקבלנה כפשוטה וכאשר אמרת יש ראיה לדברי. כי אם תאמר שביום החורבן נולד משיח א"כ אין ישו משיח כי הוא נולד לפי האמת יותר ממאתים שנה קודם החורבן ונצלב, ולפי חשבונם נולד ע"ג (ס"ט) שנה קודם החורבן. ואז נשתתק הרשע.
אז ענה מישטרי (גיליס) גילבון 2 השופט אשר למלך, אין עתה הויכוח בישו אבל הויכוח הוא אם בא משיח או לא. ואם תמצא לומר שלא בא והרי הספר מעיד שהוא בא כבר. עניתי לו, כך מנהגכם לענות בעקבה ברינין, אבל על כל פנים אענה אתכם ברצון. כי כאן לא נאמר שבא אלא שנולד ביום החורבן, וכי ביום שנולד משה רבינו בא מיד וגאל את ישראל? והלא לא בא אלא לאחר כמה שנים במצותו של הקב"ה ואמר לפרעה כה אמר ה' שלח את עמי ויעבדוני (שמות ח, א). וכן המשיח כשיגיע הקץ אז יבא אל האפיפיור במצות ה' ויאמר שלח את עמי ויעבדוני. ועד אותו זמן לא נאמר עליו כי בא ואינו משיח. גם דוד המלך ביום שנולד לא היה מלך ולא משיח, אבל כשמשחו שמואל הנביא במצות ה' אז היה מלך ומשיח. וכן כשימשח אליהו הנביא את המשיח במצות ה' אז יהיה משיח ויבוא לגאלנו.
אז פתח אותו רשע את פיהו וטען פרשת הנה ישכיל עבדי בישעיה (נג) שמספרת לדעתו מיתת משיח. כיצד בא ביד אויביו ונתנו אותו בין רשעים כאשר היה בישו. ואמר האתה מאמין אותה פרשה מדברת במשיח? עניתי לו כפי משמעות הלשון אינה מדברת כ"א בעם ישראל בכלל, שכך קורין אותם הנביאים בשם עבד בכמה מקומות כמו ישראל עבדי (ישעיה טא, ה), יעקב עבדי (שם מד, א) ענה פול הרשע, אני אוכיח אתכם מדברי חכמים שלכם שהפרשה מדברת במשיח. אמרתי לו, אמר הוא כי רבותינו בספרי האגדות דורשין אותה על המשיח, אבל לא יאמרו לעולם שיהרג משיח בן דוד ביד אויביו, כי לא תמצא בשום ספר מספרי ישראל לא בתלמוד ולא באגדות שיהרג משיח בן דור ולא שימסר ביד אויביו ולא שיקבר עם הרשעים, כי אפילו המשיח שעשיתם לכם לא נקבר. ואני אפרש לכם הפרשה בפירוש טוב ומבואר אם תרצו, כי
אין שם כלל ענין שיהרג כמו שהיה במשיחכם. ולא אבו לשמוע.
חזר ואמר פראי פול, שיש בתלמוד מפורש שר' יהושע בז לוי שאל לאליהו מתי יבוא משיח והוא ענה אותו שאל למשיח עצמו. והיכן הוא? א"ל ברומי בין החולים. הלך שם ומצאו ושאל לו וכו' (סנהדרין נח.). א"כ כבר הוא בא והוא יושב ברומי. עניתי לו והרי מפורש כאז שעדיין לא בא, שהרי שאל אותו למתי יבוא? א"כ לא בא עדיין אבל נולד, כפשוטו של זו האגדה שאני מאמין בה. אז ענה המלך אם נולד ביום החורבן שיש יותר מאלף שנים ולא בא עדיין למתי יבוא ואיך יבוא ? שהרי אין בטבע האדם שיחיה האדם אלף שנים. עניתי כבר חיו הראשונים אדם ומתושלח קרוב לאלף שנים, וחנוך ואליהו חיו יותר מהם ועדייז הם חיים. והנה אדוני המלך השיבותיר לכבודך, אף כי היו התנאים שלא אתוכח עמך. שאל המלר אנה הוא היום? אמרתי לו, אין זה מן הויכוח ולא אענה על זה, אולי תמצאנו כשער טוליטולה, אם תשלח שם אחד מן הרצים שלך, וזה אמרתי כמהתל. אז עמדו משם ונתן המלך זמן לחזור ביום א' הבא.
ביום ההוא הלו המלך לקלושטר (בית תפלה לנוצרים) אחד אשר בעיר, ונתקבצו שם כל אנשי העיר יהודים וגוים. והיו שם ההגמונים וכל הגלחים וחכמי הצעירים א והדורשים והחובלים 3. וקם אותו פול הנבל על רגליו לדבר, ואני פתחתי את פי ואמרתי למלך: אדוני שמעני! אז ענה לי המלך ואמר. ידבר הוא תחלה כי הוא התובע. עניתי למלך, הניחני לברר דעתי בענין המשיח [הויכוח שהיה בינינו מקודם] ואז אוכל להשיב אח"כ על יתר דבריו בבירור. קמתי ואמרתי, שמעו עמים כולם י*** פול זה שאלני אם כבר בא משיח שדברו בו הנביאים. ואמרתי שלא בא, והביא ספר האגדה שאמר שביום החורבן נולד משיח, אמרתי שאני איני מאמין בזה אבל הוא ראיה לדברי כמו שאמרתי לעיל. ועתה אפרש לכם למה אינני מאמין בזה. לפי שיש לנו שלשה מיני ספרים־ האחר הוא העשרים וארבעה שקורין ביבליא בלע"ז, בזה כולנו מאמינים אמונה שלמה, והשני נקרא תלמוד והוא פירוש למצות התורה, כי בתורה יש תרי"ג מצות וכולן מפורשות בתלמוד ואנו מאמינים בפירושי המצות. עוד יש לנו ספר שלישי הנקרא מדרש ר"ל שרמוניש4, וכמו שאם יעמוד ההגמון ויעשה שרמון ואחד מן השומעים ישרה בעיניו וכתבה, וזה הספר מי שיאמין בו טוב ומי שלא יאמין בו לא יזיק. ויש חכמים שאמרו וכתבו לנו שמשיח לא יולד אלא קרוב לזמן הקץ שיבוא להוציאנו מן הגלות. על כן איני מאמין בזה שאמר שנולד ביום החורבן. ועוד אנו קורין אותה הדרשה הגדה, ר"ל ראסיונאטינטו בלשון איטלקית5, לומר שאינו אלא ספור דברים שארם מגיד לחבירו, אבל אני אקבל אותה הגדה כפשוטה כמו שאתם חפצים מפני שהיא ראיה מפורשת שאין ישו שלכם משיח כאשר אמרתי שהוא לא נולד באותו הזמן, אלא הוא ענין אחר בזמן מאוחר. ואתה אדוני המלך הקשית לשאול יותר מהם, שאמרת שאין מנהג בני אדם לחיות אלף שנים. ועכשיו אבאר לך תשובה לשאלתך. הנה אדם הראשון חי אלף שנח פחות שבעים שנה ובעונו מת, ואילו לא חטא היה חי יותר ויותר או לעולם. ויהודים וגוים מודים שחטאו וענשו של אדם יתבטל לימות המשיח, א"כ לאחר שיבוא משיח יהיה העונש בטל לגמרי וא"כ ראוי למשיח לחיות אלף אלפי שנים או לעולם. וכן כתיכ במזמור ה' בעזך ישמח מלך וגו' חיים שאל ממך נתת לו אורך ימים עולם ועד (תהלים כא, ה). עוד שאלת אדוני המלך אנה הוא היום הזה? מפורש הוא ככתוב כי אדם הראשון היה בעצמו בגן עדן שבארץ, ובחטאו נגרש משם כדכתיב וישלחהו ה' מגן עדן (בראשית ג, כג), א"כ זה שהוא פטור מענשו של אדם עומד שם בג"ע, וכן אמרו חכמים בספר אגדות שהזכרתי. אמר המלך והלא אמרתם שהוא ברומי? עניתי שלא הוא תמיד ברומי אלא שנראה שם באותו יום כי הגיד אליהו לאותו חכם שימצאנו שם באותו היום, וראה אותו שם מפני הטעם האמור באגדות, ואיני רוצה להגידו בפני עמים רבים כאלה. וזה הענין שלא רציתי לגלות להם הוא מה שאומרת האגדה שמשיח עומד ברומי עד שיחריב אותה, כמו שמצינו במשה רבינו שנתגדל בביתו של פרעה עד שנפרע ממנו והטביע את כל עמו בים, וכמו שנאמר כחירם מלך צור ואוציא אש מתובר היא אכלתך (יחזקאל כח, כח). וזה שאמר ישעיה, שם ירעה עגל ושם ירבץ וכלה סעיפיה וגו' (ישעיה כז, י). ובפרקי היכלות (פ"ה א) נאמר כי כל כך יחרב רומי עד שיאמר אדם לחבירו הילך רומי וכל מה שבתוכה בפרוטה, והוא משיב אינה שוה לי. וכל זה אמרתי למלך בינו לביני.
אח"כ שאלתי: האתם מודים שחטאו של אדם בטל לימות המשיח? ענה המלך ופראי פול ואמרו כן הוא, אבל לא כמו שאתם סבורים, כי הענין הוא שהיו כלם נכנסין לגיהנם בעבור אותו העונש. ובימי ישו נתבטל העונש שפדאם בנפשו והוציאם משם. ואען ואומר: אומרים בארצנו, הרוצה לכזב מדחיק עדיו. כי הרבה עונשין כתובים בחטא אדם וחוה (בראשית ג) ארורה האדמה, וקץ ודרדר, בזעת אפר ואל עפר תשוב. וכן באשה כתיב בעצב תלדי בנים וגו' והכל קיים גם היום. וכל אלה הנראה והנרגש לא נתכפר בעד משיחכם ולא הועיל לבטל העונש הזה, אבל גיהנם שאינו כתוב שם בתור עונש אתם אומרים שנתכפר הגיהנם בשבילו. אמנם חלילה לאל לענוש לצדיקים בגיהנם בשביל חטא אדם הראשון אביהם, כי נפשי קרובה לנפש אבי הראשון במו לנפש פרעה בשוה, ומפני חטאו של פרעה לא תכנס נפשי לגיהנם. אבל העונשים על חטא אדם הראשון הם שגופי שגופי מאבי ואמי וכאשר נגזד על שניהם שיהיו בני מות תולדותם אחריהם יהיו בני מות בטבע עד עולם.
עמד פראי פול ואמר, עוד אביא ראיה שכבר עבר זמן המשיח. עניתי ואמרתי, אדוני המלך, שמעני מעט, אין הדין והמשפט שלנו עיקרו במשיח, כי אתה שוה ומועיל לי יותר ממשיח, אתה מלך והוא מלך אתה הוא מלך גוי והוא מלך ישראל, ומשיח אינו אלא מלך בשר ודם כמוך, וכשאני עובד את בוראי ברשותך בגלות ובענוי ובשעבוד וחרפת העמים אשר חרפוני תמיד, שכרי מרובה כי אני מעלה עולה לאלהים בגופי, ובזה אזכה לעולם הבא יותר ויותר, אבל כשיהיה מלך משיח שהוא מלך ישראל ותורתו מוטלת על כל העולם ועל כרחי יהיה לי לעמוד בתורת היהודים אין שכרי מרובה כל כך, אמנם עיקר הדין והמחלוקת בין היהודים והערלים הוא דבר קשה ומר מאד. ואתה אדוננו המלך בן נוצרי ונוצרית וכל ימיך שמעת גלחים וצעירים ודרשנים שמדברים מלידתו של ישו ומלאו מוח עצמותיך מדבר זה ושכלך משוך לאמונה זאת מתוך הרגילות. אמנם הדבר שאתם מאמינים לא יקבל אותו השכל ומתנגד לטבע, גם הפלא אינו יכול לפשוט כאשר אבאר בראיות גמורות במקומו ובשעתו. לחשוב כי בורא שמים וארץ וכל אשר בם יעבור בבטן אשה יהודית ויתעכב תשעה חדשים ויולד קטן ואח"כ יגדל ולאחרונה ימסר ביד אויביו וישפטוהו משפט מות וימיתוהו ואח"כ תאמרו שחיה וחזר למקומו הראשון וכו' כל זה לא יסבול דעת יהודי ושום אדם שאינו רגיל בכך. ולתוהו והבל תדברו דבריכם. כי זה עיקר מחלוקתנו. אבל נדבר גם מן המשיח באשר הוא רצונכם.
אמר פול הרשע. ותאמין שבא משיח ? אמרתי לו, איני מאמין, ואדע בודאי שלא בא ולא היה אדם שאמר כן על עצמו או שיאמרו אחדים עליו שהוא משיח זולתי ישו, ואי אפשר להאמין במשיחותו, כי הנביא אמר במשיח וירד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ (תהלים עב, ח), ולישו לא היה ממשלה כלל כי בחייו היה נרדף מאויביו ומתחבא מפניהם ולבסוף נפל בידיהם ולא היה יכול להציל את עצמו מהם, ואיך יושיע לכל ישראל? ואף אחרי מותו לא היה לו ממשלה מיוחדות כי ממשלת רומי היתה שלטת בכל העולם קודם ישו ולאחר שקבלתה אמונתו הפסידה ממשלות רבות. וגם עתה עובדי מחמט שונאיכם יש להם ממשלה יותר מכם. ועוד ראיה כי אמר הנביא לא ילמדו איש את רעהו ואת אחיו לאמר דעו את ה' כי כלם ידעו אותי (ירמיה לא, לד) ואומר כי מלאה הארץ דעה וגו' (ישעיה יא, ט), ואומר וכתתו חרבותם לאתים וגו' לא ישא גוי אל גוי חרב (ישעיה ב, ד), ומימי ישו עד הנה יש מלחמות רבות וכל העולם מלא חמס ושוד, והנוצרים שופכים דם יותר מכל שאר האומות. וכמה יהיה קשה למלך ולפרשיו אם לא ילמדו עוד מלחמה. ועור אמר הנביא במשיח: והכה ארץ בשבט פיו וגו' (ישעיה יא, ד) ומפורש בספר האגדה אשר בידי פול אם יאמרו למלך המשיח מדינה פלונית מרדה בך יאמר יבא גובאי (ארבה) ויחריבנה, ואם יאמרו לו אפרכיא(Eparchia) פלונית מרדה בך יאמר
יבוא ערוב ויכלנה. וזה לא היה בישו. ובמלחמתכם עם אויביכם אתם עוברים חלוצים ולכם אנשי צבא וסוסים מזוינים ולפעמים כל אלה אין שוה לכם. ועוד אביא ראיות הרבה מדברי הנביאים.
זעק המין ואמר. כן דרכו באריכות דברים. ואני יש לי לשאול. אז אמרו לי שתוק כי הוא השואל ויפתח האתון את פיו ויאמר, הנה החכמים שלכם אמרו במשיח שהוא נכבד יותר מן המלאכים, וזה אי אפשר אלא בישו כי הוא אל בעצמו, והביא ראיה ממה שנאמר ירום ונשא וגבה מאד (ישעיה נב, יג) ירום מאברהם ונשא ממשה וגבוה ממלאכי השרת (תנחומא, ועיין ילקוט פ' שלח). עניתי לו, והלא חכמים אמרו זה תמיד בכל הצדיקים כמו שמצינו שאמרו גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת (סנהדרין צג.), ואמרו שמשה רבינו ע"ה אמר למלאך במקום שאני יושב אין לך רשות לעמוד (שם), וכן נמצא כתיב חביבין ישראל לה' ממלאכי השרת ויותר (חולין צא.). אבל הכוונה של זו אגדה במשיח לומר כי אברהם אבינו גייר גוים והיה דורש אמונתו של הקב"ה וחלק על נמרוד המלך ולא ירא ממנו, ומשה עשה יותר ממנו שעמד בשפלותו כנגד פרעה המלך הגדול ולא נשא לו פנים במכות הגדולות אשר הכהו והוציא את עמו ישראל מידו, ומלאכי השרת מזדרזים בענין הגאולה כמו שנאמר ואין אחד מתחזק עמי כי אם מיכאל שדכם (דניאל י, כא). ואמר עתה אשוב להלחם עם פרס (דניאל י, כ) וגו' והמשיח יעשה יותר מכלם ויגבה לבו בדרכי ה' ויבא ויצוה לאפיפיור ולכל מלכי העמים לשלח את עם ה' לעבדו, ויעשה אותות ומופתים ולא יירא מהם כלל, והוא שוכן בעיר רומי ער שיחרבנה. ואני אפרש לכם את הפרשה אם תרצו. ולא רצו לשמוע.
פתח האתון את פיו והביא ראיה מן האגדה שאומרת על המשיח שהוא מתפלל על ישראל שימחול הקב"ה את עונותיהם והוא יקבל עליו יסורין, אבל אמר לפניו אקבל היסורין כדי שתהיה מתינו, ולא מתים אלו בלבד אלא אפילו כל המתים שמתו מאדם עד הנה. ולא שמתו ונקברו לבד אלא אף אותן שהושלכו לים ונטבעו או נאכלים מזאבים ונמרים ושאר חיות. והנה היסורין שקבל הלא היא הריגתו של ישו שקבל עליו מדעת עצמו. עניתי ואמרתי לו. אוי לו למי שאינו מתבייש לומר כן.
שכל זח לא עשה ישו, לא החיה את המתים מאדם ועד הנה ולא עשה דבר מכל אלה. ועור שהתפלה זו של המשיח להקב"ה להחיות מתים מודה שהוא אדם ולא אל ואין בידו להחיות בעצמו. אבל אפרש לכם מה היו היסורין של המשיח הנזכרים באגדה, אין זה אלא הצער שהוא מצטער על שהוא מתאחר לבוא, ורואה את עמו בגלות ואין לאל ידו להושיעם. ועוד שהוא רואה בעיניו שעוברים באל אחר וכופרין באל אמת, שעושין להם משיח אחר ומכברין אותו.
חזר פראי פול ואמר, הנה דניאל אמר שבועים שבעים נחתך על עמך ועל עיר קדשך לכלה פשע ולהתם חטאת ולכפר עון ולהביא צדק עולמים ולחתום חזון ונביא ולמשוח קדש קדשים (דניאל ט, כד). שבועים שבעים הם ת"צ שנה, והרי הוא ת"ך שנה של בית שני ושבעים שנה של גלות בבל ואז בא קדש קדשים זהו ישו. עניתי ואמרתי לו, והלא ישו היה קודם הזמן הזה שלשים שבועים או יותר ממאתים שנה לחשבוננו האמת, כמו שמעידין עליו יודעין ומכירין מבני דורו, ואף לחשבון שלכם היה קודם לכן יותר מעשרה שבועים ? והשיב לי, כן הוא, אבל כתוב אחר אומר ותדע ותשכיל מן מוצא דבר להשיב ולבנות ירושלם עד משיח נגיד, הוא משיח נגיד הוא ישו. אמרתי לו, גם זה טעות מפורסם כי הכתוב מחליף שבועים שבעים אשר הזכיר ועשה מהם עד משיח נגיד שבועים שבעה ואח"כ מונה שבועים ששים ושנים לבנין רחוב וחרוץ הרי ם"ט, ואח"כ מונה שבוע אחת וחצי השבוע אשר יגבר ברית לרבים ובזה נשלמו כל שבעים שבועים, וישו שאתה קורא אותו משיח נגיד לא בא לשבועים שבעה אלא לאחר ששים שבועים ויותר לחשבונך. והנה אתה פירשת את בא הפרשה לפי שיטתך ושמעתי שאינך יודע בה כלל ואינך בוש לדבר במה שאינך יודע. אבל אודיעך כי משיח נגיד הוא זרובבל והוא היה לזמן שבועים שבעה כי כן מבואר בכתוב. אמר המין ואיך יקראנו משיח? אמרתי לו, גם כורש משיח נקרא, ואברהם יצחק ויעקב נאמר בהם אל תגעו במשיחי (תהלים ב), ולכן נאמר בו משיח נגיד שלא תנשא מלכותו, אבל הוא נכבד ונשא מעצמו, ולכך נקרא נגיד כמו נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם (תהלים טז.). והנה הפרשה כולה אודיעך בפירוש מבואר אם תרצה אתה וחבריך ללמוד ואם יש לך לב להבין. ואני אומר לפני אדוננו המלך והעמים כלם כי אין בפרשה הזאת ולא בכל ספר דניאל קץ ביאת המשיח אלא בסוף הספר. כי כן מבואר בכתוב שאמר לו אחרי הפרשה הזאת והפרשיות האחרות שהיח מתפלל תמיד לדעת הקץ ובסוף אמר לו הקץ בפסוק ומעת הוסר התמיד ולעת שקוץ שומם ימים אלף ומאתים ותשעים (יב, יא). ועתה אמור לעיניהם פירוש זח הפסוק אע"פ שיקשה לחברי היהודים אשר בכאן (כי הוא מאחר הקץ). וזה פירושו, כי מעת הוסר עולת התמיד עד שינתן השקוץ משומם אשר הסיר אותו והוא עם רומי שהחריבו את הבית יהיה שנים אלף ומאתים ותשעים כי ימים הנזכרים בכאן הם שנים וכמו ימים תהיה גאולתו (ויקרא כה, כט) וכמו תשב הנערה אתנו ימים או עשור (בראשית כד, נה), ואח"כ אמר דניאל אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות ושלשים וחמשה, הוסיף חמש וארבעים שנה על המנין הראשון. והענין הוא כי לזמן הראשון יבא המשיח ויתן השקוץ הנעבד ללא אל משומם וכלה מן העולם, ואח"כ יקבץ נדחי ישראל אל מדבר העמים כמו שנאמר והולכתיה המדברה ודברתי על לבה (הושע ב, טז) ויביא ישראל אל אדמתם כענין שעשה משה רבינו הגואל הראשון שהוליך את ישראל במדבר ארבעים שנה, ככה יעשה גם הגואל האחרון, כדכתיב וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלותה מארץ מצרים (שם), ויהיו מ"ה שנים, ואח"כ ינוחו על אדמתם וישמחו בה' אלהיהם ובדוד מלכם, ואשרי המחכה ויגיע לימים טובים האלה. והנה יש עתה מן החורבן אלף וקצ"ה שנה (1367), א"כ יחסרו ממספר דניאל צ"ה שנים ואנו מקוים שיבוא לזמן ההוא, כי זה הפירוש הנכון והגון הוא וקרוב להאמין. ענה פראי פול: הנה אמרו חכמים באגדה אילין יומיא יתירין מה אינון? אלא מ"ה ימים שהגואל מכוסה בהם, מה משה הגואל הראשון נגלה ונכסה אף גואל האחרון יגלה ויכסה בהם, וכיון שהזכיר יום הם ימים ממש ולא שנים. אמרתי לו המדרש תפס לשון הפסוק שהזכיר מ"ה ימים שהם שנים כדאמרינן בעלמא לישנא דקרא נקט. אמר המין, אין יהודי בעולם שלא יודה שאין פירוש יום אלא יום ממש זולתי זה שהוא משנה הדברים כרצונו. וצעק למלך ואמר להביא יהודי אחד שימצא ראשון. ויביאו יהודי אחד וישאלהו מהו יום בלשונכם ? אמר דיאה (die). אמרתי אני. אדוננו! היהודי הזה ראוי להיות שופט לפראי פול ולא לי, כי יום נאמר בפסוק גם על הזמן כמו והיה ביום ההוא, וגם נאמר על לילה כמו ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים (במדבר ג, יג) ובכאן נאמר על השנים, והיה זה לצורך המבקש לחתום הענין כאשר אמר לו המלאך פעמים חתום הדברים עד עת קץ וישוטטו רבים ותרבה הדעת (דניאל יב, ד). אבל אני מדבר חכמה עם מי שאינו מבין וראוי שישפטו או הכסילים. ענה פראי ארנאל די שגורה, ראו כי הידונימוס פירש ימים בכאן שהם ימי העם, ושמחתי בדבריו ואמרתי הנה אתם יכולים להבין מתוך דבריו כי הימים ההם אינם כפשוטם כמו בשאר מקומות ואכן הוצרך לעשות פירוש להם. ואני סבור כי ימי העם שאמר הם שנים, כי העם אומרים ימים רבים היה המעשה ההוא על שנים
חזר פראי פול ואמר הנה חכמיכם אומרים שמשיח הוא בגן עדן ופירש מאבותיו, כי יש אגדות במשיח שאומרות כי מפני שראה משיח את אבותיו עובדי ע"ז פירש מתוכם. ועמד הקב"ה וגנזו כג"ע (דרך ארץ זוטא) ולעגתי עליו ואמרתי זו ראיה שהוא איש גמור בן עובד ע"ז, והחזיק לו הקב"ה טובה כשפירש מדרכי אבותיו. ואז לקחתי הספר שלו וקראתי אותה אגדה מתחלה שאומרת שם: אלו הם שנכנסו בגן עדן בחייהם ומונה עמהם סרח בת אשר ובתו של פרעה, ואילו היה ישו משיח והוא אלוה לפי דעתכם אז אינו עם הנשים בג"ע הארצי אלא השמים כסאו והארץ הדום רגליו, וחלילה לדבר כדברים האלה על אלוה שיעמוד בביתו של אדם הראשון. כי קודם שחטא היה הג"ע ביתו, כי זו דעת החכמים בספור האגדה הזאת וזה מבואר. אז עמד המלר והלכו להם כלם.
ביום השלישי העביר המלר מקום הויכוח להיכלו ואמר שיענו בצנעא וישבנו על פתח ההיכל. אז פתח פראי פול את פיו בדברי הבלים אשר אין בהם ממש, ואח"כ אמר אני אביא ראיה מחכם גדול שלא היה להם כמוהו היום ארבע מאות שנה ושטו מיישטרי משה די גיפטי, הוא רבינו משה בר מיימון, שאמר שמשיח ימות וימלוך בנו תחתיו ובן בנו אחריו, ולא כאשר יאמרו כי לא ימות לעולם, ושאל שיביאו ספר המשפטים (יד החזקה). עניתי ואמרתי לפניהם אין בספר הזה כן, אבל אני מודה שיש מחכמינו שאומרים כר כאשר הזכרתי שדעת בעלי אגדה היא שנולד ביום החורבן ויחיה לעולם. ודעת בעלי הפשט הוא שיולד קרוב לקץ הגאולה ויחיה ימים מספר ואז ימות בכבודו וינחיל כתרו ומלכותו לבנו ובנו לבן בנו. וכבר אמרתי שבזה אני מאמין שאין בין העולם הזה לבין עולם הבא אלא שעבוד מלכיות בלבד (סנהדרין צא.). והביאו הספר אשר שאל ובקש ולא מצא. ולקחתי הספר מידו ואמרתי שמעו דברי הספר שהוא מביא. וקראתי להם מתחלת הפרק (מלכים פי"א) המלך המשיח עתיד לעמוד להם לישראל ובונה בית המקדש ומקבץ נדחי ישראל. אמד פראי אדנאל די שיגורה שהספר מכזב מפיו. עניתי ואמרתי לו, עד הנה לא היה חכם גרול כמוהו ועתה הוא מכזב וגער בו המלך ואמר, שאין ראוי לבזות החכמים. אז אמרתי למלך, איננו מכזב ואני אוכיח מן התורה ומן הנביאים שכל מה שאמר אמת הוא, כי המשיח יש לו לקבץ נדחי ישראל מכל י"ב שבטים, ומשיחכם ישו לא קיבץ מהם איש ולא היה בזמן הגלות כדי שיגאלם. והמשיח יש לו לבנות בית המקדש בירושלם, וישו לא עשה הבנין אלא היתה סתירה אחריו. המשיח שלנו ימשול בעמים כלם, והוא לא משל אפילו על עצמו, וקראתי לפניהם הפרשה והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך וגו' ונתן ה' אלהיך את האלות האלה על אויביך ועל שונאיך אשר רדפוך (דברים ל), ופירשתי להם כי אויביך הנוצרים ושונאיך הישמעאלים שני האומות אשר רדפונו ולא ענה דבר. אח"כ קם המלר והלכו להם כלם.
למחרת ביום הרביעי ערכו מערכות בהיכל. וישב המלך על מושבו כפעם בפעם, והיו שם ההגמונים ושרים גדולים, גואן די שירביטאן ופיירא די גניבה, גלאס די פדויליון ופיירא די ברגא, ופרשים רבים. וממגרשי העיר באו ההמון ומדלת העם הרבה מאד. אז קמתי על רגלי ואמרתי למלך אין רצוני להתוכח עוד. אמד לי המלך, ולמה ? עניתי. הנה רוב הקהל בכאן וכלם מנעוני וחילו את פני שלא אתוכה עוד. והדורשים שמטילים אימה על כל העולם וגלחים גדולים ונכבדים מהם שלחו אלי לאמד, שלא אעשה כן עוד, ופרשים רבים מבני ביתך אמרו לי שאני עושה רעה גדולה לדבר בפניהם נגד אמונתם. וגם פראי פיירא די גינובה חכם גדול מן הצעירים אמר אלי שלא טוב הדבר. וממגדשי העיר אמדו לקצת יהודים שלא אעשה זה יותר. אמנם כראותם רצון המלר למשוך הויכוח גמגמו כלם ואמרו שאעשה כן, וארכו הדברים בינינו מזה הדבר, וסוף כל הדברים, אמרתי שיש בדעתי להתוכח אבל בתנאי זה שינתן לי יום אחר שאשאל גם אני לפראי פול והוא יענה לי, הואיל ושאל הוא ועניתי לו שלשה ימים. אמר המלך, על כל פנים ענה אותו, והסכמתי. אז פתח המין את פיו ושאל: המשיח שדברו בו הנביאים האתה מאמין שיהיה איש גמור נולד מאיש ואשה או יהיה אלוה ממש ? עניתי ואמרתי, הלא מתחלה התנינו שנדבר תחלה ממשיח אם כבר בא כאשר אתם אומרים ואח"כ נדבר אם אלוה הוא או איש, והנה לא הוכחת שכבר בא. כי סתרתי כל ראיות הבל שהבאת ובזה זכיתי בדיני, כי עליך להביא ראיה וכן קבלת עליך. ואם לא תודה שזכיתי בדין זה אני אקבל עלי להביא עוד ראיות גמורות ברבר אם תשמעוני, ואחר שיתברר שאין ישו שלכם משיח אז אין לכם להתוכח עוד במשיח שלנו העתיד לבוא אם הוא אדם או מה הוא. אז אמרו כל החכמים והשופטים שהדין עמי בדבר הזה. ויאמר המלך, ענה אותו על כל פנים. עניתי, שהמשיח יבוא ויהיה איש גמור מאב ואם בזיווג שניהם כמונו, ויהיה מיוחס מדוד המלך כמו שנאמר ויצא חוטר מגזע ישי וגו' (ישעיה יא), ואומר עד כי יבא שילה (רבאשית מט), זה בנו, מלשון שליא, כי יולד כשאר בני אדם בשיליא • ואילו היה נולד ברוח הקודש כדבריכם א"כ לא היה מגזע ישי' ואפילו יתלונן בבטן אשה שהיא מזרעו לא היה יורש מלכותו, לפי שאין הבנות יורשות במקום שיש בן זכר ולדוד היה בנים הרבה
אז פתח פראי פול את פיו ואמר המזמור (קי) נאם ה' לאדוני שב לימיני, ושאל ומי הוא זה שקרא אותו דוד "אדוני" מלבד האלוה, ואיר ישב אדם על ימין האל? אמר המלך אלי, יפה הוא שואל, שאילו היה משיח איש גמור מזרע דוד לא יאמר לו דוד אדוני. אז הפכתי את פני לפראי פול ואמרתי לו, האתה היהודי שמצאת החידוש הזה ונשמדת בעבורו ? ואתה אומר לאסוף את כל חכמי היהודים להתוכח עמם על המדרשים, וכי לא שמענו דבר זה עד הנה ? והלא אין גלח ותינוק שלא יקשה זאת הקושיא! והשאלה הזאת מיושבת מאד. אמר המלך, אבל ענה אותו. עניתי, שמעוני עתה. הנה דוד המלך היה המשורר שעשה אלו המזמורים ברוח הקודש ויסד אותם כרי שיזמרו אותם הלוים לפני מזבח ה', והוא בעצמו לא היה מזמר אותם בבית ה' ולא היה רשאי לעשות כן על פי דין התורה, אבל היה נותן המזמורים ללוים שישוררו בהם, וכן כתוב מפורש בדברי הימים (א, טז, ב), ועל כרחו היה עושה המזמור בלשון שהיה ראוי ללוי לאמרו ואילו תיקן נאם ה' לי אז היה הלוי המשורר משקר, כי לא דבר ה' לו, לכך אמר נאם ה' לאדוני, וכשהלוי משורר כך אז הפירוש נאם ה' לאדוני — לדוד — שב לימיני. וטעם הישיבה שהקב"ה יגן עליו בימינו ויצליחו ויגבר אותו על אויביו. וכן היה, כי עורר את חניתו על שמונה מאות חלל בפעם אחת. היש בפרשים אלה העומדים לפניך אחד שיעשה כן בגבורה ? אך בימין ה' היתה זאת. וכן כתוב וימינך תסעדני (תהלים יח, לו), ימין ה' עושה חיל (תהלים קיח, טו) ואומר ימינך ה' תרעץ אויב (שמות טז, ו). ועוד כי כן דרך הכתוב לדבר באופן הזה, כמו למך שאמר לנשיו שמעו קולי נשי למך (בראשית ד, כג). וכן מצינו הרבה מקראות בתורה. ודעו כי המזמורים נאמרו ברוח הקודש, ונאמרו על דוד ועל בנו העתיד שישב על כסאו והוא משיח, כלומר מסצת על דוד ומקצת על משיח בנו, כי ימינו של הקב"ה יסעדנו לדוד שיגבר על אויביו סביביו ויסעד למשיח בנו עד שישית כל האומות תחת רנליו, כי כלם הם אויביו שמשעבדין בעמו וכופרים בביאתו ובמלכותו, ומקצתם מודים במשיח אחר. וראוי לשורר זה המזמור בבית המקדש בימי דוד ובימי משיח בנו. כי נאמר על כסא דור ועל ממלכתו.
ענה פראי פול, והאיך יכול להיות דבר זה, כי הנה החכמים שלכם אומרים על המשיח הדברים האלה כפשוטן שהוא יושב לימין הקב"ה, והביא ראיה מן האגדה שאומרת לעתיד לבוא הקב"ה מושיב משיח לימינו ואברהם לשמאלו. אמרתי, גם זה כדברי שאמרתי. כי הכוונה קצתה על דוד ועיקרה רק על המשיח. ובקשתי הספר ונתנו לי. ואמרתי, ראו שהוא גונב הדברים, שהאגדה הזאת אומרת לעתיד לבוא הקב"ה מושיב משיח לימינו ואברהם לשמאלו, ופניו של אברהם מתכרכמות (מוריקות), ואומר בן בני יושב לימינו של הקב"ה ואני לשמאלו! והקב"ה מפייסו וכו'. הנה בכאן מפורש שאין המשיח אלוה ושאין ישו משיח כלל, שאילו היה אלוה לא היה אברהם מתבייש אם האלוה נכבד ממנו. ולא היו פניו מתכרכמות. ועוד שאומר בן בני ולא בתי וישו כפי דבריכם לא היה בן בנו של אברהם כלל, אלא שמדבר במשיח אנושי והישיבה לימינו במשיח כמו הישיבה לשמאלו באברהם, שניהם אנשים גמורים. וכן אוכיח שאין ישו משיח, לפי שנאמר בו לעתיד לבא, והחכמים האומרים כן היו אחרי ישו כחמש מאות שנה. אבל פראי פול "אוכל ראשו" ואינו בוש.
חזר ואמר אותו המין שיש בבראשית רבה, ורוח אלהים מרחפת על פני המים (בראשית א, ב) זה רוחו של משיח, א"כ אינו איש ממש אלא אלוה. ואען ואומר, אוי למי שאינו יודע כלום וסבור שהוא בקי וחכם ושאל כך. הרי שם אמרו עוד ורוח אלהים מרחפת זהו רוחו של אדם הראשון, האמור תאמר שגם הוא אלוה ? ועליך נאמר, מי שאינו יודע מה למעלה ומח למטה בספרים הופר דברי אלהים חיים. אבל הדורש שדרש הפסוק ורוח אלהים מרחפת על רוחו של משיח פתר קרא במלכיות ואמד כי לשון הכתוב ירמוז בעתידות, ואמר והארץ היתה תוהו זהו בבל שנאמר ראיתי את הארץ והנה תהו (ירמיה ד, כג), ובהו זהו מדי שנאמד ויבהילו להביא את המן (אסתר ו, יד), וחשך זהו יון שהחשיכו את עיני ישראל בגזירתם, על פני תהום זהו מלכות אדום הרשעה. ורוח אלהים זהו רוח של משיח. ובאיזה זכות מרחפת על פני המים ? בזכות התורה שנמשלה למים, שנאמר הוי כל צמא לכו למים (ישעיה נה, א). והנה המין הזה הניח כל ארבע מלכיות והמלכות הרביעית שהיא רומי ומביא ראיה מן רוח אלהים שהוא משיח. והאמת הוא איש גמור שהוא מלא רוח אלהי כמו בצלאל שנאמר בו ואמלא אותו רוח אלהים (שמות לא, נ). ונאמר ויהושע בן נון מלא רוח חכמה (דברים לד, ט). ומה שאמר על משיח הוא משיח העתיד לבא אחר הארבע מלכיות. וזה אמרתי להראות לכולם כי פול אינו יודע לקרות בספר שהביא, כי טעה בקריאת הלשון. ואז עמד המלך ועמדו כלם והלכו להם.
וזה ענין הויכוח לא שניתי בו דבר לדעתי. אח"כ בו ביום עמדתי לפני אדוננו המלך ואמרתי לו. אדוני המלך ! ישאר הויכוח באשר הוא שם. כי לא ראיתי אדם שאין הדין עמו (שאינו עורך דין) שטען אותו יפה כאשר עשיתי עתה ושמעתי בחצר המלך כי רצון המלך והדורשים לבוא בבית הכנסת בשבת, ונתעכבתי בעיר עוד שמונה ימים. ובבואם שמה בשבת הבאה עניתי למלך כהוגן וכראוי, כי דרש לומר שישו הוא משיח, ועמדתי על רגלי ואמרתי. דברי אדוננו נגידים ומעולים הם בעינינו, שיוצאים מפי נגיד ונעלה ומכובד שאין כמוהו בעולם, אבל זה אינו כך שישו משיח, לפי שיש לי ראיות ברורות ודברים מאירים כשמש שהאמת אתי, אך איני רוצה להאריך ולחלוק עם המלך. אמנם זו תמיהה גדולה שישו עצמו הביא ראיות לאבותינו שהיו בזמנו ואמר שהוא אלוה, ובפניו הכחישוהו בחזקה ולא האמינו לו, והוא היה יכול לאמת דבריו יותר מן המלך כפי סברתכם שהוא אלוה. ואם אליו לא שמעו בעודנו חי אצלם, איר נאמין למלך ונשמע לקולו בדבר ישו, שאין לו ידיעה בדבר אלא שמועה דחוקה ששמע מבני אדם שלא ראו ולא היו בארצו כאבותינו היודעים ועדים הם בדבר.
אח"כ קם פראי פול ודרש בענין השילוש ואמר ליהודים האם תודו בשילוש שהאל הוא החכמה והחפץ והיכולת ? ויאמר כי הרב מגירונדה הודה בזה לדברי פראי פול עמדתי על רגלי ואמרתי: שמעו והאזינו לקולי, יהודים! פראי פול שאל אותי אם אני מאמין בשילוש. עניתי ואמרתי מהו השילוש, שיהא שלשה גופים גסים בבני אדם האלהות? ויאמר לא. — או שלשה דברים דקים כגון מלאכים ונשמות? ויאמר לא. — וכשיהיה דבר אחד נמזג משלשה כגון הגופים הנמזגים בארבעה יסודות? ויאמר לא. — אמרתי אם כן מהו השילוש ? אמר זהו החכמה החפץ והיכולת. אמרתי שאני מודה כי האלוה חכם ולא טיפש, וחפץ בלי הרגשה, ויכול ולא חלש. אבל לשון שילוש טעות גמור הוא, שאין החכמה בבורא מקרה אבל הוא וחכמתו אחד והוא וחפצו אחד והוא ויכלתו אחד, א"כ החכמה והחפץ והיכולת אחד הוא. וגם אם היו מקריים מ"מ אין הדבר שהוא אלהות שלשה אלא הוא אלוה אחד הנושא שלשה מקרים. והמלך אמר בכאן משל שלמדוהו הטועים ואמר שיש ביין שלשה דברים, טעם ומראה וריח והוא דבר אחד. וזה טעות גמור, כי האודם והטעם והריח ביין הם שלשה דברים חלוקים אשר נמצאים זה בלא זה, כי יש אודם ולובן וגוונים אחרים וכן בטעם וריח. ועוד כי האודם אינו מין כמו היין ד"ל שממלא את הכלי וגם לא הטעם והריח, רק הוא גוף נושא שלשה מקרים ואין בו שום אחדות. ועוד נאמר בו על כרחנו כי הוא רבוע כי הדבר שהוא בו לא ימנה לעולם וחכמתו וחפצו ויכלתו הרי הם ארבעה. ועוד יש לכם חמשה, כי הוא חי, והחיות בו במקרה ויהיה חי וחכם וחפץ ויכול ועוצם הרי האלהות חמשה, ובכל זה טענתי מבוארת.
אז עמד פראי פול ויאמר כי הוא יאמין יחוד גמור ועם כל זה יש בו שילוש והוא דבר עמוק מאד שאין המלאכים ושרי מעלה מכירין אותו. עניתי הלא דבר ברור הוא שאין אדם מאמין במה שאינו יודע, וא"כ אין המלאכים מאמינים אותו השילוש ? ושתקו כלם. ויעמוד המלך מן התיבה ועמדו כלם והלכו להם.
למחר עמדתי לפני המלך ואמרתי לו ליתן לי רשות לילך לעירי, ואמר לי שוב לעירך לחיים ולשלום, ונתן לי שלש מאות זהובים להוצאותי, ונפטרתי ממנו באהבה רבה. השם יזכני לחיי העולם הבא. אמן סלה.
2 Vacancy=vacare. 3 GUbasu.
א כת הצעירים נוסדוה בשנת 1223, זמן מועט קודם הויכוח (עיין צונץ, צור נעשיכטע, צד 181)
• Praedicants, Cordellers, Minora. *Sermons.
• narration. • SUiuaeJus.