שיחת שדים פרק א'
רבי צדוק
אות יב'

[יב] ולהיות אברהם אבינו ע"ה יסוד בנין בית המקדש, ולכן נתחבר גם כן ללוט שממנו תוצאות משיח בן דוד, וכמו שאמרו ז"ל היכן מצאתיו בסדום.^[1] וכנודע על פסוק בחכמה יבנה בית, אבא יסד ברתא והוא אברהם אבינו ע"ה. כי בסדר הארבעה פרצופים שהם גם כן נגד שלושה אבות ודוד המלך ע"ה רגל רביעי, נקרא אברהם אבינו ע"ה פרצוף אבא. ואז זה לעומת זה נתעוררו הם גם כן ליסד המגדל, רק שאצל השי"ת הוא במתינות ואצלם במהירות, ועד ארגיעה לשון שקר כלה ענן וילך כצל יעוף, לפיכך התחילו מיד להוציא לפועל ועל ידי ההוצאה לפועל נתבטל כנ"ל דקידש היום, ואמר השי"ת הבה נרדה וגו', וזרח ביותר אורו של אברהם אבינו ע"ה. כי לעולם כשהקב"ה מתחיל לחדש דבר אז הוא מתפשט בכל העולמות, ועד שמגיע גם לעץ הדעת טוב ורע ולעולם הזה. וגם כחות הרע שיסד השי"ת להיות להם מציאות דמיוני קולטים גם כן אותו דבר התחדשות ועושים גם כן כן, רק להיותו זה לעומת זה הוא ממש להיפך, ולהיותו מפעולת השי"ת להיות כן ברישא חשוכא והדר נהורא, כי יתרון האור ניכר רק מן החושך, לכן הם מתחילים לפעול קודם. ומזה זורח האור כטעם ישת חושך סתרו, כי שם הוא נסתר. וכמו שכתבתי כי התחלת הכרת אברהם אבינו ע"ה את בוראו היה מצד הפלא דחלוק הלשונות שראה, ותיכף יתפרדו כל פועלי און ותרוממנה קרנות צדיק, על דרך ושפת אמת תכון לעד, כמו שאיתא בזוהר הקדוש כוננת לא כתיב רק לשון עתיד, כי פעולת השי"ת במתינות, מה שאין כן הם להיפך הם בהוה רק שאין לו קיום רק עד ארגיעה.

[1] בראשית רבה פרשה מא: "א"ר יצחק: מצאתי דוד עבדי. היכן מצאתיו? בסדום".

שיחת שדים פרק א'
רבי צדוק
אות יד'

[יד] ולכן כתב בפרי עץ חיים [שער חג המצות] כי אלו רוחין ושדין ולילין דאדם הראשון הם נפשות גלות מצרים, כי הם ממש נפש רוח ונשמה דאדם. וכיוצא בו כתב על עשר טיפין שיצאו מיוסף שהם נפשות עשרת הרוגי מלוכה, ובודאי היו גם כן מקודם איזה כח מרוחין שדין ולילין, רק שאלו הם קדושות כל כך עד שנברא מהם נפשות קדושות כל כך אחר כך. ונראה דזה ענין שידין נוכראין ויהודאין הנזכרים ברעיא מהימנא [פנחס רנג, א. תצא רעז, א] יעויין שם, שמהטיפין של בני ישראל נברא שידין יהודאין, ושל גוים נוכראין. שיש באותו כח גם בהיותו מכונה רוחין שדין ולילין איזה כח יהדות וניצוץ קדוש, שאח"כ בא באיזה נפש מישראל ובזה הוא מתתקן, מה שאין כן בנוכראין שבאים אח"כ בנפש הגוי.

שיחת שדים פרק א'
רבי צדוק
אות טו'

[טו] והחלוק הוא רק בשידין, כמו שאיתא בנדרים (לא, ב) שאין הערלה נקראת אלא על שם אומות העולם, שכל החילוק בין ישראל לאומות העולם הוא רק באות ברית, שזהו החילוק בגופם בין גוף זה לזה, ונעשה על ידי פעולת האדם, שהשתדלות הוא הגורם, ועל ידי פעולתו והשתדלותו נעשה השתנות בגוף ביסוד. רוצה לומר שזה היסוד שקר וזה היסוד שלו הוא אמת וקדוש, וזה על ידי שנתגלה הלבוש שעליו מערלה וקליפה החופפת, שזהו עיקר האמת כאשר מתגלה הפרי מן הקליפה המכסית ומאפילה. וכבר נתבאר לעיל שענין האומות נגד ישראל כקוף בפני אדם, כמו ישראל נגד הקב"ה כקוף בפני אדם. וכך בשורש שהוא גם כן מחיות השי"ת כנ"ל, ההבדל ביסוד שהוא המשכתו למידת מלכותו יתברך. ומדת המלכות היא עצמית נתינת הכח לתחתונים, והוא עטרת היסוד בדכורא, ומשם הוא ההבדל הנעשה על ידי ההמשכה, שבזה ההמשכה לרע ולטומאה ובזה לקדושה ולטוב, ועל ידי כחות ההמשכה נעשה הכרה ביסוד בין חיות (דקדושה) לחיות זה, והבן זה היטב כי דבר ברור הוא בחכמה. ועל דרך מאמר העולם על מאמר ז"ל באבות, מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע. ולכך בשידין שהוא יסוד דסטרא אחרא דעשיה ניכר ההבדל (בין) יהודאין ונוכראין, ועמך כולם צדיקים אפילו ערלי ישראל נקראים מולים כדאיתא בנדרים, שאין הערלה נקראת אלא על שם אומות העולם. כי שם צדיק הוא ביסוד, דשם צדיק ורשע לא קאמר, דשם הוא הבחירה ביצרא דעבירה והמשכת סוף המעשה. ומכל מקום יעקב בחר לו וגו', ומכבר הם מלידה בטן והריון כולם צדיקים, ואומות העולם כולם ערלים, ואין בחירה באמת. ואין כאן מקומו להאריך עוד בזה.

שיחת שדים פרק ב'
רבי צדוק
אות ב'

[ב] וביאור זה, כי מעקרי אמונת חכמי ישראל האמיתים, והיא אמונת כל ישראל בדרך כלל באמונה פשוטה בלי חקירה בפרטי הדבר, כי הנהגה הטבעית כולה הנגלית בעולם מסודרת כל דבר על אופניו חק ולא יעבור כל ימי עולם. דרך משל שהאש ישרף וייבש, והמים ילחלחו וינקו ויכבו וכדומה, הוא הכל מהשי"ת בייחוד באותו עת ורגע פרטית שהוא נעשה, כענין שנאמר ואתה מחיה את כולם. ותקנו אנשי כנסת הגדולה המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, ונאמר בורא השמים וגו' ולא ברא, וכן הרבה פסוקים מעידים על זה, שכל ענייני הטבע שכבר הוטבעו כן בתחלת הבריאה, מכל מקום בכל רגע השי"ת הוא השופע כח לדבר זה שיפעול כך. ולו יצוייר ח"ו העדר השפעתו ברגע אחד, היו כל העולמות והברואים כלא היו, ונמצא שורש כל הפעולות הוא עצם השי"ת. ואמונה זו היא פינת אמונה הישראלית, כי אין שום דבר מקרה. לא כאותם האומרים שאחר שברא השי"ת את העולם הרי הוא נבדל ממנה ויכול להתקיים גם בהסרת השגחתו. ומהם יודו בהשגחתו רק שהוא כרצונו, כשרוצה משגיח ופעמים לא ירצה ויסיר השגחתו, ומכל מקום העולם מתקיים. ומהם יחלקו השגחתו ויאמרו כי ישגיח רק בברואים נכבדים כאדם ודומיו ולא בשפלים, או בכלל ולא בפרט, וכהנה יתנו תנאים בזה כרצונם. ובכלל יקראו כל ענין השי"ת אצל הנבראים רק בלשון השגחה, שהוא הבטה והסתכלות במעשיו וכאלו הם נפרדים ח"ו ממנו וענין זולתו. אמנם אמונה האמיתית של מאמינים בני מאמינים הבאים בסוד ה' הוא, כי השי"ת כח עצמו כביכול הוא טמון וגנוז בהעלם עצום בכל פרט היותר קטן מפרטי הבריאה. רוצה לומר שכחו יתברך שופע בהעלם והשתלשלות לבושים שונים, ומכל מקום בתוך הלבוש נמצא גם כן עצם המלובש, אלא שהוא מלובש בלבושים שונים זה על גב זה, ומכל מקום התקיימות כולם הוא רק מצד עצם המלובש יתברך, ולו יצוייר כח עצמותו יתברך (נפרד) מן איזה נברא היותר קטן רגע אחד תיכף היה כלא היה אין ואפס מוחלט לגמרי, כי הכל רק התפשטות מן העצם יתברך שמו. ולכך כל מה שנראה ברואים ופעולות שונות בעולם, ואנו רואים הפעולות ההם נפעלים מצד איזה עצם חומריי הפועלם, נדע להפשיטם ממלבושם הגשמיי שנלבשום בו, ונבין כי רק חיות השי"ת שבו ורצונו הקדום שיהיה נברא זה בעולם הוא הגנוז בו גם בו עתה לקיימו ולפעול.

זהר הקדוש ויקרא ב, ב
תוכן
ר' צדוק

[א] ככל שכח גבוה יותר הוא יותר כללי ואחדותי ושמו הכללי אינו משתנה.

[ב] מבחינת למעלה אין שום שינוי, וגם הניסים חקוקים בטבע, והשינוי נראה רק למטה.

בזוהר הקדוש ויקרא ב, ב
ר' צדוק
אות ב'

[ב] עוד יש לפרש כי למעלה אין שינוי לעולם כטבע אני ה' לא שניתי, וכפי מה שיסד השי"ת הכחות בתחלת הבריאה כך הם מיוסדים ועומדים, רק השינויים הם למטה, שהרי אפילו על הניסים אמרו ז"ל תנאי התנה הקב"ה עם כו'.^[1] ונמצא היה שינוי הכח רק למטה למראית עיני בני אדם ולא באמיתות הכח בהיותו למעלה, שם אינו משתנה לעולם.

[1] בראשית רבה ה, ה: "אמר ר' יוחנן: תנאין התנה הקדוש ברוך הוא עם הים שיהא נקרע לפני ישראל, הדא הוא דכתיב: וישב הים לאיתנו לתנאו שהתנה עמו. אמר רבי ירמיה בן אלעזר: לא עם הים בלבד התנה הקדוש ברוך הוא אלא עם כל מה שנברא בששת ימי בראשית, הדא הוא דכתיב: אני ידי נטו שמים וכל צבאם צויתי, מידי נטו שמים וכל צבאם צויתי – צויתי את הים שיהיה נקרע לפני ישראל. צויתי את השמים ואת הארץ שישתקו לפני משה, שנאמר: האזינו השמים וגו'. צויתי את השמש ואת הירח שיעמדו לפני יהושע, שנאמר: שמש בגבעון דום. צויתי את העורבים שיכלכלו את אליהו, שנאמר: והעורבים מביאים לו וגו'. צויתי את האור שלא תזיק לחנניה מישאל ועזריה. צויתי את האריות שלא יזיקו את דניאל. צויתי את השמים שיפתחו לקול יחזקאל, שנאמר: נפתחו השמים וגו'. צויתי את הדג שיקיא את יונה, שנאמר: ויאמר ה' לדג ויקא את יונה".

בזוהר הקדוש ויקרא ב, ב
ר' צדוק
אות א'

המשך…

באור שמות (המלאכים)
תוכן
ר' צדוק

[א] אטמון – אוטם עוונותיהן של ישראל והוא גבריאל.

[ב] אכרזיאל – ממונה על ההכרזה.

[ג] אכתריאל – בפשטות זהו שמו של הקב"ה בעצמו.

[ד] מספר התמונה משמע שהוא מלאך.

[ה] נראה שזהו מלאך, שנגלה בו השי"ת כמלך בלבושו.

[ו] אכתריאל מבטא את הכתר שמכתירים ישראל לקב"ה בתוקף אהבתם.

[ז] והוא מתגלה ביום הכפורים בקודש הקודשים, על ידי הקטורת המבטאת את כל ישראל.

[ח] אכתריאל ממונה על נהרי אפרסמון שהוא מתן שכרם של צדיקים לעתיד לבוא, שבזה באה מידת אהבת ישראל לה', שעל ידי האפרסמון מתייפים לפני אביהם שבשמים כאשה לפני בעלה.

[ט] עוד עליו מספר ברית מנוחה.

[י] על ידי תוקף דמיין נוקבין נמשך כנגדו מיין דוכרין, ומזה נקשרים כתרים, וזה סוד עטרת חתנים.

שיחת מלאכי השרת פרק ג'
רבי צדוק
אות כב'

[כב] וכל עולם כלול גם הוא מכמה עולמות כמו שנתבאר לעיל, שכל נפש פרטי כוללות כחות העולמות במעלות שונות, והם כפי מעלות ומדרגות שעלה במספר ימי חייו. ובדרך כלל אמרו [ברכות י, א] שהנפש דרה בימי חייה בחמשה עולמות וכנגדן אמר דוד שירה, במעי אמו, וכשיצא לאויר העולם ונסתכל בכוכבים ומזלות, והיניקה משדי אמו ונסתכל מדדיה, והראיה במפלתן של רשעים, והסתכלות ביום המיתה.^[1] וביאור החמשה עולמות הם כנגד חמש מדרגות ושמות שיש לנפש שזכרו [ברא"ר פרשה יד], נפש זה הדם, רוח שהיא עולה ויורדת בו, נשמה זו האופיא [עי' במתנות כהונה פירש הדעת], חיה שכל האיברים מתים והיא חיה, יחידה שהיא יחידה עיין שם באורך.^[2]

[1] ברכות י, א: "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי, מאי דכתיב (משלי לא): פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה, כנגד מי אמר שלמה מקרא זה? לא אמרו אלא כנגד דוד אביו, שדר בחמשה עולמים ואמר שירה; דר במעי אמו ואמר שירה, שנאמר (תהלים קג): ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו. יצא לאויר העולם ונסתכל בכוכבים ומזלות ואמר שירה, שנאמר (תהלים קג): ברכו ה' מלאכיו גברי כח עושי דברו לשמע בקול דברו ברכו ה' כל צבאיו וגו'. ינק משדי אמו ונסתכל בדדיה ואמר שירה, שנאמר (תהלים קג): ברכי נפשי את ה' ואל תשכחי כל גמוליו. מאי כל גמוליו? אמר רבי אבהו: שעשה לה דדים במקום בינה. טעמא מאי? אמר רב יהודה: כדי שלא יסתכל במקום ערוה; רב מתנא אמר: כדי שלא יינק ממקום הטנופת. ראה במפלתן של רשעים ואמר שירה, שנאמר (תהלים קד): יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה. נסתכל ביום המיתה ואמר שירה, שנאמר (תהלים קד): ברכי נפשי את ה' ה' אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת. מאי משמע דעל יום המיתה נאמר? אמר רבה בר רב שילא: מסיפא דעניינא, דכתיב (תהלים קד): תסתיר פניך יבהלון תסף רוחם יגועון וגו' ".

[2] בראשית רבה יד, ט: "חמשה שמות נקראו לה: נפש, רוח, נשמה, יחידה, חיה. נפש, זה הדם, שנאמר (דברים יב): כי הדם הוא הנפש. רוח, שהיא עולה ויורדת, שנאמר (קהלת ג): מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה. נשמה, זו האופיה, דברייתא אמרין האופיתא טבא. חיה, שכל האברים מתים והיא חיה בגוף. יחידה, שכל האברים משנים שנים, והיא יחידה בגוף…"

שיחת מלאכי השרת פרק ג'
רבי צדוק
אות כא'

[כא] ובזה יובן גם כן ענין ח"י אלף עולמות של הקב"ה (ע"ז ג, ב),^[1] שהוא מקביל למה שאיתא [סוכה מה, ב] דדרא דקמי קוב"ה ח"י אלף הוה שנאמר סביב שמונה עשר אלף, עיין שם ברש"י שהם הצדיקים שנתונים לפנים ממלאכי השרת וקרויים יושבים לפני ה' עיין שם.^[2] ואותם הנפשות הם ח"י אלף עולמות שלו, שהם רכב אלקים לפי שהם יושבים לפניו, והם רבותים. אבל אלפיים מהם שנאן, והם כת מכתות המלאכים הקרויים שנאנים, ולכך אל תקרי שנאן אלא שאינן, שהם אינם במספר המיוחדים לו ביחוד, רק הח"י אלף שלפנים ממחיצת המלאכי השרת. וזה מעשהו בלילה, שאז הוא זמן שעשועיו יתברך עם צדיקיא כמו שאיתא בזוהר בכמה מקומות, רוכב רק על אותם ח"י אלף עולמות דצדיקיא שלפניו. [וטעם המספר ח"י אלף הוא כדי תרומה ותרומת מעשר [שהוא אחד מל"ג ושליש כדתנן פרק ה' דדמאי] ממספר הנפשות ישראל בשעת מתן תורה ששים רבוא, שהוא מספר הכללי שבחר השי"ת ויסד לנפשות הראויות להשלמת הבריאה, וח"י אלף מהם לכהן שהוא השי"ת כמו שאיתא [סנהדרין לט, א], וזה כפתור ופרח, ואין כאן מקום להאריך בביאורו.]  ואין כאן מקומו לבאר הבנת המאמר בפרטי פרטות ולהסביר כל דבריו אל אוזן שומעת, שיארך הענין ואינו מן המכוון בדברינו פה. אבל בכלל התבאר ענין רבוי העולמות כולם, שהם כוחיות העולמיים כפי התחלפות מובניהם, וכמו שהם בחילוף הנפשות שמתחלפים הרגשות ואיכיות הכחות ההם אצל כל נפש ונפש כמו שנתבאר לעיל.

[1] עבודה זרה ג, ב, כהמשך לדיון מה עושה כביכול הקב"ה בשעות היום, "ובליליא מאי עביד? איבעית אימא: מעין יממא; ואיבעית אימא: רוכב על כרוב קל שלו ושט בשמונה עשר אלף עולמות, שנאמר (תהלים סח): רכב אלהים רבותים אלפי שנאן, אל תקרי שנאן אלא שאינן; ואיבעית אימא: יושב ושומע שירה מפי חיות…" רש"י: "אלא שאינן – ב' אלפים חסירין מריבותים".

[2] סוכה מה, ב, בעניין הצדיקים שהם בני עלייה ורואים פני שכינה מובא "אמר רבא: תמני סרי אלפי דרא הוה דקמיה קודשא בריך הוא, שנאמר (יחזקאל מח): סביב שמונה עשר אלף". רש"י: "סביב שמנה עשר אלף – סיפיה דקרא ה' שמה, דאף על גב דבירושלים שלעתיד לבא כתיב קרא, דרשינן ליה נמי להכי, דמקום ששכינה שמה סובבין אותו שמנה עשר אלף, והם הצדיקים הנתונים לפנים ממלאכי השרת, שנאמר (במדבר כג): כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל, ואומר (ישעיהו כג): ליושבים לפני ה' יהיה סחרה, ואומר (שם ל) והיו עיניך רואות את מוריך".