קידושין דף ל"ב עמוד א':

אָמַר רַב יִצְחָק בַּר שֵׁילָא אָמַר רַב מַתְנָה אָמַר רַב חִסְדָּא הָאָב שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ כְּבוֹדוֹ מָחוּל הָרַב שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ אֵין כְּבוֹדוֹ מָחוּל וְרַב יוֹסֵף אָמַר אֲפִילּוּ הָרַב שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ כְּבוֹדוֹ מָחוּל שֶׁנֶּאֱמַר וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם אָמַר רָבָא הָכִי הַשְׁתָּא הָתָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָלְמָא דִּילֵיהּ הוּא וְתוֹרָה דִּילֵיהּ הִיא מָחֵיל לֵיהּ לִיקָרֵיהּ הָכָא תּוֹרָה דִּילֵיהּ הִיא הֲדַר אָמַר רָבָא אִין תּוֹרָה דִּילֵיהּ הִיא דִּכְתִיב וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה אִינִי וְהָא רָבָא מַשְׁקֵי בֵּי הִלּוּלָא דִּבְרֵיהּ וְדַל לֵיהּ כָּסָא לְרַב פָּפָּא וּלְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ וְקָמוּ מִקַּמֵּיהּ לְרַב מָרִי וּלְרַב פִּנְחָס בְּרֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא וְלָא קָמוּ מִקַּמֵּיהּ אִיקְּפַד וַאֲמַר הָנוּ רַבָּנַן רַבָּנַן וְהָנוּ רַבָּנַן לָאו רַבָּנַן  וְתוּ רַב פָּפָּא הֲוָה מַשְׁקֵי בֵּי הִלּוּלָא דְּאַבָּא מָר בְּרֵיהּ וְדַלִּי לֵיהּ כָּסָא לְרַבִּי יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה וְלָא קָם מִקַּמֵּיהּ וְאִיקְּפַד אֲפִילּוּ הָכִי הִידּוּר מֶיעְבַּד לֵיהּ בָּעוּ אָמַר רַב אָשֵׁי אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר הָרַב שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ כְּבוֹדוֹ מָחוּל נָשִׂיא שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ אֵין כְּבוֹדוֹ מָחוּל מֵיתִיבִי מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי צָדוֹק שֶׁהָיוּ מְסוּבִּין בְּבֵית הַמִּשְׁתֶּה בְּנוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְהָיָה רַבָּן גַּמְלִיאֵל עוֹמֵד וּמַשְׁקֶה עֲלֵיהֶם נָתַן הַכּוֹס לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְלֹא נְטָלוֹ נְתָנוֹ לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְקִיבְּלוֹ אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מָה זֶה יְהוֹשֻׁעַ אָנוּ יוֹשְׁבִין וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּרִיבִּי עוֹמֵד וּמַשְׁקֶה עָלֵינוּ אֲמַר לֵיהּ מָצִינוּ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ שֶׁשִּׁמֵּשׁ אַבְרָהָם גָּדוֹל מִמֶּנּוּ וְשִׁמֵּשׁ אַבְרָהָם גְּדוֹל הַדּוֹר הָיָה וְכָתוּב בּוֹ וְהוּא עָמַד עֲלֵיהֶם וְשֶׁמָּא תֹּאמְרוּ כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת נִדְמוּ לוֹ לֹא נִדְמוּ לוֹ אֶלָּא לְעַרְבִיִּים וְאָנוּ לֹא יְהֵא רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּרִיבִּי עוֹמֵד וּמַשְׁקֶה עָלֵינוּ אָמַר לָהֶם רַבִּי צָדוֹק עַד מָתַי אַתֶּם מַנִּיחִים כְּבוֹדוֹ שֶׁל מָקוֹם וְאַתֶּם עוֹסְקִים בִּכְבוֹד הַבְּרִיּוֹת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵשִׁיב רוּחוֹת וּמַעֲלֶה נְשִׂיאִים וּמוֹרִיד מָטָר וּמַצְמִיחַ אֲדָמָה וְעוֹרֵךְ שׁוּלְחָן לִפְנֵי כׇּל אֶחָד וְאֶחָד וְאָנוּ לֹא יְהֵא רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּרִיבִּי עוֹמֵד וּמַשְׁקֶה עָלֵינוּ אֶלָּא אִי אִיתְּמַר הָכִי אִיתְּמַר אָמַר רַב אָשֵׁי אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר נָשִׂיא שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ כְּבוֹדוֹ מָחוּל מֶלֶךְ שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ אֵין כְּבוֹדוֹ מָחוּל שֶׁנֶּאֱמַר שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ שֶׁתְּהֵא אֵימָתוֹ עָלֶיךָ.

שטיינזלץ:

ג אמר רב יצחק בר שילא, אמר רב מתנה, אמר רב חסדא: האב שמחל על כבודו — כבודו מחול, ואין בנו נחשב כעובר על המצוה אם אינו נוהג בו כבוד. אבל הרב שמחל על כבודו — אין כבודו מחול. ואילו רב יוסף אמר: אפילו הרב שמחל על כבודו — כבודו מחול. שנאמר: "וה' הולך לפניהם יומם" (שמות יג, כא), הרי שהקדוש ברוך הוא, אף שהוא רבם של ישראל, מוחל על כבודו, וטורח לפני ישראל. אמר רבא: הכי השתא [איך אתה משווה]?! התם [שם], הקדוש ברוך הוא עלמא דיליה [העולם שלו] הוא, ותורה דיליה [שלו] היא, מחיל ליה ליקריה [יכול הוא למחול על כבודו], שהרי הוא גזר איך צריך לנהוג והוא יכול לשנות מגזירות עצמו, הכא [כאן] וכי תורה דיליה [שלו] היא שיכול הרב למחול על כבודה?! הדר [חזר] ואמר רבא: אין [כן], תורה דיליה [שלו] היא, של החכם הלומד אותה, דכתיב [שכן נאמר] "כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה" (תהלים א, ב), לומר כי מתחילה התורה היא "תורת ה'", ולאחר שהגה בה היא נעשית "תורתו". ושואלים: איני [כך הוא]?! והא [והרי] רבא משקי בי הלולא דבריה [היה משקה את האורחים בשמחת החתונה של בנו] ודל ליה כסא [ומזג לו כוס] לרב פפא ולרב הונא בריה [בנו] של רב יהושע וקמו מקמיה [ועמדו לפניו] כשהתקרב אליהם. וכן השקה לרב מרי ולרב פנחס בריה [בנו] של רב חסדא ולא קמו מקמיה [עמדו מפניו]. איקפד [הקפיד] ואמר: הנו רבנן רבנן, והנו רבנן לאו רבנן [חכמים אלה שלא קמו מפני הם חכמים, וחכמים אלה שקמו מפני אינם חכמים]? כלומר, סבורים אתם שאתם חכמים גדולים כל כך שאינכם צריכים לכבד חכם? ותו [ועוד] מעשה היה, שרב פפא הוה משקי בי הלולא [היה משקה את האורחים במשתה החתונה] של אבא מר בריה [בנו] ודלי ליה כסא [ומזג לו כוס] לר' יצחק בריה [בנו] של רב יהודה ולא קם מקמיה [עמד מפניו] ואיקפד [והקפיד] רב פפא על כך. וגם מכאן משמע שאף שמחל על כבודו (והשקה לאורחים) אין כבודו מחול! ומשיבים: אפילו הכי [כך] שהרב מוחל על כבודו — הידור מיעבד ליה בעו [לעשות לו איזה עניין של הידור, כמבקשים לעמוד לפניו, צריכים היו]. אמר רב אשי: אפילו למאן דאמר [לדעת מי שאומר] כי הרב שמחל על כבודו — כבודו מחול, אולם נשיא שמחל על כבודו — אין כבודו מחול. מיתיבי [מקשים]: מעשה בר' אליעזר ור' יהושע ור' צדוק שהיו מסובין בבית המשתה של בנו של רבן גמליאל, שהיה נשיא הסנהדרין, והיה רבן גמליאל עומד ומשקה עליהם. נתן הכוס לר' אליעזר ולא נטלו, נתנו לר' יהושע וקיבלו. אמר לו ר' אליעזר: מה זה יהושע? אנו יושבין ורבן גמליאל ברבי (הגדול), עומד ומשקה עלינו?! אמר ליה [לו]: מצינו גדול ממנו ששמש את אורחיו, שאברהם אבינו גדול ממנו — ושמש אורחים. שהרי אברהם גדול הדור היה, וכתוב בו "והוא עמד עליהם תחת העץ ויאכלו" (בראשית יח, ח), ושמא תאמרו: כמלאכי השרת נדמו לו ומשום כך כיבד אותם — הרי לא נדמו לו אלא לערביים. ואנו, לא יהא רבן גמליאל ברבי עומד ומשקה עלינו?! אמר להם ר' צדוק: עד מתי אתם מניחים כבודו של מקום שאפשר להביא ראיה מהקדוש ברוך הוא עצמו ואתם עוסקים בכבוד הבריות? הלא הקדוש ברוך הוא משיב רוחות, ומעלה נשיאים (עננים), ומוריד מטר, ומצמיח אדמה, ועורך שולחן לפני כל אחד ואחד, ואנו לא יהא רבן גמליאל ברבי עומד ומשקה עלינו? משמע שאף נשיא שמחל על כבודו — כבודו מחול! אלא אי איתמר הכי איתמר [אם נאמר כך נאמר], אמר רב אשי: אפילו למאן דאמר [לדעת מי שאומר] נשיא שמחל על כבודו — כבודו מחול, מכל מקום מלך שמחל על כבודו — אין כבודו מחול, שמה שנאמר: "שום תשים עליך מלך" (דברים יז, טו) כוונתו: שתהא אימתו עליך, שמצוה היא לירוא ממנו, ומצוה זו אף המלך עצמו אינו יכול למחול עליה.

למהלך האידיאות בישראל

פרק א

סִגְנוֹן-הַחַיִּים וְסִגְנוֹן-הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁל הָאָדָם, הַכּוֹלְלִים אֶת כָּל מַהוּתוֹ, מִתְבַּלְּטִים הֵם בִּמְלֹא-תָּכְנָם בְּרַעְיוֹן הַחֶבְרָה וּבָרַעְיוֹן הָרוּחָנִי, שֶׁהֵם הִנָּם הָאוֹצָרוֹת שֶׁל הַצּוּרָה הַלְּאֻמִּית וְהָאֱמוּנִית אֲשֶׁר לַצִּבּוּרִים הָאֱנוֹשִׁיִּים. כְּשֶׁסִּגְנוֹנִים הָאֵלֶּה מִתְבָּרְרִים בְּיוֹתֵר, וְקַוֵּיהֶם הָרִשְׁמִיִּים נִגְמָרִים בְּרוּחַ הָאָמָּנוּת אֲשֶׁר לַהִיסְתּוֹרְיָה, אָז אָנוּ מוֹצְאִים אֶת שְׁתֵּי הָאִידֵיאוֹת הָאֱנוֹשִׁיּוֹת הַיְּסוֹדִיּוֹת, הַהוֹלְכוֹת וְחוֹזְרוֹת בְּכָל מְסִבּוֹת הַחַיִּים, הַפְּרָטִיִּים וְהַחֶבְרָתִיִּים, הָרוּחָנִיִּים וְהַמַּעֲשִׂיִּים: הָאִידֵאָה הַלְּאֻמִּית וְהָאִידֵאָה הָאֱלֹהִית; הָרִאשׁוֹנָה בְּתוֹר סִגְנוֹן הַחַיִּים הַסַּדְרָנִיִּים שֶׁל הַחֶבְרָה וְהָאַחֲרוֹנָה בְּתוֹךְ סִגְנוֹן הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁל הָרַעְיוֹן הָרוּחָנִי. וְאִם נָבוֹא לְדַיֵּק יוֹתֵר וּלְהַגְבִּיל הַתְּחוּמִים, עַל-פִּי הַדֶּרֶךְ הַיּוֹתֵר רְגִילָה בִּהְיוֹתָם עוֹמְדִים בְּמַעֲרָכָה מַקְבֶּלֶת, נֹאמַר: הָרֶגֶשׁ הַלְּאֻמִּי וְהַדֵּעָה הָאֱלֹהִית, שֶׁלִּפְעָמִים, בַּחֲלִיפַת-הַמַּצָּבִים הָאֶפְשָׁרִית, נִמְצָאֵם גַּם תַּחְתּוֹנִים לְמַעְלָה וְעֶלְיוֹנִים לְמַטָּה – בְּתוֹר דֵּעָה לְאֻמִּית וְרֶגֶשׁ אֱלֹהִי. הַמַּעֲלוֹת-וְהַמּוֹרָדוֹת הַפְּרָטִיּוֹת, הַדְּרוּשׁוֹת לַחֲלִיפַת-הַמַּצָּבִים הַזֹּאת, הִנָּן גַּם הֵן סִבּוֹת נְכוֹנוֹת, וְלִפְעָמִים גַּם תּוֹלָדוֹת נֶאֱמָנוֹת לְזִרְמֵי-חַיִּים כַּבִּירִים, בִּמְצִיאוּת וּבִפְעֻלָּה, שֶׁרֵאשִׁיתָם נִכֶּרֶת בְּיִחוּד בְּחַיֵּי הַחֶבְרָה הַכּוֹלֶלֶת וְהַשְׁפָּעָתָם הוֹלֶכֶת וְשׁוֹפַעַת עַד לְמַעֲמַקֵּי חַיֵּי הַיָּחִיד הַיּוֹתֵר פְּנִימִיִּים.

הַהֲכָנָה לָרַעְיוֹן הָאֱלֹהִי נִמְצֵאת הִיא, בְּאֵיזֶה אֹפֶן גָּלוּי אוֹ נִסְתָּר, יָשָׁר אוֹ מְעֻוָּת, בְּכָל הַלְּבָבוֹת שֶׁל הָאֱנוֹשִׁיּוּת, לְכָל פְּלַגּוֹתֶיהָ, מִשְׁפְּחוֹתֶיהָ וְגוֹיֶיהָ, הִיא מְחוֹלֶלֶת דָּתוֹת וְרִגְשֵׁי-אֱמוּנָה שׁוֹנִים, סְדָרִים וְנִימוּסִים, הַמְסַבְּבִים גַּם הֵם הָמוֹן מַעֲשִׂים כַּבִּירִים בְּכֹחַ אֵיתָן בְּחַיֵּי גּוֹי וְאָדָם, בְּסִדְרֵי הַחֶבְרָה וּבְמַהַלְכֵי הַפּוֹלִיטִיקָה, רוֹקְמִים וְאוֹרְגִים בְּסֵתֶר וּבְגָלוּי עֲלִילוֹת נוֹרָאוֹת לְאֵין-חֵקֶר בְּרוּחַ הָאָדָם וּבְמַהוּת תָּאֳרֵי-חַיָּיו. אֵלֶּה הֵם שְׁלַבֵּי הַתְּנוּעָה לְצַד הַהִשְׁתַּלְּמוּת שֶׁל הָרַעְיוֹן הָאֱלֹהִי וְהִתְבָּרְרוּתוֹ וּמְעוֹף הַהִתְנַשְּׂאוּת אֶל הַחַיִּים הַמְּלֵאִים, בִּלְשַׁד מְקוֹרִיּוּתָם, בַּהֹוֶה וּבַנֵּצַח.

בְּלֶכְתָהּ, מִמַּעְלָה לְמַטָּה וּמִמַּטָּה לְמַעְלָה, חוֹלְלָה הֲכָנָה זוֹ מְכוֹנוֹת לְאֻמִּיּוֹת שׁוֹנוֹת, מְכֻוָּנוֹת לְמַצָּבָהּ, בְּכָל קִבּוּץ אֱנוֹשִׁי וּבְכָל מַצָּב גֵיאוֹגְרָפִי, לְפִי עֶרְכָּם. הִיא מָצְאָה תָּמִיד אֵי אֵלֶּה מַכְשִׁירִים חָמְרִיִּים, שֶׁכְּבָר הִסְפִּיקוּ לְכוֹנֵן אֵיזֶה חֹמֶר רָפֶה לְפָחוֹת לְתַכְסִיס עֲמָמִי, וְעַל-יְדֵי הַשְׁפָּעָתָהּ הָעֶלְיוֹנָה נֻפְּחָה נִשְׁמַת חַיִּים בְּאוֹתוֹ הַגֹּלֶם. הַחֵפֶץ, הַמֶּרֶץ, הָאָמָּנוּת, הַדִּמְיוֹן וְהַשֵּׂכֶל, צָרְכֵי-הַחַיִּים וְכָל נְטִיּוֹת הָרוּחַ בִּכְלָל הִתְלַכְּדוּ יַחַד וַיִּהְיוּ לְרוּחַ-וּגְוִיָּה. וַיָּקוּמוּ לָנוּ קִבּוּצִים חֶבְרָתִיִּים וּלְאֻמִּיִּים, שֶׁכְּשֶׁאָנוּ מִסְתַּכְּלִים בָּהֶם בְּעַיִן פְּקוּחָה הִנְנוּ רוֹאִים אֶת כָּל הַסִּבּוֹת הַחֲזָקוֹת הַהוֹלְכוֹת וּמַשְׁפִּיעוֹת עַל סִדְרֵי הֲוָיָתָם וְחַיֵּיהֶם – שֶׁהֵן כֻּלָּן נִמְזָגוֹת וְנִבְלָלוֹת מֵהַהֶכְשֵׁר הַפְּנִימִי שֶׁל מִזּוּג הָרַעְיוֹן הָאֱלֹהִי עִם הַנְּטִיָּה הַקִּבּוּצִית שֶׁבַּצּוּרָה הַלְּאֻמִּית. אָמְנָם אַחֲרֵי שֶׁיָּרְדָה הָאַחֲרוֹנָה לָרֶשֶׁת אֶרֶץ הִתְרַחֲבָה וְהִתְאַמְּצָה, וַתִקְּנֵה לָהּ הֲוָיָה שְׁלֵמָה וַחֲטִיבָה מְיֻחֶדֶת, וְלִפְעָמִים גַּם תְּנַסֶּה כֹּחָהּ לְהִנָּתֵק מִשֹּׁרֶשׁ חִבּוּרָהּ הַיְסוֹדִי, מִתֹּכֶן הָרַעְיוֹן הָאֱלֹהִי. אֲבָל אֵין בְּיַד הַהִיסְתּוֹרְיָה הָאֱנוֹשִׁית לְהַרְאוֹת, שֶׁנִּסָּיוֹן זֶה מַצְלִיחַ לָצֵאת לַפֹּעַל, וְרוֹאִים אָנוּ שֶׁהַתְּכוּנָה הָעֶלְיוֹנָה הָאֱלֹהִית שֶׁבָּאָדָם, אֲפִלּוּ בִּהְיוֹתָהּ בְּתַכְלִית שִׁפְלוּתָהּ וּבְצוּרַת נְקֻדָּה הַיּוֹתֵר זְעִירָה וְכֵהָה, שֶׁגַּם אָז הִיא רַק "מִתְעַלֶּפֶת, מִתְבַּטֶּלֶת וְלֹא מֵתָה וְגָוְעָה", – הִיא נוֹתֶנֶת אֶת הָעָצְמָה הַיּוֹתֵר פְּנִימִית לְכָל דְּחִיפוֹת-הַחַיִּים.

וְיֵשׁ אֲשֶׁר הַחַיִּים הַמַּעֲשִׂיִּים כְּבָר יִשְׁתַּכְלְלוּ בַּהֲוָיָתָם, הַתְּכוּנוֹת הַחֶבְרָתִיּוֹת, הַמּוּסָרִיּוֹת וְהַחָמְרִיּוֹת, כֻּלָּן הִתְקַשְּׁרוּ בְּקֶשֶׁר אַמִּיץ וּמְסֻדָּר, – וְהָאוֹרָה הָאֱלֹהִית, הַמֻּשְׁקֶפֶת אֶל מְקוֹם מַעֲמַד הַחֶבְרָה, כֵּהָה הִיא שָׁמָּה בְּעֶצֶם רִחוּקָהּ, עַד אֲשֶׁר אַךְ מַחֲשַׁכִּים וּמְהוּמוֹת תִּמְצָא הַחֶבְרָה הַמְתֻקֶּנֶת, בִּכְלֵי מַכְשִׁירֶיהָ הָרְחָבִים וּבִצְרָכֶיהָ הַתַּרְבּוּתִיִּים הָרַבִּים, אִם לְאוֹר כֵּהֶה זֶה תַּחְפֹּץ לָלֶכֶת בְּאָרְחוֹת חַיֶּיהָ. אָז תִּסֹּב הַלְּאֻמִּיּוּת אֲחוֹרַנִּית וְתִרְצֶה לְהִתְבַּצֵּר בְּרַעְיוֹנָהּ הַמְיֻחָד, וְלֹא תֹּאבֶה לִפְנוֹת עוֹד אֶל מְקוֹר הֲוָיָתָהּ הַיְסוֹדִית, שֶׁהוּא הָרַעְיוֹן הָאֱלֹהִי. אֲבָל כָּאן תִּפְגֹּשׁ הָרִאשׁוֹנָה בְּמַעֲמַד הַזִּקְנָה וְהַחֻלְשָׁה; הַכֹּחַ הַמֶכָנִי יְשַׁמֵּשׁ עוֹד אֵיזֶה מֶשֶׁךְ-זְמַן לִדְחֹף אֶת הַמְּכוֹנָה הַקִּבּוּצִית, אֲבָל לְשַׁד-הַחַיִּים יֵלֵךְ וְרָפֶה, הָלוֹךְ וְחָסֵר. בַּאֲבֹד הָעֲלִיָּה הָרוּחָנִית אֶת עֶרְכָּהּ, יְאַבֵּד מִמֵּילָא הַכְּלָל אֶת צִבְיוֹנוֹ. צָרְכֵי הַיָּחִיד וּתְבִיעוֹתָיו הַפְּרָטִיּוֹת יִשְּׂאוּ רֹאשׁ יוֹתֵר מֵהָעֵרֶךְ הַהַרְמוֹנִי וּגְבוּלָם יֵלֵךְ הָלוֹךְ וְהִתְרַחֵב, עַד כְּדֵי שְׁרִירוּת לֵב וְעִמָּהּ יֵאוּשׁ וּבְחִילָה בַּחַיִּים וּבַמְּצִיאוּת, וְתַהְפּוּכוֹת בְּכָל הַסֵּדֶר הָרַעְיוֹנִי, "אֵין אֱמֶת וְאֵין חֶסֶד וְאֵין דַּעַת אֱלֹהִים בָּאָרֶץ" הָאִידֵאָה הַלְּאֻמִּית הַכְּלָלִית תַּשְׁפִּיל שֶׁבֶת וְלֹא תּוּכַל עוֹד לִחְיוֹת בְּכָל עֹז חָסְנָהּ, צְבָא-מְרוֹמָהּ כָּשְׁלוּ וְכִסֵּא-מַמְלַכְתָּהּ יִתְנוֹדֵד. "נוֹעַ תָּנוּעַ אֶרֶץ כַּשִּׁכּוֹר וְהִתְנוֹדְדָה כַּמְּלוּנָה, וְכָבַד עָלֶיהָ פִּשְׁעָהּ וְנָפְלָה וְלֹא תֹסִיף קוּם. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד ד' עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם וְעַל מַלְכֵי הָאֲדָמָה עַל הָאֲדָמָה"

הַחֶבְרָה הַלְּאֻמִּית כְּשֶׁבָּאָה בְּמִשְׁעוֹל צַר זֶה, שֶׁנִּדְמֶה לָהּ שֶׁהִיא מֻכְרַחַת לְהִנָּזֵר מִמְּקוֹר רֵאשִׁית צְמִיחַת חַיֶּיהָ, תָּחֵל לָחוּשׁ אֶת מַכְאוֹבֶיהָ, בִּזְמַן קָרוֹב. הַחָמְרִיּוּת תִּמָּצֵא לָהּ אָז, לַחֶבְרָה הַנֶּחְנֶקֶת תַּחַת סֵבֶל מַשָּׂא הַחַיִּים מְחֻסְּרֵי הַמַּטָּרָה, הַטַּעַם וְהַתֹּכֶן, לְהָחִישׁ לָהּ רְפֻאוֹת-תְּעָלָה עַל-יְדֵי שִׁטּוֹתֶיהָ הַשּׁוֹנוֹת, שִׁטּוֹת-שֶׁל-מְהוּמָה, הַמְיֻסָּדוֹת עַל בְּסִיסִים רְעוּעִים שֶׁל רְכוּשׁ כָּלֶה וְחַיֵּי כִּלְכּוּל נְמוּכִים, חַסְרֵי אוֹן וָהוֹד, גֵּרוּיִים חָמְרִיִּים שֶׁל תַּאֲוַת חַיִּים גַּסִּים הַהוֹלְכִים וּמִתְנַוְּלִים, שֶׁאֵין בָּהֶם נַחַת וְחֶמְדַּת לֵב טָהוֹר, – כָּל אֵלֶּה יַחְגְּרוּ שְׁאֵרִית כֹּחָם לְפַרְנֵס אֶת הַלֵּב וְאֶת הַמֹּחַ, מֶרְכְּזֵי-הַחַיִּים שֶׁל הַיְחִידִים, בְּהִתְאַמְּצוּת לְהָקִים מִן הַשְּׁבָרִים הַלָּלוּ אֵיזֶה מוֹסָד טֶכְנִי גַּם לְחַיֵּי חֶבְרָה וֶאֱנוֹשִׁיּוּת. אֲבָל לַשָּׁוְא, מְאוּמָה לֹא תִּשֶּׂאנָה בַּעֲמָלָן. הַמָּוֶת הַשָּׁחֹר, הַדּוֹמֵם וְהַקַּר, לֹא יוּכַל לְהַחֲיוֹת. רַק מִמְּקוֹר הַחַיִּים יְכוֹלִים חַיִּים לִהְיוֹת מְפַכִּים וְנוֹבְעִים. "הוֹי, אֹמֵר לָעֵץ: הָקִיצָה!, עוּרִי! – לְאֶבֶן דּוּמָם. הוּא יוֹרֶה? הִנֵּה הוּא תָּפוּשׂ זָהָב וָכֶסֶף וְכָל רוּחַ אֵין בְּקִרְבּוֹ!"

 

פרק ב'

מִתּוֹךְ הַהֲכָנָה לָרַעְיוֹן הָאֱלֹהִי, מִתּוֹךְ הַנְּטִיָּה הָעֲצוּמָה שֶׁלְּרוּחַ הָאָדָם בִּכְלָלוֹ לְהִתְבַּסֵּס עַל יְסוֹדוֹ שֶׁל זֶה וְלִמְצֹא שָׁמָּה אֶת מַחְסֵהוּ וּבְסִיס עֶמְדָּתוֹ, הַהַמְשָׁכָה הַפְּנִימִית אֶל הָאוֹרָה וְהַמְּנוּחָה, אֶל הָרוֹמְמוּת וְהָאַלְמָוֶת שֶׁבָּרַעְיוֹן הָאֱלֹהִי, – סוֹבֵב הוֹלֵךְ הוּא רוּחַ הָאָדָם לְבַקֵּשׁ אֶת מְגַמָּתוֹ בִּדְרָכִים שׁוֹנִים, בְּחֶזְיוֹנוֹת מִתְנַגְּדִים זֶה לָזֶה, בְּעִרְבּוּבְיָה שֶׁל עַרְפִלֵּי צַלְמָוֶת עִם נִיצוֹצֵי נֹגַהּ, עַד שֶׁבָּא הַבִּטּוּי הַחַי שֶׁל הָאִידֵאָה הָאֱלֹהִית בִּלְבוּשׁ הַסִּגְנוֹן הַלְּאֻמִּי, בְּרוּם הַגֹּבַהּ וְהַהַתְאָמָה – בְּיִשְׂרָאֵל.

בְּרֵאשִׁית מַטָּעוֹ שֶׁל הָעָם הַזֶּה, אֲשֶׁר יָדַע לִקְרֹא בְּשֵׁם הָרַעְיוֹן הָאֱלֹהִי הַבָּרוּר וְהַטָּהוֹר בְּעֵת הַשִּׁלְטוֹן הַכַּבִּיר שֶׁל הָאֱלִילִיּוּת בְּטֻמְאָתָהּ-פִּרְאוּתָהּ, נִתְגַּלְּתָה הַשְּׁאִיפָה לְהָקִים צִבּוּר אֱנוֹשִׁי גָּדוֹל אֲשֶׁר "יִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ ד' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט". זוֹהִי הַשְּׁאִיפָה, שֶׁבָּאָה מִכֹּחַ הַהַכָּרָה הַבְּרוּרָה וְהָעַזָּה וְהַתְּבִיעָה הַמּוּסָרִית הַכּוֹלֶלֶת וְהָרָמָה, לְהוֹצִיא אֶת הָאֱנוֹשִׁיּוּת מִתַּחַת סֵבֶל נוֹרָא שֶׁל צָרוֹת רוּחָנִיּוֹת וְחָמְרִיּוֹת וּלְהָבִיאֶנָּה לְחַיֵּי חֹפֶשׁ מְלֵאֵי הוֹד וָעֵדֶן, בְּאוֹר הָאִידֵאָה הָאֱלֹהִית, וּלְהַצְלִיחַ בָּזֶה אֶת כָּל הָאָדָם כֻּלּוֹ. לְמִלּוּאָהּ שֶׁל שְׁאִיפָה זוֹ צָרִיךְ דַּוְקָא, שֶׁצִּבּוּר זֶה יִהְיֶה בַּעַל מְדִינָה פּוֹלִיטִית וְסוֹצְיָאלִית וְכִסֵּא מַמְלָכָה לְאֻמִּית, בְּרוּם הַתַּרְבּוּת הָאֱנוֹשִׁית, "עַם חָכָם וְנָבוֹן וְגוֹי גָּדוֹל", וְהָאִידֵאָה הָאֱלֹהִית הַמֻּחְלֶטֶת מוֹשֶׁלֶת שָׁמָּה וּמְחַיָּה אֶת הָעָם וְאֶת הָאָרֶץ בִּמְאוֹר-חַיֶּיהָ. לְמַעַן דַּעַת, שֶׁלֹּא רַק יְחִידִים חֲכָמִים מְצֻיָּנִים, חֲסִידִים וּנְזִירִים וְאַנְשֵׁי-קֹדֶשׁ, חַיִּים בְּאוֹר הָאִידֵאָה הָאֱלֹהִית, כִּי גַּם עַמִּים שְׁלֵמִים, מְתֻקָּנִים וּמְשֻׁכְלָלִים בְּכָל תִּקּוּנֵי הַתַּרְבּוּת וְהַיִּשּׁוּב הַמְּדִינִי; עַמִּים שְׁלֵמִים, הַכּוֹלְלִים בְּתוֹכָם אֶת כָּל הַשְּׂדֵרוֹת הָאֱנוֹשִׁיּוֹת הַשּׁוֹנוֹת, מִן רוּם הָאִינְטֶלִיגֶנְצְיָה הָאָמָּנוּתִית, הַפְּרוּשִׁית, הַמַּשְׂכֶּלֶת וְהַקְּדוֹשָׁה, עַד הַמַּעֲרָכוֹת הָרְחָבוֹת, הַסוֹצְיָאלִיּוֹת, הַפּוֹלִיטִיּוֹת וְהָאֶקוֹנוֹמִיּוֹת, וְעַד הַפְּרוֹלֶטַרְיוֹן לְכָל פְּלַגּוֹתָיו, אֲפִלּוּ הַיּוֹתֵר נָמוּךְ וּמְגֻשָּׁם.

אוֹר הָאִידֵאָה הָאֱלֹהִית, הָעוֹלֶה וּמִזְדַּקֵּק בְּקֶרֶב עַם כָּזֶה וּמַטְבִּיעַ בּוֹ אֶת חַיָּיו הַלְּאֻמִּיִּים הַמְּלֵאִים, פּוֹעֵל הוּא אַחַר-כָּךְ בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ, גַּם בְּצֵרוּף כָּל הַכֹּחוֹת הַפְּרָטִיִּים שֶׁבְּכָל עַם וְלָשׁוֹן, בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵם, שֶׁהָיוּ נִמְצָאִים תָּמִיד מוּאָרִים בְּאוֹרָה זוֹ וְחַיִּים בָּהּ. וּפְעֻלָּה זוֹ תָּבִיא לִידֵי הַהַכָּרָה הַבְּטוּחָה, שֶׁהַחַיִּים הַמְּדִינִיִּים, אֲפִלּוּ הַסוֹצְיָאלִיִּים בַּמּוּבָן הַיּוֹתֵר רָחָב, יְקַבְּלוּ רַק אָז אֶת אֵיתָנִיּוּתָם וְאֶת עֶרְכָּם הָאֲמִתִּי, דַּוְקָא בִּהְיוֹתָם יוֹנְקִים מִטַּל-הַחַיִּים הָעֶלְיוֹן שֶׁל הָאִידֵאָה הָאֱלֹהִית הַמֻּחְלֶטֶת, הַמַּכְשֶׁרֶת אֶת כָּל הַמְּצִיאוּת כֻּלָּהּ, בְּמוּבָנָהּ הָרָחָב וְהַמִּתְנַשֵּׂא גַּם מֵעֵבֶר לִגְבוּלוֹת הַכָּרָתֵנוּ הַמֻּגְבֶּלֶת וְצוּרוֹתֶיהָ אֶל תַּכְלִית רוֹמְמוּת מַעֲלָתָם, הַהוֹלֶכֶת וּמִתְגַּבֶּרֶת בְּנַחֲלָה בְּלִי-מְצָרִים.

הִכְשִׁירָה לָזֶה הָאִידֵאָה הָאֱלֹהִית אֶת יִשְׂרָאֵל בִּתְכוּנָה פְּסִיכִית, בְּיַחַשׂ גִּזְעִי, בְּמַצָּב גֵיאוֹגְרָפִי, שֶׁכֻּלָּם מְסַיְּעִים וּמַכְשִׁירִים לְכָךְ אֶת כֹּחוֹתָיו הָעַצְמִיִּים וְאֶת הַמַּעֲמָדִים הַסּוֹבְבִים אוֹתוֹ מִבַּחוּץ. וּכְנֶסֶת-יִשְׂרָאֵל בְּמַעֲמָדָהּ הַנִּשָּׂא וְהַנִּשְׂגָּב, בְּיָמִים מִקֶּדֶם, בִּימֵי פְּרִיחָתָהּ וְהַתְחָלַת גִּדּוּלָהּ, בִּימֵי "חַסְדֵי נְעוּרֶיהָ וְאַהֲבַת כְּלוּלוֹתֶיהָ", הִגִּיעָה בְּנִשְׁמָתָהּ הַמַּזְהִירָה, בִּתְעוּפָה גְּדוֹלָה לִמְקוֹר הָאוֹרָה הָעֶלְיוֹנָה. אֶת תְּכוּנָתָהּ הַלְּאֻמִּית הִשְׁרִישָׁה בְּמַעֲמַקֵּי הָאִידֵאָה הָאֱלֹהִית הַצְּלוּלָה בְּכָל לַהֶבֶת אֵשׁ עֹז אַהֲבָתָהּ וּבְכָל תִּפְאֶרֶת הוֹד רַעַם גְּבוּרָתָהּ, וְעִם בִּרְקֵי נָגְהָהּ חָתְמָה לָהּ אֶת חוֹתַם לְאֻמִּיּוּתָהּ. וּבְאוֹצַר הָאִידֵאָה הַלְּאֻמִּית שֶׁלָּהּ נִגְנְזָה וְנִזְרְעָה הָאִידֵאָה הָאֱלֹהִית, בְּתַכְלִית הַכִּשְׁרוֹן אֶל הַשִּׁכְלוּל הָעֶלְיוֹן וְהַגָּמוּר הַמֵּאִיר אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּכְבוֹדוֹ.

אֱמֶת הַדָּבָר, שֶׁאַחֲרֵי שֶׁכְּבָר יָצְאָה הַתְּכוּנָה הַלְּאֻמִּית לָעוֹלָם וְנִתְגַּלְּמָה בַּהֲוָיָה הַמּוּחָשִׁיִּית, קָנְתָה לָהּ גַּם בְּיִשְׂרָאֵל סָבָא זְכוּת קִיּוּם וַהֲוָיָה מִצְּדָדִים שׁוֹנִים וּמְפֻזָּרִים. וּמִדֵּי הִשְׁתַּפְּלָה מְחֶבְיוֹן-עֹז הָאֱלֹהִי, לְהִתְהַלֵּךְ בַּאֲרָצוֹת תַּחְתִּיּוֹת, לָקְחָה לָהּ אָרְחוֹת-עוֹלָם כָּאֵלֶּה, הַמִּסְתָּעֲפִים מֵהַמְּסִבּוֹת הַסְּבוּכוֹת אֲשֶׁר לְחַיֵּי הַחֹל, הַכּוֹלְלִים אֶת כָּל תְּבִיעוֹת הַחֹמֶר וְהָרוּחַ שֶׁל הָאָדָם וְשֶׁל הַחַיָּה שֶׁבְּקִרְבּוֹ גַּם יַחַד. אֲבָל גַּם בְּכָל יְרִידוֹתֶיהָ לֹא נִמְחַק מִן הַתְּכוּנָה הַלְּאֻמִּית חוֹתַם-מְקוֹרָהּ, וּלְעוֹלָם קַיֶּמֶת הִיא יְנִיקָתָהּ בְּסֵתֶר-פְּנִימִיּוּת-הֲוָיָתָהּ מֵהַצִּנּוֹר הָעֶלְיוֹן שֶׁל הָאִידֵאָה הָאֱלֹהִית.

 

פרק ג'

כְּבָר הָיוּ שְׁנֵי הַמְּאוֹרוֹת הַלָּלוּ "מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּכֶתֶר אֶחָד" בְּיִשְׂרָאֵל, וְהָאִידֵאָה הַלְּאֻמִּית הָיְתָה עוֹמֶדֶת בְּמַעֲמָד שָׁוֶה, בְּכָל קוֹמָתָהּ וּבְכָל הִסְתָּעֲפוּת חֲיָלֶיהָ וַהֲמוֹן תַּכְסִיסֶיהָ, עִם הָאִידֵאָה הָאֱלֹהִית, הַמְחַיָּה כָּל וּמְעַדֶּנֶת כֹּל שִׁטְפֵי הַחַיִּים וּתְנוּעוֹתֵיהֶם בְּרֵיחַ בֹּשְׂמֵי עֵדֶן גַּן אֱלֹהִים, – אֶלָּא הַקִּטְרוּג שֶׁל הַתְּכוּנָה הַמַּעֲשִׂית הַקּוֹדֶרֶת, בְּהִפָּגְשָׁה בְּמִכְשׁוֹלֵי הַדְּרָכִים הָאֲפֵלִים, בָּרַקְבּוּבִית שֶׁבְּחַיֵּי הַחֹל, הַיְּחִידִיִּים וְהַצִּבּוּרִיִּים; וְהַמַּעֲמָד הַנִּשָּׂא וְהַנִּשְׂגָּב הַהוּא הֵכִין לוֹ דֵּי כֹּחַ, הַמַּסְפִּיק בְּעֵרֶךְ גַּם לְאוֹתָם יְמֵי-הַיְרִידָה, לַיָּמִים אֲשֶׁר הָאִידֵאָה הַלְּאֻמִּית הֵחֵלָּה, אַחֲרֵי צֵאתָהּ מֵחֶדֶר הוֹרָתָהּ, מִמְּקוֹר הָאִידֵאָה הָאֱלֹהִית, לָרֶדֶת "כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן קִנָּהּ" אֶל הַתַּכְסִיס הַמַּעֲשִׂי הָעָב וְהַמְגֻשָּׁם. אֲוִיר-הָעוֹלָם, שֶׁהָיָה מָלֵא כָּל-כָּךְ זֻהֲמַת הַבְּהֵמִיּוּת וּפִרְאוּת הָאֱלִילִיּוּת, שָׂם כִּמְעַט מַחֲנָק לְרוּחַ-הַחַיִּים שֶׁל הַשְּׁאִיפָה הָאֱלֹהִית הַמְקֻשֶּׁרֶת בְּתֹכֶן הַסִּגְנוֹן הַצִּבּוּרִי שֶׁל הַצּוּרָה הַלְּאֻמִּית, וּשְׁכִינַת הָאֻמָּה יָרְדָה שְׁפָלָה. כְּפִי אוֹתָהּ מִדָּה שֶׁהוּסְבָה מֵהַהַשְׁפָּעָה הַיְשָׁרָה שֶׁל הָאוֹרָה הָאֱלֹהִית הָעֶלְיוֹנָה, כָּכָה אִבְּדָה הָאֻמָּה אֶת הֶאָרַת הַכֹּחַ שֶׁל עַצְמָהּ וְחֵילָהּ הַפְּנִימִי.

אָמְנָם קָמוּ לָהּ, אַחֲרֵי אֲשֶׁר נֶאֶסְפָה הַהֶאָרָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל דּוֹר הַמִּדְבָּר, דּוֹר-הַפְּלָאוֹת, גּוֹאֲלִים וּמוֹשִׁיעִים, אֲשֶׁר עֲזָרוּהָ עֵזֶר מְעַט וַיִּסְמְכוּהָ בִּנְפִילָתָהּ. וְלִפְעָמִים הוֹפִיעוּ גִּבּוֹרֵי אֵל, אֲשֶׁר כִּמְעַט הֵקִימוּ אוֹתָהּ הֲקָמָה אֵיתָנָה, וַיִּקְשְׁרוּהָ עוֹד בִּצְרוֹר-חַיֶּיהָ, בִּמְרוֹם הָאוֹרָה שֶׁל הָרַעְיוֹן הָאֱלֹהִי. לָעַד לֹא יִשָּׁכַח מִזִּכְרוֹנָהּ אוֹתוֹ תּוֹר-הַזָּהָב שֶׁבִּפְרִיחַת יְמֵי שְׁלֹמֹה, בְּבִנְיַן הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן, בַּהֲדַר תִּפְאֶרֶת כְּבוֹדוֹ וְעֹז-הַחַיִּים שֶׁהִתְגַּלָּה בּוֹ, בְּהַבָּעַת עֹשֶׁר הָאִידֵאָה הָאֱלֹהִית וְהַלְּאֻמִּית הַמְשֻׁלָּבוֹת זוֹ בְּזוֹ בְּהַתְאָמָה הַרְמוֹנִית, "וְקַיְמָא סִהֲרָא בְּאַשְׁלָמוּתָא". אָז, בְּאוֹתָהּ הַתְּקוּפָה, הַקְּצָרָה בְּכַמּוּתָהּ וְהָאֲרֻכָּה בְּאֵיכוּתָהּ, שָׁאֲפָה הָאִידֵאָה הַלְּאֻמִּית רוּחַ חַיִּים מְלֵאִים, כְּפִי עֶצֶם טִבְעָהּ וְסִפּוּקָהּ הַפְּנִימִי, וַתִּינַק זִיו הֲדָרָהּ מֵהָרַעְיוֹן הָאֱלֹהִי הַטָּהוֹר. הָעֹשֶׁר הַלְּאֻמִּי וְחֹסֶן-כְּבוֹדוֹ הוֹסִיף יִפְעָה וְאֹמֶץ אֶל הָרַעְיוֹן הָאֱלֹהִי, שֶׁמִּמֶּנּוּ יָצָא אָז בִּבְהִירוּתוֹ הַתֹּכֶן הַלְּאֻמִּי, וְהַמַּחֲשָׁבָה הָאֱלֹהִית הַבְּרוּרָה בְּצוּרָתָהּ הַיִּשְׂרְאֵלִית הוֹעִילָה לְהַשְׁפִּיעַ חַיֵּי עֹנֶג, חַיִּים שֶׁל כָּבוֹד וְרוֹמְמוּת-רוּחַ לְכָל הַגּוֹי כֻּלּוֹ. וַיִּתְרוֹמֵם עַל בָּמֳתֵי הַשִּׁירָה הַחַיָּה הָאֱלֹהִית וְעַל מְרוֹמֵי פְּאֵר הַחַיִּים, הֲדַר הַגְּדֻלָּה הַלְּאֻמִּית וְזִיו הָאַהֲבָה הַטְּהוֹרָה וְהָרַעֲנַנָּה. "לֹא הָיָה הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְּדַאי כְּיוֹם שֶׁנִּתַּן בּוֹ שִׁיר-הַשִּׁירִים לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל הַכְּתוּבִים קֹדֶשׁ וְשִׁיר-הַשִּׁירִים – קֹדֶשׁ-קָדָשִׁים".

אֲבָל רַק הָרוּחַ הַלְּאֻמִּי בְּיִחוּשׂוֹ הַכְּלָלִי הִתְרוֹמֵם לְמִדַּת-גָּבְהוֹ בַּיָּמִים הַטּוֹבִים הָהֵם שֶׁל הַהִתְעַלּוּת הַהִיסְתּוֹרִית, וְיִחֵשׂ אֶת מְקוֹר-חַיָּיו וְקֶרֶן-יִשְׁעוֹ בְּתֹכֶן הַהוֹפָעָה שֶׁל הָרַעְיוֹן הָאֱלֹהִי. הַמּוּסָר הַפְּרָטִי עוֹד לֹא נִזְדַּכֵּךְ לָבוֹא לִידֵי מִדָּה זוֹ, וְתָכְנִית-הַחַיִּים שֶׁל הַיְחִידִים לֹא יָכְלָה לְהַתְאִים גַּם הִיא אֶל הַהַרְמוֹנְיָה הָעֶלְיוֹנָה הַזֹּאת. עִם זֶה גָּאוּ "הַחוֹחִים וְהַקּוֹצִים הַסּוֹבְבִים אֶת הַשּׁוֹשַׁנָּה הָעֶלְיוֹנָה". מַמְלְכוֹת-הָאֱלִיל, עִם כָּל קִסְמֵי הַקוּלְטוּרָה הָאֱלִילִית, הִתְנַשְּׂאוּ וַיְּעוֹרְרוּ אֶת הַחֹשֶׁךְ, וּבְהִתְלַהֲבוּת אִמּוּץ-הַחַיִּים הִתְנַעֲרוּ הַתְּשׁוּקוֹת הַגַּסּוֹת וְהַמִּדּוֹת הָרָעוֹת הִתְעוֹרְרוּ. הִתְגָּעֲשָׁה חַיַּת-הָאָדָם, וַיִּגְדַּל שִׁוְיוֹן-הָרוּחַ וְרִפְיוֹן-הַחֵפֶץ לְכָל נִשָּׂא וְנֶאֱצָל, לְכָל מָרוֹם וְקָדוֹשׁ, לְכָל מַה שֶּׁלְּמַעְלָה מֵהַחוּשִׁים הַחָמְרִיִּים וְהַדִּמְיוֹן הַגַּס הַנִּשְׁעָן רַק עֲלֵיהֶם. כְּקִיר-בַּרְזֶל וְכַעֲנָנִים כְּבֵדִים עָמְדוּ כָּל אֵלֶּה נֶגֶד זְרִיחַת הָאוֹרָה הָאֱלֹהִית הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁחָדְרָה כְּבָר בְּקַרְנֶיהָ אֶל תּוֹךְ-תּוֹכָהּ שֶׁל הַנְּשָׁמָה הַלְּאֻמִּית, וַתָּחֵל לַהֲאִירָהּ בִּכְבוֹדָהּ. וְכִמְעַט שֶׁחָלְפָה לָהּ בְּמֶשֶׁךְ זְמַן מִצְעָר הָאוֹרָה הַמַּבְהֶקֶת שֶׁל הָאִידֵאָה הַלְּאֻמִּית, בְּיִחוּשָׂהּ לַהַשְׁפָּעָה הַגְּלוּיָה וְהַכַּבִּירָה שֶׁל הָאִידֵאָה הָאֱלֹהִית עָלֶיהָ. מִן אָז הֵחֵל לְהִתְנוֹדֵד זֶה הַכִּסֵּא הָאֵיתָן אֲשֶׁר הֻקַם עָל, כִּסֵּא ד' לְבֵית-דָּוִד. הָרַעְיוֹן הַלְּאֻמִּי הֵחֵל לְהִפָּרֵד מִיְּנִיקָתוֹ הָעַזָּה מִשְּׁדֵי הָרַעְיוֹן הָאֱלֹהִי.

אָמְנָם הָאֱנוֹשִׁיּוּת בִּכְלָלָהּ לֹא הִפְרִידָה אָז עֲדַיִן בְּהֶחְלֵט אֶת הֶעָנָף הַלְּאֻמִּי מִשָּׁרְשׁוֹ הַטִּבְעִי, וְהַתְּכוּנוֹת הַלְּאֻמִּיּוֹת עִם הַנְּטִיּוֹת הָאֱלֹהִיּוֹת שִׁמְּשׁוּ בְּעִרְבּוּבְיָה בַּהֲמוֹן עַמִּים רַבִּים. אֲבָל מֶה הָיְתָה תְּכוּנַת עֶרְכָּהּ שֶׁל נְטִיָּה זוֹ, לָאֱנוֹשִׁיּוּת בְּמֶרְחֲבֵי שְׂדֵרוֹתֶיהָ? נְטִיָּה עֲכוּרָה פִּרְאִית, מְלֵאָה רֶשַׁע וְכֶסֶל וְשִׁפְלוּת חָמְרִית, אֲשֶׁר אַךְ נִיצוֹץ קָלוּשׁ בִּלְתִּי-נִרְגָּשׁ שֶׁל אוֹרָה כֹּחָנִית מְחַיֶּה אוֹתָהּ תַּחַת גַּלֵּי הַזֻּהֲמָא הָרַבִּים אֲשֶׁר כִּסּוּהָ. וּכְנֶסֶת-יִשְׂרָאֵל מְחֻבֶּרֶת הִיא בְּעוֹרָקִים יְדוּעִים לַגְּוִיָּה הָאֱנוֹשִׁית הַכְּלָלִית וְסוֹבֶלֶת אֶת מַכְאוֹבֶיהָ, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא תִּתְנַשֵּׂא לִסְלֹל מְסִלָּתָהּ הָאֱלֹהִית הַמְיֻחֶדֶת לָהּ, אֲשֶׁר עַל-יָדָהּ תִּהְיֶה קְשׁוּרָה בַּגְּוִיָּה הַכְּלָלִית קִשּׁוּר שֶׁל הַשְׁפָּעָה רוּחָנִית לְטוֹבָה וְלֹא שֶׁל קַבָּלָה גַּם לְרָעָה. וּבְסוּר יִשְׂרָאֵל מֵאֹרַח-חַיָּיו הַמְּקוֹרִיִּים לֹא עָצַר עוֹד כֹּחַ לְהַחֲזִיק מַעֲמָד בִּלְאֻמִּיּוּת יְבֵשָׁה וּמֻפְרֶדֶת מִמְּקוֹר הַנְּטִיָּה הָאֱלֹהִית בִּכְלָלָהּ, שֶׁזֶּהוּ מַעֲמָד-שֶׁל-חַיִּים הָעוֹמֵד כְּצַר נֶגֶד הַמַּהֲלָךְ הַהִיסְתּוֹרִי הַכְּלָלִי. מִתּוֹךְ הַבַּקָּשָׁה הַטִּבְעִית לְהַרְטִיב אֶת הַלְּאֻמִּיּוּת הִקְסִימָה גַּם אוֹתוֹ אוֹתָהּ הַהַשְׁפָּעָה הַמּוּעֶטֶת שֶׁל הַנְּטִיָּה הָאֱלֹהִית, הַנִּמְצֵאת גַּם תַּחַת מַעֲטֵה-הָעֲרָפֶל שֶׁל הָמוֹן דִּמְיוֹנוֹת, שֶׁהָיוּ יְכוֹלִים לָקַחַת לֵב כָּל קִבּוּץ חֶבְרָתִי, לְפִי מַעֲמַד הַחַיִּים הָרוּחָנִיִּים אָז. אָמְנָם אֶת הַנֶּפֶשׁ הַיַּלְדוּתִית שֶׁל הָעַמִּים, גּוֹיֵי הַתְּקוּפָה, שֶׁתְּבִיעָתָם הַטִּבְעִית לְאוֹרָה רוּחָנִית הָיְתָה קְלוּשָׁה, – אוֹתָהּ הִשְׂבִּיעָה אָז אוֹרָה זוֹ בְּכֹחַ מְזוֹנָהּ הָרוּחָנִי הַמּוּעָט, בִּכְדֵי סִפּוּקָם הַמְצֻמְצָם לִימֵי חַיֵּיהֶם הַקְּצָרִים, שֶׁהָיוּ קְצוּבִים לָהֶם עַל בָּמַת הַתּוֹלָדָה. אֲבָל לֹא יָכְלָה לְסַפֵּק אֶת הַצֹּרֶךְ הָרוּחָנִי שֶׁל הַגּוֹי הַגָּדוֹל וְהָאֵיתָן הַזֶּה, שֶׁכֹּחַ-חַיָּיו הוּא כֹּחַ עֲנָקִי וְזֶרֶם חֵפֶץ לְבָבוֹ וּמְעוֹף רִגְשׁוֹתָיו מַקְבִּילִים לְעֻמַּת אֲרִיכוּת יָמָיו וְהַשְׁפָּעָתוֹ הַכַּבִּירָה עַל תֵּבֵל וּמְלֹאָהּ, וַאֲשֶׁר נַפְשׁוֹ כְּבָר הִתְרַחֲבָה מֵהַשְׁפָּעָה רַבַּת-זִיו שֶׁל אוֹרָה אֱלֹהִית אַדִּירָה, שֶׁכְּבָר זָרְחָה עָלָיו בְּשִׁפְעַת עָשְׁרָהּ בִּימֵי עֲלוּמָיו. עַל כֵּן יָרַד אָז יְרִידָה נוֹרָאָה. מְקוֹר הָרַעְיוֹן הָאֱלֹהִי הַנִּשָּׂא דַּלַּל וְחָרַב בּוֹ, מִתֹּכֶן הָרַעְיוֹן הַלְּאֻמִּי שֶׁלּוֹ, מַבּוּעַ הַמּוּסָר חָדַל לְפַכּוֹת, הוֹד הָאֲצִילוּת הוּעַם וְהָאִידֵאָה הַלְּאֻמִּית חָדְלָה תֵּת פִּרְיָהּ. וַיְהִי לְ"גֶפֶן בּוֹקֵק יִשְׂרָאֵל".

עֲווֹנוֹת אֲבוֹתֵינוּ הוֹרִידוּ כָּל-כָּךְ אֶת כְּנֶסֶת-יִשְׂרָאֵל מִמְּרוֹם גְּבוּרָתָהּ וּקְדֻשָּׁתָהּ, חַטַּאת הַקָּהָל רָחֲבָה וְגָדְלָה כָּל כָּךְ, נִתְרַחֲקָה הָאִידֵאָה הַלְּאֻמִּית בְּרִחוּק קִיצוֹנִי מֵהָאִידֵאָה הָאֱלֹהִית וּמַבּוּל הַקִּלְקוּלִים שָׁטַף עַד צַוָּאר, – כָּל עֵין-בָּשָׂר לֹא יָכְלָה כְּבָר לְהַכִּיר כְּלָל אֶת הָרֹשֶׁם הַנִּשְׁאָר מֵהַשְׁפָּעָתָהּ שֶׁל הָאִידֵאָה הָאֱלֹהִית עַל הַתְּכוּנָה הַלְּאֻמִּית הַפְּרוּעָה וְהַמְדֻלְדֶּלֶת. הַיֵּאוּשׁ הַמַּר הַזֶּה הוֹלִיד בְּלֵב נָבִיא אֶת הָרַעְיוֹן הָאָיֹם וְהַדּוֹקֵר שֶׁל "הַעֲבִירֵם בְּאֻמָּה אַחֶרֶת". אָז הִתְבַּטְּאָה בְּכָל מְרִירוּתָהּ הַגְּעָרָה הַנּוֹרָאָה, הָעֲמֻקָּה מִשְּׁאוֹל: "רִיבוּ בְאִמְּכֶם, רִיבוּ! כִּי הִיא לֹא אִשְׁתִּי וְאָנֹכִי לֹא אִישָׁהּ!"

אֲבָל בַּמַּעֲמַקִּים, בְּמָקוֹם שֶׁאֵין הָעַיִן, גַּם שֶׁל כָּל נָבִיא וְצוֹפֶה, שׁוֹלֶטֶת שָׁמָּה, לֹא עֻמַּם בְּכָל-זֶה הַזִּיק הָאֱלֹהִי הָאַחֲרוֹן, הַבּוֹעֵר בְּעֹמֶק נִשְׁמָתָהּ שֶׁל הָאֻמָּה. הַקֵּץ מֻכְרָח לָבוֹא, וְהַתְּכוּנָה הָאֱלֹהִית הַפְּנִימִית תִּתְעוֹרֵר מִתַּרְדֵּמָתָהּ הָאֲרֻכָּה, אַחֲרֵי כְּלוֹת כֹּחָן הַמְעֻשֶּׂה שֶׁל הַנְּטִיּוֹת יְלִידוֹת הַדְּחִיפוֹת הַחִיצוֹנִיּוֹת, שֶׁהֵן בִּלְתִּי טִבְעִיּוֹת לְיִשְׂרָאֵל. "וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם ד' תִּקְרְאִי אִישִׁי וְלֹא תִקְרְאִי לִי עוֹד בַּעְלִי". וַהֲסִרֹתִי אֶת שְׁמוֹת הַבְּעָלִים מִפִּיהָ וְלֹא יִזָּכְרוּ עוֹד בִּשְׁמָם. וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית בַּיּוֹם הַהוּא עִם חַיַּת הַשָּׂדֶה וְעִם עוֹף הַשָּׁמַיִם וְרֶמֶשׂ הָאֲדָמָה, וְקֶשֶׁת וְחֶרֶב וּמִלְחָמָה אֶשְׁבּוֹר מִן הָאָרֶץ, וְהִשְׁכַּבְתִּים לָבֶטַח. וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם. וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים. וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ אֶת ד'".

 

פרק ד'

כַּאֲשֶׁר סָר רוּחַ-אֱלֹהִים מֵעַל הָאֻמָּה, בְּהַפְרִידָהּ אֶת תְּכוּנָתָהּ הַלְּאֻמִּית מִמְּקוֹר-חַיֶּיהָ, נִתְחַיְּבָה חוֹבַת גָּלוּת. חַיֵּי הַצִּבּוּר הַמְקֻלְקָל עַד הַיְסוֹד מֻכְרָחִים הָיוּ לְהִדַּכֵּא, יַחַד עִם צִבְיוֹנוֹ הַמַּמָּשִׁי וְעִם הַהַשְׁרָשׁוֹת הָרָעוֹת שֶׁהִשְׁרִישׁ בְּלֵב יְחִידָיו, וְשֶׁמָּצְאוּ אֶת כְּלֵי-מַשְׁחִתָם מוּכָנִים לִפְנֵיהֶם בְּמִשְׁטָרָיו. הַגָּלוּת – הַחֻרְבָּן הַפְּנִימִי וְהַפִּזּוּר הַחִיצוֹנִי – הִכְּתָה לִרְסִיסִים וַתְּאַבֵּד עַד הַיְסוֹד אֶת הָאִידֵאָה הַלְּאֻמִּית הַחֲרֵבָה, אֲשֶׁר זָנְתָה מֵעַל אֱלֹהֶיהָ, אֲשֶׁר בְּהִנָּתְקָהּ מִשֹּׁרֶשׁ-חַיֶּיהָ נִטְמְאָה וְנִתְקַלְקְלָה מֵרוּחַ-הַטֻּמְאָה שֶׁל הַקוּלְטוּרָה הָאֱלִילִית וְכָל כְּשָׁפֶיהָ. גְּאוֹן יִשְׂרָאֵל וְתִפְאַרְתּוֹ נָפְלוּ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ.

אֲבָל הָאִידֵאָה הָאֱלֹהִית וְהָאִידֵאָה הַלְּאֻמִּית, הַיִּשְׂרְאֵלִית, הִנָּן כָּל-כָּךְ מַתְאִימוֹת זוֹ לָזוֹ, עַד שֶׁבְּכָל אַחַת מֵהֶן מֻנָּח תָּמִיד גַּם כֹּחַ שָׁרָשֶׁיהָ שֶׁל הַשְּׁנִיָּה. הָאִידֵאָה הַלְּאֻמִּית בְּכָל-אֹפֶן נוֹשֵׂאת הִיא בְּתוֹךְ-תּוֹכָהּ אֶת הָאִידֵאָה הָאֱלֹהִית, וְהָאַחֲרוֹנָה לֹא תּוּכַל לְהִכָּחֵד מֵהַשְׁפָּעָתָהּ עַל אוֹתָהּ הָאֻמָּה, שֶׁהִיא מְקוֹם מְנוּחָתָהּ עַל הַמֶּרְחָב הַהִיסְתּוֹרִי הַכְּלָלִי, עַל-כֵּן תְּחַיֶּה בְּאֵיזוֹ צוּרָה גַּם אֶת הָרֶגֶשׁ הַלְּאֻמִּי, אֲפִלּוּ בְּמַצָּב יוֹתֵר יָרוּד וְכֵהֶה.

בְּאֵין מָקוֹם לְהַשְׁפָּעָתָהּ שֶׁל הָאִידֵאָה הָאֱלֹהִית עַל הַלְּאֻמִּית, אַחֲרֵי הִטָּמֵא מַרְבִּית הַכֹּחוֹת שֶׁל הָאַחֲרוֹנָה וַיֵּהָפְכוּ לְ"סוּרֵי הַגֶּפֶן נָכְרִיָּה" וְאַחַר-כָּךְ גַּם נֶהֶרְסוּ עַד הַיְסוֹד, הִתְכַּנְּסָה הָאִידֵאָה הָאֱלֹהִית בְּכָל יְמֵי הַגָּלוּת בַּקֵּן הַקָּטָן וְהַדַּל, בְּמִקְדָּשׁ-מְעַט שֶׁבְּבָתֵּי-כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי-מִדְרָשׁוֹת, בְּחַיֵּי הַבַּיִת וְהַמִּשְׁפָּחָה הַטְּהוֹרִים, בְּרִשְׁמֵי-שְׁמִירַת דָּת וְתוֹרָה. עֶרְכָּם שֶׁל אֵלֶּה הוּא בְּתוֹר צִיּוּנִים בַּגּוֹלָה, שְׂרִידִים מִדָּבָר שֶׁהָיָה חַי וְשָׁלֵם וְשֶׁעָתִיד לִחְיוֹת בִּשְׁלֵמוּת בְּשׁוּב ד' אֶת שְׁבוּת עַמּוֹ. בְּוַדַּאי אִי-אֶפְשָׁר הָיָה לְהִגָּלוֹת בְּאֻמָּה שְׁבוּרָה וּרְצוּצָה, בַּעֲצָמוֹת בּוֹדְדוֹת וּמְנֻפָּצוֹת, בְּעַם מְפֻזָּר בַּגּוֹלָה וְנָתוּן לִמְשִׁסָּה וְלִשְׁנִינָה, אוֹתוֹ עֹז-הָרוֹמְמוּת שֶׁל חֶזְיוֹן הִתְאַחֲדוּת שְׁתֵּי הָאִידֵאוֹת הַמַּתְאִימוֹת, כְּחָסְנָן וְתִפְאַרְתָּן בִּימֵי קֶדֶם, בְּ"כִסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ", בִּהְיוֹת הָעָם יוֹשֵׁב לָבֶטַח בְּאַרְצוֹ. אֶלָּא, שֶׁהָאִידֵאָה הָאֱלֹהִית מִתּוֹךְ עֶלְיוֹנִיּוּתָהּ, מִתּוֹךְ עָצְמַת אוֹר הַחַיִּים שֶׁבָּהּ, דַּוְקָא הִיא יְכוֹלָה לְהַשִּׁיב רוּחַ חַיִּים גַּם בַּעֲצָמוֹת יְבֵשׁוֹת, וְהִיא רַק הִיא עָצְרָה כֹּחַ לִשְׁמֹר אֶת "נְקֻדַּת צִיּוֹן הַפְּנִימִית" הַיְסוֹדִית שֶׁל כְּנֶסֶת-יִשְׂרָאֵל, אֲפִלּוּ מִצַּד הַתְּכוּנָה הַלְּאֻמִּית שֶׁבְּקִרְבָּהּ, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה רְאוּיָה לָקוּם לִתְחִיָּה בְּבוֹא עֵת קֵץ הָרָאוּי.

וְכַמָּה כּוֹאֶבֶת וּנְמוֹגָה הִיא כָּעֵת הָאִידֵאָה הַלְּאֻמִּית הַיִּשְׂרְאֵלִית, שֶׁכָּל רוֹמְמוּתָהּ וְאוֹרָהּ, תִּפְאַרְתָּהּ וּגְבוּרָתָהּ, מִתְגַּלִּים בָּהּ רַק בְּהוֹפָעָתָהּ הַמְּלֵאָה שֶׁל הָאִידֵאָה הָאֱלֹהִית בְּקִרְבָּהּ בְּכָל שִׁכְלוּלֶיהָ, – וְהִנֵּה הִיא שָׁבְתָה וְנִתְעַלְּפָה לְגַמְרֵי מִשִּׁפְלוּת עַבְדוּתִית, בְּזוּיָה וְנִמְאָסָה, מֵאֶפֶס נִשְׁמַת חַיִּים, אֲוִיר לִנְשִׁימָה וּמָזוֹן לְקִיּוּמָהּ וְהַמְשָׁכַת-חַיֶּיהָ. חָדְלוּ הַיְחִידִים הַפְּזוּרִים לִחְיוֹת חַיֵּי-עַם, וְהַחַיִּים הַלְּאֻמִּיִּים, עִם כָּל הַרְגָּשׁוֹתֵיהֶם הָאַמִּיצוֹת וְהָאַדִּירוֹת, מְלֵאוֹת הַהוֹד הָעֹז וְהַגָּאוֹן, נִשְׁכְּחוּ כְּמֵת מִלֵּב. וְרַק תַּמְצִיתָן שֶׁל הַהַרְגָּשׁוֹת הָאֵלֶּה, הַנּוֹטָה לְצַד הַמּוּסָר וְהִתְרוֹמְמוּת הָרוּחַ וְסִדּוּר חַיֵּי הַחֶבְרָה, הִיא שֶׁנִּקְלְטָה – עַל-יְדֵי הַצַּד הַפְּנִימִי הַנִּסְתָּר שֶׁל הָאִידֵאָה הַלְּאֻמִּית שֶׁהוּא בָּלוּעַ בְּעֶצֶם הָאִידֵאָה הָאֱלֹהִית – עִם הָאוֹרָה הָאֱלֹהִית בַּמִּדָּה הַמֻּקְטֶנֶת שֶׁנִּשְׁאֲרָה, בְּמִקְדָּשׁ מְעַט שֶׁל חַיִּים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם קִיּוּם מִצְווֹת וְתַלְמוּד-תּוֹרָה. נִקְלְטוּ בְּאוֹתָהּ מִדָּה שֶׁכֹּחַ-הַחַיִּים הַמּוּעָט, הַנִּשְׁאָר גַּם בְּתוֹךְ מַאֲפַל הַגָּלוּת, יוּכַל לְשֵׂאתָן וּלְקַבֵּל הַשְׁפָּעָתָן, בְּגָאוֹן מִצַּד הֶעָבָר וּבְנִחוּמִים לֶעָתִיד בִּצְפִיָּה לִישׁוּעָה, לְעֵת יְנַחֵם ד' אֶת עַמּוֹ וְגָאַל אֶת יַעֲקֹב וְהֵשִׁיבוֹ אֶל נָוֵהוּ.
רַק טְהוֹרֵי-נְשָׁמָה מְשַׁעֲרִים אֶת עֹמֶק הַמַּכְאוֹב וְהַיָּגוֹן הַזֶּה, הַצַּעַר הָעוֹלָמִי הַמַּקִּיף וְהַכּוֹלֵל וְהַחוֹדֵר בִּפְרָטֵי-פְּרָטֵי הַחַיִּים הָאֻמְלָלִים הַמְלֵאִים חֲמַת ד', – שֶׁל פֵּרוּד הַדְּבֵקִים וְהַקְטָנַת הַמְּאוֹרוֹת.

אָמְנָם הָאִידֵאָה הָאֱלֹהִית, מֵאֵין לָהּ מָקוֹם אֵיתָן בְּהַרְחָבָתָהּ שֶׁל הָאִידֵאָה הַלְּאֻמִּית הַיִּשְׂרְאֵלִית, אַחֲרֵי גָּלוּת הָעָם וְחֻרְבַּן הַמִּקְדָּשׁ, הִתְנַשְּׂאָה בְּמֶשֶׁךְ זְמַן הַגָּלוּת מֵעַל לִגְבוּל כָּל גּוֹי מְיֻחָד, אֶל מְרוֹמֵי שְׁאִיפַת-הַצֶּדֶק הַמּוּסָרִית, הַמַּדָּע הָעִיּוּנִי וְהַשֵּׂכֶל הַנָּקִי, הַחָכְמָה הַנֶּאֱצֶלֶת וְהַמֻּפְשֶׁטֶת, וּמִשָּׁם תִּשְׁלַח קַרְנֵי-אוֹרָה מְעַטִּים, שֶׁרֻבָּם הָאֵיכוּתִי חוֹדֵר בְּאָהֳלֵי יַעֲקֹב עַל-יְדֵי אוֹר שְׂרִידֵי קְדוּמִים, עַל-יְדֵי פְּלֵטַת מוֹרֶשֶׁת הַתּוֹרָה וְשִׁיּוּרֵי הַשְׁפָּעַת הַנְּבוּאָה וְרוּחַ-הַקֹּדֶשׁ, וְאוֹרוֹת פְּזוּרִים תָּפִיץ פֹּה וָשָׁם בֵּין שְׂרִידִים יְחִידִים דּוֹרְשֵׁי אֱלֹהִים, מְהִירֵי אֱמֶת וָצֶדֶק, שֶׁבְּכָל עַם וְלָשׁוֹן. בְּדַרְכָּהּ זוֹ עָשְׂתָה אֶת הַחִזָּיוֹן שֶׁל "הַתְּעוּדָה הַיִּשְׂרְאֵלִית", שֶׁנִּצְּחָה אֶת כָּל מְנַצְּחֶיהָ בִּיסוֹדָהּ הָעִקָּרִי. סוֹף-סוֹף זִכְּכָה מִילְיוֹנֵי לְבָבוֹת לְהָפִיחַ רוּחַ חֲדָשָׁה בְּגוֹיִים וּמַמְלָכוֹת, הֵפִיגָה הַרְבֵּה אֶת רִשְׁעַת הָאָדָם הָאֱלִילִי. אֲבָל לֹא זֹאת הַמַּרְגֵּעָה. הַהַשְׁפָּעָה הַקְּלוּשָׁה שֶׁל אִמְרַת-הַמּוּסָר הַחַלָּשָׁה וְהַנֶּאֱנָקָה, בְּאֵין לָהּ מַעֲמָד מְרוֹמָם רִשְׁמִי בְּחַיֵּי עַם וּמֶמְשָׁלָה, שֶׁל הוֹפָעַת הַשְׁפָּעָתָהּ שֶׁל הָאִידֵאָה הַלְּאֻמִּית שֶׁלָּהּ, בְּכָל רוֹמְמוּתָהּ וְשִׂגּוּבָהּ, – בַּמֶּה נֶחְשֶׁבֶת הִיא. הַצְּלָלִים הַגַּסִּים, הַמְבִיאִים רִשְׁעָה וְטֻמְאָה, מִתְלַוִּים הֵם עִם אוֹרוֹתֶיהָ הַמְפֻזָּרִים שֶׁל הָאִידֵאָה הָאֱלֹהִית, בִּהְיוֹתָהּ מְשׁוֹטֶטֶת בַּלְּאֻמִּים. וְהַקֶּרַע שֶׁבֵּינָהּ וּבֵין הָאִידֵאָה הַלְּאֻמִּית, שֶׁהוּא גּוֹרֵם כָּל הַמְּהוּמָה וְהָעִרְבּוּבְיָה בָּעוֹלָם הַחֶבְרָתִי וְהַמְּדִינִי, אִי-אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְאַחֶה כִּי-אִם בִּמְקוֹם הָאַחְדוּת הַטִּבְעִית שֶׁלָּהֶן, – בְּיִשְׂרָאֵל, בִּתְחִיָּתוֹ הַשְּׁלֵמָה וְהַגְּמוּרָה בְּאַרְצוֹ, בְּשׁוּב מַמְלֶכֶת שַׁדַּי לְאֵיתָנָהּ.

 

פרק ה'

מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הֻכְשְׁרָה עֲדַיִן הַנְּשָׁמָה הַפְּרָטִית שֶׁל הַיְחִידִים לְקַבֵּל אֶת כָּל תָּקְפּוֹ וְזָהֳרוֹ שֶׁל אוֹר הָאִידֵאָה הָאֱלֹהִית עַצְמָהּ, וּלְהַתְאִים עַל-יָדוֹ אֶת חַיֵּיהֶם עִם עֵרֶךְ הַכְּלָל וּשְׁלֵמוּתוֹ, לָכֵן הֻכְרַח לְהִשָּׁבֵר אוֹתוֹ הַמַּצָּב הַנִּשְׂגָּב שֶׁל הָאֻמָּה, שֶׁהֵחֵל לַעֲלוֹת וּלְהִתְרוֹמֵם בִּימֵי הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן. הַבַּיִת הַשֵּׁנִי לֹא הוּכַן לַהֲשָׁבַת אוֹתָהּ הָאֵיתָנוּת שֶׁל הָאֻמָּה, בִּמְלֹא-הַמּוּבָן. לֹא כֹּחַ צִבּוּרִי יִשְׂרְאֵלִי הוֹפִיעַ עָלָיו, כִּי-אִם כֹּחַ שֶׁל יְחִידִים. "הַנִּבְדָּלִים מִטֻּמְאַת עַמֵּי הָאֲרָצוֹת", שֶׁעַל יָדָם נָתַן ד' נִיר לְיִשְׂרָאֵל לַעֲמֹד לְגוֹרָלוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. עוֹד לֹא מֹרַק וְשֻׁטַּף הַכֹּחַ הַצִּבּוּרִי הָאַדִּיר וְאָפְיוֹ לֹא עֻבַּד יָפֶה, לְעֻמַּת כָּל הַקִּלְקוּלִים הָרַבִּים וְכָל הַזֻּהֲמָא שֶׁקָּלַט בְּקִרְבּוֹ, בְּשַׁחֵת הָעָם אֶת דַּרְכּוֹ בִּימֵי טוֹבָה וְשַׁלְוָה. אָז מָצְאָה הַהַשְׁפָּעָה הָאֱלֹהִית הָאִישִׁיִּית, הַפְּרָטִיִּית, מִקְלָט לָהּ בָּאֻמָּה וּבָאָרֶץ.

כָּל אוֹתָהּ הַפְּרָטִיּוּת, הַמַּעֲשִׂית – שֶׁל שְׁמִירַת תּוֹרָה וּמִצְווֹת וְדִקְדּוּקֵיהֶן הַפְּרָטִיִּים, וְהָעִיּוּנִית – שֶׁל הַדֵּעוֹת וְהָאֱמוּנוֹת עַל-דְּבַר "צְרוֹר חַיֵּי-הַנֵּצַח" הָאִישִׁיִּים הַפְּרָטִיִּים וְ"קַבָּלַת-הַפְּרָס" שֶׁל הַיְחִידִים, אֲשֶׁר מִקֹּדֶם נִתְגַּלְּתָה וְנִתְקַיְּמָה בַּחַיִּים מִתּוֹךְ הוֹפָעַת הָאִידֵאָה הָאֱלֹהִית, בְּתוֹר נִשְׁמַת-הָאֻמָּה הַכְּלָלִית, וּכְלוּלָה הָיְתָה בְּאוֹצָרָהּ הָעֶלְיוֹן וְלֹא הָיְתָה נִכֶּרֶת וּבוֹלֶטֶת כְּלָל בִּפְנֵי אוֹרָהּ הַכְּלָלִי הַגָּדוֹל שֶׁל זוֹ – הָאִידֵאָה הָאֱלֹהִית הַיִּשְׂרְאֵלִית – כְּנֵר לִפְנֵי אֲבוּקָה וְכִשְׁרָגָא בְּטִיהָרָא, – הִיא הֵחֵלָּה עַתָּה, בְּסִלּוּקוֹ שֶׁל הָאוֹר הַכְּלָלִי הַגָּדוֹל בִּימֵי הַבַּיִת הַשֵּׁנִי, לְהִקָּבַע וּלְהִתְבַּלֵּט בְּאָפְיָהּ הַפְּרָטִי הַמְיֻחָד. אָז בָּאָה תַּחַת הָאִידֵאָה הָאֱלֹהִית בְּעֹצֶם רוֹמְמוּתָהּ, וְעַל-יְדֵי גְּנִיזָתָהּ שֶׁל זוֹ, – תּוֹלַדְתָּהּ הָאִידֵאָה הַדָּתִית, בִּמְלֹא צִבְיוֹנָהּ וְהַרְחָבָתָהּ; מְשַׁמֶּשֶׁת הִיא זוֹ וּמַלְבֶּשֶׁת אֶת הָרִאשׁוֹנָה, וּלְעוֹלָם לֹא תִּתְנַכֵּר לְשֹׁרֶשׁ-נִשְׁמָתָהּ, שֶׁהוּא הָאִידֵאָה הָאֱלֹהִית הַמְיֻחֶדֶת לְיִשְׂרָאֵל, בְּתוֹר אֻמָּה הַמְסֻגֶּלֶת לָהּ מִצַּד נִשְׁמָתָהּ הַלְּאֻמִּית. הַמּוּסָר הָאִישִׁי הַפְּרָטִי, הַדְּאָגָה לְחַיֵּי-הַנֶּצַח הָאִישִׁיִּים הַפְּרָטִיִּים, הַדִּיּוּק הַפְּרָטִי שֶׁל כָּל מַעֲשֶׂה בּוֹדֵד הַמְקֻשָּׁר בָּרוּחַ הַכְּלָלִי, הִתְבַּסְּסוּ יָפֶה עַל-פִּי הַהוֹפָעָה הָאֱלֹהִית הַמֻּקְטֶנֶת הַמְיֻחֶדֶת לְצַד הַפְּרָטִיּוּת – הָאִידֵאָה הַדָּתִית. מַעֲמָדָם הַמְבֻצָּר בָּאֻמָּה נָתַן לָהּ כֹּחַ רַב וְהֵכִין לָהּ כַּלְכָּלָה רַבָּה, שֶׁתּוּכַל לָשֵׂאת אִתָּהּ גַּם בִּימֵי גָּלוּתָהּ וּנְדוֹדָהּ. גַּם הִכְשִׁיר לָהּ אֶת הַדֶּרֶךְ, כְּדֵי שֶׁתּוּכַל לָבוֹא בְּהַדְרָגָה, עַל-יְדֵי מַהֲלָךְ מְסֻבָּךְ וּמְסוֹבָב, אֶל הַמַּטָּרָה הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁהָאִידֵאָה הָאֱלֹהִית תָּשׁוּב לְהוֹפִיעַ בְּקִרְבָּהּ בְּעֹצֶם עֹז גְּבוּרָתָהּ, אַחֲרֵי שֶׁיֻּכְשַׁר הָעָם אֶל שְׁאִיפָתוֹ הַבְּרוּרָה, כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת. זֶהוּ הַחִנּוּךְ הַגָּדוֹל וְהָאָרֹךְ, שֶׁל הַרְחָבַת הַתַּכְסִיס הַדָּתִי וְהַשְׁפָּעָתוֹ, בַּהֲמוֹן דִּקְדּוּקֵי תּוֹרָה וְדִקְדּוּקֵי סוֹפְרִים, חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים, – בְּצֵרוּף דַּאֲגַת חַיֵּי-הַנֶּצַח, הָאִישִׁית הַפְּרָטִית, הַמְסַיַּעְתָּהּ.

הָאִידֵאָה הָאֱלֹהִית, בְּתוֹר נִשְׁמַת הָאֻמָּה, הוֹלֶכֶת מִן הַכְּלָל אֶל הַפְּרָט בְּמַהֲלָךְ שֶׁל אוֹר יָשָׁר. יְסוֹד הִתְגַּלּוּת פָּעֳלָהּ הוּא יְסוֹד הַכְּלָל, וּמֵעָשְׁרָהּ שֶׁל הָאוֹרָה הָאֱלֹהִית הָרַבָּה הַזּוֹרֶמֶת בְּקֶרֶב הַכְּלָל, הַמְלַבֶּבֶת וְזוֹהֶרֶת בְּגָלוּי וּבִבְלִיטָה רַבָּה בְּרִשּׁוּמָהּ הָרוּחָנִי שֶׁל הָאוֹרְגָּנִיּוּת הַמְּלֵאָה הַמְיֻחֶדֶת שֶׁלּוֹ, מִתְמַלֵּא הַפְּרָט, – שֶׁהוּא מְחֻבָּר אֶל הַכְּלָל וְשֶׁהוּא חֵלֶק מֵחֲלָקָיו, – מִלּוּי שָׁלֵם וְגָמוּר. עַל בָּמֳתֵי-עָב דּוֹרֶכֶת הָאוֹרָה הַכְּלָלִית הַזֹּאת, וְאֵינָהּ זְקוּקָה לְדַבֵּר עַל-דְּבַר קַבָּלַת-פְּרָס שֶׁל הַיְחִידִים הַפְּרָטִים שֶׁלָּהּ, שֶׁיְּסוֹד-חַיֵּיהֶם הוּא שָׁלֵם רַק לְפִי אוֹתָהּ הַמִּדָּה שֶׁהֵם חָשִׁים אֶת הִתְמַלְּאוּתָם כֻּלָּם בְּחַיֵּי הַכְּלָל. הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַכְּלָלִי שֶׁל "וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם", שֶׁנּוֹתֵן עֹז וְעָצְמָה בְּתוֹךְ כָּל נְשָׁמָה יוֹתֵר מִכָּל מַה שֶּׁשּׁוּם אֱמֶת קְנוּיָה בְּדַרְכֵי-הִגָּיוֹן תּוּכַל לִתֵּן, הוּא יְסוֹד הַכֹּל. כָּל הַדְּבָרִים הָאֲחֵרִים, הַמִּתְפָּרְטִים וְהוֹלְכִים בְּהֶעְתֵּק הָרַעְיוֹן מְעַט אוֹ הַרְבֵּה מִזִּיו הָאוֹרָה הָעֶלְיוֹנָה הַזֹּאת, הֵם רַק מְסוֹבָבִים מִמֶּנּוּ וּבָאִים עַל-יָדוֹ. כְּשֶׁהַנְּשָׁמָה הָעֶלְיוֹנָה הָאֱלֹהִית הַזֹּאת מְחַיָּה אֶת הָאֻמָּה הִיא מִתְרוֹמֶמֶת בְּגָדְלָהּ וּבִתְעוּפַת-רוּחָהּ מֵעַל כָּל הַגְּבוּלִים וְהַהֶבְדֵּלִים הַפְּרָטִיִּים, הַמְחַלְּקִים בֵּין הַמַּצָּבִים הַשּׁוֹנִים שֶׁל הַחַיִּים; כָּל רַעְיוֹן לֹא יוּכַל לָבוֹא אָז עַל-דְּבַר חִלּוּק שֶׁבֵּין חַיֵּי עוֹלָם-הַזֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם-הַבָּא. בְּמַעֲמַקֵּי כָּל נְשָׁמָה מֻטְבַּעַת הִיא הַיְדִיעָה, שֶׁאֵין לִפְנֵי הָאוֹרָה הָאֱלֹהִית גְּבוּלִים וּמַעְצוֹרִים, שֶׁהַחַיִּים הָאֱלֹהִיִּים אֵינָם נִפְסָקִים עֲדֵי עַד וְהִנָּם בָּעוֹלָם-הַזֶּה וּבָעוֹלָם-הַבָּא, וּבְוַדַּאי מוֹצְאִים הֵם לָהֶם בְּכָל מַצָּב שֶׁל חַיִּים אֶת תְּנָאֵיהֶם. אֲבָל אֵין כָּל רַעְיוֹן הוֹלֵךְ אֲפִלּוּ לִמְצֹא צֹרֶךְ לְצַיֵּר אֶת הָאֹפִי הַמְיֻחָד שֶׁל אוֹתָם הַחַיִּים, שֶׁאֵין לָנוּ מֵהֶם רַק מֻשָּׂג כְּלָלִי עַל-דְּבַר הֲוָיָתָם, כְּמוֹ שֶׁאֵין לָנוּ שׁוּם מֻשָּׂג מֵהָאוֹרָה הָאֱלֹהִית כִּי-אִם מַה שֶּׁאָנוּ חָשִׁים אֶת מְצִיאוּתָהּ וּמִתְעַנְּגִים מִזִּיוָהּ בְּכָל עֹמֶק נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהַבִּטָּחוֹן הַפְּנִימִי וְהַהִתְעוֹרְרוּת הַכְּלָלִית הֵם כָּל-כָּךְ עַזִּים, נְעִימִים וְאַדִּירִים, עַד שֶׁאֵינָם מְפַנִּים כְּלָל אֶת הַמַּחֲשָׁבָה הַכְּלָלִית, הַחַיָּה בְּכָל עֻזָּהּ וַהֲדָרָהּ, לְדַבֵּר עַל אוֹדוֹת מַצָּבִים כָּאֵלֶּה, שֶׁהַדִּבּוּר הַפְּרָטִי שֶׁבָּהֶם מֻכְרָח הוּא כְּבָר לְהִתָּפֵס בְּאוֹתָהּ הַהַקְטָנָה שֶׁל דַּאֲגַת הַפְּרָט; כִּי הָאוֹרָה הָאֱלֹהִית, הַמְפֻלֶּשֶׁת בְּאוֹצַר הַכְּלָל, מַכָּה גַּלֶּיהָ בְּרֹב אֹמֶץ, בְּאֵין צֹרֶךְ לְשׁוּם חֶשְׁבּוֹן שֶׁל "שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ". וְאוֹתוֹ הָעֹז הָאֱלֹהִי הַמַּרְהִיב, הַשּׁוֹרֶה בָּאֻמָּה בִּכְלָלָהּ, – שֶׁהוּא מִתְבַּלֵּט עַל-יְדֵי מִלּוּי כֹּחוֹ הָאֱלֹהִי בְּכָל רִגְשׁוֹת-לְבָבָהּ, בִּנְטִיּוֹתֶיהָ הַפּוֹלִיטִיּוֹת בְּקוֹמְמִיּוּתָהּ הַפְּנִימִית וּבְהִתְפַּשְּׁטוּתָהּ הַגֵיאוֹגְרָפִית, – הוּא מִתְעַלֶּה מֵאֵלָיו בְּתַמְצִית הַמּוּסָר הַפְּנִימִי הַרְבֵּה יוֹתֵר מִכָּל מַה שֶּׁתּוּכַל לִתֵּן כָּל הַשְׁקָפָה פְּרָטִית עֲמוּמָה שֶׁל חַיֵּי הַפְּרָט, שֶׁאַחֲרֵי מִיתַת הַבָּשָׂר. אֵין הָעַיִן וְיֶתֶר הַחוּשִׁים, "שָׁרְשֵׁי שְׁאִיבַת הַמֻּשְׂכָּלוֹת", שׁוֹלְטִים שָׁם לְסַמְּנָם בְּאֹפֶן גָּלוּי וּמְבֹרָר, שֶׁיּוּכַל לְהוֹפִיעַ נְהָרָה עֲצוּמָה, בְּדֻגְמָתָהּ שֶׁל אוֹתָהּ הָאוֹרָה הָאֱלֹהִית הַמּוּחֶשֶׁת בְּכָל עֹז חַיֵּי הַלְּאֻמִּיּוּת הַכְּלָלִית, בְּכָל נְכָסֶיהָ הַמּוּחָשִׁים וְהָרוּחָנִיִּים, בִּבְלִיטָה חֲרִיפָה הַמְרוֹמֶמֶת אֶת הָרוּחַ וּמְמַלְּאָתוֹ חַיִּים. וּמַה שֶּׁאֵין צֹרֶךְ לְהַרְחִיב וּלְפָרֵט זוֹרֵחַ הוּא מֵאֵלָיו. הַהֶאָרָה הָעֶלְיוֹנָה הַכְּלָלִית הַזֹּאת שֶׁל הָאֻמָּה, הִיא מִתְעַלָּה לְחַיֵּי נֵצַח בֵּאלֹהִים עֶלְיוֹן, מֵעַל כָּל גְּבוּל, זְמַן וּמָקוֹם, בְּעֹז חַיֵּי עוֹלָמִים וּבְשִׁפְעַת הַשְּׁלֵמוּת וְהַיְכֹלֶת הַמְּלֵאָה לְאֵין-חֵקֶר, וְעַל יָדָהּ מִתְנוֹצֶצֶת גַּם הַהַזְרָחָה שֶׁל אוֹתָן הָאֲמִתֻּיּוֹת הַפְּרָטִיּוֹת הַצְּפוּנוֹת בְּגִנְזֵי אוֹצְרוֹת הַחָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה.

אֲבָל חֶשְׁכַת הַלַּיְלָה הִיא שֶׁגָּרְמָה לְהַרְחִיב אֶת חוּג הָרַעְיוֹן שֶׁל הָאָדָם, בְּהַעִיפוֹ עַיִן הַשָּׁמַיְמָה, אֶל מֶרְחֲבֵי אֵין-קֵץ וְעוֹלְמֵיהֶם. וְחֶשְׁכַת חֻרְבַּן בַּיִת רִאשׁוֹן וְסִלּוּק הַשְּׁכִינָה הָעֶלְיוֹנָה, הָאִידֵאָה הָאֱלֹהִית, מֵהִתְגַּלּוּת בַּהֹוֶה בְּאוֹצַר הַחַיִּים שֶׁל הָאֻמָּה, הִיא שֶׁגָּרְמָה לְהַרְחִיב אֶת אֹפֶק הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁל הָאֻמָּה וּלְעַדְּנָהּ בִּנְשִׂיאַת עַיִן לְמֶרְחַקִּים, וּלְפָרֵט אֶת מַה שֶּׁהָיָה גָּנוּז וּבָלוּעַ בְּזִיו אוֹרוֹ שֶׁל הַכְּלָל כֻּלּוֹ. הַלִּמּוּדִים הַגְּדוֹלִים וְהָעֲמֻקִּים, הַמִּתְפָּרְצִים לְמַעְלָה מֵהַחוּשִׁים וְהַגְבָּלוֹתֵיהֶם וְנוֹשְׂאִים דֵּעָם לְמֶרְחַקִּים, עַל אוֹתָן הַגְּדֻלּוֹת שֶׁל חַיֵּי הָעוֹלָם-הַבָּא וּתְחִיַּת הַמֵּתִים וְחַיֵּי-הַנֶּצַח בִּכְלָל, בְּכָל חֲלִיפוֹתֵיהֶם וְשִׁנּוּיֵי צִבְיוֹנֵיהֶם, אֵלֶּה אֲשֶׁר הָיוּ מִקֹּדֶם קִנְיָנָם שֶׁל יְחִידֵי-סְגֻלָּה, נַעֲשׂוּ עַתָּה לְקִנְיָן כְּלָלִי לָאֻמָּה, וְעַל-יָדָם שָׁאֲפָה רוּחַ. הֵם הִמְשִׁיכוּ לָהּ אֶת הָאוֹרָה הָאֱלֹהִית בְּמוּבָן רָחָב וְנֶאְדָּר, הַחוֹבֵק בִּזְרוֹעַ-עֻזּוֹ עוֹלְמֵי-עַד וְנוֹתֵן מִחְיָה לָרַעְיוֹנוֹת הַמִּתְנַשְּׂאִים, אֲשֶׁר הַכִּכָּר שֶׁל הַהַגְבָּלוֹת הַחוּשִׁיּוֹת צַר לָהֶם.

וְכֵיוָן שֶׁהַפְּרָטִיּוּת נָשְׂאָה רֹאשׁ, וְרִגְשֵׁי דַּאֲגַת-הַפְּרָט הָרוּחָנִית נִשְׁמְעוּ מִתּוֹךְ הַשְׁפָּעָתָהּ הָרְחוֹקָה שֶׁל הָאִידֵאָה הָאֱלֹהִית, מִיָּד מָצָא לוֹ גַּם הָעוֹלָם הַחִיצוֹנִי מָקוֹם לְהִתְגַּדֵּר בְּרוּחָנִיּוּתָהּ שֶׁל הָאוֹרָה הַיִּשְׂרְאֵלִית, בְּמוּסַר הַתּוֹרָה וּבְרֶגֶשׁ אֱמוּנַת אֱלֹהִים הָרוֹמֵמָה אֲשֶׁר בְּתוֹכָהּ. מַה שֶּׁלֹּא יָכְלָה הַנְּשָׁמָה הַחִלּוֹנִית שֶׁל הַתֵּבֵל לַעֲשׂוֹת עִם הָאִידֵאָה הָאֱלֹהִית בִּהְיוֹתָהּ בִּמְלֹא תָּקְפָּהּ, – שִׁעֲרָה בְּעַצְמָהּ אֶת הַיְכֹלֶת לַעֲשׂוֹת עִם הָאִידֵאָה הַדָּתִית. שֶׁהֲרֵי לֹא דַּוְקָא אֻמָּה הַחַיָּה כֻּלָּהּ בְּאוֹר הָאִידֵאָה הָאֱלֹהִית צְרִיכָה לָזֶה, כִּי-אִם לֵב חָפֵץ בְּחַיֵּי עוֹלָם וּמָלֵא רֹךְ וּנְטִיָּה מוּסָרִית שֶׁל יְחִידִים, וְזֶה אֶפְשָׁר לְהִמָּצֵא בְּכָל מְלֹא הָעוֹלָם.

מִזֶּה הֵחֵל אוֹתוֹ הַזִּוּוּג הַמְשֻׁנֶּה, שֶׁאִי-אֶפְשָׁר שֶׁיַּעֲלֶה יָפֶה, שֶׁל הַדָּתוֹת הַקַּיָּמוֹת בְּעַמֵּי-הַקוּלְטוּרָה שֶׁבִּזְמַנֵּנוּ: חֲלָקִים מְיֻחָדִים שֶׁל הָאוֹרָה הָאֱלֹהִית שֶׁל הַיַּהֲדוּת, בְּצוּרָה מְטֻשְׁטֶשֶׁת וְנִדְעֶכֶת מִמְּקוֹרָהּ, – עִם יְסוֹד הָרַעְיוֹן הָאֱלִילִי וְכָל זֻהֲמַת הַבַּרְבָּרִיּוּת שֶׁבְּקִרְבּוֹ, מִצַּד הַמַּשְׁפִּיעִים, הָעַסְקָנִים, שֶׁנֶּעֶקְרוּ מִבֵּית חַיֵּיהֶם, וּמִצַּד הַמְקַבְּלִים, הָעַמִּים עַצְמָם, שֶׁהַטֶּבַע הָאֱלִילִי הוּא יוֹתֵר קָרוֹב לְהַרְגָּשָׁתָם, בִּיסוֹד הַרְגָּשָׁתָם הַלְּאֻמִּית וְהַחֶבְרָתִית; כִּי לֹא אוֹתָם כִּי אִם אוֹתָנוּ נָשָׂא ד' עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים לִהְיוֹת לוֹ לְעַם-נַחֲלָה כַּיּוֹם הַזֶּה. וְ"עִנְּבֵי הַגֶּפֶן בְּעִנְבֵי הַסְּנֶה הוּא דָּבָר כָּעוּר וְאֵינוֹ מִתְקַבֵּל".

הַנֹּעַם הָאֱלֹהִי שֶׁל הַחַיִּים, הַמִּתְרוֹמֵם בְּעֶלְיוֹנוּתוֹ הַמִּתְפַּשֵּׁט בַּהֲדַר פַּשְׁטוּתוֹ וְטִבְעִיּוּתוֹ עַל כְּנֶסֶת-יִשְׂרָאֵל בִּכְלָלָהּ, בְּאוֹר הָאִידֵאָה הָאֱלֹהִית הַנְטוּעָה בָּהּ, הוּא עוֹשֶׂה אֶת הַחַיִּים נוֹחִים וַעֲדִינִים, מְתוּקִים וַעֲנֻגִּים, בְּתָכְנָם הָעַצְמִי. חַיִּים שֶׁכָּאֵלֶּה אֵינָם נִכְנָסִים בִּכְלַל שְׁאֵלָה, מְגַמָּתָם הָעֲרֵבָה וְהָעֲדִינָה מְקוֹרִית הִיא לָהֶם וְשׁוֹכֶנֶת בְּקִרְבָּם וּבְעַצְמוּתָם, וְהֵם רְאוּיִים לֹא רַק לְהִתְקַיֵּם אַחֲרֵי הִמָּצְאָם כִּי-אִם גַּם לְהִתְחַדֵּשׁ וּלְהִתְרַבּוֹת. מִכָּאן בָּאוֹת נְטִיַּת שִׂמְחַת הַחַיִּים הַפְּנִימִית, נְטִיַּת הַהִתְרַבּוּת הַגְּנוּזָה, הַמְסַבֶּבֶת אֶת גַּלְגַּל הַחַיִּים וְכָל יָפְיָם וַהֲדָרָם וּנְעִימַת הָאַהֲבָה שֶׁבָּהֶם, וְנַעֲשׂוֹת מוּבָנוֹת וּמְאֻגָּדוֹת עִם כָּל הַקִּשּׁוּרִים הָאִידֵאָלִיִּים שֶׁבַּנְּשָׁמָה הָעֶלְיוֹנָה אֲשֶׁר לָאָדָם. וְהַכֹּחוֹת הַטִּבְעִיִּים הָעַזִּים אֵינָם מְסַעֲרִים בְּדַרְכָּם שׁוּם מַהֲלָךְ שֶׁל מְחָאָה וְנִגּוּד מוּסָרִי, וּמֻשְׁקָפִים הֵם כֻּלָּם בְּדֶרֶךְ מַדָּע עֶלְיוֹן, עֲדִינוּת-רֶגֶשׁ וְנַחַת-רוּחַ, שְׁלוֹם-נֵצַח וְחֶדְוַת-אֱלֹהִים.

הַנֹּעַם הָאֱלֹהִי הַזֶּה, הַמִּתְלַוֶּה עִם כָּל לְגִימָה וּלְגִימָה שֶׁל הַחַיִּים, הוּא מַכְשִׁיר לְהַבִּיט עַל הַחַיִּים וְעַל הַמְּצִיאוּת בְּעַיִן יָפָה וּבְשִׂמְחַת-צַדִּיקִים, לְהַכִּיר כִּי "כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים הוּא טוֹב מְאֹד". לְעֻמַּת-זֶה, הָעוֹלָם הָאֱלִילִי, שֶׁאֵין לוֹ נֹעַם-אֱלֹהִים-חַיִּים זֶה, שֶׁמִּמְּקוֹר-אוֹרָהּ שֶׁל הָאִידֵאָה הָאֱלֹהִית הָעֶלְיוֹנָה שֶׁבְּטֶבַע הַיְצִירָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אֵינֶנּוּ יָכוֹל לְהִתְיַשֵּׁב בִּמְנוּחַת הַחַיִּים וְשִׂמְחָתָם. עֵינוֹ הָרָעָה מוֹצֵאת בְּכָל מְקוֹם-מַבָּטָהּ רַק מְאֵרָה, וְהִיא מְמַלְּאָתוֹ זַעַף וְחֵמָה אַכְזָרִיָּה עַל עַצְמוֹ, עַל הֲוָיָתוֹ, עַל הַכֹּל, וְהוּא מוֹצֵא אֶת-עַצְמוֹ מְנֻגָּד מֵעַצְמוֹ אֶל עַצְמוֹ. אָז רוֹאֶה הוּא – בִּגְבֹר עָלָיו הַמַּכְאוֹב – אֶת הַצָּלָתוֹ לְחַיֵּי-הַשָּׁעָה, עַד אֲשֶׁר יַעֲבֹר מִן הָאָרֶץ, רַק בְּאוֹתוֹ סִגְנוֹן-שֶׁל-חַיִּים, שֶׁאֵין בְּרוּחוֹ פְּנִימָה שׁוּם נִגּוּד וּמַעְצוֹר לְכָל הַתְּכוּנוֹת הַבַּרְבָּרִיּוֹת. אֲבָל אִי-אֶפְשָׁר לִכְלֹא אֶת הָרוּחַ לְגַמְרֵי, וְהַיֹּפִי הָרוּחָנִי שֶׁל הָאָדָם וּמוּסָרוֹ הַפְּנִימִי תּוֹבְעִים אֶת עֶלְבּוֹנָם בְּתַרְעֹמֶת נוֹרָאָה, שֶׁאֵינָהּ נוֹתֶנֶת מְנוּחָה לְנַפְשׁוֹ, בְּיִחוּד אַחֲרֵי הִתְבַּכֵּר קְצָת הַהַשְׁקָפָה הָעוֹלָמִית הַכְּלָלִית, הַמְבַקֶּרֶת אֶת הַחַיִּים מִשְּׁנֵי צְדָדֵיהֶם: מִתּוֹכָם וּמִבָּרָם. לְפִיכָךְ בָּאָה הָאֱלִילִיּוּת אֶל מַחֲבוֹא הַבּוּדָאִיּוּת, שֶׁהִיא מוֹצֵאת אֶת מְגַמַּת מְנוּחָתָהּ בָּאֲפִיסָה וּבָאֲבַדּוֹן הַמֻּחְלָט. כּוֹס הַקֶּצֶף עַל הַחַיִּים וּמְרִירוּתָם, שֶׁהֵם תַּמְצִית הַמֻּרְגָּשׁ שֶׁל כְּלַל הַמְּצִיאוּת, עוֹלֶה הוּא עַל כָּל גְּדוֹתָיו, וְכָל כְּלֵי הַשֵּׂכֶל וְהָרֶגֶשׁ, הָאֱמוּנָה וְהַדִּמְיוֹן, מִתְמַלְּאִים בִּשְׁאִיפָה אַחַת שֶׁל חֵפֶץ- הַחֲפָצִים: לְהִכָּחֵד וּלְהִמָּחוֹת בְּאֵין שָׂרִיד וָזֵכֶר.

וּמִתּוֹךְ הַהַרְכָּבָה הַמְשֻׁנָּה הַזֹּאת שֶׁל שְׁנֵי הַיְסוֹדוֹת הַמְּקוֹרִיִּים הָאֵלֶּה, הַיַּהֲדוּת וְהָאֱלִילִיּוּת, אֲשֶׁר בַּעֲקֵב הַפֵּרוּד שֶׁגָּרְמָה הַשְׁפָּלַת חַיֵּי-הַמַּעֲשֶׂה לָאִידֵאָה הַלְּאֻמִּית הַיִּשְׂרְאֵלִית מֵעַל הָאִידֵאָה הָאֱלֹהִית, מְקוֹר-חַיֶּיהָ וְאוֹר-יִשְׁעָהּ, – מִתּוֹכָהּ בָּאָה אוֹתָהּ הַ"דָּתִיּוּת" הַמְצוּיָה עַתָּה בָּעוֹלָם בִּכְלָל, שֶׁאֱלֹהִים סָר מִמֶּנָּה. הַפֵּרוּד הַזֶּה שֶׁל הָאִידֵאוֹת בְּיִשְׂרָאֵל גָּרַם פְּגָם כְּלָלִי, עַד שֶׁגַּם כָּעֵת לֹא תּוּכַל עֲדַיִן הָאֱנוֹשִׁיּוּת, הַמְפֻתַּחַת הַרְבֵּה, לִקְרֹא בְּשֵׁם מָלֵא אֶת הָרַעְיוֹן הָאֱלֹהִי, כְּדֵי לְהַשְׁפִּיעַ מִמֶּנּוּ עַל הָרַעְיוֹן הַחֶבְרָתִי, בְּסִגְנוֹנוֹ הַלְּאֻמִּי, כְּפִי עֶצֶם טֶבַע הַמַּחֲשָׁבָה בְּעֹמֶק טֹהַר אֲצִילוּתָהּ. מֵאָז הֵחֵלָּה הָאֱנוֹשִׁיּוּת לִהְיוֹת צוֹלַעַת עַל יְרֵכָהּ בְּ"שֶׁקֶר שֶׁאֵין לוֹ רַגְלַיִם", בְּמוֹסָד שֶׁל מוּסָר רוּחָנִי הַיּוֹנֵק מִשֶּׁפַע הָאִידֵאָה הַדָּתִית, שֶׁלֹּא רַק שֶׁאֵין הָאִידֵאָה הַלְּאֻמִּית מִתְגַּלָּה בְּקִרְבּוֹ, כִּי-אִם הִיא מְנַגַּדְתָּהּ; וְהַהַשְׁפָּעָה הַדָּתִית וְהַלְּאֻמִּית נַעֲשׂוּ בַּסּוֹף בְּהֶכְרֵחַ כְּמוֹ צָרוֹת זוֹ לָזוֹ, אַף-עַל-פִּי שֶׁהָאַחֲרוֹנָה צְרִיכָה תָּמִיד לִינִיקָתָהּ מִלְּשַׁד-הַחַיִּים הַגָּנוּז בְּעֹמֶק-עָמְקָהּ שֶׁל הָרִאשׁוֹנָה. וְתַחַת אוֹתָם הַמֻּשָּׂגִים הַבְּרוּרִים הַמְּקוֹרִיִּים, שֶׁהָיָה אֶפְשָׁר לְדַבֵּר עֲלֵיהֶם בְּשָׂפָה בְּרוּרָה וּלְסַמֵּן יָפֶה-יָפֶה אֶת הַקַּו הַמַּבְדִּיל בֵּינֵיהֶם, בָּא מֻשָּׂג מְלָאכוּתִי כֵּהֶה כְּמֻשַּׂג הַדָּת שֶׁל עַמֵּי-הַקוּלְטוּרָה שֶׁבִּזְמַנֵּנוּ, בַּעֲלֵי הַמֶּמְשָׁלוֹת הָאַדִּירוֹת, הַסִּפְרֻיּוֹת הָעֲשִׁירוֹת וְהָאָמָּנֻיּוֹת הַמְפֹאָרוֹת, שֶׁהוּא בָּא לְשַׁתֵּף אוֹתָנוּ וְאֶת הָעַמִּים דַּוְקָא בְּמַה שֶּׁאָנוּ נִבְדָּלִים מֵהֶם – בַּהַבְדָּלָה שֶׁבֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל, וְשֶׁעַל פִּיהוּ שׁוֹפְטִים עַל מַהוּתָהּ שֶׁל הַדָּת בִּכְלָל, וּבִכְלָל זֶה גַּם עַל "הַדָּת" הַיִּשְׂרְאֵלִית, – בְּשָׁעָה שֶׁנִּיצוֹצֵי תּוֹרַת חַיִּים שֶׁל הַיַּהֲדוּת אֲשֶׁר בּוֹ, הַנְטוּלִים מִבֵּית-חַיֵּיהֶם, נֶהֶפְכוּ בּוֹ לִזְוָעָה וּפַלָּצוּת, לְמוּסָר שֶׁל מְבַקְּשֵׁי מָוֶת הַדְּבֵקִים בַּקְּבָרִים בְּצוּרָה שֶׁל חֹשֶׁךְ וְקַדְרוּת-נֶפֶשׁ. וְכָל מַה שֶּׁהַהַכָּרָה מִתְבַּכֶּרֶת וְהוֹלֶכֶת, כָּל מַה שֶּׁעוֹבְרִים הַשִּׁכָּרוֹן שֶׁל הַהַרְגָּשׁוֹת הַכֵּהוֹת וְהַשִּׁעֲמוּם שֶׁל הַפָנָטִיּוּת הַגַּסָּה וְהָעֲכוּרָה, בָּא מִיָּד הַיֵּאוּשׁ וְהַפֶּסִימִיּוּת לֶאֱכֹל אֶת כָּל חֵילָם, וְעַל כָּל הֵיכְלֵי הַסִּפְרוּת וְהָאָמָּנוּת אוֹרֶגֶת הַשְּׂמָמִית הַזֹּאת אֶת קוּרֶיהָ, לְדַכֵּא כָּל רוּחַ וָנֶפֶשׁ, לְהַכּוֹת אֶת הָאָרֶץ חֵרֶם.

"הָרֶגֶשׁ הַדָּתִי", שֶׁבָּא לְבַדּוֹ תַּחַת הָאִידֵאָה הָאֱלֹהִית, הוֹרִיד אֶת הַגְּבוּרָה הָעֶלְיוֹנָה הָאִידֵאָלִית אֲשֶׁר לְנִשְׁמַת הָאָדָם עֶשֶׂר מַעֲלוֹת בְּשֶׁפֶל. חָדַל הַשָּׂשׂוֹן הַפְּנִימִי, אָפְסָה הָעָצְמָה הָרוּחָנִית הָעֶלְיוֹנָה, הַמְשַׁוָּה אֶת רַגְלֵי הָאָדָם כָּאַיָּלוֹת, הַמְנַצַּחְתּוֹ בִּנְגִינוֹתֶיהָ וְשִׁירַת-עֻזָּהּ, וַיָּבוֹא סִגְנוֹן שֶׁל פְּרוּשִׁיּוּת, שֶׁל "מַה חוֹבָתִי – וְאֶעֱשֶׂנָּה" בְּעַבְדוּת קְטַנָּה מְלֵאָה זְוָעָה וְרִפְיוֹן. וּלְעֻמַּת אוֹתָהּ הַיְרִידָה שֶׁל הַגְּבוּרָה הָעֶלְיוֹנָה אֲשֶׁר לָאוֹרָה הָאֱלֹהִית, בְּחַיֵּי-הַצִּבּוּר וְחַיֵּי-הַיָּחִיד הַמְעֹרָבִים בּוֹ, יָרַד גַּם-כֵּן הָרַעְיוֹן הַלְּאֻמִּי מִמִּשְׂגַּב אִידֵאָלִיּוּתוֹ הָאַדִּירָה וְהַקּוֹסֶמֶת, וַיְהִי לְ"רַעְיוֹן מְדִינִי", לְמִין "מִסְחָר הַמִּתְפַּשֵּׁט עַל נְפָשׁוֹת רַבּוֹת"; "הַמְּדִינָה הִיא חֶבְרַת-אַחֲרָיוּת גְּדוֹלָה". הַיְרִידָה הַכְּפוּלָה, מֵרוּם מַעֲלַת הָאִידֵאָה הָאֱלֹהִית אֶל הַתְּכוּנָה הַדָּתִית, וְעַל-יָדָהּ מִמַּעֲלַת הַגְּבוּרָה הַלְּאֻמִּית אֶל הַשִּׁיטָה הַמְּדִינִית, נָטְלָה אֶת זִיו-הַחַיִּים מִן הָעוֹלָם וְהוֹפָעַת נְשָׁמוֹת גְּדוֹלוֹת הָיְתָה לְחָזוֹן יָקָר מְאֹד. אָפְסוּ גִּבּוֹרֵי-חַיִל עֲנָקִיִּים, וַיִּרְבּוּ בִּמְקוֹמָם עַסְקָנִים נְמוֹגִים וְדַלֵּי-מַעַשׂ, בּוֹסִים בְּטִיט-חוּצוֹת שֶׁל רַעְיוֹנוֹת קְטַנִּים, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מִינֵי מִסְחָרִים חָמְרִיִּים וְרוּחָנִיִּים.

הַנִּסְיוֹנוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ בְּעֵת כִּשְׁלוֹן-הָרוּחַ, הָיוּ גַּם הֵם עַצְמָם לְכִשְׁלוֹנוֹת. כִּי לֹא חוֹלְלָה הָאֱנוֹשִׁיּוּת וְלֹא תּוּכַל לְחוֹלֵל שׁוּם מֶרְכָּז לְאֻמִּי, שֶׁהָאִידֵאָה הָאֱלֹהִית תִּתְגַּלֶּה בּוֹ בְּתוֹר הַשְּׁאִיפָה הַפְּנִימִית שֶׁל הָאִידֵאָה הַלְּאֻמִּית שֶׁלּוֹ, שֶׁלָּזֶה מֻכְשָׁר רַק הָעָם הַזֶּה, הַמַּרְגִּישׁ שֶׁהַבֹּשֶׂם הַזֶּה – הָאִידֵאָה הָאֱלֹהִית – אֵינוֹ צָרִיךְ שׁוּם בֹּשֶׂם לְבַשְּׂמוֹ, שֶׁהוּא מַסְפִּיק לְהָנִיעַ אֶת כָּל גַּלְגַּלֵּי-חַיָּיו הַכְּלָלִיִּים, בְּטוּב-טַעֲמָם וּבְעֹצֶם-שִׁכְלוּלָם, לְכָל חֵפֶץ שֶׁל גְּדֻלָּה לְאֻמִּית וְהִתְעוֹרְרוּת-חַיִּים, – לָזֶה מֻכְשָׁר רַק יִשְׂרָאֵל בְּטֶבַע יְצִירָתוֹ הַמְיֻחֶדֶת. "עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ". וְהַנְּטִיָּה הַדָּתִית, שֶׁנָּטְתָה אֶת דַּרְכָּהּ מֵהָאִידֵאָה הַשְּׁרוּיָה בְּתוֹךְ הַלְּאֻמִּיּוּת הַיִּשְׂרְאֵלִית, וְשֶׁאֵין לָהּ שׁוּם אֲחִיזָה בְּעוֹלַם-הָרוּחַ כִּי-אִם הַסִּיּוּעַ הַמּוּסָרִי-הַפְּרָטִי שֶׁהִיא מְסַבֶּבֶת בָּעוֹלָם, לֹא תּוּכַל לַעֲמֹד בִּתְקוּפַת הִתְבַּכְּרוּתָהּ שֶׁל הַתַּרְבּוּת הַחֶבְרָתִית. הַפְּרָטִים, הַמֻּכְשָׁרִים לְקַבֵּל הַכָּרָה מוּסָרִית, יוֹסִיפוּ אָז תְּבִיעוֹת מוּסָרִיּוּת יוֹתֵר טְהוֹרוֹת וְיוֹתֵר מַתְאִימוֹת אֶל טֶבַע-הַחַיִּים, מִמַּה שֶּׁתּוּכַל אוֹתָהּ הַנְּטִיָּה הַדָּתִית לִתֵּן, בִּשְׁבִיל הַדְּאָגָה הַפְּרָטִית לְחַיֵּי-הַנֵּצַח שֶׁשָּׂמָה בְּכֵלֶיהָ. הַצֹּרֶךְ הָרוּחָנִי הַכְּלָלִי, הַמֵּבִיא אֶת הַחֲלָקִים הָעֲכוּרִים לִידֵי מַצָּב שֶׁל פְּעֻלָּה וּפְגִישָׁה בַּחַיִּים, הוּא בְּעַצְמוֹ יַעֲבִיר אוֹתָם מִן הָעוֹלָם, אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר שִׁמְּשׁוּ אֶת פְּעֻלָּתָם, לְפִי עֶרְכָּם וּמְקוֹמָם, בְּהִנָּשֵׂא הַהַכָּרָה הַבְּרוּרָה הָעוֹלָה לְמַעְלָה-לְמַעְלָה, הַמּוּסָר הַטָּהוֹר וְכָל תְּבִיעוֹתָיו הַפְּנִימִיּוֹת. רַק אָז תִּשָּׁאֵר הַשְּׁאֵלָה הָאֱלֹהִית בְּעֹז טָהֳרָתָהּ. וְכָל יְמֵי-עוֹלָם, שֶׁהַחֲלֻקָּה הַלְּאֻמִּית שֶׁל הָאֱנוֹשִׁיּוּת תּוֹסִיף עַל הַשִּׁכְלוּל הַכְּלָלִי, תַּעֲמֹד אוֹתָהּ הַהֶאָרָה הַדָּתִית הַמְפֻלֶּשֶׁת בְּדֶרֶךְ-יָשָׁר מֵאוֹר הָאִידֵאָה הָאֱלֹהִית-הַלְּאֻמִּית הַחַיָּה בִּמְקוֹר יִשְׂרָאֵל. אָז תִּתְעַלֶּה לְרוֹמְמוּת-שָׁרְשָׁהּ בְּקַחְתָּהּ עִמָּהּ אֶת כָּל הָרְכוּשׁ הָרַב שֶׁל קִנְיָנֶיהָ הָרוּחָנִיִּים, שֶׁנִּתְרַבּוּ בְּעֹשֶׁר מְפֹרָט דַּוְקָא עַל-יְדֵי יְמֵי-הַחֹשֶׁךְ הָהֵם, וְתַעֲלֶה אוֹתָם לְגָבְהֵי-מְרוֹמָהּ.

"וְנִשְׂגַּב ד' לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא וְהָאֱלִילִים כָּלִיל יַחֲלֹף".

"יִשְׁנֶה וְיַחְלֹף כְּלִיל כָּל מַמְלְכוֹת הָאֱלִיל, – חָסְנֵךְ לְעוֹלָם, לְדוֹר וָדוֹר נְזִירָיִךְ".

 

פרק ו'

הַהֶכְשֵׁר שֶׁל הָרוּחַ הַלְּאֻמִּי שֶׁל כְּנֶסֶת-יִשְׂרָאֵל לְהִתְנַעֵר וְלָקוּם לִתְחִיָּה, תָּלוּי הוּא בְּמִדַּת אֶפְשָׁרוּתוֹ לְקַבֵּל אֶת הָאוֹרָה הָאֱלֹהִית הָעֶלְיוֹנָה, לִהְיוֹת לוֹ לְנִשְׁמַת חַיִּים.
וְאָמְנָם הַזְּמַן עָשָׂה אֶת שֶׁלּוֹ וְחֹשֶׁךְ הַגָּלוּת גַּם הוּא פָּעַל אֶת פְּעֻלָּתוֹ. פִּזּוּרָהּ שֶׁל כְּנֶסֶת-יִשְׂרָאֵל בָּעוֹלָם הִכְרִיעַ הַרְבֵּה לְצַד הַטּוֹב אֶת מַהֲלָךְ הַעוֹלָם הַכְּלָלִי. בִּטּוּל הַמֶּרְכָּז הַלְּאֻמִּי הִפְסִיק אֶת הַמַּחֲשָׁבָה הַמֻּטְעֵית לַחְשֹׁב אֶת הַהַכָּרָה הָאֱלֹהִית הָעֶלְיוֹנָה רַק לְנַחֲלָה מֻגְבֶּלֶת בִּתְחוּם גֵיאוֹגְרָפִי מְיֻחָד וּבְמַמְלָכָה מְיֻחֶדֶת, "וְעֵינֵיכֶם תִּרְאֶינָה, וְאַתֶּם תֹּאמְרוּ: יִגְדַּל ד' מֵעַל לִגְבוּל יִשְׂרָאֵל". וְרַעְיוֹן זֶה הַנִּרְאֶה כְּבוֹדֵד, עָזַר הַרְבֵּה לִבְהִירוּת הַמֻּשָּׂגִים הָרִאשׁוֹנִים בִּכְלָל וְהַשְׁפָּעָתָם לְטוֹבָה.

הַבִּסּוּם הַכְּלָלִי שֶׁל הָעוֹלָם, הַבָּא מֵהַשְׁפָּעַת-כֹּחָהּ שֶׁל כְּנֶסֶת-יִשְׂרָאֵל, וּלְכָל הַפָּחוֹת מֵהַכְרָעָתָהּ הַחֲשׁוּבָה, גַּם אוֹ בְּיִחוּד בְּגָלוּתָהּ וּפִזּוּרָהּ, הוּא עָנָף מִבִּסּוּמָהּ שֶׁל הָאֻמָּה בְּעַצְמָהּ, שֶׁחוֹזֵר גַּם הוּא לְעוֹרֵר אֶת רוּחַ-הַחַיִּים בָּאֻמָּה. הַחוֹטֵא אֲשֶׁר נַפְשׁוֹ הֻטַּמָּאָה, כָּל עוֹד טֻמְאָתוֹ בּוֹ יִשְׁכַּב בְּבָשְׁתּוֹ וּמִכְשׁוֹל-עֲווֹנוֹ נֶגֶד פָּנָיו הוּא, וְגַם אִם יִתְגַּבֵּר בְּכֹחַ עַזּוּת-מֵצַח רַק מְעַט יַעֲמֹד וְעַד מְהֵרָה תָּשׁוּחַ עָלָיו נַפְשׁוֹ וְיָשׁוּב וְיִשָּׁפֵל בְּקִרְבּוֹ. רַק אַחֲרֵי רַצּוֹתוֹ אֶת עֲווֹנוֹ יָחוּשׁ מֵחָדָשׁ אֶת טָהֳרָתוֹ וְאֶת עַצְמוֹ וְיָשׁוּבוּ לוֹ כֹּחוֹ, גְּבוּרַת-רוּחוֹ וְעֹז-פָּנָיו. כְּנֶסֶת-יִשְׂרָאֵל בְּכָל יְמֵי גָּלוּתָהּ יָדְעָה אֶת עֲווֹנָהּ וְחָשָׁה אֶת מַכְאוֹבָהּ הָרוּחָנִי, בְּחֻלְשָׁה שֶׁל כְּלִימָה פְּנִימִית. כָּל אַנְשֵׁי-הַשֵּׁם שֶׁהָיוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר בְּמֶשֶׁךְ הַגָּלוּת, אֲשֶׁר גַּם בְּמַצָּב שֶׁל גָּלוּת אֲיֻמָּה וְהַשְׁפָּלָה נוֹרָאָה, הַמְדַכֵּאת רוּחַ וָנֶפֶשׁ, הִתְעַלּוּ לִהְיוֹת אַנְשֵׁי קֹדֶשׁ קְדוֹשֵׁי עֶלְיוֹן, לֹא יָכְלוּ לְהַכְנִיס בְּקֶרֶב הָאֻמָּה בִּכְלָלָהּ רוּחַ-גְּבוּרָה וְהִתְרוֹמְמוּת-עֹז בּוֹלֶטֶת וּגְלוּיָה. כִּי הַנְּשָׁמָה הַכְּלָלִית שֶׁל הָאֻמָּה הָיְתָה צְרִיכָה לְהִתְקַדֵּשׁ וּלְהִטַּהֵר מִטֻּמְאָתָהּ. כּוּר-הַבַּרְזֶל שֶׁל צֵרוּף זֶה הָיְתָה הַגָּלוּת עִם כָּל פְּחָדֶיהָ וּמַכְאוֹבֶיהָ הָאֲיֻמִּים. יְמֵי הַבַּיִת הַשֵּׁנִי הָיוּ הֲכָנָה טוֹבָה לַפִּזּוּר הָאָיֹם. הַשְּׁבִיתָה הָאֲרֻכָּה מֵעִסְקֵי-מְדִינִיּוּת וְסִכְסוּכֵיהֶם הִשְׁקִיטָה לִתְקוּפוֹת אֲרֻכּוֹת אֶת הָרוּחַ הַכְּלָלִי שֶׁל כְּנֶסֶת-יִשְׂרָאֵל, עַד הֱיוֹת לָהּ דֵּי זְמַן וְדֵי נִסָּיוֹן לְהַעֲמִיק יָפֶה בְּחֶשְׁבּוֹן-עוֹלָמָהּ. וְעַתָּה כַּאֲשֶׁר אָרְכוּ הַיָּמִים, וִירוּשָׁלַיִם "לָקְחָה מִיַּד ד' כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתֶיהָ", הֵחֵלָּה הָאֻמָּה בִּכְלָלָהּ לְהַרְגִּישׁ אֶת טָהֳרָתָהּ, אֶת בֹּר-כַּפֶּיהָ וְצִדְקַת-נַפְשָׁהּ – וְעִם זֶה אֶת חֶפְצָהּ לָשׁוּב לִתְחִיָּתָהּ. רִגְשׁוֹתֶיהָ הַלְּאֻמִּיִּים מִתְרַפְּקִים לָשׁוּב אֵלֶיהָ, וְהַחֵפֶץ לָשׁוּב אֶל קִנָּהּ, אֶל מְקוֹמָהּ וּלְאַרְצָהּ, הוֹלֵךְ בָּהּ הָלוֹךְ וְגָדוֹל. אָמְנָם לֹא תֵּדַע עוֹד אֶת נַפְשָׁהּ, מֵאַיִן בָּא לָהּ הָרוּחַ, וּמָה עֶרְכּוֹ וְכֹחוֹ, – וּבְסֵתֶר-הַלֵּב מְבַקֶּשֶׁת הִיא אֶת דּוֹדָהּ, שׁוֹאֶפֶת אֶל הָאוֹרָה הָאֱלֹהִית שֶׁתִּגָּלֶה וְתֵרָאֶה עָלֶיהָ בַּהֲדַר-גְּאוֹנָהּ כִּימֵי-עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת.

עַתָּה מַכּוֹת הֵן גַּלִּים, הָאִידֵאוֹת הָאֱלֹהִית וְהַלְּאֻמִּית, לְמַהֲלַךְ הִתְאַחֲדוּתָן הַטִּבְעִית הַבְּרוּרָה בִּתְחִיַּת הָאֻמָּה בְּשׁוּבָהּ לְבִצָּרוֹן. הֶאָרָתָם שֶׁל שְׁנֵי הַבָּתִּים, הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן וְהַבַּיִת הַשֵּׁנִי גַּם יַחַד, פּוֹגֶשֶׁת כָּעֵת אֶת הַשִּׁיבָה לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. לֹא רַק הָאוֹרָה הָאֱלֹהִית בַּצּוּרָה שֶׁקָּבְעָה לָהּ בְּעַמִּים אֲחֵרִים, וְלֹא רַק הָאִידֵאָה הַדָּתִית לְבַדָּהּ עַל-פִּי צִבְיוֹנָהּ שֶׁקִּבְּלָה בַּגָּלוּת בְּהֵעָתְקָה מִמְּקוֹר-חַיֶּיהָ, וְלֹא רַק הָאִידֵאָה הַלְּאֻמִּית הַמֻּפְרֶדֶת, – אֲבָל אֶת כָּל אֵלֶּה יַחַד הִנְנוּ מִתְכַּשְּׁרִים עַתָּה לְקַבֵּל. נֵס-הַשָּׁלוֹם שֶׁל הָאִידֵאוֹת הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר בַּהֲרִיסוּתֵנוּ הַגְּדוֹלָה מִתְגַּלּוֹת הֵן כָּל אַחַת בְּצוּרָה בּוֹדֶדֶת בְּמִפְלָגוֹת שׁוֹנוֹת, מֻכְרָח יִהְיֶה לִהְיוֹת מוּרָם סוֹף-סוֹף, וּבְאֶרֶץ-הַתְּחִיָּה יִפָּגְשׁוּ הַכֹּחוֹת וְנוֹשְׂאֵיהֶם, וְכָל אֶחָד יִמְצָא בְּשֶׁכְּנֶגְדּוֹ אֶת הַשְׁלָמַת פְּגַם נִשְׁמָתוֹ. מֵהַתְּקוּפָה הַקַּדְמוֹנִית יִזְרַח בָּהּ הָעֹז וְהָעָצְמָה הָאֱלֹהִית, מֵהַמְאֻחֶרֶת – הַבִּסּוּם הַפְּרָטִי וְעִבּוּד הַסִּגְנוֹן הַמְפֹרָט, וְהַחַיִּים הַבָּאִים בְּעַצְמָם בִּמְקוֹם גִּדּוּלָם יוֹסִיפוּ עוֹד קִנְיָנִים חֲדָשִׁים וּמִתְרַחֲבִים.

"בִּבְכִי יָבֹאוּ", אֵיזֶה יָגוֹן קוֹדֵר עוֹד מְמַלֵּא אֶת לֵב שָׁבֵי-הַגּוֹלָה הַבָּאִים אֶל נַחֲלַת עוֹלָמִים, – זֶה הַיָּגוֹן הַקּוֹדֵר, שֶׁגָּרַם הֶפְסֵק הַגָּלוּת בֵּין הַהַשְׁפָּעָה הָעֶלְיוֹנָה הָאֱלֹהִית בִּמִלּוּאָהּ וְעֹז-חַיֶּיהָ הַלְּאֻמִּיִּים וּבֵין הַהַשְׁפָּעָה הַדָּתִית בְּעֵת הַהִתְרַחֲקוּת הָאֲיֻמָּה מִכָּל מַעֲמָד יְסוֹדִי לָאוֹרָה הַנִּצְחִית שֶׁל כְּלָלוּת הָאֻמָּה. אֲבָל מִיָּד שֶׁאֵיזֶה נִיצוֹץ שֶׁל גְּאֻלָּה מַתְחִיל בָּרוּחַ, כֵּיוָן שֶׁהָאוֹרָה שֶׁל הָאִידֵאָה הָאֱלֹהִית-הַלְּאֻמִּית, הַנִּתְבַּעַת בְּחָזְקָה אֲפִלּוּ מֵהַטֶּבַע הַפְּרָטִי שֶׁל הַנְּשָׁמָה הַיִּשְׂרְאֵלִית, פּוֹגֶשֶׁת אֶת הִתְגַּלּוּתָהּ עַל-יְדֵי כָּל הַזְּרָמִים הַדָּתִיִּים וְהַלְּאֻמִּיִּים וְכָל סְעִיפֵיהֶם מִמְּקוֹרָם הָאֱלֹהִי, בְּמַעֲמָד כָּזֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּסִיס לְתִקְוַת דּוֹר דּוֹרִים, – מִיָּד הַשִּׁירָה הַחֲדָשָׁה מִתְנוֹצֶצֶת, וּצְלִיל הֵד הַקּוֹל שֶׁל "וּפְדוּיֵי ד' יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת-עוֹלָם עַל רֹאשָׁם, שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה", יַתְחִיל לְהִשָּׁמַע.

וּכְשֶׁיִּתְמַלֵּא הָרַעְיוֹן מֵהַהַשְׁפָּעָה הַמְאֻחֶדֶת הַתְּמִימָה שֶׁל אֵלֶּה הָאִידֵאוֹת וְיִתְיַשֵּׁב בִּמְנוּחָתוֹ לָבוֹא לִכְלַל חֶשְׁבּוֹן בָּרוּר וְצָלוּל, אָז יִתְגַּלֶּה אוֹרָהּ עַל כָּל הֲלִיכוֹת-הַחַיִּים שֶׁל "דַּת מֹשֶׁה וִיהוּדִית", עַל כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה וּפְרָטֵיהֶן וְדִקְדּוּקֵי שְׁמִירָתָן בְּכָבוֹד וְכַוָּנָה רְצוּיָה. בְּיִחוּד בְּאוֹתָן הַמִּצְווֹת שֶׁאֵינָן עוֹמְדוֹת בְּיַחַשׂ יָשָׁר עִם הַמּוּסָר הָאֱנוֹשִׁי הַכְּלָלִי הַגָּלוּי, שֶׁהַהַשְׁלָמָה הָאוּנִיבֶרְסָלִית לֹא תְּבַקֵּשׁ אֶת תַּפְקִידָן וְלִפְעָמִים גַּם נִדְמֶה שֶׁתִּדְחֶה אוֹתָן כְּשֶׁלֹּא יִתְגַּלֶּה מְאוֹרָן, – בַּמִּצְווֹת הַלָּלוּ הַשִּׁמְעִיּוֹת, יִגָּלֶה וְיָאִיר הָאוֹר הָאֱלֹהִי, שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת כְּלָלִי וְנֶעֱרָג מִכָּל נֶפֶשׁ יָפָה, הַגָּנוּז בְּתוֹכָן בַּתּוֹכִיּוּת הָרוּחָנִית הַמְּגַמָּתִית שֶׁל הַתָּו הַלְּאֻמִּי הַמְיֻחָד לְאֻמָּתֵנוּ בְּצִבְיוֹנָהּ. לְאַחַר שֶׁהָאוֹרְגָּן הָרוּחָנִי כֻּלּוֹ, עִם הַרְגָּשׁוֹתָיו הַנַּפְשִׁיּוֹת וְהַגּוּפָנִיּוֹת, מִתְקַשְּׁרִים עִם הַהַשְׁפָּעָה הַכְּלָלִית הַזֹּאת, הַדַּעַת מִתְחוֹלֶלֶת יָפֶה, לָדַעַת שֶׁכָּל יָחִיד וְיָחִיד מִצְטָרֵף הוּא אֶל הַכְּלָל כֻּלּוֹ, וְכָל עֻבְדָּה וְעֻבְדָּה יְחִידִית שֶׁל הַיָּחִיד מִצְטָרֶפֶת הִיא לְהַכְלִיל אֶת כְּלַל דֶּרֶךְ-הַחַיִּים שֶׁלּוֹ וְאֶת קְבִיעוּת אָפְיוֹ. מִתְגַּבֶּרֶת אָז הַהַכָּרָה הַפְּשׁוּטָה וְהַבְּרוּרָה, שֶׁכָּל מַה שֶּׁהַצֵּרוּף הַזֶּה מֵבִיא אֵלָיו הוּא חָתוּם וּמְסֻמָּן בְּחוֹתָם אֱלֹהִי מָלֵא, וְנִמְצָא הָאוֹר הָאֱלֹהִי חוֹזֵר וּמֵאִיר עַל כָּל יָחִיד וְיָחִיד בְּכָל עֻבְדָּה פְּרָטִית שֶׁלּוֹ, וְהַמִּצְווֹת כֻּלָּן וְכָל פְּרָטֵי "דָּת מֹשֶׁה וִיהוּדִית" וְדִקְדּוּקֵיהֶם, אַחֲרֵי שֶׁהֵם נֶעֱלָמִים בַּהֲמוֹן כְּלָלִיּוּתָם בְּאוֹצָרָהּ הָרוּחָנִי שֶׁל כְּנֶסֶת-יִשְׂרָאֵל, שָׁבִים הֵם וּמְאִירִים בְּאוֹר אֱלֹהִי גָּלוּי בְּנִשְׁמָתוֹ שֶׁל כָּל יָחִיד וְיָחִיד בְּיִשְׂרָאֵל. בַּהֲלָךְ-נֶפֶשׁ מַבְהִיק מִתְגַּלִּים הֵם בְּתוֹךְ הָעֲשִׂיָּה הָרְגִילָה – הַמָּזוֹן הַמַּבְרִיא הַתְּדִירִי לִכְנֶסֶת-יִשְׂרָאֵל, שֶׁתָּמִיד חָשׁוּ טוֹבֵי הָאֻמָּה אֶת פְּנִימִיּוּת עֵרֶךְ-הַהֲזָנָה הַגָּנוּז וְהַטָּמִיר שֶׁבּוֹ. "לְיַחְדָא שְׁמָא דְּקֻדְשָׁא-בְּרִיךְ-הוּא וּשְׁכִינְתֵיהּ עַל-יְדֵי הַהוּא טָמִיר וְנֶעֱלָם בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל". כָּל הָרַעְיוֹנוֹת הַיּוֹתֵר טוֹבִים וְיָפִים, הַמְעוֹדְדִים וּמְחַזְּקִים, מוֹצְאִים אָז אֶת כָּל בְּסִיסָם הַנֶּאְדָּר בַּמָּזוֹן הַמַּעֲשִׂי הַטִּבְעִי הַזֶּה, הַנּוֹתֵן כֹּחַ וְחַיִּים בְּנִשְׁמַת הָאֻמָּה וּלְכָל בְּשָׂרָהּ מַרְפֵּא. וּמִתּוֹךְ כָּךְ זֶרֶם הַחֶמְדָּה לַהִתְקַשְּׁרוּת בַּמָּקוֹם הַחָמְרִי הַמַּעֲשִׂי, שֶׁכֹּחַ-הַחַיִּים גָּנוּז שָׁמָּה לָאֻמָּה לְדוֹרוֹת עוֹלָמִים, בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, הוֹלֵךְ וְעוֹלֶה וּמִתְגַּבֵּר וְיוֹצֵא לַפֹּעַל בְּרֹב- הַדְרַת-קֹדֶשׁ. כָּל אוֹתָם שֶׁזָּנְחוּ אֶת אוֹר ד' וְנִזְנְחוּ מִמֶּנּוּ, מִפְּנֵי שֶׁעָזְבוּ אֶת הַמָּזוֹן הַיְסוֹדִי שֶׁעִמּוֹ הוּא חַי וּמִתְקַיֵּם, אֶת הַשְּׁמִירָה הַמַּעֲשִׂית שֶׁל הַיַּהֲדוּת, וְאֶת הַכָּרַת עֶרְכָּהּ בְּמוּבָנָהּ הַיּוֹתֵר נִשְׂגָּב, שֶׁהוּא הַמּוּבָן הָאֱלֹהִי שֶׁמִּתְגַּלֶּה בָּנוּ דַּוְקָא עַל-יָדָהּ שֶׁל הַפַּרְנָסָה הַחָמְרִית הַזֹּאת וְהַהַכָּרָה הַפְּנִימִית בְּגֹדֶל אַחֲרָיוּתָהּ עָלֵינוּ, – כָּל אֵלֶּה יָשׁוּבוּ אֵלֵינוּ לְהָשִׁיב לְיִשְׂרָאֵל, בִּגְלַל תְּחִיָּתוֹ, אֶת הַיַּהֲדוּת הַמַּעֲשִׂית בְּכָל מִלּוּאָהּ וַהֲדָרָהּ, עַל-יְדֵי הַהַזְרָחָה הָאֱלֹהִית הַמְלֻבֶּשֶׁת בִּלְבוּשׁ הַלְּאֻמִּיּוּת הַיִּשְׂרְאֵלִית, הַמִּתְעַלֶּה גַּם הוּא לִמְרוֹמֵי הָאִידֵאָלִיּוּת הָאֱלֹהִית. וְצִבְיוֹנָהּ הָרוּחָנִי שֶׁל הָאֻמָּה מִתְעַלֶּה וּמִתְפָּאֵר וּמִתְכַּשֵּׁר לְהַרְבּוֹת עֹז וְתִפְאֶרֶת מִדּוֹר-דּוֹרִים, לִהְיוֹת נֹעַם ד' עָלֵינוּ וַהֲדָרוֹ עַל בָּנֵינוּ.

בְּאוֹצַר הָרַעְיוֹנוֹת הַגְּדוֹלִים הַכְּמוּסִים, שֶׁהָיוּ גְּנוּזִים בִּכְנֶסֶת-יִשְׂרָאֵל פְּנִימָה בְּסֵתֶר חֶבְיוֹן, בְּמָקוֹם אֲשֶׁר לֹא הִגִּיעָה יַד הַהֶרֶס וְהַחֻרְבָּן, שָׁם מַתְאִימִים וּמְחֻבָּרִים יֵלְכוּ אֵלֶּה הַדּוֹדִים, אֵלֶּה הָאִידֵאוֹת שֶׁל כְּנֶסֶת-יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה בִּתְחִלַּת אֲצִילוּת נִשְׁמַת-נִשְׁמָתָהּ. כָּל-זְמַן שֶׁהַחַיִּים הַמַּעֲשִׂיִּים לֹא הָיוּ מוּכָנִים כְּלָל לִתְכוּנַת הַהִתְאַחֲדוּת הַנֶּהְדָּרָה הַזֹּאת, הָיוּ נֶחְשָׁבִים כָּל הַמֻּשָּׂגִים הַנַּעֲלִים הָאֵלֶּה, עַנְפֵיהֶם וְשָׁרְשֵׁיהֶם הָרַבִּים וְהָעֲצוּמִים וְכָל הַדּוֹמֶה לָהֶם, בִּכְלַל סִתְרֵי-תּוֹרָה, שֶׁהָיוּ יְכוֹלִים לְהִמָּסֵר רַק בִּלְחִישָׁה לָרְאוּיִים לְכָךְ, לָאֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ יְכוֹלִים בְּכָל חוּשָׁם לְהִתְרוֹמֵם מֵעַל לְאֹפֶק הַחַיִּים הָרְגִילִים. אֲבָל עַכְשָׁו שֶׁהָעוֹלָם נִתְבַּסֵּם וּכְנֶסֶת-יִשְׂרָאֵל הִתְחִילָה לְהַרְגִּישׁ בִּפְנִימִיּוּתָהּ אֶת צִדְקָתָהּ וְתֻמַּת נַפְשָׁהּ וּלְהַבִּיט עַל הַגָּלוּת בְּמַבָּט שֶׁל חֶרְפָּה וּבוּז, נִתְגַּדְּלָה הַתְּבִיעָה הַפְּנִימִית לְהִתְאַחֲדוּת הָאִידֵאוֹת, – עַתָּה צְרִיכוֹת הֵן כָּל אוֹתָן הַדֵּעוֹת הַגְּנוּזוֹת לְהִגָּלוֹת וּלְהֵרָאוֹת, כְּדֵי לְהַחֲיוֹת אֶת "יְסוֹד הַתְּחִיָּה" שֶׁל הָאֻמָּה מִמְּקוֹרוֹ, עַד שֶׁיֵּלֵךְ הָאוֹר הָלוֹךְ וְעָלֹה לִהְיוֹת לְאוֹרָה שֶׁל תְּחִיָּה בֶּאֱמֶת עַל כָּל פְּזוּרֵי יִשְׂרָאֵל. הָרוּחַ הַלְּאֻמִּי, הַנִּמְצָא חוֹדֵר וּפָזוּר פֹּה וָשָׁם בִּלְבָבוֹת נִדְאָבוֹת, יָקוּם וְיִחְיֶה מֵרֵיחַ הַנְּשָׁמָה הָאֱלֹהִית, אֲשֶׁר תַּשְׁפִּיעַ עָלָיו, וְהַנְּשָׁמָה הַלְּאֻמִּית תַּעְדֶּה כֵלֶיהָ לִמְצֹא מָקוֹם לָאוֹרָה הָאֱלֹהִית הַמְבַקֶּשֶׁת אֶת תַּפְקִידָהּ, לְהָאִיר מַחֲשַׁכֵּי אֶרֶץ, עַל-יְדֵי כֹּחָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְרוֹמְמוּת-קַרְנָם.
וּמִכָּאן תּוּכַל חָכְמַת יִשְׂרָאֵל וְסִפְרוּתָהּ הָאֲמִתִּית לְהַתְחִיל לָצֵאת לְיֵשַׁע עַמֵּנוּ, לְהַחֲיוֹתוֹ בְּטַל-תְּחִיָּתוֹ.
"תִּכָּתֶב זֹאת לְדוֹר אַחֲרוֹן וְעַם נִבְרָא יְהַלֶּל יָהּ".

 

 

בשני מקומות מוזכרת אמרתו של רבי מאיר על כך שצריך אדם לשנות לתלמידו בדרך קצרה:

פסחים דף ג' עמוד ב': . כִּדְאָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב, וְאָמְרִי לַהּ, אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: לְעוֹלָם יִשְׁנֶה אָדָם לְתַלְמִידוֹ דֶּרֶךְ קְצָרָה.

חולין דף ס"ג עמוד ב': אמר רב הונא אמר רב משום ר' מאיר לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה

 

בגמרא בפסחים מובא במשך דיון על דיוקי לשון ואיך לדבר שדעתו של רבי ישמאל היא שצריך בדרך נקיה ובהמשך מוזכר בהקשר הזה בשם רבי מאיר שצריך ללמד בדרך קצרה. וכל זה תוך ניסיון ללמוד זאת גם מהתורה ולא כסברא ורעיון עצמאי בנושא חינוך ולימוד.

אמירתו של רבי מאיר שמובאת במסכת חולין מובאת דווקא בהקשר לנושא טומאה וטהרה. ובדיוק מיוחד על הדרך שבה התורה מלמדת אותנו על הבהמות והעופות הטמאים והטהורים. וכל הרעיון מבוסס על "הרוב קובע". התורה מלמדת שהרוב קובע איך אנחנו מבטאים ומתמללים את הכללים ולא בהכרח שהרוב קובע האם דבר מותר או אסור. ורבי מאיר לומד מהתורה שכשיש דבר מרובה ומועט מזכירים את המועט כדי שלתלמידים יהיה יותר קל לזכור ולקלוט את הנושא.

הרמב"ם ביד החזקה, הלכות דעות פרק ב' הלכה ד': לעולם ירבה אדם בשתיקה ולא ידבר אלא או בדבר חכמה או בדברים שצריך להם לחיי גופו אמרו על רב תלמיד רבינו הקדוש שלא שח שיחה בטלה כל ימיו וזו היא שיחת רוב כל אדם ואפילו בצרכי הגוף לא ירבה אדם דברים ועל זה צוו חכמים ואמרו כל המרבה דברים מביא חטא ואמרו לא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה וכן בדברי תורה ובדברי חכמה יהיו דברי האדם מעטים ועניניהם מרובים והוא שצוו חכמים ואמרו לעולם ישנה אדם לתלמידיו דרך קצרה אבל אם היו הדברים מרובין והענין מועט הרי זו סכלות ועל זה נאמר כי בא החלום ברוב ענין וקול כסיל ברוב דברים:

וכמו בכל עניין יש דעות לפה ולשם. יש דברים שבאמת דברי הרמב"ם ורבי מאיר וכן עוד חכמים אחרים יהיו שצרך לצמצם ולתמצת כדי שלתלמיד יהיה קל. אבל לא כל נושא ולא כל דבר מצריך אור ישיר ומכוון ויש מקרים שבהם נצרכת גישה קצת יותר מקיפה של הנושא כדי שהנקודה תובן בצורה טובה. ואת זה כל הגמרא מלמדת אותנו. אם כל גדולתה של המשנה ראו מחברי הגמרא שיש הרבה דברים שנכתבו ונאמרו בתמצית אבל מעט זמן אחר כך יש צורך בהרחבה על הנושא. ואז על כך עולה השאלה, אז למה מראש לא נכתבו או נאמרו הדברים בהרחבה? ועל זה ניתן בפשטות לענות שיש הבדל בין ישיבה או לימוד שהוא סוג של מפעל ייצור המוני של תלמידים לעומת ישיבה או לימוד שהוא מתקיים בצורה פרטנית. בצורה פרטנית קל יותר להתייחס אל כל אחד מהתלמידים בהרחבה ולהתייחס אל השאלות האישיות שלו. וחשוב מאד לשים לב שגם אם מגיעה שאלה משני תלמידים התשובה היא לא אותה התשובה לשני התלמידים. כל תלמיד צריך את התשובה המיוחדת שמתאימה לו. ובהכרח שתשובה לתלמיד אחד לא מתאימה לתלמיד אחר אם כי יש מקרים חריגים שבהם תשובה אחת מספיקה לשני תלמידים. הכלל הזה מבוסס על כך שכל אדם הוא עולם מלא.

ונזכיר גם את הגמרא הראשונה במסכת סוכה דף ב' עמוד א': וְאִיבָּעֵית אֵימָא: בִּדְאוֹרָיְיתָא נָמֵי תָּנֵי תַּקַּנְתָּא, מִיהוּ סוּכָּה דִּנְפִישִׁי מִילָּתַהּ — פָּסֵיק וְתָנֵי פְּסוּלָה, מָבוֹי דְּלָא נְפִישׁ מִילֵּיהּ — תָּנֵי תַּקַּנְתָּא.

ובגמרא שם מביאים את הפסוק ויקרא כ״ג, מ״ג: ״לְמַעַן יֵדְעוּ דוֹרוֹתֵיכֶם כִּי בַסּוּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ ובהקשר לפסוק הזה רוצים להסביר כשיש מטרה שידעו שבסוכות הושבתי את בני ישראל צריך לצמצם ולדייק את ההלכות כדי שידעו מה היא ההלכה. לעומת זאת יש נושאים רבים וביניהם גם בהלכה שיש חשיבות גדולה מאד שתיהיה אריכות בלימוד כדי שהתלמיד יקנה את דרך הלימוד וילמד עם חזרה ובצורות שונות את אותה דרך הלימוד. לדוגמא כדי להמחיש את יג' מידות שהתורה נדרשת אפשר להביא דוגמא אחת או יותר אבל ככל שיש יותר דוגמאות כך הנושא יותר ברור ומתקבלת תמונה ברורה יותר בעיני רוחו של התלמיד על דרך הלימוד ועל ההבדל בין לימוד ללימוד. ההבדל בסופו של דבר הוא האם אנחנו רק רוצים ללמד את התלמיד שיש מידה מסויימת או יג' מידות או שאנחנו רוצים שהוא גם ידע בעצמו "ליצור" לימוד באמצעות יג' מידות. וכמובן גם הנושא משתנה בין תלמיד לתלמיד ובין נושא לנושא אבל ככלל לא סתם טרח הרמב"ם והטור והשולחן ערוך לכתוב את ההלכות בסיכום לעומת האריכות שיש בגמרא.

@יצחק, הלוי בדרך כלל רבינו נח מוזכר בהקשר להלכה ולאו דווקא לטובה.
יצא לי לעיין מעט על רבי מאיר ועל מאמרו שלעולם ישנה אדם לתלמידו בדרך קצרה ונראה שלא תמיד זאת הדרך הנכונה.
בנוסף לכך גם בזהר חדש פרשת נח מוזכר דבר מאד יפה:
אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, מִדַּת הַצַּדִּיק, קָשֶׁה לִכְעוֹס, וְנֹחַ לִרְצוֹת. וְזוֹ הַמִּדָּה גְּדוֹלָה מִכּוּלָּם, וּבָא הַכָּתוּב לְהוֹרוֹת, אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת נֹחַ, נֹחַ בְּדַעְתּוֹ, נֹחַ בְּדִיבּוּרוֹ, נֹחַ בְּמַהֲלָכוֹ. וּמִי עוֹשֶׂה זֶה. אִישׁ צַדִּיק. וּכְשֶׁמֵּת, אוֹמְרִים עָלָיו, אֵי עָנָיו, אֵי חָסִיד. תָּמִים הָיָה בְּדוֹרוֹתָיו, וּלְמַאי יִזְכֶּה, אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ, לְמַעְלָה עַל כָּל הַמַּעֲלוֹת.

ומנגד לזה אספר מעשה קונדס שראיתי: היה יום בישיבה שהתלמידים החליטו לפתוח כיתה על לא פחות מאשר "העץ שליד חלון הישיבה".
בבוקר הגיע הרב לכיתה וראה שיש מספר כסאות ומספר שולחנות על ענפי העץ העבים(הכיתה הייתה בגובה 4+ מטר, קומה שניה)
הכעס היה מאד גדול וניסו למצוא את התלמידים הסוררים מכמה סיבות.

אני לא חושב שמעשה הקונדס הזה מצחיק וגם לא חשבתי על זה אז אבל היום אחרי הרבה שנים למרות חומרת המעשה אני מאמין שתלמיד חכם צריך להבין שגם הוא לא תמיד היה תלמיד חכם וגם הוא לא תמיד עשה את הדברים בצורה שקולה והקב"ה מוחל וסולח אם התלמיד לא מבין גם בפעם ה 100, בפעם ה 400 זה באמת חריג אבל בדרך כלל בפעם ה 20 התלמיד כבר מבין ואם לא אז בפעם ה 30 בטוח הוא מבין לאחר הרחבה ובירור של הרקע. אני מאמין שאם תלמיד לא הבין אחרי 5 פעמים צריך לנסות בנוחות להבין מה הוא לא הבין ולא לכעוס עליו שהוא בן אדם. אמנם אנחנו לא בפרשת נח אבל באמת אם התלמיד שוכח שלא בכוונה צריך להיות איתו נוח וגם לצחוק איתו לא מזיק.

יש מקרה אחד בלבד שבו לא מצופה מהאדם שיהיה נוח ורגוע וזה כשהוא … חולה או לחלופין לא במיטבו ולא בשיא כוחו.
אני משתדל עם התלמידים שלי להיות סבלני אם כי לפעמים אני מאבד את הסבלנות אבל למדתי מאבי הצדיק שחשוב להיות בכוונה להיות נח גם אם אתה לא תמיד נינוח והקב"ה ישלם שכרך על המאמץ אם לא בעולם הזה אז בבא.

תלמידי האדמו"ר האחרון של חב"ד הם לא הראשונים שטוענים שהרבי שלהם הוא המשיח. עוד בגמרא מסכת סנהדרין (צח, ב) מוזכר הנושא:

אמר רב גידל אמר רב עתידין ישראל דאכלי שני משיח אמר רב יוסף פשיטא ואלא מאן אכיל להו חילק ובילק אכלי להו לאפוקי מדרבי הילל דאמר אין משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיה אמר רב לא אברי עלמא אלא לדוד ושמואל אמר למשה ורבי יוחנן אמר למשיח מה שמו דבי רבי שילא אמרי שילה שמו שנאמר (בראשית מט, י) עד כי יבא שילה דבי רבי ינאי אמרי ינון שמו שנאמר (תהלים עב, יז) יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו דבי רבי חנינה אמר חנינה שמו שנאמר (ירמיהו טז, יג) אשר לא אתן לכם חנינה ויש אומרים מנחם בן חזקיה שמו שנאמר (איכה א, טז) כי רחק ממני מנחם משיב נפשי ורבנן אמרי חיוורא דבי רבי שמו שנאמר (ישעיהו נג, ד) אכן חליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם ואנחנו חשבנוהו נגוע מוכה אלהים ומעונה אמר רב נחמן אי מן חייא הוא כגון אנא שנאמר (ירמיהו ל, כא) והיה אדירו ממנו ומושלו מקרבו יצא אמר רב אי מן חייא הוא כגון רבינו הקדוש אי מן מתיא הוא כגון דניאל איש חמודות אמר רב יהודה אמר רב עתיד הקדוש ברוך הוא להעמיד להם דוד אחר שנאמר (ירמיהו ל, ט) ועבדו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם אשר אקים להם הקים לא נאמר אלא אקים א"ל רב פפא לאביי והכתיב (יחזקאל לז, כה) ודוד עבדי נשיא להם לעולם כגון קיסר ופלגי קיסר.

שטיינזלץ:

אמר רב גידל אמר רב: עתידין ישראל דאכלי שני [שיאכלו ויהנו משנות] המשיח. אמר רב יוסף: פשיטא [פשוט, מובן מאליו], ואלא מאן אכיל להו [מי יאכל אותם], וכי חילק ובילק, שני ברנשים ריקים, אכלי להו [יאכלו אותם]? ומסבירים שבכל זאת יש חידוש בדברי רב גידל, כי הם באו לאפוקי [להוציא] מדבריו של ר' הילל, שאמר: אין משיח לישראל, שכבר אכלוהו, כלומר, שכבר התגשמו הנבואות עליו בימי חזקיה, וכאשר דוחים דעתו להלן בכמה ראיות אחרות. אמר רב: לא אברי עלמא [נברא העולם] אלא לדוד, כלומר, בזכות דוד נברא כל העולם. ושמואל אמר: בזכות משה. ור' יוחנן אמר: העולם נברא למשיח. כיון שדובר במשיח, שואלים: מה שמו? דבי [בני בית מדרשו] של ר' שילא אמרי [אומרים]: "שילה" שמו, שנאמר: "עד כי יבא שילה" (בראשית מט, י). דבי ר' ינאי אמרי [אומרים]: "ינון" שמו, שנאמר: "יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו ויתברכו בו כל גוים יאשרוהו" (תהלים עב, יז). דבי [בני בית מדרשו] של ר' חנינה אמר: "חנינה" שמו, שנאמר: "אשר לא אתן לכם חנינה" (ירמיה טז, יג). ויש אומרים כי "מנחם בן חזקיה" שמו, שנאמר: "כי רחק ממני מנחם משיב נפשי" (איכה א, טז). ורבנן אמרי [אומרים] "חיוורא דבי [המצורע של בית] רבי" שמו, שנאמר: "אכן חליינו הוא נשא ומכאבינו סבלם ואנחנו חשבנהו נגוע מכה אלהים ומענה" (ישעיה נג, ד). אמר רב נחמן: אי [אם] מן חייא [החיים] בדורנו הוא המשיח, הרי יהיה כגון אנא [איש כמוני] שיש לו כבר שלטון וממשלה על ישראל (מהרש"א), שנאמר: "והיה אדירו ממנו ומשלו מקרבו יצא" (ירמיה ל, כא), והוא מפרשו שהגואל יהא אדם שיש לו כבר ממשלה. אמר רב: אי [אם] מן חייא [החיים] בדורנו הוא, הריהו כגון רבינו הקדוש (ר' יהודה הנשיא), שהיה מופלג בקדושתו, חסידותו ותורתו. אי מן מתיא [אם מן המתים] הוא, הריהו כגון דניאל איש חמודות. אמר רב יהודה אמר רב: עתיד הקדוש ברוך הוא להעמיד להם לישראל דוד אחר הוא המשיח, שאף הוא יקרא "דוד", שנאמר: "ועבדו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם אשר אקים להם" (ירמיה ל, ט) "הקים" לא נאמר אלא "אקים", משמע שיקים ה' מלך חדש שיהא שמו "דוד". אמר ליה [לו] רב פפא לאביי: והכתיב [והרי נאמר] "ודוד עבדי נשיא להם לעולם" (יחזקאל לז, כה), הרי שדוד המלך הוא שיהא מלך ישראל. ענה לו: כגון קיסר ופלגי [ומשנה] לקיסר, כך יהיו שניהם מושלים, המשיח ימלוך על כל ישראל ודוד המלך שבעבר היה מלך יהיה נשיא, משנה לו.

 

מהגמרא במסכת סנהדרין יוצא שיש הרבה דעות לגבי המשיח ושאחת הדעות הייתה שרבי יהודה הנשיא היה המשיח, ז"א שהדעה ש"הרבי" שלי או כל מיני דעות אחרות כבר היו קיימות בעבר. ויש בעיני חכמים דבר אחד ברור, המשיח לא יכול להיות מן המתים אלא שמת יכול להיות כ"נשיא" למשיח. השאלה המעשית היא: מאיזה בית מדרש יצא המשיח? כולם רוצים שמהם יצא המשיח, אבל מה אם המשיח יוצא מכולם יחד? אם היו אומרים לחבד"ניק או לקוקניק או לחסיד של הרב סולוביציק וליכטנשטיין שהמשיח יהיה תלמיד של כל השיטות ולא של בית מדרש אחד, האם עדיין הוא יהיה מקובל על כל ישראל?

שמות רבה פרשה נ"ב אות ג':

מַעֲשֶׂה בְּתַלְמִיד אֶחָד שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי שֶׁיָּצָא חוּצָה לָאָרֶץ וּבָא עָשִׁיר, וְהָיוּ הַתַּלְמִידִים רוֹאִין אוֹתוֹ וּמְקַנְּאִין בּוֹ וְהָיוּ מְבַקְּשִׁים הֵן לָצֵאת לְחוּצָה לָאָרֶץ, וְיָדַע רַבִּי שִׁמְעוֹן וְהוֹצִיאָן לְבִקְעָה אַחַת שֶׁל פְּנֵי מֵרוֹן, וְנִתְפַּלֵּל וְאָמַר בִּקְעָה בִּקְעָה מִלְּאִי דִּינָרֵי זָהָב, הִתְחִילָה מוֹשֶׁכֶת דִּינָרֵי זָהָב לִפְנֵיהֶן. אָמַר לָהֶם אִם זָהָב אַתֶּם מְבַקְּשִׁים הֲרֵי זָהָב, טְלוּ לָכֶם, אֶלָּא הֱיוּ יוֹדְעִין כָּל מִי שֶׁהוּא נוֹטֵל עַכְשָׁו חֶלְקוֹ שֶׁל עוֹלָם הַבָּא הוּא נוֹטֵל, שֶׁאֵין מַתַּן שְׂכַר הַתּוֹרָה אֶלָּא לָעוֹלָם הַבָּא, הֱוֵי: וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן. מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא שֶׁבָּא עֶרֶב שַׁבָּת וְלֹא הָיָה לוֹ מֵאָן לְהִתְפַּרְנֵס, יָצָא לוֹ חוּץ מִן הָעִיר וְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, וְנִתַּן לוֹ אֶבֶן טוֹבָה מִן הַשָּׁמַיִם, נְתָנָהּ לְשֻׁלְחָנִי וּפִרְנֵס אוֹתָהּ שַׁבָּת, אָמְרָה אִשְׁתּוֹ מֵהֵיכָן אֵלּוּ, אָמַר לָהּ מִמַּה שֶּׁפִּרְנֵס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמְרָה אִם אֵין אַתָּה אוֹמֵר לִי מֵהֵיכָן הֵן אֵינִי טוֹעֶמֶת כְּלוּם. הִתְחִיל מְסַפֵּר לָהּ, אָמַר לָהּ כָּךְ נִתְפַּלַּלְתִּי לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וְנִתַּן לִי מִן הַשָּׁמַיִם. אָמְרָה לוֹ אֵינִי טוֹעֶמֶת כְּלוּם עַד שֶׁתֹּאמַר לִי שֶׁתַּחֲזִירָהּ מוֹצָאֵי שַׁבָּת. אָמַר לָהּ לָמָּה, אָמְרָה לוֹ אַתָּה רוֹצֶה שֶׁיְהֵא שֻׁלְחָנְךָ חָסֵר וְשֻׁלְחַן חֲבֵירֶךָ מָלֵא. וְהָלַךְ רַבִּי שִׁמְעוֹן וְהוֹדִיעַ מַעֲשֶׂה לְרַבִּי. אָמַר לוֹ לֵךְ אֱמֹר לָהּ אִם שֻׁלְחָנֵךְ חָסֵר אֲנִי אֲמַלְּאֶנּוּ מִשֶּׁלִּי. הָלַךְ וְאָמַר לָהּ. אָמְרָה לוֹ לֵךְ עִמִּי לְמִי שֶׁלִּמֶּדְךָ תּוֹרָה, אָמְרָה לוֹ רַבִּי וְכִי רוֹאֶה אָדָם לַחֲבֵרוֹ לָעוֹלָם הַבָּא, לֹא כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק הֲוָה לֵיהּ עוֹלָם בְּעַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת יב, ה): כִּי הֹלֵךְ הָאָדָם אֶל בֵּית עֹלָמוֹ וְסָבְבוּ בַשּׁוּק הַסּוֹפְדִים, עוֹלָמִים אֵין כְּתִיב אֶלָּא עֹלָמוֹ. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע כֵּן הָלַךְ וְהֶחֱזִיר. רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ הַנֵּס הָאַחֲרוֹן הָיָה קָשֶׁה מֵהָרִאשׁוֹן, כֵּיוָן שֶׁפָּשַׁט יָדוֹ לְהַחֲזִירוֹ מִיָּד יָרַד הַמַּלְאָךְ וּנְטָלָהּ הֵימֶנּוּ, לָמָּה שֶׁאֵין מַתַּן שְׂכָרָהּ שֶׁל תּוֹרָה אֶלָּא לָעוֹלָם הַבָּא, לְיוֹם אַחֲרוֹן, הֱוֵי:

שלוש המתנות מאליהו הנביא
(המקור)

סיפור עם מפי יהודי טנג'יר (מרוקו)

 

פעם אחת שמע אליהו הנביא שיחתם של שלושה אנשים, שהיו מביעים משאלות-ליבם זה באוזניו של זה.

אמר האחד:- בעושר טמון האושר. אילו נתעשרתי, הייתי מסייע במצוות: משיא בני עניים ודואג ליתומים וּמְסַיֵיעַ לכל נצרך.

אמר השני:- אין דבר טוב מן החוכמה. אילו חָכַמתי, הייתי מקים בתי ספר ובתי-אולפנא ומלמד חינם את בני האביונים, שאין בידם לשלם.

אמר השלישי:- ואני, – אישה טובה אני מבקש.

פנה אליהו הנביא לראשון ואמר:- ואם תתמלא משאלתך, האם תעמוד בדיבורך ?

ענה זה ואמר:-בוודאי.

נתן לו אליהו הנביא אגורה.

תמה זה ושאל:- ומה אעשה בה ?

אמר לו אליהו:- שים אותה במגירה, שבה אתה נוהג לטמון את כספך

פנה אליהו הנביא לאיש השני ושאל:- ואתה, אם יעלה מבוקשך בידך, האמנם תעשה כפי שאמרת ?

אמר לו:- וודאי וודאי.

נתן לו אליהו הנביא דף כתוב פנים ואחור.

תמה ושאל:- ומה אעשה בזה הדף?

אמר לו אליהו:- שים אותו תחת הכר אשר למראשותיך.

נפנה אליהו לאיש השלישי ושאל:- ואתה, מה רצית?

אמר לו:- אשת חיל ביקשתי.

– גש לבית הזה – אמר אליהו – ובקש את ידה של הנערה התמה המתגוררת בו.

אמר ונעלם. הרגיש האיש מעין דגדוג בכף ידו; פְתחהּ ומצא בה טבעת.

 

*   *   *

למחרת התעורר הראשון, פתח את המגירה ומצא אותה מלאה כסף וזהב. התחיל מחלק נדבות ועושה מעשי-צדקה. עד מהרה נתעייף מן הצדקה ונסחף אחרי ההנאות. נשתכחה ממנו הבטחתו וחדל.

הרים השני ראשו מן הכר – והנה הוא חכם. בנה בתי ספר וקיבל תלמידים הרבה, עד שעשה לו שם בכל הארץ. החל מקבל בני טובים בלבד ואת בני העניים היה פוטר ב"אין מקום".

והשלישי נשא אותה נערה לאישה והקים עמה בית בישראל.

 

*     *     *

פעם אחת אמר אליהו הנביא בליבו: אלכה נא ואראה, אם מקיימים הללו את הבטחותיהם.

מה עשה ? התחפש כעני, בא אל פתח ביתו של הראשון ודפק בדלת. יצא משרת והושיט לו אגורה. אמר לו אליהו:- אמור לאדונך: עני אחד מבקש לחוג את החג על שולחנך. ציווה בעל הבית על המשרת לגרש את הֶעָנִי מעל פניו. אמר לו אליהו:- אמור לאדונך: לא אלך עד שיחזיר לי אותה אגורה, שנתתי לו פעם. שאל בעל הבית ברוגזה:- איזו אגורה היא זו והיכן אמצאנה

לו עכשיו ?! אמר לו אליהו:- במגירה שבה טמון כספך, שם היא.

נטל אליהו את אגורת המזל, לחש עליה לחישה והלך אל בית הֶחכם. בדרך לקח עמו ילד לבוש בלויים. הקיש בדלת. יצא המשרת. אמר לו אליהו:- אמור לאדונך: מבקש אני שתקבל את הילד הזה לבית הספר. קרא החכם מתוך הבית ואמר:- שאל אותו, אם יש בידו לשלם. אמר לו אליהו:- עני הילד בממון אך עשיר בשכל טוב. ענה הֶחכם בקול גדול:- בית הספר שלנו כבר מלא ואין בו מקום.

אמר אליהו למשרת:- לך ואמור לו, לאדונך, שיחזיר לי את הדף שקיבל ממני. אמר זה:- וכי מניין יימָצא לי הדף ההוא ? ענה אליהו ואמר:- מתחת לכר תמצא אותו. נטל אליהו את דף המזל, לחש עליו לחישה והלך אל השלישי. בדרכו התחפש לֶעני שבעניים, קרוע ובלוי ומלוכלך בבוץ ונוטף מים. הגיע אל הבית והקיש בדלת. יצאה האישה, הטבעת על אצבעה, וראתה אותו במצבו.

-היכנס, היכנס נא – קראה – עוד מעט ישוב בעלי.

– אבל אני מלוכלך ורטוב – אמר כמתנצל – ועלול אני ללכלך את כל ביתך.

– אין דבר, מהר והיכנס; ואל תאמר מאומה. תתרחץ ותאכל ואחר תדבר. מַכִּירה אני בך שאתה רעב. התקינה לו האישה אמבט חם והוציאה אליו מבגדי בעלה וערכה את השולחן לכבודו.

– והיכן בעלך ? – שאל בטרם יסעד.

– בעבודה – ענתה לו.

– אם כן, נחכה עד שובו ונסעד יחדיו.

– לא! – התעקשה – שב אתה וסעד את לבך; ובבואו תארח לו לשיחה.

אכל אליהו ושתה. אמר לה :- רוצה אני לנוח מעט. פתחה האישה את חֲדָר השינה לפניו והִציעה לו את המיטה ויצאה על בהונות רגליה מן הבית.

כאשר חזר בעלה הביתה, שאל אותה בתימהון:- מה את עושה בחוץ, עומדת כעני בפתח ? מדוע אינך בפנים ?

ענתה לו ואמרה:- בא אלינו פלוני אלמוני, קרוע ובלוי ורעב. הכנסתיו הביתה, רחצתיו, הלבשתיו והאכלתיו. ואחר כך ביקש לישון.

אמר לה:- ברוך האל, שהעניק לי אשת-חיל מרבה במצוות ובמעשים טובים.

שמע אליהו הנביא, בְּשכבו על מיטתו, את כל הדברים האלה. יצא אל בני הזוג ואמר להם:- ברוכה תהיי אישה טובה, וברוך תהיה גם אתה, שביקשת לך אשת-חיל במקום לבקש ממון וחכמה. מעתה יהיו בידיך גם ממון וגם חכמה. אני אליהו הנביא המברך אתכם.

אמר ונעלם.

התורה כותבת (דברים ט"ז, י"ט): "לֹא־תַטֶּ֣ה מִשְׁפָּ֔ט לֹ֥א תַכִּ֖יר פָּנִ֑ים וְלֹא־תִקַּ֣ח שֹׁ֔חַד כִּ֣י הַשֹּׁ֗חַד יְעַוֵּר֙ עֵינֵ֣י חֲכָמִ֔ים וִֽיסַלֵּ֖ף דִּבְרֵ֥י צַדִּיקִֽם" וחכמים מדייקים את משמעות ושמועת הפסוק בגמרא במסכת כתובות (דף ק"ה עמוד א') שהתורה לא באה לדייק על ההבדל בין חכמים לטיפשים אלא שברור שגם לטיפשים ורשעים הכסף מעוור את הראיה אלא שאם לוקחים שוחד כשוחד ודווקא כשוחד ולא כשכר בטלה או במקרה של פשרה על שכר הדיון עד להגעה לפשרה אז לא יסיים ימיו בלא הטיית הדין או שיראה דברים בצורה עקומה.

יש כמה סוגים של הנאה, הנאה ממונית של עולם הזה ויש גם הנאה רוחנית. אדם יכול ללמוד רעיון רוחני והרעיון הזה ישמש כשכר על ידי נותן הרעיון וממילא הרעיון יצמיח פירות בעולמו של המקבל. כמו ששוחד כספי מעוור כך גם שוחד רוחני. הדבר עוד יותר קשה כאשר מדובר על המרחק שבין תורת ה"סוד" לבית תורה הנגלה.

אפשר לחלק את העולם למספר מישורים ומערכות. בכל אחת מהמערכות הללו פועלים החכמים ומלמדים את "העם". המטרה הכללית כקבוצה היא שמי ששרוי בעולם תורני מסויים ילמד בחינם את שאר ישראל את חלקי התורה שהוא שרוי בהם. הרמב"ם מדבר על הנושא של לימוד תורה בחינם שכמו שהקב"ה נתן לנו את התורה בחינם כך אנחנו מצווים ללמד איש את אחיו בחינם. וחכמים חילקו את הנושא למספר חלקים וביניהם את הפשט והדרש.

ברור לחכמים שלא מדובר על חובת הלימוד בחינם גם את הדרש מצד הציווי אלא אך ורק אם אין בכך הפסד למלמד. ברגע שיש הפסד למלמד צריך לשקול את כל הנושא מחדש בכלים אחרים לגמרי מאשר מה שאנחנו רגילים. לדוגמא אחד מהנושאים המדוברים הוא שאם יש שני מלמדים וצריך לבחור אחד מהם בשביל ללמד את הילדים בוחרים את זה שיותר מוכשר אבל אם הוא מוכשר בלימוד אבל לא מוכשר בשמירה על הילדים אז יש עדיפות לזה שיודע לשמור יותר טוב על הילדים מאשר לזה שיודע ללמד יותר טוב. כמובן שאם אפשר לקחת בשכר מורה אחד ושומר אחד יכולה להיות עדיפות לקחת שני אנשים על פני אחד כדי שהמורה יהיה פנוי יותר ללימוד וממילא יוכל למלא את תפקידו יותר טוב. הבעיה שצצה עם זה היא שאז המורה מקבל רק שכר בטלה ולא שכר שמירה. אבל כבר מקובל היום בכל העולם שמורה מקבל שכר ולא רק על בטלה אלא על ההשקעה שלו מחוץ לשעות הלימוד בנושאים שאותם הוא מלמד. הבטלה שלו היא הרבה יותר מאשר רק על הזמן שהוא מלמד אלא על הזמן שהוא משקיע כדי להיות שרוי בעולם ובתחום ההוראה. ואם לרגע נחשוב נראה שאם היה עוסק בתחום אחר היה הרבה יותר מוכשר מהאחרים ולכן שכר הבטלה שלו הוא צריך להיות יותר גבוה מאשר חישוב מאד פשוט של בטלה ממלאכה.

חשוב מאד להבין שכל תלמיד חכם ששרוי בתוך עולם מסוים ישקף את התורה שלו על פי העולם שהוא שרוי בו. לכן יש חשש מאד גבוה שמי ששרוי בעולם של "סוד" ולא בעולם של "פשט" יכול לסכן את הילד. איך? הלימוד וההוראה של תחום הסוד תוך כדי שמירה על התלמיד צריך להתבצע בכלים שמתאימים לילדים ולא למבוגרים. צריך להעלים מהתלמיד את הסיכון שבעולם הסוד ולכן נוהגים לרוב לעסוק בנושאים פשוטים שמכילים בתוכם גם תחום של סוד כך שבהמשך הדרך יוכל התלמיד בעזרת כלים להבין גם את תורת ה"סוד" אבל חשוב להבין שגם זה יכול להיות מסוכן לתלמיד. שבמקום ללמוד דברים שיחיו ילדים הוא לומד דברים שלא יסייעו לו בחיים. הרי, מי מתעסק בסוד והסתרה? אדם שרוצה או צריך להסתיר מפני מישהו משהו ולא להוציא את הסוד לאוייבים. רוב בני האדם לא צריכים להסתיר משהו מפני מישהו ברובד הפשוט. ברגע שקצת מתבגרים לומדים שצריך להסתיר דברים מסויימים ובעזרת הכלים המתאימים לכל גיל לומדים איך להסתיר ומנגד לגלות. אחת מהתכונות שיש לממזר היא שהוא יודע גם להסתיר ולסובב אנשים. כל עוד ה"ממזרות" של הממזר תחת רסן וידועה לו ולאחרים אין בכך בעיה אבל כאשר הוא נפגש עם דמויות שלא מכירות אותו עלול להווצר משהו נורא.

אמר לי תלמיד חכם: "ממזר יכול להיות ראש ישיבה", רגע אבל אם אני רוצה שהבין שלי לא ילמד מממזר? מה עושים?

התשובה שאני מאמין שהיא הנכונה ביותר היא להסביר לבן שעדיף שילמד אצל אנשים ישרים יותר.

אחד מכללי הגמרא היא שאין הלכה כרבי מאיר. אבל נניח יש חכם כמו רבי מאיר והבן רוצה ללמוד אצלו, מה התרופה? נניח ששולחים את הילד ללמוד אצל אחד כזה מה אפשר לעשות כדי לשמור על הילד?

יש כאלה שמאמינים בקמיעות אבל אני מאמין בשמירה על קשר ואהבה. אחת הדרכים שהקב"ה נתן לנו כדי שנוכל לשמור על קשר איתו זו התפילה. בעיקרון גם קמיע מתקבל על הדעת אם כי לכל קמיע יש מחיר ועלות ביחס לתוצאה ולתוצר שהוא נותן. היום אנחנו משתמשים פחות במונח "קמיע" אלא יותר במונח "כלי" וחשוב שהמורה ידע לתת לתלמידים שלו את הכלים הטובים ביותר להתמודדויות בעולם האמיתי מול הרבה דברים. אם תשאל הורה מה הוא רוצה לתת לילד שלו אז בדרך כלל הם יענו שהם "רוצים את הטוב ביותר" ולא בהכרח מה שמתאים לתלמיד אחד מתאים לתלמיד אחר.  לכן גם חכמים קובעים דרך ל"נורמה" שהיא לימוד פשט ואז לימוד רמז דרש וסוד. אם כי בימינו צריך להתמקד במה שטוב לתלמיד בטווח הארוך. ייתכן מאד שלימוד סוד אחד או שניים יהיה טוב לתלמיד אחד כדרך הש"ס ואילו לתלמיד אחר יהיה צורך בהרבה שפע אורות של סוד. אי אפשר לקבוע דרך אחת לכולם אבל צריך לקבוע דרך בטוחה לרוב התלמידים.

בנקודה הזאת אני ממליץ מאד לשחק משחקים כמו טליסמן או מבוכים ודרקונים וכן משחקים אחרים שמכילים את הרעיונות מעולם הקמיעות כדי שהתלמיד יוכל להבין את הרעיונות שגלומים במשחק.

ומתחילים בשאלה: האם מתחילים קודם לשחק או קודם לומדים?

 

אגרות הראיה – אגרת שדמ

ב"ה, פעה"ק יפו ת״ו, טבת תרע״א

אדון יקר, עורן ,"המוריה", שזלז••

צר לי מאד על סגנון ההתנפלות שהיתה למחלה מהלכת דוקא ביותר בין המתיחסים אל דגלם של "שלומי אמוני ישראל". לא אוכל מצדית אמנם לסלח לך על חטאך נגד הרה״ג עורך "המודיע" 1א. עורך "אורתודוקסי" צריך בראש כל לשמור את הדין. ועל פי דין אסור לבזות ת״ח. ובודאי רב בעדה חשובה בישראל, ועם זה עסקן בעניני היהדות ומפורסם, הוא ת״ח גם בזמן הזה, גם אם נהיה מסופקים לענין הדין של "ליטרא דדהבא״1, אבל לענין שאסור לבזותו, עכ״פ לכתחלה וברבים, בודאי דין ת״ח יש לו. חטאת בזה חטא גדול לדגל האורתודוקסיה, שאתה מניפו על עתונך. כשם שחטאת בתור איש יהודי ירא שמים, שראוי לו לעצור ברוחו במקום שהדבור הוא אסור. ולמה זה תהיה חטאת הלשון, כשהיא ביחוד מתלבשת בכתב ומתפרסמת ע״י עתון, אינה נזקקת להוראה, בעומקה של הלכה, כמו יתר דקדוקי תורה? ולא אכחד ממך, יקירי, שאחרי אשר כבר התנחמת, לא תקנת את המעוות הזה כראוי לחטא גדול של ביזוי ת״ח ברבים, ועליך, לדעתי, לתקן את הדבר בחכמה וכבוד.
וע״ד הענינים שבדעות, לפי מהלך מחשבותי, לא מצאתי און ברוח עתונך בכלל. בטוים אחדים ישנם באיזה מקומות, שצריכים להיות יותר מכוונים לנקודה הפנימית של יראת שמים ותמימות האמונה, אבל על אלה ראוי להעיר בנחת, כדברי חכמים2 תמיד.
ובכלל אומר לך יקירי, — אל יפול רוחך, החזק את מפעלך ואם שגית לפעמים, הלא אין אדם עומד על דברי תורה אלא א״כ נכשל בהם3. ובכללו של דבר לא יוכל שום אדם להכחיש, שה"מוריה" בכללה היא כלי מחזיק ברכה להקהל החרדי הירושלמי, לפי מצב רוחו בהוה. אמנם דעת הקהל הולכת ומתפתחת, והספרות הטובה היא בודאי האמצעי הישר לפתוחה ושכלולה. והעתונות הדואגת לפתוחה של דעת הקהל, צריכה היא לעמוד ולהשתדל שתשאר עומדת תמיד על מדרגה יותר גבוהה ומפותחת מהמדרגה של דעת הקהל שבהוה. ולהרציא[להמציא?] תמיד אמצעים נכונים איך לסגל את הדעה הקהלית, ולהקריבה לאט לאותו הגובה שכבר באה לה העתונות בכללה. כמובן לא על דעתו של העורך הפרטי אנחנו מדברים כאן, כי אם על רוח העתון וחוג סופריו היותר משפיעים. המדרגה התרבותית של ה״אורתודוקסיה", הראויה לשמה. היא נערכת לפי מדתו של שכלול הרוח, העמקת הרגש והרחבת הבינה. ביסודות דעת ד׳ ומקוריות קדושת האמונה באור ד'. שהיא בודאי נשמת ה״אורתודוקסיה". וכאשר כל התכונה הזאת של דרישת ד' היא נעזבת לאין שיעור, והמון חכמי התורה איננו יודע ברובו גם את צרכה, וחכמת התורה לתכליתה נחשבת אצלם רק הוספת איזה פלפולים בהויות של הלכה. שהם אמנם קדושים ויקרים. אבל לא הם לבדם יאירו את נשמותינו. על כן, עורך נכבד. עד שאתה מבקש סדרים מעשיים בישיבות, שהם דברים שאינם תמיד מכוונים אל המטרה. והסכנה יתירה בהם על השבח. קח לך דרך להעיר ולעורר תמיד את המוכשרים שבחכמי תורה, הקבועים באהלה, שיישימו לב להארת נשמתה של תורה בכל הרחבתה בחריפות ובקיאות. אז ממילא יאירו לבותיהם ודרכם תתישר. הקהל מבית ומחוץ יתחיל להכיר, שתחת אנשים שיכולים לפלפל מעט או הרבה, באיזו חריפות ישרה או בלתי ישרה, יש לנו אישים, אזורים בעוז ד' מלאים להבת אש קודש, ותורת ד׳ אמת בלבבם.
התלמידים הללו, מעצמם יהיו מוכשרים לתפקידם. אור תורה לשמה יופיע עליהם את אורו וזהרו. "כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה, ולא עוד אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו"1. הגבורה הרוחנית, ההולכת ומוסיפה אומץ מדי יום ביומו, תסול לה את ארחה, וכל אשר ירבו לוחמיה כן תוסיף עצמה. הכשרונות הנרדמים יקיצו ויחלו להנץ את פרחם וציצם, ומגדולת רוחם של בני העליה שבהיכלי הישיבות תחל אצילות נשמתית טהורה להתפשט גם על הבינונים והירודים, וכל אחד יהיה יותר נאות לאיזו פעולה בחיי הצבור המעשיים והרוחניים, שיש להם יחש ישר או מסובב לחניכים של ישיבות בישראל.
תקונים כעין אלה, עורך נכבד, עושים הם את דרכם על ידי הדרישה התמידית בהם עצמה, הם פונים ישר אל הרוח, ואינם זקוקים זקוק גדול ג"כ להרשאתם הפרטית של הגבאים ומנהלי המוסדות. והדרישה רבת הגונים הזאת, מרחב גדול יש לה, היא בעצמה מכשרת את הקרקע לעבוד עבודת הרוח, ומוסיפה מדי התפתחה מעלות רבות בקודש, ואחריתן פורה מאד. רבו מאד טרדותי ולא אוכל להאריך. אמנם לא אוכל מבלי להעירך באחרית מכתבי, מצדי גם אני, כמו שהעירו כבר רבים זולתי, שהתאר ,"רשמי", אשר נתת לעתונך, הוא "יתר כנטול"3. אין "רשמיות" נאמרת כ"א על הסכמה מקפת כללית מכחם של האנשים העומדים תחת איזו חטיבה מיוחדת, וההסכמה צריכה להיות מובעת באופן גלוי, — וכל אלה בודאי מוכרחים הם להיות חסרים לעתונך בירושלים. ואיך זה תשא תמיד חרפת "שקר" על עתונך ה"אורתודוקסי", שצריך להיות תמיד ראש כל דבריו — אמת.

בכבוד וברכה

הק' אברהם יצחק הכהן קוק