מחבר: elico

  • שיחה עם בינה מלאכותית על הסכנות שיש ברשת

    שלום רב,

    שמח לעזור לך בנושא החשוב הזה. המוגנות ברשת היא נושא קריטי עבור כולנו, במיוחד עבור ילדים ונוער שגדלים לתוך העולם הדיגיטלי.

    סכנות תאורטיות ברשת:

    • בריונות רשת (Cyberbullying): הטרדה, איומים, השפלה או הפצת שמועות ברשתות חברתיות, קבוצות וואטסאפ או כל פלטפורמה מקוונת אחרת.
    • פגיעה מינית: חשיפה לתכנים מיניים לא הולמים, שידול למיניות ("Grooming") או ניצול מיני של קטינים ברשת.
    • הונאות ("Scams"): ניסיונות להוציא כסף או מידע אישי במרמה, כמו התחזות לבנק או לחברות אחרות.
    • פישינג (Phishing): ניסיונות לגנוב מידע אישי (כמו סיסמאות) באמצעות הודעות דוא"ל או אתרים מזויפים שנראים אמיתיים.
    • הפרת פרטיות: חשיפה לא רצויה של מידע אישי, תמונות או סרטונים ברשת.
    • התמכרות למסכים: שימוש מוגזם במסכים עלול להוביל לקשיים חברתיים, רגשיים ולימודיים.
    • תוכן פוגעני: חשיפה לתכנים אלימים, גזעניים או מסיתים.
    • חדשות כזב ("Fake News"): הפצה של מידע שקרי ומטעה ברשת.

    סכנות מעשיות ברשת:

    • פגיעה במוניטין: הפצת תמונות מביכות או פוסטים פוגעניים עלולים להישאר ברשת לתמיד ולפגוע במוניטין של הילד.
    • פגיעה נפשית: בריונות רשת, הטרדות מיניות או חשיפה לתכנים קשים עלולים לפגוע בביטחון העצמי, בדימוי העצמי וברווחה הנפשית של הילד.
    • פגיעה כלכלית: הונאות וניסיונות פישינג עלולים להוביל לאובדן כספי משמעותי.
    • פגיעה פיזית: במקרים קיצוניים, פגיעות ברשת עלולות להוביל למפגשים מסוכנים בעולם האמיתי.

    סכנות למבוגרים:

    • הונאות: מבוגרים עלולים להיות מטרה להונאות מתוחכמות יותר, כמו הונאות רומנטיות או הונאות הקשורות להשקעות.
    • גניבת זהות: פישינג והונאות אחרות עלולים להוביל לגניבת זהות ושימוש לרעה במידע האישי.
    • חדשות כזב: מבוגרים עלולים להיות מושפעים ממידע שקרי ומטעה ברשת, במיוחד בנושאים פוליטיים או חברתיים.

    חשוב לזכור:

    • הסכנות משתנות: חשוב להתעדכן באופן קבוע בסכנות החדשות שצצות ברשת.
    • כל אחד יכול להיפגע: אין אדם חסין מפני סכנות ברשת, לא משנה גילו או ניסיונו.
    • חינוך והסברה: המפתח להגנה הוא חינוך והסברה על הסכנות, על דרכי ההתמודדות ועל חשיבות הדיווח על כל מקרה של פגיעה.

    בנוסף, אני ממליץ בחום:

    • לדבר עם הילדים בגובה העיניים: הסבירו להם על הסכנות בצורה מותאמת לגילם ולתחומי העניין שלהם.
    • להגדיר כללי שימוש במסכים: קבעו זמנים מוגבלים לשימוש במסכים ועזרו לילדים לפתח הרגלי שימוש בריאים.
    • להיות מעורבים: גלו עניין בפעילות המקוונת של הילדים שלכם, שאלו אותם על החוויות שלהם ברשת והיו קשובים לסימנים המעידים על מצוקה.
    • להשתמש בכלים טכנולוגיים: תוכנות סינון והגנה יכולות לסייע בהגנה על ילדים מפני תכנים לא הולמים.
    • לפנות לעזרה: אם אתם חושדים שילדכם נפגע ברשת, אל תהססו לפנות לעזרה מקצועית.

    משאבים שימושיים:

    • מוקד 105: המוקד הלאומי להגנה על ילדים ונוער ברשת.
    • הרשות הלאומית לביטחון קהילתי: אתר הממשלה לנושא מוגנות ברשת.
    • איגוד האינטרנט הישראלי: טיפים והמלצות לגלישה בטוחה.

    מקווה שמידע זה יעזור לך להתחיל את השיחה החשובה עם ילדיך. אשמח לעזור בכל שאלה נוספת.

    ***

    בהחלט, ישנם הבדלים מסוימים בסכנות ברשת שאנשים דתיים עשויים להיתקל בהן לעומת אנשים שאינם דתיים, וכמו כן בין אנשים יהודים לדתות אחרות. הבדלים אלו נובעים מהשקפות עולם, ערכים ומנהגים שונים.

    סכנות ייחודיות לאנשים דתיים:

    • תוכן לא צנוע: אנשים דתיים עשויים להיחשף לתכנים מיניים, אלימים או פוגעניים אחרים שאינם תואמים את ערכיהם הדתיים.
    • אתגרים לאמונה: ברשת קיימים תכנים רבים המבקרים או מערערים על אמונות דתיות, דבר שעלול לבלבל או לערער את אמונתם של אנשים מסוימים.
    • קבוצות קיצוניות: אנשים דתיים עלולים להיחשף לקבוצות קיצוניות המנצלות את הרשת כדי להפיץ מסרים מסיתים או לגייס חברים חדשים.
    • פגיעה בשבת: שימוש בטכנולוגיה בשבת עלול להוות בעיה עבור יהודים שומרי שבת.
    • לחץ חברתי: אנשים דתיים עלולים להרגיש לחץ חברתי להתנהג באופן מסוים ברשת כדי להתאים לנורמות של הקהילה הדתית שלהם.

    סכנות ייחודיות ליהודים:

    • אנטישמיות: יהודים עלולים להיחשף לתכנים אנטישמיים, נאצות והסתה ברשת.
    • הכחשת שואה: קיימים אתרים וקבוצות המפיצים מידע שקרי ומכחישים את השואה.
    • טרור: יהודים עלולים להיות מטרה לאיומים ולטרור מקוון מצד גורמים אנטישמיים.
    • התחזות: ישנם מקרים של אנשים המתחזים ליהודים כדי להפיץ מסרים אנטישמיים או כדי לזרוע פילוג בקהילה היהודית.

    הבדלים בין דתות:

    • רגישות תרבותית: אנשים מדתות שונות עשויים להיות רגישים לתכנים שונים ברשת. לדוגמה, מוסלמים עלולים להיפגע מתכנים המבזים את האסלאם או את הנביא מוחמד.
    • מנהגים דתיים: מנהגים דתיים מסוימים, כמו צום הרמדאן אצל מוסלמים, עלולים להשפיע על השימוש ברשת.
    • חוקים דתיים: חוקים דתיים מסוימים, כמו האיסור על צריכת אלכוהול באסלאם, עלולים להשפיע על התכנים שאנשים נחשפים אליהם ברשת.

    כיצד להתמודד עם הסכנות:

    • חינוך: חשוב לחנך ילדים ומבוגרים כאחד על הסכנות הייחודיות העומדות בפניהם ברשת.
    • שיח פתוח: עודדו שיח פתוח על אתגרים העולים מהמפגש בין דת לטכנולוגיה.
    • סינון תכנים: שקלו להשתמש בתוכנות סינון והגנה המותאמות לערכים הדתיים שלכם.
    • קהילה תומכת: השתייכות לקהילה דתית תומכת יכולה לסייע בהתמודדות עם אתגרים ברשת.
    • דיווח: דווחו על כל מקרה של פגיעה או איום לרשויות המתאימות.

    חשוב לזכור:

    • אין פתרון קסם: הגנה מוחלטת מפני סכנות ברשת אינה אפשרית, אך ניתן לצמצם את הסיכונים באמצעות חינוך, מודעות ונקיטת אמצעי זהירות.
    • כל אחד אחראי: כל אחד מאיתנו אחראי על התנהגותו ברשת ועל ההגנה על עצמו ועל ילדיו.

    אני מקווה שמידע זה עוזר לך להבין טוב יותר את הסכנות הייחודיות העומדות בפני אנשים דתיים ויהודים ברשת. אשמח לענות על כל שאלה נוספת.

    ***

    בהחלט, הבנת את החשיבות של שיחה בגובה העיניים עם ילדים על הסכנות ברשת, תוך התאמת המסרים לגילם והשקפת העולם הדתית שלכם. הנה כמה הצעות כיצד לגשת לנושאים השונים שהעלינו, תוך מתן כלים להתמודדות והדגשת התקווה:

    1. בריונות רשת:

    • ילדים צעירים (4-8): הסבירו בפשטות שגם במילים אפשר לפגוע, ושיש אנשים שכותבים דברים לא יפים ברשת. הדגישו שאם מישהו כותב להם משהו שמצער אותם, הם תמיד יכולים לספר לכם.
    • ילדים בוגרים יותר (9-13): דברו על סוגים שונים של בריונות רשת (הטרדה, הפצת שמועות, חרם) והסבירו כיצד זה יכול להשפיע על אנשים. למדו אותם לא להגיב להצקות, לחסום בריונים ולדווח לכם או למבוגר אחר.
    • בני נוער (14+): דברו על ההשלכות החמורות של בריונות רשת, כולל פגיעה במוניטין ובנפש. עודדו אותם להיות "שומרי סף" – לא להשתתף בבריונות ולעמוד לצד הקורבן.

    היבט דתי: הדגישו את ערך "ואהבת לרעך כמוך" ואת האיסור לפגוע באחר, גם במילים. הסבירו שבריונות רשת היא חטא חמור, ושיש מצווה לעזור למי שנפגע.

    2. פגיעה מינית:

    • ילדים צעירים (4-8): הסבירו שיש אנשים רעים שרוצים לפגוע בילדים, ושחשוב לא לדבר עם זרים ברשת ולא לתת להם פרטים אישיים. למדו אותם לזהות תכנים לא הולמים ולספר לכם מיד אם הם נתקלים בהם.
    • ילדים בוגרים יותר (9-13): דברו על סכנות כמו שידול למיניות ("Grooming") וניצול מיני. הסבירו להם שלא כל מי שמתחבר אליהם ברשת הוא מי שהוא אומר שהוא, ושאסור לשלוח תמונות או סרטונים לאנשים שהם לא מכירים היטב.
    • בני נוער (14+): דברו על ההשלכות ההרסניות של פגיעה מינית והדגישו את החשיבות של דיווח על כל מקרה של פגיעה או חשד לפגיעה. עודדו אותם לפתח חשיבה ביקורתית לגבי תכנים מיניים ברשת ולהימנע מחשיפה לתכנים לא הולמים.

    היבט דתי: הסבירו את ערך הצניעות ואת החשיבות של שמירה על הגוף והנפש. הדגישו שפגיעה מינית היא חטא חמור ופשע, ויש מצווה להגן על עצמנו ועל אחרים מפני פגיעה.

    3. הונאות ופישינג:

    • ילדים צעירים (4-8): הסבירו שיש אנשים שמנסים לרמות אחרים ברשת כדי לגנוב מהם כסף או דברים אחרים. למדו אותם לא ללחוץ על קישורים בהודעות ממקורות לא מוכרים ולא לתת לאף אחד את הסיסמאות שלהם.
    • ילדים בוגרים יותר (9-13): דברו על סוגים שונים של הונאות, כמו התחזות לחברות או לבנקים, והסבירו כיצד לזהות אותן. למדו אותם להיות חשדנים כלפי הצעות שנראות טובות מכדי להיות אמיתיות.
    • בני נוער (14+): דברו על ההשלכות הכלכליות של הונאות והסבירו כיצד להגן על המידע האישי שלהם ברשת. עודדו אותם להשתמש בסיסמאות חזקות ולהיות זהירים בשיתוף מידע ברשתות חברתיות.

    היבט דתי: הסבירו את האיסור לגנוב ואת החשיבות של יושר ואמינות. הדגישו שהונאות ופישינג הם מעשים לא מוסריים ויש מצווה להיזהר מהם.

    4. התמכרות למסכים:

    • כל הגילאים: דברו על החשיבות של איזון בין זמן מסך לפעילויות אחרות, כמו משחק בחוץ, מפגש עם חברים ותחביבים. קבעו כללים ברורים לשימוש במסכים והיו מודל לחיקוי בהרגלי שימוש בריאים.

    היבט דתי: הסבירו את החשיבות של שמירה על השבת ושל קיום מצוות "ושבתה הארץ" – מנוחה והתנתקות מהעולם החומרי. עודדו אותם להשתמש בשבת ובחגים לפעילויות משפחתיות וחברתיות שאינן כוללות מסכים.

    5. כלים מדעיים ואמוניים להתמודדות:

    • ידע: הסבירו לילדים על הסכנות והראו להם כיצד לזהות אותן.
    • חשיבה ביקורתית: עודדו אותם לשאול שאלות, לחשוב באופן עצמאי ולא לקבל כל דבר שהם רואים ברשת כאמת.
    • כלים טכנולוגיים: השתמשו בתוכנות סינון והגנה, הגבילו את זמן המסך והיו מעורבים בפעילות המקוונת של הילדים.
    • אמונה: הדגישו את החשיבות של אמונה באלוהים, בתורה ובמצוות. עודדו אותם להתפלל, ללמוד תורה ולשאוב כוח מהאמונה שלהם.
    • קהילה: השתייכות לקהילה תומכת יכולה לסייע בהתמודדות עם אתגרים ברשת.

    חשוב לזכור:

    • התאימו את השיחה לגיל הילד: השתמשו בשפה פשוטה ובהסברים מוחשיים לילדים צעירים, והעמיקו את השיח עם ילדים בוגרים יותר.
    • הקשיבו לילדים: עודדו אותם לשאול שאלות ולשתף אתכם בחוויות שלהם ברשת.
    • הציעו פתרונות: אל תסתפקו בהפחדה, אלא הציעו כלים מעשיים להתמודדות עם הסכנות.
    • היו מודל לחיקוי: הראו לילדים שגם אתם מקפידים על הרגלי שימוש בריאים במסכים.

    מקורות נוספים:

    • מוקד 105: המוקד הלאומי להגנה על ילדים ונוער ברשת.
    • אתר "בטרם" לבטיחות ילדים: מידע והדרכה בנושא בטיחות ברשת.
    • אתר "סיסמה לכל תלמיד": מידע והדרכה בנושא זהירות ברשת.

    אני מקווה שהצעות אלו יעזרו לך להעביר את המסר החשוב לילדיך בצורה אפקטיבית ומותאמת אישית. בהצלחה!

  • יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון, וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון – ענף עץ אבות

    אבות פרק ב' משנה ב'

    רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר, יָפֶה תַלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מְשַׁכַּחַת עָוֹן. וְכָל תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה וְגוֹרֶרֶת עָוֹן. וְכָל הָעֲמֵלִים עִם הַצִּבּוּר, יִהְיוּ עֲמֵלִים עִמָּהֶם לְשֵׁם שָׁמַיִם, שֶׁזְּכוּת אֲבוֹתָם מְסַיְּעָתַן וְצִדְקָתָם עוֹמֶדֶת לָעַד. וְאַתֶּם, מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם שָׂכָר הַרְבֵּה כְּאִלּוּ עֲשִׂיתֶם:

    ענף עץ אבות על המשנה

    יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון, וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון. זהו כמו שאמר רבי יהודה (בקידושין לט.) כל מי שאינו מלמד את בנו אומנות, כאילו מלמדו ליסטות, (שכיון שלא למד אומנות ויחסר לחמו, ילך אל פרשת דרכים וילסטם את הבריות. רש"י). ובילקוט (קהלת ז', סימן תתקעה), טובה חכמה עם נחלה, כמו ששנינו "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ". מעשה בעשיר גדול, משכיל וחכם, שהיה לו בן יחיד, ולימדו תורה עד גיל שמנה עשרה, ואז קודם שהשיאו אשה, ביקש ממנו שילמד מלאכת צורף, והזמין לביתו צורף אומן גדול כדי שילמד את בנו מלאכה זו, והבן לא היה רוצה לטרוח וללמוד מלאכה כלל, ויאמר לאביו, למה לנו כל הטורח הזה, והלא ה' חנן אותנו עושר גדול, עד שאתה מפרנס בחינם כמה משפחות של עניים ואלמנות ויתומים, ולמה זה אנכי איגע לריק ללמוד מלאכה. ואף על פי כן אביו הפציר בו מאד ללמוד מלאכה זו, ונאלץ אביו לשחד אותו, שעל כל יום שילמד מלאכה זו, יקבל חמשה דינרי זהב, וגם האומן שהיה מומחה מאד במלאכה זו, השכיל לחבב עליו את המלאכה, בעשותו לפניו כמה תכשיטים יפים מאד להפליא, עד שהסכים הבן, ולמד את מקצוע מלאכת הצורף בשלמות, ועשה כמה נסיונות בפני האומן והצליח. ובסיום לימודו, לקח הבן את כל כלי האומנות והכניסם לחדר אחד וסגר עליו. ואחר איזה שנים נפטר האב העשיר, והבן ירש את כל ממונו, נכסי דניידי ודלא ניידי, ואוצרות כסף וזהב, והתחיל לפרנס את עצמו מן העזבוך שהשאיר אביו, אך גלגל הוא שחוזר בעולם, שלאחר שלש וארבע שנים, לא-נשאר דבר מן העזבון, כי אם תם הכסף, והתחיל למכור מעט מעט מן, הרהיטים של הבית, לצורך פרנסתו ופרנסת בני ביתו, ושוב נזכר ממלאכת הצורף אשר לימדו אביו, כמעט בעל כרחו, ומיד פתח את החדר ששם נמצאים כלי אומנותו, והתחיל לעבוד במלאכה זו, והצליח מאד במלאכתו, והתפרנס בריוח ובשפע רב, ובכל יום שהיה נכנס לעשות מלאכתו היה מברך בברכת המתים את אביו, ואומר: "מנוחתו כבוד בגן עדן, ותהיה נשמתו צרורה בצרור החיים", ואשתו שומעת את דבריו. פעם, שאלה אותו אשתו, יש לי פליאה עליך, כי הנה בעת שירשת את כל האוצרות של כסף וזהב, שהניח לך אביך המנוח, לא בירכת אותו כלל, ומדוע רק עתה שאתה טורח ועוסק במלאכת הצורף, פיך מלא תהלות וברכות למר אביך המנוח, השיב לה, דעי לך, כי כשבא אבי ללמדני מלאכה זו לא השכלתי לדעת מה תועלת תצמח לי ממנה, וסירבתי לשבת וללמוד מלאכה זו, כי היה הדבר עלי לטורח, עד שאבי המנוח היה משחדני ונותן לי חמשה זהובים על כל יום שאעסוק במלאכה זו כדי שאלמד, כי אבי המנוח היה איש חכם הרואה את הנולד, שהרי כל אותו הממון של העזבון חלף הלך לו, ואלמלא מלאכה זו, היינו כולנו עתה גוועים ברעב, ־ואך עתה ידעתי כמה טובה גדולה עשה עמי אבי המנוח, ולכן אני מזכירו לשבח ומברכו בכל לבי שתהיה נשמתו צרורה בצרור החיים. (בן יהוידע ברכות סג. דף נו ע"ד).

     

     

  • שערי קדושה – רבי חיים ויטאל – חלק א שער א

    חלק א שער א

    החלק ראשון: השער הראשון בביאור הפגם על ידי חטאות האדם בענין המצות:

    אשכילך ואורך כמה גדלה רעת האדם בעשותו אחת מכל מצות השם שס"ה מצות אשר לא תעשינה, או בהמנעו מלקיים אחת מרמ"ח מצות עשה אשר נצטוה בהן לעשותן:

    נודע אל בעלי מדע, כי גוף האדם איננו האדם עצמו מצד הגוף כי זה נקרא בשר האדם, כמו שכתוב (איוב י' י"א) עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תשוככני, ועוד כתיב (שמות ל' ל"ב) על בשר אדם לא ייסך וגו', נמצא האדם הוא הפנימיות, אבל הגוף הוא ענין לבוש אחד תתלבש בו נפש השכלית אשר היא האדם עצמו בעודו בעולם הזה, ואחר הפטירה יופשט מעליו הלבוש הזה ויתלבש בלבוש זך ונקי רוחני, וכמו שכתוב (זכריה ג' ד') הסירו הבגדים הצואים וגו' והתלבש אותך מחלצות, הוא הנקרא חלוקא דרבנן:

    וכמו שלבוש גוף האדם יעשהו האומן בתבנית איברי הגוף כן עשה הוא יתברך את הגוף שהוא לבוש הנפש בתבנית דיוקן הנפש ברמ"ח אברים ולהם שס"ה גידים המקשרים את האברים, ולהמשיך על ידם הדם והחיות מאבר אל אבר כדמיון צנורות, ואחר יצירת הגוף נפח בו נפש חיה כלולה מרמ"ח איברים רוחנים ושס"ה גידים, ויתלבשו תוך רמ"ח איברים ושס"ה גידים, של הגוף ואז פועלים איברי הנפש פעולתן על ידי הכלים שהם איברי הגוף כגרזן ביד החוצב בו, והראיה לזה כי לא יפעלו איברי הגוף פעולתם אלא בעוד הנפש בהם עין רואה ואוזן שומעת וכו', ובהסתלק הנפש חשכו הרואות בארובות ונתבטלו כל החושים מרמ"ח אברים:

    ועל דרך זה שס"ה גידים רוחנים של הנפש מתלבשין תוך שס"ה גידים שבגוף וממשיכין מזון הגופני שהוא הדם אל רמ"ח איברי הגוף עם מזון הרוחני פנימי בתוכו לפרנס רמ"ח איברי הנפש, ואחר הפטירה אין שום חיות נשפע, וגידי הגוף גם כן מתפרקין ומתרקבין כמו רמ"ח האיברים והיו כלא היו, נמצא כי האדם בעצמו איננו כי אם הנפש השכלית אשר מתלבשת בגוף הנקרא לבוש שלה בעולם הזה:

    ודע כי אחר שחטא אדם הראשון ואכל מעץ הדעת טוב ורע, חוברו נפשו וגופו גם הם כל אחד מטוב ורע, וזו היא ענין זוהמת הנחש שהטיל בחוה ובאדם, ועל ידי הרע והזוהמא שהטיל בהם גרמו להם חלאים ונגעים ומיתה לנפשם ולגופם, וזהו שכתוב (בראשית ב' י"ז) כי ביום אכלך ממנו מות תמות, מיתת הנפש ומיתת הגוף:

    ונבאר מה ענין הטוב והרע שנתערב בהם, ועיין מה שנכתוב לקמן בחלק ג' שער שני ושלישי ותבין מה שאנו כותבין בשער הזה. הנה כאשר חטא בעץ הדעת טוב ורע, גרם תערובת הזה בכל העולמות ואין לך דבר שאינו כלול מטוב ורע:

    ונמצא כי גוף האדם הנוצר מארבעה היסודות התחתונים, והנה הם כלולים טוב ורע, וגוף האדם נוצר מן הטוב שבארבעה יסודות – אש, רוח, מים, עפר, אמנם מן הרע שבהם נוצרו בגוף ארבע מרות שהם – הלבנה, והשחורה, והאדומה, והירוקה. וכאשר תתגבר איזה מהם מבחינת הרע שבהן, על בחינת הטוב שבהן, באים חלאים ונגעים על האדם, ואם תתגבר ביותר תמית לגוף האדם:

    וכבר נתבאר כי בכל העולמות היה עירוב טוב ורע, ונמצא כי גם בנפש האדם היה כן, כי הלא חוצבה מן ארבע יסודות רוחנים שמהם נוצרו כל העליונים והם ארבע אותיות שם הוי"ה ברוך הוא, ועל זה נאמר (יחזקאל ל"ז ט') מארבע רוחות בואי הרוח וגו' וזו הנקרא נפש האדם עצמו מצד הטוב. והנה גם את זה לעומת זה עשה האלהים, והוא הנקרא – אדם בליעל, כולל ארבעה אבות נזיקין, וארבעה מראות נגעים, מן ארבעה יסודות הרעים ומשם נמשכה נפש רעה אל האדם הנקרא יצר הרע, וכשתתגבר נפש זו על נפש הטובה יבואו אליה נזקין ונגעים וחלאי הנפש, ואם תתגבר יותר תמיתנו:

    והנה נפש הטהורה שהיא הפרי כלולה מתרי"ג אברים וגידים, מתלבשת תוך תרי"ג אברים וגידין של נפש הטמאה הנקראת קליפת הפרי, ושתיהן יחד מתלבשות בתרי"ג אברים וגידים של הגוף, ונמצאו איברי נפש הטהורה תוך איברי נפש הרעה, ואברי נפש הרעה תוך איברי הגוף. והנה כל אחת משתי נפשות אלו צריכה מזון רוחני להתקיים, ואמנם מזון הרוחני של הנפש הקדושה נמשך אליה על ידי קיום התורה הכלולה מתרי"ג מצות כדמיון תרי"ג אברי הנפש גם הם ונקרא לחם, כמו שכתוב (משלי ט' ה') לכו לחמו בלחמי, וכל אבר מן רמ"ח איברים נזון ממצוה פרטית המתיחסת לאותו אבר וכאשר יחסר לאדם קיום איזו מצוה, גם האבר הפרטי המתיחס למצוה יחסר ממנו מזונו הנמשך לו מארבע אותיות ההוי"ה כמו שכתוב (נחמיה ט' ו') ואתה מחיה את כלם. ובהם תלוים כל המצות כמו שאמרו רבותינו ז"ל, (בהקדמת התיקונים) י"ה עם שמי שס"ה ו"ה עם זכרי רמ"ח:

    וכמו כן מהם נמשכים ארבעה שרשי יסודות נפשו הקדושה כנזכר לעיל, ונמצא שהאבר ההוא מת לגמרי. ובהסתלק הקדושה ממנו אז יתלבש בו רוח הטומאה מן הארבעה יסודות נפשו הטמאה בסוד מה שאמרו רבותינו ז"ל לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים ונמצא האבר ההוא נזון לחם טמא מגואל משם:

    וזהו ענין הרשעים בחייהם קרוים מתים (ברכות דף י"ח ע"ב) כי נסתלק מהם נפש הקדושה מאלהים חיים ושרוי עליו המות הנקרא אבי אבות הטומאה, וכמו כן כאשר יקיים האדם שס"ה מצות לא תעשה בהמנעו מלעשותם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (קידושין דף ל"ט ע"א) ישב אדם ולא עבר עברה נותנים לו שכר כעושה מצוה, יש כח אל המזון הרוחני הנזכר בקיימו מצות עשה להמשך דרך צנורות שהם שס"ה גידים של הנפש להחיות הרמ"ח איברים שלה, וכאשר יעבור על איזה עבירה מהם אז יסתם הצנור הפרטי ההוא המתיחס אל אותה העבירה על ידי הזוהמא של מזון הקליפה הנדבקת שם וכשיבש הצנור גם כן מתיבש האבר ההוא אף על פי שלא יוסר לגמרי כענין מי שיחסר ממנו איזה מצות עשה אמנם יפול בו מום:

    ולכן צריך האדם לחפש בכל כחו לקיים כל תרי"ג מצות, וכאשר יקיים איזה מצות עשה יכוין להסיר מהאבר הפרטי של נפשו המתיחס אל המצוה ההיא זוהמת הקליפה ההיא ואזי תחול עליו אבר המצוה הקדושה ההיא אחר הסתלק הזוהמא, בסוד (יחזקאל ל"ב כ"ז) ותהי עונותם על עצמותם, כי כשזה קם זה נופל. וכמו כן כאשר תבוא לידו איזו עבירה, ימנע מלעשותה ויכוין שעל ידי כן יסלק הזוהמא אשר בגיד הפרטי של הנפש המתיחס לאותה עבירה ואז יוכל להמשך שפע הרוחני הנמשך דרך הצנור הרוחני, ועל ידי כן נעשית נפשו כסא ומרכבה אל קדושתו יתברך וזהו סוד האבות הן הן המרכבה. (בראשית רבה מ"ז ו', זוהר ח"א דף קע"ג):

  • שפע בבית של תורה

    לחברי היקר,

    אני מעלה את הדברים על הכתב כדי שאוכל להזכר בהם בהמשך כשאכתוב על הנושא. אני לא זוכר האם זה בשבת האחרונה שהייתי אצלכם אבל דיברנו על הסתפקות במועט של נשות תורה או תלמידי חכמים. העלינו בשולחן שבת את זה שאישה צריכה לבחור האם היא רוצה חיי עושר או חיי תורה.

    אני רוצה גם לכוון את הדברים לכמה כיוונים.

    הבסיס של הדברים שדיברנו והבאתי הם גם במסכת אבות אבל בעיקר במסכת כתובות ושבת על עונתם של תלמידי חכמים. זאת אומרת, אם אישה רוצה חיי עושר בכל המובנים אז אין מקומה עם תלמיד חכם שנמצא בעומקה של תורה. המחיר של עיסוק בתורה הוא בזה שהפרנסה הכספית ושאר הפרנסות מלבד פרנסת התורה הם בעדיפות שניה. זאת אומרת, שאם היינו מציבים סולם או פירמידה כאשר בראשה דבר אחד ושאר הדברים למטה אז אצל אשה שמעוניינת בבית של תורה צריכה להיות עדיפות ראשונה לקיום התורה בבית וממילא גם העברת התורה לדור הבא.

    בזה בעצם כל שאר הדברים כמו עושר כלכלי או "שפע" מלבד בתחום התורה הוא משני. כמובן שאין זה עומד בסתירה עם דרכה של תורה שאדם יחיה בשפע, אבל, כמו ששמעתי דבר יפה:

    עושר הוא בכך שאדם איננו חסר. זאת אומרת שבפועל אין עושר מתבטא במה שיש לו לאדם ביחס לאדם אחר או ביחס לעושר כלכלי אלא, בכך שהאדם יש לו ולא חסר לו. מתוך כך הוא יכול להגיע להחלטות ולמעשים בחייו בכל התחומים בצורה שקולה. זאת אומרת, בשביל יישוב הדעת לא צריך להיות עשיר בקנה מידה בין לאומי או אפילו בקנה מידה של מדינה אלא צריך להיות תלמיד חכם.

    אני אביא לך דוגמא מהתחום שלי:

    בתחום שלי שהוא מחשבים אני צריך להגיע להחלטות בנוגע לכמות לקוחות מאד גדולה גם בתחום הפרטי וגם בתחום העסקי. יש גוף מחקר מהגדולים בעולם מהרבה בחינות שנקרא CERN, יש להם את ה  HYDRO COLLIDER ובעזרתו הם עושים מחקרים על "חומר שחור" וכל מיני פעולות ברמה מאד מדוייקת והוא היחיד מסוגו בעולם בשוויץ.

    בחלק מסויים של מערכות המחשוב שלהם (שהן עצומות…) הם משתמשים בתוכנה שאני בניתי ובזה שהם משתמשים בה הם בעצם מביעים את כך שהם סומכים על העבודה שלי. תחשוב מתחום אחר לרגע, נניח הרב הראשי או תלמיד חכם גדול היה כותב בעלון חשוב (לאו דווקא מפורסם) זה או אחר שהוא ראה בספר "איש ימינך" או מאמר של הרב בורשטיין והוא מביא את דבריהם ומבסס שיעור שלם על דברים אלו כאשר הוא נותן את השבח על המאמרים והכתובים. האם יש כבוד גדול מזה לתורה ולבית אבא?

    אז בעיקרון מי שמבין קצת במחשבים יודע שאליעזר קרויטורו ארז (רק ארז, אפילו לא בנה) תוכנה ספציפית מאד והגוף הספציפי הזה משתמש בתוכנה שהוא ארז משהו כמו עשור.

    עכשיו נשאלת השאלה:
    האם אני עשיר? האם בכדי לתת להם את האפשרות לתפעל מערכת בסדרי גודל של מיליונים רבים מאד אני צריך להיות מיליונר?

    אז התשובה הפשוטה היא:

    אני עשיר לפי ההגדרה שהבאתי לפני כן אבל לא עשיר בכך שיש לי מילונים רבים בכיסי בצורת כסף ובצורת נכסים נייחים אלא נכסים ניידים, היינו דברים שניתן להעביר מבלי שהערך שלהם ירד. במובן מסויים ומבלי לחלל את הקודשים יש דברים שיש להם ערך עצמי ואסור לחלל (להוריד או לבטל) מהערך שלהם. זאת אומרת אם נתייחס למושג "קודשים" אין בהכרח דווקא המשמעות שלהם קודשים כגון קורבנות בבית המקדש או תרומות לבית המקדש כשלעצמו אלא מבחינת הערך ה"מדעי" שלהם והכוונה היא בכך שכמו שיש לי משוואה במתמטיקה שאומרת אחד ועוד אחד שווה 2 אז כמו שיש פונקציות שמבטאות דבר זה או אחר עם משתנים אלו או אחרים אז, יש "פונקציות" ו"תרגילים" ששייכים לרמה הגבוהה.

    התורה וחז"ל כותבים דברים מדהימים ואתן דוגמא ממה שהבאתי לילדים שלי:

    1+1+2+5= כמה?

    הילדים שלי עשו חשבון ומצאו שזה שווה= 9 ואז הראיתי להם איך אני מחשב את זה לסכום של 250.

    איך זה אפשרי? כמו שחכמים אומרים לך על שמאל שהוא ימין ועל ימין שהוא שמאל ותאמין להם, תאמין לי שזה אפשרי עד כדי כך שהילדים שלי אפילו הסכימו על כך.

    איך זה אפשרי? יש מדע שנקרא "קומבינטוריקה" היינו, מדע החיבור וההשלמה או בצורה אחרת "קומבינציה" או בפי העם "קומבינטור" או "קומבינה".

    אפשר להגיע באמצעות כמה רכיבים מאד פשוטים שעולים מאד זול לתוצאה שתיהיה שווה הרבה מאד כסף. ז"א אם באמת הייתי רוצה להרוויח כסף והרבה אז הייתי מרוויח לא מעט, אבל, "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף". כאשר אדם מרגיל ומשקיע את נפשו להיות שרויה בחכמה ובתורה אז כל מה שעופף את חייו רוחו ונפשו הוא חכמה ותורה, ומתוך כך בשונה מ"חולין" היינו דברים שהם בטלים(נייחים) הוא שקוע בדברים שהם "ניידים" ואפשר להעביר אותם מאדם לאדם והם לא מאבדים מערכם ולהיפך, אפילו "מקדשים" או כמו שאנשי החשמל אומרים "מטעינים במטען חיובי" ואז ברור איך זה שאדם שאומר "מה נאה אילן זה, מה נאה ניר זה" מתחייב בנפשו, שהרי אם אדם עוסק רק בחולין אז דבר זה או אחר באמת "יפה" יותר ממה שיש לו. לעומת זאת כאשר אדם עוסק בקודשים והתוכן שהוא מחזיק במשנתו הוא דבר שהערך שלו לא יורד (או לפחות לא אמור לרדת) אז הוא לא באמת "מתפעם" ואומר: "מה נאה אילן זה, מה נאה ניר זה!!" אלא אומר: "זה אילן מאד יפה" ותוהה על החכמה שהובילה לכך שהאילן הזה צמח כך ומה אני יכול ללמוד ממנו בתחום ה"נייד" שאוכל להעביר הלאה ולא איך אני יכול להנות רק לעצמי ("נייח").

    או אם היה אפשר לסכם את הדברים בלשון חז"ל ממסכת חולין(דף ס"ג עמוד ב'):

    "בעי ר' זירא רבו חכם או רבו צייד? תא שמע…"

    שתיהיה שבת מקסימה,

    אליעזר

  • שערי קדושה – רבי חיים ויטאל – חלק א שער ג

    חלק א שער ג

    השער השלישי: בביאור שם צדיק או חסיד באר היטב ואיך יקיים האדם שתי בחינות אלו בענין מעשה:

    הנה האיש אשר נדבה רוחו אותו להיותו בא לטהר ולהתקדש לקבל עליו עול מלכות שמים על אמתתה, יכין עצמו בכל כחו ויזדרז לקיים כל תרי"ג מצות, כי בקיומם יושלמו תרי"ג איברים וגידים של נפשו השכלית כנזכר (בשער ראשון) כי אם תחסר ממנו מצוה אחת מן רמ"ח מצות עשה עדיין הוא חסר אבר אחד מנפשו ועליו נאמר (קהלת א' ט"ו) וחסרון לא יוכל להמנות, וזה יותר חמור מכלל כל איש אשר בו מום לא יקרב. אך מי שקיימם ועבר על מצוה אחת .משס"ה מצות לא תעשה נקרא בעל מום ממש, כי נתעות הצנור והגיד הממשיך השפע באברים, ועליו נאמר (שם) מעוות לא יוכל לתקון, פרושו אחר פטירתו מן העולם, כי אין קיום מעשה המצות החסרים הנקרא מעשה, ולא תשובה לתקן העברות, כי אם בעולם הזה, כמו שאמר הכתוב (קהלת ט' י') כי אין מעשה וחשבון ודעת וגו', רצונו לומר שאין מעשה על מצות עשה, וחשבון על מצות לא תעשה, ודעת על ידיעת התורה עצמה, בשאול אשר אתה הולך שמה. ונמצא כי כל זמן שלא קיים תרי"ג מצות נקרא צדיק שאינו גמור, כי לא על חנם התפלל משה רבינו ע"ה תפילות כמנין ואתחנ"ן ליכנס בארץ אלא להשלים נפשו בקיום כל תרי"ג מצות. וכאשר יקיים כולם אלא שעדיין לא נקנו בו גם כן כל המדות טובות בטבע גמור עד שקיים התרי"ג מצות בשמחה מאהבה בלי גרוי יצר הרע כלל יען נזדכך החומר לגמרי, וכמו שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים ק"ט כ"א) ולבי חלל בקרבי, גם אמר (שם קל"א א') ה' לא גבה לבי וגו' נפשי כגמול עלי אמו, יראה כאלו הוטבעו בו כל המדות משיצא מרחם אמו. הנה זה נקרא חסיד גמור, כי כן דוד המלך ע"ה להיותו מוטבע בטבע במדות טובות, ובקיום המצות קרא עצמו חסיד כמו שאמר (שם פ"ו ב') שמרה נפשי כי חסיד אני:

    וכן אמרו רבותינו ז"ל (ב"ק דף ל' ע"א) האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דפרקי אבות, שבהם זכרו קנין מדות הטובות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (אבות ב' א') רבי אומר איזוהי דרך ישרה וכו' עקביא בן מהללאל אומר (שם ג' משנה א') הסתכל בשלושה דברים וכו'. וכן (שם ד' משנה ד') רבי לויטס איש יבנה אומר מאד מאד הוי שפל רוח וכו'. וזהו מה שנתכון עקביא באומרו ואי אתה בא לידי עבירה, רצונו לומר לידי היצר הרע הגורם לך העבירה כי היצר הרע עצמו יתבטל ממך, כי אם היצר הרע קיים ומונע עצמו בגבורה שלא לעבור, הוה ליה למימר ואין אתה עובר עבירה:

    כלל העולה, כי קיום תרי"ג מצות על ידי היות יצר הרע באדם והוא מתגבר עליו, נקרא צדיק. וכשיקיים על ידי בטול היצר הרע, שזה יורה קנין מדות הטובות בטבע גמור, הנה זה נקרא חסיד גמור:

    עוד יש מדרגת חסידות למעלה מזו שאין למעלה ממנה והאיש הזה נקרא קדוש והיא נזכרת בספר התקונים ובספר הזוהר במקומות הרבה ובפרט בפרשת כי תצא ברעיא מהימנא (דף רפ"א ע"א) וז"ל, ולאו למגנא אמר קודשא בריך הוא כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הצבור מעלה אני עליו כאילו פדאני לי ולבני מבין אמות העולם וכמה בני נשא דקא משתדלי באורייתא וכו' ולא אתפרק קודשא בריך הוא וגו' אלא וכו' הא אוקמוה דאין חסיד אלא המתחסד עם קונו וכו' דכד חאבו ישראל וכו' קודשא בריך הוא תריך בני מלכא ומטרוניתא עמהון, ומאן דהדר בתיובתא וגמיל חסד לשכינתא באורייתא ובכל פקודין דילה ולאו איהו אלא למפרק לשכינתא, דא עביד חסד עם קונו וכו':

    [הגה – ולא לחנם אמר הקדוש ברוך הוא כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הצבור, מעלה אני עליו כאלו פדאני לי ולבני מבין אומות העולם. וכמה שבני אדם משתדלים בתורה ועדיין לא נפדה הקדוש ברוך הוא, אלא סיבת הדבר לפי שאין חסיד אלא המתחסד עם קונו, שבזמן שישראל חטאו, הקדוש ברוך הוא גירש את בניו ואת השכינה עמהם לגלות. ומי שחוזר בתשובה וגומל חסד עם השכינה ועוסק בתורה ובמצוותיה ואין כונתו אלא לפדות את השכינה הוא עושה חסד עם קונו]:

    והנה זהו שאמר הכתוב (דברים ל"ב י"א) צור ילדך תשי וגו', וכתיב (תהלים ס"ח ל"ה) תנו עז לאלהים וגו', וזהו שאמרו, (ברכות דף י"ז) רבי יהודא אומר אשרי מי שעמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו וכו'. כי מה שעמל בתורה אינו לטול פרס כלל לעצמו, אלא לעשות נחת רוח ליוצרו. וכתיב ביה (ישעיה ס"ג ט') בכל צרתם לו צר. ובכל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם היא אמנו שעליה נאמר (שם ג' א') ובפשעיכם שולחה אמכם הנקראת יוצרנו כמו שכתוב צור ילדך תשי. וזהו שאמר נחת רוח ליוצרו ולא אמר להקדוש ברוך הוא:

    נמצא כי כשיעסוק בתורה ובמצות ובמדות טובות הנקרא חסיד כנזכר לעיל, אם התערבה בו כונת קבול איזה שכר, הוא חסיד לעצמו. כמו שכתוב (משלי י"א י"ז) גומל נפשו איש חסד. כי בקיימו המצות, גומל חסד לנפשו. ולכן אינו נקרא חסיד אלא איש חסד, כי החסד הוא אל האיש עצמו הגומל לנפשו, אך הגומל חסד עם קונו נקרא חסיד וקדוש, יען כי נזדכך מכל מיני טומאה וקידש עצמו בקדושתו יתברך. כי לשון קדושה, לשון הכנה והזמנה כמו (במדבר י"א י"ח) התקדשו למחר ואכלתם, כי עושה עצמו מרכבה אל קדושתו יתברך ואינו חושש לכבוד עצמו אלא לכבוד קונו כנזכר לעיל:

    ואל זה נתכון רבי פנחס בן יאיר במה שאמר (במשנה סוף סוטה) פרישות מביאה לידי טהרה וכו' וקדושה לידי חסידות וחסידות לידי רוח הקדש, כי זו חסידות שלימה הבאה אחר הקדושה והיא המביאה לידי רוח הקדש כי נתדבק בו דבוק גמור וישיג לגלוי רזי תורה ולהתנבא עתידות כמו שאמר רבי מאיר (אבות פ"ו משנה ה') כל העוסק בתורה לשמה, רצונו לומר לשמה של התורה שהיא היא הקדוש ברוך הוא, כי כל התורה שמותיו של הקדוש ברוך הוא. זוכה לדברים הרבה וכו' ומגלין לו רזי תורה ונעשה כמעין המתגבר וכו':

  • שערי קדושה – רבי חיים ויטאל – חלק א שער ב

    חלק א שער ב

    השער השני: בפגם הנמשך על ידי מדות המגונות:

    והנה ענין המדות הן מוטבעות באדם בנפש השפלה הנקראת יסודית הכלולה מארבע בחינות, הדומם והצומחת והבהמית והמדברת. כי גם הן מורכבות מטוב ורע. והנה בנפש הזה תלויות המדות הטובות והרעות והן כסא ויסוד ושורש אל הנפש העליונה השכלית אשר בה תלויין תרי"ג מצות התורה כנזכר לעיל בשער ראשון. ולפיכך אין המדות מכלל התרי"ג מצות, ואמנם הן הכנות עקריות אל תרי"ג המצות בקיומן או בביטולם, יען כי אין כח בנפש השכלית לקיים המצות על ידי תרי"ג איברי הגוף אלא באמצעות נפש היסודית המחוברת אל הגוף עצמו בסוד (ויקרא י"ז י"ד) כי נפש כל בשר דמ"ו בנפשו הוא, ולפיכך ענין המדות הרעות קשים מן העברות עצמן מאד מאד:

    ובזה תבין ענין מה שאמרו רבותינו ז"ל (שבת דף ק"ה ע"ב), כל הכועס כאלו עובד עבודה זרה ממש שהיא היותר שקולה ככל תרי"ג המצות, וכן אמרו (סוטה דף ע"א) מי שיש בו גסות הרוח הוא ככופר בעיקר וראוי לגדעו כאשירה ואין עפרו ננער וכו' וכאלה רבות. והבן זה מאד, כי להיותם עקרים ויסודות לא נמנו בכלל תרי"ג המצות התלויות בנפש השכלית, ונמצא כי יותר צריך ליזהר ממדות הרעות יותר מן קיום המצות עשה ולא תעשה כי בהיותו בעל מדות טובות בנקל יקיים כל המצות:

    ובזה תבין גם כן דברים מתמיהין שאמרו רבותינו ז"ל בענין המדות, כי הענוה ושפלות מביאין לידי רוח הקדש ושורה עליו שכינה ואמר אליהו זכור לטוב (כלה רבתי פ"ה) אין התורה מתפרשת אלא במי שאינו קפדן, אף אני איני נגלה אלא למי שאינו קפדן, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל שלחו מתם (סנהדרין דף פ"א ע"ב) איזהו בן העולם הבא כל שהוא שפל ברך וענותן וכו' וכאלה רבות, לא זכרו בהן קיום המצות אלא המדות הטובות. ושים בעיניך דברים אלו ותצליח דרכיך בלי ספק:

    ואמנם כמו שארבעה יסודות גופניים הם שרשים שמהם נוצרו התרי"ג איברי הגוף, כמו כן נפשות הארבעה יסודות האלו הם יסודות לכל מדות טובות ורעות אשר באמצעותם יקיימו או יתבטלו התורה והמצות שהם תרי"ג מארבע אותיות הוי"ה כנזכר לעיל. והמקיימן הם נפש השכלית הכלולה מארבעה היסודות רוחנים אשר משם חוצבו תרי"ג איברי הנפש ההיא. והבן זה מאד, איך היסוד של קיום המצות הם על ידי מדות הטובות וכן בהפכם:

    וזה ענינם כבר נתבאר כי כל אשר עשה האלהים כלול מטוב ורע זה לעומת זה, והנה כמו שבארבעה היסודות הגופנים הנקרא חומר היסודות מורכב מטוב ורע ומשם באים כחות קיום הגוף או תחלואיו שהם ארבע מרות, מרה לבנה מרה ירוקה מרה שחורה מרה אדומה, כמו כן בנפשות הנקראות צורות, הארבעה יסודות הם על דרך זה טוב ורע, ומהם נמשך בריאות הנפש היסודית שבאדם שהם מדות הטובות, או תחלואיה שהם מדות הרעות הנמשכות מארבע קליפות טמאות שבנפש ההיא וכשיסירם מעליו יתלבשו אותיות ארבע של הוי"ה שהם אור המחיה נפש היסודית, וגם היא והגוף שלה יהיו מרכבה אל קדושתו יתברך שבעולם העשיה, כמו שנתבאר בנפש השכלית ממש בקיימה המצות:

    וזכור ואל תשכח כי גם על ידי עסק התורה בארבעה פירושים שסימנם פרד"ס, פשט, רמז, דרוש, סוד, יהיה רוחו השכלי כסא אל שם הוי"ה שבעולם היצירה, וכן על ידי המחשבה והכונה תהיה נשמתו השכלית כסא לשם הוי"ה שבעולם הבריאה:

    ונחזור בביאור ארבעה היסודות שיש אל קנין המדות. דע כי כל המדות הרעות מושרשות בארבע מדרגות נפש היסודית מצד הרע והקליפה אשר בה, ולכן כל המדות רעות נחלקות לארבעה מינים, וזה פרטם:

    יסוד האש ממנו נמשכת הגאוה הנקראת גסות הרוח להיותו היסוד הקל וגבוה מכולם. ובכללה הכעס, כי מפני הגאוה מתכעס האדם כשאין עושים רצונו, ואילו היה שפל רוח ומכיר חסרונו לא היה מתכעס כלל, נמצא כי הגאוה והכעס מדה אחת הם. ותולדותיה שלש. הקפדנות בלבו כי לולא הגאוה לא הי המקפיד בלבו, כענין שבארנו בענין הכעס ובקשת השררה והכבוד להתגאות על הבריות. והשנאה לזולתו על היותו גדול ממנו, וזה ענף מהגאוה גם כן:

    יסוד הרוח ממנו נמשך דבור הנקרא שיחה בטלה לדברים שאין בהם צורך כלל או נפשיי או גופני. ותולדותיו ארבעה. והן, לדבר חנף, ושקרים, ולשון הרע, ולגלות שבחיו לבריות להתגדל בפניהם:

    יסוד המים ממנו תאות התענוגים כי כן המים מצמיחים כל מיני תענוג, ותולדותיה שתים. החמדה, לגזול ממון חברו ואשתו וכל אשר לו להתענג בהן. והקנאה, כי יקנא בחברו, אשר לו ממון רב וכיוצא להתענג בו:

    יסוד העפר ממנו מדת העצבות בכל פרטיו, ותולדותיה אחת, והוא העצלות לקיים התורה והמצות מפני עצבונו על השגת קניני הבלי העולם הזה, או על היסורין הבאים עליו ואינו שמח בחלקו בשום דבר, גם עינו לא תשבע עושר:

    נמצא כי אבות כל המדות הרעות הם ארבעה, הגאווה והכעס הנכלל ומתדבק עמה, והשיחה בטילה, ותאוות התענוגים, והעצבון, וארבעתם נמשכות מארבע קליפות היצר הרע שבנפש היסודית. והפכם הם ארבע מדות טובות נמשכות מארבעה יסודות הטוב שבנפש היסודית. והם, הענוה שהיא תכלית השפלות ומתרחק מכל מיני כעס הבא על ידי גאוה. והשתיקה כאלם לא יפתח פיו לבד בעסק תורה ומצות או בהכרחו לקיום הגוף ולצורך כבוד הבריות, והמיאוס בכל תענוגי הגוף ומותריו המוכרחים. והשמחה התדירית בחלקו, כי כל דעבדין מן שמיא לטב, וגם לזרז עצמו בתכלית השמחה בעבודת קונו וכמו שכתוב (תהלים קי"ט קס"ב) שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב, וכמו שאמרו רז"ל (אבות א' ט"ו) עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי:

    נמצא כי בהיות מדות הרעות קבועות באדם נמנע הוא מלקיים התורה והמצות, וגם אם יקיימם יהיה שלא לשם שמים ובטורח גדול, ועליו נאמר (משלי י"א כ"ב) נזם זהב באף חזיר וגו', כי עוד טומאתו בו מלובש תוך הקליפות, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (יומא דף ע"ה ע"ב), זכה נעשית לו תורתו סם חיים לא זכה נעשית לו סם המות, וכאשר יתגבר על יצרו וילחם בו ויסיר מעליו מדותיו הרעות על ידי טורח ויקיים התורה והמצות יקרא צדיק גמור ירא שמים גבור הכובש את יצרו, וכאשר יתנהג ויורגל יותר בזה עד אשר יוסרו מעליו כל מדות הרעות לגמרי ולא תתאוה להם נפשו כלל ויקנה המדות הטובות בקנין בטבע ולא יצטרך ללחום עם היצר הרע כי גופו ונפשו היסודית מנוקים מכל סיג החומר כמו שנאמר במשה (שמות ג' ה') של נעליך מעל רגליך כנזכר בספר התקונים (תיקון ל"א ותיקון מ"ח), אז יתלבשו בו ארבע אותיות ההוי"ה ויהיה כסא קדוש למרכבתו יתברך וזה האיש נקרא אוהב את המקום מאהבה ונקרא חסיד גמור השלם בכל מיני השלימות:

  • בת הקיסר ורבי יהושע בן חנניה – חולין ס, א – שמואל פאוסט

    בת הקיסר ורבי יהושע בן חנניה – חולין ס, א

    שמואל פאוסט

    מקור ראשון 16.6.06

    תוכן העניינים:

    נתינה ונטילה
    התגרות ונגרות
    טווה תחת טובה
    המַסתורית המיסתורית
    ה' נתן וה' נתן


    נתינה ונטילה

    אמרה לו בת קיסר לר' יהושע בן חנניה: אלהיכם נגר הוא,
    שנאמר: "המקרה במים עליותיו"; אמור לו שיעשה לי מַסתורית אחת.
    אמר: לחיי!
    ביקש עליה רחמים, ונצטרעה.
    הושיבוה בשוק של רומי ונתנו לה מסתורית;
    שהיו נוהגים שכל שנצטרע ברומי נותנים לו מסתורית ויושב בשוק וסותר חוטים,
    כדי שיראוהו בני אדם ויבקשו עליו רחמים.
    פעם אחת היה עובר שם, והיתה יושבת וסותרת חוטים בשוק של הרומאים.
    אמר לה: יפה המסתורית שנתן לך אלהי?
    אמרה לו: אמור לאלהיך שיטול מה שנתן לי.
    אמר לה: אלוה שלנו – לתת נותן, ליטול אינו נוטל.
    [חולין, ס א, מארמית].

    בת הקיסר, משועממת ואולי מעט מרירה, מחפשת במי להטיל את חיציה. ר' יהושע, היוצא ובא בבית אביה ומשמש לו פרטנר לפולמוסים מזדמנים, נקרה בדרכה ונדמה לה כמטרה ראויה.

    התגרות ונגרות

    בת הקיסר מתגרה בחכם היהודים בתבנית סיפורית מוכרת וידועה. היא מפרשת פסוק מקראי באופן המעמיד את א-להי היהודים באור נלעג: אם נגר כל כך מוכשר הוא, המקרה לעצמו עליית גג, אמור לו שיבנה לי – חושבת הנסיכה על הכלי הפשוט והבזוי ביותר – פלך לאריגה. ר' יהושע אינו נבהל ואינו מתבלבל ומשיב במילה אחת: "לחיי". עליי, הוא מבטיח לה, ומתפלל ללא שהות למילוי בקשתה.

    בת הקיסר נענשת מיד על עזות מצחה, המתמלא כולו בהרות ושקערוריות. כבמיטב הסיפור העממי הקלאסי, את המסתורית שבקשה ברוב לעג מתנשא קבלה מרוב נגע ומחלה. הסיפור יכול היה להסתיים כאן, עם קבלת העונש, אך אין הוא מותיר אותנו ללא הסיפוק שבמפגש חוזר עם ר' יהושע להשלמת המעגל. כשר' יהושע פוגש אותה יום אחד בשוק הרומי, נגועה, מושפלת וסותרת חוטים ללא תכלית במסתוריתה החדשה, הוא מבקש לחגוג את נצחונו ולהשיב את כבוד א-להיו: "יפה המסתורית שנתן לך אלהי?"

    אין זה סיפור אישי. לו היה זה סיפור התנצחות שבין שתי בריות, או הומור עממי יהודי משובח שבו חוגג הצד המדוכא את נצחונו על השלטון המדכא, די היה לנו בכך שבאה על עונשה. למה לנו הלעג לרש הלא-מחמיא של ר' יהושע? ומדוע אחרי שמבקשת הבת בשפה רפה שיסיר ממנה את הקללה, מכביד ר' יהושע את לבו ומציג את א-להיו כמי שעונש ולא חומל?

    בת הקיסר היא כמובן רק נציגה פרדיגמטית של תפיסת עולם, ממש כשם שר' יהושע הוא נציגהּ של ההשקפה המנוגדת. כשמדובר בפולמוס רעיוני ודתי, ולא בדמויות בשר ודם, הרי שמלחמת הדעות ניטשת במלוא עוזה ואין בה מקום לרחמים, עד לכניעתה הסופית של הדעה האחת בפני רעותה הטובה ממנה.

    טווה תחת טובה

    כיצד נדע מהן השקפות העולם הנתונות בפולמוס כה קשה? שני אמצעים ספרותיים מציעים עצמם לפנינו ומסמנים לנו את כיוון החקירה: הציטוט שבפי בת הקיסר; והכלי המיוחד המוזכר פעם אחר פעם בשמו האקזוטי – מַסתורית. הציטוט "המקרה במים עליותיו", הוא חלק-פסוק הלקוח מפרק ק"ד בתהילים (הידוע בכינויו "ברכי נפשי"). עיון בפרק מעלה שזהו פרט אחד מתיאור רב-פרטים שכולו שיר הלל להשגחתו הפרטית של הבורא הכל-יכול על כל אחד ואחד מברואיו, מן השמים ועד הארץ, ומן הכפירים ועד השפנים.

    לעגה של בת רומי הוא מעבר לזלזול ולזילות דמותו של א-להי היהודים, היא מבקשת להתנצח בדיוק רב עם תפיסת ההשגחה של משורר תהילים, ולומר כנגדו "עזב א-להים את הארץ". לכן היא בוחרת במילות הפסוק הזה, המשמשים נשק בידה בטיעון כפירה מוכר: ברא א-להיכם את העולם, ואז בנה לו תקרת עלייה בשמים להבדיל בינו ובין הארץ, שעליה אין הוא משגיח עוד. כדי לאתגר את תפיסת ההשגחה היהודית היא מוסיפה ומלעיגה: אם הא-ל הכל יכול אכן מתייחס אישית לכל אחד מבריותיו, יואיל בטובו להשגיח בבקשתי ויעשה לי כלי-אריגה נחמד.

    במקום להתנצח במילים ובפסוקים, כדרכם של בני בית המדרש, בוחר ר' יהושע בשתיקה ובמעשה. רק מילת שבועה אחת הוא משגר לחלל האוויר בטרם יתפלל בעדה. ר' יהושע נושא תפילה והנה היא מצורעת כשלג. האסוציאציות המקראיות מהדהדות בראשינו, צרעת היא עונש. ר' יהושע מבקש והא-ל המשגיח מקיים. המסתורית כבר שוגרה לאוויר, כתובתה של בת הקיסר חקוקה בה, רק דרך המשלוח עודנה נסתרת. כדי להסביר לנו את דרכי ההשגרה, עוצר המספר בשטף סיפורו ומוסר לנו מידע על מנהגיה הסוציאליים של רומי. כל מצורע מקבל מסתורית, יושב עמה בשוק ומסובב את גלגליה ללא הועיל, רק כדי שיראוהו העוברים והשבים ויבקשו עליו רחמים. הנס אינו מעל לטבע, הוא פועל באמצעות בני האדם ונעזר בנוהגיהם והליכותיהם עלי אדמות.

    המַסתורית המיסתורית

    מסתורית היא פלך, כלי אריגה המשמש לסיבוב ופריעת פקעות החוטים – לשון סתירה ופריעה. בת הקיסר לועגת "א-להיכם נגר הוא", בונה עליותיו. סתירה מוצבת מול בנייה. אל מול בונה העולם ניצבת כופרת ההשגחה "וסותרת חוטים בשוק".

    השילוב של מסתורית ונגע הצרעת מעלה באסוציאציה אפשרות פרשנית נוספת. משנת נגעים (נגעים פ"ב, מ"ד) עוסקת בנגע הצרעת, ותרה אחר דרכים לזהות נגעים בחלקים גלויים בגופו של אדם ("כיצד ראיית הנגע?"). אחת הדוגמאות מציגה מצב היוצר הבחנה בין חלק גלוי לנסתר בגופה של נגועה. בסיטואציה זו האישה אורגת או טווה חוטי פשתן על הפלך, בתנועתה חושפות ידיה המורמות את הנגע שבבתי שחיה – מקום הנקרא "בית הסתרים". פעולת הידיים המסובבת את פקעות החוטים על המסתורית, יוצרת אם כן מצב חילופין של גילוי והסתר.

    לטעמה של בת הקיסר, א-להי היהודים מסתתר לו בשמים – הסתר פנים בעולם. בה בשעה שכל שירת התהילים בפרק שממנו ציטטה עומדת כנגדה וחוגגת את גילוי הפנים – השגחתו הפרטית של הא-ל על עולמו. עוד מעט קט ובבשרה המבוהל תיצרב התגובה ללעגה, המצויה באותו פרק עצמו: "תסתיר פניך – יבהלון".

    נציגת רומי, המבקשת לסתור אמונתו של רבי יהושע, לחדור מבעד למסתורין ולהסתיר את בורא עולם מעולמו, נענית בהסתר פנים מיידי מידה כנגד מידה. המסתורית המיוחלת ניתנת בידה, אך לא לשם שעשוע אלא כדי לנסות ולעורר בסתירתה חסרת התוחלת את רחמי הבריות, כדי שיישאו עליה תפילה לא-ל המשגיח על כל בריותיו.

    ה' נתן וה' נתן

    מעל הניגודים שהוזכרו, בנייה-סתירה וגילוי-הסתרה, נפרש בסיפור הניגוד העיקרי והעקרוני שבין הא-לוהי לאנושי. תיאור נתינת המסתורית לבת הקיסר וההסבר ההיסטורי שלצדו, מדברים על נתינה אנושית, "הושיבוה בשוק… ונתנו לה מסתורית"; "כל שנצטרע ברומי נותנים לו מסתורית". מי הם הנותנים הללו? על כך עונה ר' יהושע: "המסתורית שנתן לך א-להי"; "א-לוה שלנו – לתת נותן". בתפיסת ה"שוק של רומי", מקור הנתינה הוא אנושי, נתון לרחמי הבריות. ר' יהושע מלמד את בת הקיסר מיהו מקור הנתינה, הנותן בחסדו והנותן בעברתו.

    על התרסתה בראשונה, "א-להיכם", חוזר ר' יהושע בפגישתם השנייה: "א-להי". הוא מעניק לה הזדמנות להבנה תיאולוגית נכונה של המציאות. מתוך מצבה האיום היא נכונה להכרה כלשהי ומתחננת בהשלמה רפה "שיטול מה שנתן לי". אלא שלמען חידוד הויכוח התיאולוגי, זו נשארת הכרה חלקית בלבד, ללא קבלת מלכות שמים: "אמור לא-להיך". אם כך, מסכם ר' יהושע בהטעמה, "א-לוה שלנו – לתת נותן, ליטול אינו נוטל".

    חוקיות העולם, המגולמת בכל הניסים המפורטים בפרק ק"ד בתהילים, דורשת הכרה ונטילת אחריות. רק אז נפתחת הדלת לבקשת רחמים. האדם הבטוח בתפילתו – "יערב עליו שיחי" – הוא זה השמח במעשי הבורא, "אנכי אשמח בה'". לולא שמחת ההכרה הרי ש"יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם". ר' יהושע, שבמילת שבועתו הבודדת מוכיח את הכרתו ובטחונו המלא בהשגחת הא-ל, מקיים "אשירה לה' בחיי". עליו מן הסתם קרא המשורר: "ישמח ה' במעשיו".

  • שערי קדושה – רבי חיים ויטאל – הקדמה

    הקדמה

    אמר הצעיר חיים בן כבוד הרב יוסף ויטאל זלה"ה:

    ראיתי בני עלייה והם מועטים, משתוקקים לעלות, והסולם נתעלם מעיניהם, ויתבוננו בספרים הקדמונים, לחפש ולמצוא אורחות חיים, את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון, להעלות נפשם אל שרשה העליון, ולדבקה בו יתברך, כי הוא השלימות הנצחי כענין הנביאים, שכל ימיהם נדבקו בקונם, ובאמצעות הדביקות ההוא שרתה עליהם רוח הקודש, להורותם איזה הדרך ישכון אור, להאיר עיניהם ברזי תורה, כמו שהתפלל דוד המלך ע"ה, "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך", ולהדריכם בדרך ישרה, ללכת אל עיר מושב המזומן להם עם בני עליה, ואחריהם באו החסידים הראשונים, הנקראים "פרושים", ובקשו לצאת בעקבותיהם של נביאים ובמעגלותיהם, ולהתדמות להם, במערות צורים ובמדברות, ופירשו מדרכי בני אדם, ומהם, פרושים בבתיהם, כדמיון הולכי מדברות, וכל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו, להלל את בוראם בעסק תורה, ובשירי דוד המלך ע"ה, המשמחים את הלב, עד אשר תדבק מחשבתם בכח וחשק נמרץ באורות העליונים. והתמידו בכך כל ימיהם, עד אשר עלו למדרגת רוח הקודש, ויתנבאו ולא יספו, כמו שתרגם אונקלוס, "ולא פסקו". ועם היותם כי לא ראי זה כראי זה, לא נמצאו אופני דרכיהם ושימושיהם, איכה יעבדו הקדושים האלה את השי"ת, ונעשה כן גם אנחנו:

    ועל כן נתמעטו הלבבות, גם הידיעות של הדורות הבאים אחריהם, ופסקו בעלי רוח הקודש, סעו המה למנוחות, עזבו אותנו לאנחות, צמאים גם רעבים, עד אשר צמח ייאוש בלבות בני האדם לתור בחכמה נפלאה הלזו, ואם ימצאו שנים שלשה גרגירים בראש אמיר, אחד מעיר ושנים ממשפחה, מבקשים מים, ואין, כי נסתם כל חזון, לסיבת אשר לא כתוב בספר אופן מעשהו, להתקרב לגשת אל הקודש פנימה:

    ויש מהם אשר היו משביעים בכח שמות הקודש אל המלאכים, ויקוו לאור, והנה חושך, כי היו מלאכים תחתונים מאוד, ממונים על עבודת העולם הזה, והם מורכבים מטוב ורע, והן עצמן לא ישיגו האמת והאורות העליונים, ומגלין להם דברי תערובות, טוב ורע, אמת ושקר, ודברים בטלים דעניני רפואות, וחכמת הכימי"א, ופעולות קמיעין והשבעות, וגם אלה ביין שגו ובשכר תעו. מי יתן והיה לבבם זה לעסוק בתורה ובמצוות, וישאו קל וחומר מאותן ארבעה גדולי ישראל, שנכנסו לפרדס ולא נמלט מהם איש, כי אם ההוא סבא חסידא, רבי עקיבא (ואף הוא, בקשו מלאכי השרת לדחפו, לולא ה' עזרתה לו), נכנס בשלום ויצא בשלום:

    והאמת, כי הם בקשו מדרגות גדולות, קרובות אל הנבואה, ועל כן נסתכנו קצתם, אכן, אנחנו, הלואי שנזכה אל רוח הקודש מועט, כענין גילוי אליהו ז"ל, אשר רבים זכו אליו, כמפורסם, וכענין גילוי נשמות הצדיקים, כנזכר הרבה פעמים בספר התיקונים. ולא עוד, כי גם בזמנינו זה ראיתי אנשים קדושים זכו לכל זה. ויש אשר נפשו עצמתו, בהזדככה במאוד מאוד, תתגלה לאדם ותנהיגהו בכל דרכיו. וכל אלה, דרכים קרובים, יושגו אף בזמנינו זה אל הראויים אליהם. אך, אמנה, צריך הבחנה גדולה ונסיונות רבות לעמוד על האמת, אולי רוח אחרת היתה עמו, בלתי טהור. וכל זה יתבאר בחלק השלישי בשער השמיני:

    לכן הציקתני רוח בטני להתיר לפרושים, ולתמוך בימינם, להורות להם הדרך ילכו בה. ועל כן חיברתי חיבור זה, קטן הכמות ורב האיכות, למשכילים יזהירו, וקראתיו שערי קדושה, ובו אבאר סתרים, לא שערום הראשונים אשר היו לפנינו, כי אני קבלתים מפה איש קדוש, מלאך ה' צבאות, מורי האר"י לוריא ז"ל. ולהיותם רזי עולם ותעלומות סתרים, אגלה טפח ואכסה אלפים אמה, ואפתח בדוחק שערי הקדושה כמחט סדקית, ומי שיהיה ראוי יזכה להכנס לפני לפנים. וה' הטוב לא ימנע טוב להולכים בתמים:

    וחילקתיו לארבעה חלקים:

    החלק הראשון, בהנהגת דרך החסידות והפרישות, המביאה לידי רוח הקודש, ויתחלק גם הוא לששה שערים,

    החלק השני, בתוכחות, ובביאור העונש והשכר של מצוות עשה ומצוות לא תעשה, ונחלק לשבעה שערים,

    והחלק השלישי, בהנהגת השגת רוח הקודש עצמו, ויתחלק לשמונה שערים,

    והחלק הרביעי, באופני היחודים עצמם, אשר על ידם יושג רוח הקודש, כאשר בחנתי ונסיתי, ונתאמתו על ידי:

    ואכתוב פרטן דרך חשבון סימנים. וזהו החלי בעז"ה.

    החלק הראשון:
    יתחלק לששה שערים, הראשון, להודיע גודל הפגם על ידי חטאת האדם בענין המצוות. השני, בפגם הנמשך על ידי מדות המגונות. השלישי, בביאור שם צדיק או חסיד. הרביעי, בביאור מדריגת הצדיק בפרטות. החמישי, בביאור מדריגת החסיד בפרטות. הששי, בביאור הנהגת החסידים בדרך קצרה מאוד, כוללת כל השערים אשר בחלק הזה:

    החלק השני:
    החלק השני יתחלק לשמונה שערים, הראשון, בתוכחות, השני, במוסרי רז"ל, השלישי, בשכר מקיימי התורה והמצוה הרביעי, בעונש מדות הרעות החמישי, בעונש מדות האסורות, הששי, בעונש מצוות לא תעשה, השביעי, בשכר מצוות עשה, השמיני, התשובה.

    החלק השלישי:
    בהנהגת השגת רוח הקודש, ויתחלק לשמונה שערים, הראשון, במהות העולמות, השני, במהות האדם, השלישי, במעכבי הנבואה, הרביעי, בתנאי הנבואה. החמישי, באיכות הנבואה ועניניה, הששי, במדריגות הנבואה, השביעי, במדרגת רוח הקודש בזמנינו זה, השמיני, הנהגה קצרה:

    החלק הרביעי:
    עיין בסוף הספר:

  • מצוות עונה לטיילים

    שו"ע אה"ע סימן עו

    • עונתה כיצד, כל איש חייב בעונה כפי כחו וכפי מלאכתו; הטיילים, עונתם בכל לילה:

    חלקת מחוקק על אה"ע סימן עו

    • והטיילים עונתן בכל לילה. הטור מפרש אדם בטל שאין לו מלאכה והוא בריא ומעונג ואין פורע מס ואינו הולך בדרך איש כזה אין עליו עול תורה שהוא אדם בטל ואינו מנדד שינה מעיניו וגם אין עליו עול מלכות דלא חליף פריסתקא דמלכא אבביה והוא ברי ומעונג היינו מפנקי דמערבא איש כזה שאינו בעל מלאכה יש לו כח לקיים עונה בכל לילה והרמב"ם לא כתב תנאי זה שאינו פורע מס שהוא מפרש לא חליף פריסתקא דמלכא שאינו צריך לילך בשליחות ובאנגריא של מלך וע"כ כתב ויושבין בבתיהם:

     

    בית שמואל על אה"ע סימן עו

    • והטיילים עונתם בכל לילה. היינו אדם בטל שאין לו מלאכה והוא בריא והרמב"ם כ' דוקא כשהוא פטור ממסים והטור השמיט את זאת וכל זה איירי כשאינו ת"ח אבל ת"ח אף שאין מוטל עליו שום מלאכה והוא בריא ואינו נותן מס מ"מ התורה מתיש כוחו ומ"ש בש"ס כגון רב שמואל בר שילת לדוגמא נקיט כגון ר"ש ולא ר"ש:

    ספר בראשית פרק לא  (על יעקב אבינו)

    (נ) אִם תְּעַנֶּה אֶת בְּנֹתַי וְאִם תִּקַּח נָשִׁים עַל בְּנֹתַי אֵין אִישׁ עִמָּנוּ רְאֵה אֱלֹהִים עֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ:

    ומפרשים "תענה את בנתי" הכוונה היא על "חיסור" עונה ז"א או מעט ממה שראוי להן או מעט מדרך בני אדם. ובנוסף לזה גם יש דעה שאומרת(לא על יעקב..) "תענה" היינו ביאה שלא כדרכה שביאה שאינה כדרכה אינה נחשבת עונה.

     

    יש עוד צד נוסף לכל נושא קיום יחסי המין או "הוצאת זרע" שכדי לשמור על בריאות כוח מיניות והזרעתו של הבעל הוא צריך להקפיד לקיים יחסים בצורה מסודרת זאת או אחרת כאשר מצד התורה יש לנו שני מצבים ברורים שהבעל לא מקיים יחסי מין עם אשתו (בהקשר לפרשת תזריע) לפחות חודש ויש מקרים שבהם יותר וזאת מהתורה כך שלא ייתכן לאמר שהמצווה היא "כל יום" בהגדרה אלא לאנשים חזקים מאד וכן אנשים שיש להם את היכולת הכלכלית, המדינית והחברתית לאפשר להם את המציאות הזאת.

     

    ואני ממליץ מאד לעיין בשולחן ערוך סימן עו' סעיף א' וכן שם בעזר מקודש.

     

    דוגמא לאדם בריא: בקישור הזה