בת הקיסר ורבי יהושע בן חנניה – חולין ס, א

שמואל פאוסט

מקור ראשון 16.6.06

תוכן העניינים:

נתינה ונטילה
התגרות ונגרות
טווה תחת טובה
המַסתורית המיסתורית
ה' נתן וה' נתן

---

נתינה ונטילה

אמרה לו בת קיסר לר' יהושע בן חנניה: אלהיכם נגר הוא,
שנאמר: "המקרה במים עליותיו"; אמור לו שיעשה לי מַסתורית אחת.
אמר: לחיי!
ביקש עליה רחמים, ונצטרעה.
הושיבוה בשוק של רומי ונתנו לה מסתורית;
שהיו נוהגים שכל שנצטרע ברומי נותנים לו מסתורית ויושב בשוק וסותר חוטים,
כדי שיראוהו בני אדם ויבקשו עליו רחמים.
פעם אחת היה עובר שם, והיתה יושבת וסותרת חוטים בשוק של הרומאים.
אמר לה: יפה המסתורית שנתן לך אלהי?
אמרה לו: אמור לאלהיך שיטול מה שנתן לי.
אמר לה: אלוה שלנו – לתת נותן, ליטול אינו נוטל.
[חולין, ס א, מארמית].

בת הקיסר, משועממת ואולי מעט מרירה, מחפשת במי להטיל את חיציה. ר' יהושע, היוצא ובא בבית אביה ומשמש לו פרטנר לפולמוסים מזדמנים, נקרה בדרכה ונדמה לה כמטרה ראויה.

התגרות ונגרות

בת הקיסר מתגרה בחכם היהודים בתבנית סיפורית מוכרת וידועה. היא מפרשת פסוק מקראי באופן המעמיד את א-להי היהודים באור נלעג: אם נגר כל כך מוכשר הוא, המקרה לעצמו עליית גג, אמור לו שיבנה לי – חושבת הנסיכה על הכלי הפשוט והבזוי ביותר – פלך לאריגה. ר' יהושע אינו נבהל ואינו מתבלבל ומשיב במילה אחת: "לחיי". עליי, הוא מבטיח לה, ומתפלל ללא שהות למילוי בקשתה.

בת הקיסר נענשת מיד על עזות מצחה, המתמלא כולו בהרות ושקערוריות. כבמיטב הסיפור העממי הקלאסי, את המסתורית שבקשה ברוב לעג מתנשא קבלה מרוב נגע ומחלה. הסיפור יכול היה להסתיים כאן, עם קבלת העונש, אך אין הוא מותיר אותנו ללא הסיפוק שבמפגש חוזר עם ר' יהושע להשלמת המעגל. כשר' יהושע פוגש אותה יום אחד בשוק הרומי, נגועה, מושפלת וסותרת חוטים ללא תכלית במסתוריתה החדשה, הוא מבקש לחגוג את נצחונו ולהשיב את כבוד א-להיו: "יפה המסתורית שנתן לך אלהי?"

אין זה סיפור אישי. לו היה זה סיפור התנצחות שבין שתי בריות, או הומור עממי יהודי משובח שבו חוגג הצד המדוכא את נצחונו על השלטון המדכא, די היה לנו בכך שבאה על עונשה. למה לנו הלעג לרש הלא-מחמיא של ר' יהושע? ומדוע אחרי שמבקשת הבת בשפה רפה שיסיר ממנה את הקללה, מכביד ר' יהושע את לבו ומציג את א-להיו כמי שעונש ולא חומל?

בת הקיסר היא כמובן רק נציגה פרדיגמטית של תפיסת עולם, ממש כשם שר' יהושע הוא נציגהּ של ההשקפה המנוגדת. כשמדובר בפולמוס רעיוני ודתי, ולא בדמויות בשר ודם, הרי שמלחמת הדעות ניטשת במלוא עוזה ואין בה מקום לרחמים, עד לכניעתה הסופית של הדעה האחת בפני רעותה הטובה ממנה.

טווה תחת טובה

כיצד נדע מהן השקפות העולם הנתונות בפולמוס כה קשה? שני אמצעים ספרותיים מציעים עצמם לפנינו ומסמנים לנו את כיוון החקירה: הציטוט שבפי בת הקיסר; והכלי המיוחד המוזכר פעם אחר פעם בשמו האקזוטי – מַסתורית. הציטוט "המקרה במים עליותיו", הוא חלק-פסוק הלקוח מפרק ק"ד בתהילים (הידוע בכינויו "ברכי נפשי"). עיון בפרק מעלה שזהו פרט אחד מתיאור רב-פרטים שכולו שיר הלל להשגחתו הפרטית של הבורא הכל-יכול על כל אחד ואחד מברואיו, מן השמים ועד הארץ, ומן הכפירים ועד השפנים.

לעגה של בת רומי הוא מעבר לזלזול ולזילות דמותו של א-להי היהודים, היא מבקשת להתנצח בדיוק רב עם תפיסת ההשגחה של משורר תהילים, ולומר כנגדו "עזב א-להים את הארץ". לכן היא בוחרת במילות הפסוק הזה, המשמשים נשק בידה בטיעון כפירה מוכר: ברא א-להיכם את העולם, ואז בנה לו תקרת עלייה בשמים להבדיל בינו ובין הארץ, שעליה אין הוא משגיח עוד. כדי לאתגר את תפיסת ההשגחה היהודית היא מוסיפה ומלעיגה: אם הא-ל הכל יכול אכן מתייחס אישית לכל אחד מבריותיו, יואיל בטובו להשגיח בבקשתי ויעשה לי כלי-אריגה נחמד.

במקום להתנצח במילים ובפסוקים, כדרכם של בני בית המדרש, בוחר ר' יהושע בשתיקה ובמעשה. רק מילת שבועה אחת הוא משגר לחלל האוויר בטרם יתפלל בעדה. ר' יהושע נושא תפילה והנה היא מצורעת כשלג. האסוציאציות המקראיות מהדהדות בראשינו, צרעת היא עונש. ר' יהושע מבקש והא-ל המשגיח מקיים. המסתורית כבר שוגרה לאוויר, כתובתה של בת הקיסר חקוקה בה, רק דרך המשלוח עודנה נסתרת. כדי להסביר לנו את דרכי ההשגרה, עוצר המספר בשטף סיפורו ומוסר לנו מידע על מנהגיה הסוציאליים של רומי. כל מצורע מקבל מסתורית, יושב עמה בשוק ומסובב את גלגליה ללא הועיל, רק כדי שיראוהו העוברים והשבים ויבקשו עליו רחמים. הנס אינו מעל לטבע, הוא פועל באמצעות בני האדם ונעזר בנוהגיהם והליכותיהם עלי אדמות.

המַסתורית המיסתורית

מסתורית היא פלך, כלי אריגה המשמש לסיבוב ופריעת פקעות החוטים – לשון סתירה ופריעה. בת הקיסר לועגת "א-להיכם נגר הוא", בונה עליותיו. סתירה מוצבת מול בנייה. אל מול בונה העולם ניצבת כופרת ההשגחה "וסותרת חוטים בשוק".

השילוב של מסתורית ונגע הצרעת מעלה באסוציאציה אפשרות פרשנית נוספת. משנת נגעים (נגעים פ"ב, מ"ד) עוסקת בנגע הצרעת, ותרה אחר דרכים לזהות נגעים בחלקים גלויים בגופו של אדם ("כיצד ראיית הנגע?"). אחת הדוגמאות מציגה מצב היוצר הבחנה בין חלק גלוי לנסתר בגופה של נגועה. בסיטואציה זו האישה אורגת או טווה חוטי פשתן על הפלך, בתנועתה חושפות ידיה המורמות את הנגע שבבתי שחיה – מקום הנקרא "בית הסתרים". פעולת הידיים המסובבת את פקעות החוטים על המסתורית, יוצרת אם כן מצב חילופין של גילוי והסתר.

לטעמה של בת הקיסר, א-להי היהודים מסתתר לו בשמים – הסתר פנים בעולם. בה בשעה שכל שירת התהילים בפרק שממנו ציטטה עומדת כנגדה וחוגגת את גילוי הפנים – השגחתו הפרטית של הא-ל על עולמו. עוד מעט קט ובבשרה המבוהל תיצרב התגובה ללעגה, המצויה באותו פרק עצמו: "תסתיר פניך – יבהלון".

נציגת רומי, המבקשת לסתור אמונתו של רבי יהושע, לחדור מבעד למסתורין ולהסתיר את בורא עולם מעולמו, נענית בהסתר פנים מיידי מידה כנגד מידה. המסתורית המיוחלת ניתנת בידה, אך לא לשם שעשוע אלא כדי לנסות ולעורר בסתירתה חסרת התוחלת את רחמי הבריות, כדי שיישאו עליה תפילה לא-ל המשגיח על כל בריותיו.

ה' נתן וה' נתן

מעל הניגודים שהוזכרו, בנייה-סתירה וגילוי-הסתרה, נפרש בסיפור הניגוד העיקרי והעקרוני שבין הא-לוהי לאנושי. תיאור נתינת המסתורית לבת הקיסר וההסבר ההיסטורי שלצדו, מדברים על נתינה אנושית, "הושיבוה בשוק… ונתנו לה מסתורית"; "כל שנצטרע ברומי נותנים לו מסתורית". מי הם הנותנים הללו? על כך עונה ר' יהושע: "המסתורית שנתן לך א-להי"; "א-לוה שלנו – לתת נותן". בתפיסת ה"שוק של רומי", מקור הנתינה הוא אנושי, נתון לרחמי הבריות. ר' יהושע מלמד את בת הקיסר מיהו מקור הנתינה, הנותן בחסדו והנותן בעברתו.

על התרסתה בראשונה, "א-להיכם", חוזר ר' יהושע בפגישתם השנייה: "א-להי". הוא מעניק לה הזדמנות להבנה תיאולוגית נכונה של המציאות. מתוך מצבה האיום היא נכונה להכרה כלשהי ומתחננת בהשלמה רפה "שיטול מה שנתן לי". אלא שלמען חידוד הויכוח התיאולוגי, זו נשארת הכרה חלקית בלבד, ללא קבלת מלכות שמים: "אמור לא-להיך". אם כך, מסכם ר' יהושע בהטעמה, "א-לוה שלנו – לתת נותן, ליטול אינו נוטל".

חוקיות העולם, המגולמת בכל הניסים המפורטים בפרק ק"ד בתהילים, דורשת הכרה ונטילת אחריות. רק אז נפתחת הדלת לבקשת רחמים. האדם הבטוח בתפילתו – "יערב עליו שיחי" – הוא זה השמח במעשי הבורא, "אנכי אשמח בה'". לולא שמחת ההכרה הרי ש"יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם". ר' יהושע, שבמילת שבועתו הבודדת מוכיח את הכרתו ובטחונו המלא בהשגחת הא-ל, מקיים "אשירה לה' בחיי". עליו מן הסתם קרא המשורר: "ישמח ה' במעשיו".

הקדמה

אמר הצעיר חיים בן כבוד הרב יוסף ויטאל זלה"ה:

ראיתי בני עלייה והם מועטים, משתוקקים לעלות, והסולם נתעלם מעיניהם, ויתבוננו בספרים הקדמונים, לחפש ולמצוא אורחות חיים, את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון, להעלות נפשם אל שרשה העליון, ולדבקה בו יתברך, כי הוא השלימות הנצחי כענין הנביאים, שכל ימיהם נדבקו בקונם, ובאמצעות הדביקות ההוא שרתה עליהם רוח הקודש, להורותם איזה הדרך ישכון אור, להאיר עיניהם ברזי תורה, כמו שהתפלל דוד המלך ע"ה, "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך", ולהדריכם בדרך ישרה, ללכת אל עיר מושב המזומן להם עם בני עליה, ואחריהם באו החסידים הראשונים, הנקראים "פרושים", ובקשו לצאת בעקבותיהם של נביאים ובמעגלותיהם, ולהתדמות להם, במערות צורים ובמדברות, ופירשו מדרכי בני אדם, ומהם, פרושים בבתיהם, כדמיון הולכי מדברות, וכל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו, להלל את בוראם בעסק תורה, ובשירי דוד המלך ע"ה, המשמחים את הלב, עד אשר תדבק מחשבתם בכח וחשק נמרץ באורות העליונים. והתמידו בכך כל ימיהם, עד אשר עלו למדרגת רוח הקודש, ויתנבאו ולא יספו, כמו שתרגם אונקלוס, "ולא פסקו". ועם היותם כי לא ראי זה כראי זה, לא נמצאו אופני דרכיהם ושימושיהם, איכה יעבדו הקדושים האלה את השי"ת, ונעשה כן גם אנחנו:

ועל כן נתמעטו הלבבות, גם הידיעות של הדורות הבאים אחריהם, ופסקו בעלי רוח הקודש, סעו המה למנוחות, עזבו אותנו לאנחות, צמאים גם רעבים, עד אשר צמח ייאוש בלבות בני האדם לתור בחכמה נפלאה הלזו, ואם ימצאו שנים שלשה גרגירים בראש אמיר, אחד מעיר ושנים ממשפחה, מבקשים מים, ואין, כי נסתם כל חזון, לסיבת אשר לא כתוב בספר אופן מעשהו, להתקרב לגשת אל הקודש פנימה:

ויש מהם אשר היו משביעים בכח שמות הקודש אל המלאכים, ויקוו לאור, והנה חושך, כי היו מלאכים תחתונים מאוד, ממונים על עבודת העולם הזה, והם מורכבים מטוב ורע, והן עצמן לא ישיגו האמת והאורות העליונים, ומגלין להם דברי תערובות, טוב ורע, אמת ושקר, ודברים בטלים דעניני רפואות, וחכמת הכימי"א, ופעולות קמיעין והשבעות, וגם אלה ביין שגו ובשכר תעו. מי יתן והיה לבבם זה לעסוק בתורה ובמצוות, וישאו קל וחומר מאותן ארבעה גדולי ישראל, שנכנסו לפרדס ולא נמלט מהם איש, כי אם ההוא סבא חסידא, רבי עקיבא (ואף הוא, בקשו מלאכי השרת לדחפו, לולא ה' עזרתה לו), נכנס בשלום ויצא בשלום:

והאמת, כי הם בקשו מדרגות גדולות, קרובות אל הנבואה, ועל כן נסתכנו קצתם, אכן, אנחנו, הלואי שנזכה אל רוח הקודש מועט, כענין גילוי אליהו ז"ל, אשר רבים זכו אליו, כמפורסם, וכענין גילוי נשמות הצדיקים, כנזכר הרבה פעמים בספר התיקונים. ולא עוד, כי גם בזמנינו זה ראיתי אנשים קדושים זכו לכל זה. ויש אשר נפשו עצמתו, בהזדככה במאוד מאוד, תתגלה לאדם ותנהיגהו בכל דרכיו. וכל אלה, דרכים קרובים, יושגו אף בזמנינו זה אל הראויים אליהם. אך, אמנה, צריך הבחנה גדולה ונסיונות רבות לעמוד על האמת, אולי רוח אחרת היתה עמו, בלתי טהור. וכל זה יתבאר בחלק השלישי בשער השמיני:

לכן הציקתני רוח בטני להתיר לפרושים, ולתמוך בימינם, להורות להם הדרך ילכו בה. ועל כן חיברתי חיבור זה, קטן הכמות ורב האיכות, למשכילים יזהירו, וקראתיו שערי קדושה, ובו אבאר סתרים, לא שערום הראשונים אשר היו לפנינו, כי אני קבלתים מפה איש קדוש, מלאך ה' צבאות, מורי האר"י לוריא ז"ל. ולהיותם רזי עולם ותעלומות סתרים, אגלה טפח ואכסה אלפים אמה, ואפתח בדוחק שערי הקדושה כמחט סדקית, ומי שיהיה ראוי יזכה להכנס לפני לפנים. וה' הטוב לא ימנע טוב להולכים בתמים:

וחילקתיו לארבעה חלקים:

החלק הראשון, בהנהגת דרך החסידות והפרישות, המביאה לידי רוח הקודש, ויתחלק גם הוא לששה שערים,

החלק השני, בתוכחות, ובביאור העונש והשכר של מצוות עשה ומצוות לא תעשה, ונחלק לשבעה שערים,

והחלק השלישי, בהנהגת השגת רוח הקודש עצמו, ויתחלק לשמונה שערים,

והחלק הרביעי, באופני היחודים עצמם, אשר על ידם יושג רוח הקודש, כאשר בחנתי ונסיתי, ונתאמתו על ידי:

ואכתוב פרטן דרך חשבון סימנים. וזהו החלי בעז"ה.

החלק הראשון:
יתחלק לששה שערים, הראשון, להודיע גודל הפגם על ידי חטאת האדם בענין המצוות. השני, בפגם הנמשך על ידי מדות המגונות. השלישי, בביאור שם צדיק או חסיד. הרביעי, בביאור מדריגת הצדיק בפרטות. החמישי, בביאור מדריגת החסיד בפרטות. הששי, בביאור הנהגת החסידים בדרך קצרה מאוד, כוללת כל השערים אשר בחלק הזה:

החלק השני:
החלק השני יתחלק לשמונה שערים, הראשון, בתוכחות, השני, במוסרי רז"ל, השלישי, בשכר מקיימי התורה והמצוה הרביעי, בעונש מדות הרעות החמישי, בעונש מדות האסורות, הששי, בעונש מצוות לא תעשה, השביעי, בשכר מצוות עשה, השמיני, התשובה.

החלק השלישי:
בהנהגת השגת רוח הקודש, ויתחלק לשמונה שערים, הראשון, במהות העולמות, השני, במהות האדם, השלישי, במעכבי הנבואה, הרביעי, בתנאי הנבואה. החמישי, באיכות הנבואה ועניניה, הששי, במדריגות הנבואה, השביעי, במדרגת רוח הקודש בזמנינו זה, השמיני, הנהגה קצרה:

החלק הרביעי:
עיין בסוף הספר:

שו"ע אה"ע סימן עו

• עונתה כיצד, כל איש חייב בעונה כפי כחו וכפי מלאכתו; הטיילים, עונתם בכל לילה:

חלקת מחוקק על אה"ע סימן עו

• והטיילים עונתן בכל לילה. הטור מפרש אדם בטל שאין לו מלאכה והוא בריא ומעונג ואין פורע מס ואינו הולך בדרך איש כזה אין עליו עול תורה שהוא אדם בטל ואינו מנדד שינה מעיניו וגם אין עליו עול מלכות דלא חליף פריסתקא דמלכא אבביה והוא ברי ומעונג היינו מפנקי דמערבא איש כזה שאינו בעל מלאכה יש לו כח לקיים עונה בכל לילה והרמב"ם לא כתב תנאי זה שאינו פורע מס שהוא מפרש לא חליף פריסתקא דמלכא שאינו צריך לילך בשליחות ובאנגריא של מלך וע"כ כתב ויושבין בבתיהם:

 

בית שמואל על אה"ע סימן עו

• והטיילים עונתם בכל לילה. היינו אדם בטל שאין לו מלאכה והוא בריא והרמב"ם כ' דוקא כשהוא פטור ממסים והטור השמיט את זאת וכל זה איירי כשאינו ת"ח אבל ת"ח אף שאין מוטל עליו שום מלאכה והוא בריא ואינו נותן מס מ"מ התורה מתיש כוחו ומ"ש בש"ס כגון רב שמואל בר שילת לדוגמא נקיט כגון ר"ש ולא ר"ש:

ספר בראשית פרק לא  (על יעקב אבינו)

(נ) אִם תְּעַנֶּה אֶת בְּנֹתַי וְאִם תִּקַּח נָשִׁים עַל בְּנֹתַי אֵין אִישׁ עִמָּנוּ רְאֵה אֱלֹהִים עֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ:

ומפרשים "תענה את בנתי" הכוונה היא על "חיסור" עונה ז"א או מעט ממה שראוי להן או מעט מדרך בני אדם. ובנוסף לזה גם יש דעה שאומרת(לא על יעקב..) "תענה" היינו ביאה שלא כדרכה שביאה שאינה כדרכה אינה נחשבת עונה.

 

יש עוד צד נוסף לכל נושא קיום יחסי המין או "הוצאת זרע" שכדי לשמור על בריאות כוח מיניות והזרעתו של הבעל הוא צריך להקפיד לקיים יחסים בצורה מסודרת זאת או אחרת כאשר מצד התורה יש לנו שני מצבים ברורים שהבעל לא מקיים יחסי מין עם אשתו (בהקשר לפרשת תזריע) לפחות חודש ויש מקרים שבהם יותר וזאת מהתורה כך שלא ייתכן לאמר שהמצווה היא "כל יום" בהגדרה אלא לאנשים חזקים מאד וכן אנשים שיש להם את היכולת הכלכלית, המדינית והחברתית לאפשר להם את המציאות הזאת.

 

ואני ממליץ מאד לעיין בשולחן ערוך סימן עו' סעיף א' וכן שם בעזר מקודש.

 

דוגמא לאדם בריא: בקישור הזה

דף השיעור להורדה – קיצור תולדות ההגדה – היסטוריה, מבנה ומשמעות

לחלופין לצפיה בדף במחשב או במכשירים תואמים:

במסכת עבודה זרה דף כ' עמוד א' מופיע בהמשך לדיונים על המשנה (א', ח') המושג "לא תחנם" וההסבר הפשוט הוא שיש איסור לתת לגוי בכלל ולעובד כוכבים בפרט קרקע בארץ ישראל. יש בזה כמה צדדים וסיבות והמרכז במסכת עבודה זרה הוא שלא לתת לגוי אפשרות להביא לארץ עבודה זרה. זה יכול להיות עץ ויכול להיות שהוא חי פה ומביא את העבודה הזרה ממדינתו וביתו. מסבירים בגמרא שכתוב "לא תחנם" ללא ו' היינו לא "לא תחונם" ובזה הכוונה לשון "חן".

ובתוך כל השתלשלות הדברים בגמרא מסופר על נושא "חן" הגוי שרב אומר שאסור לאדם שיגיד "כמה נאה גויה זו." ובהמשך לכך מסופרים שני מקרים שבהם אמרו גדולי ישראל מילה טובה על יופיה של אישה גויה..

הראשון הוא רבן שמעון בן גמליאל שאמר "מה רבו מעשיך ה' " והשני הוא רבי עקיבא ש"רק שחק ובכה" ככל הנראה במעמד אחד. ויש לי תמיהה על המקרה ועל ההסבר שלו. בהסבר בגמרא אומרים ש"רק" היינו ירק משום שנוצרה מטיפה סרוחה (כמו שיורקת יבמה בחליצה) , שחק משום שידע שהיא עתידה להתגייר ולפי פשט הדברים ראה שהיא תנשא לו ( האם נשא אותה בפועל רבי עקיבא? הרי הייתה לו רק אישה אחת, רחל בת כלבא שבוע, לא?)  ובכה על כך שיופי כמו שלה עתיד סופו בעפר.

בן יהוידע על עבודה זרה דף כ/א
שם ואף רבי עקיבה ראה וכו'. קשא מאי פריך מהא, והלא לא דבר בפיו כלום אלא רק בכה. ונראה דבכיתו שבכה על האי שופרא וכו', נמצא הוא משבח היופי שלה עכשיו, ואע"ג דהוא ראה שאחר כך תתגייר ותהיה ישראלית, ונמצא הוא נותן שבח לישראלית, י"ל כיון דעתה לא רצה לגלות לה למה שחק, ורק א"ל טעם הבכיה דבכי על האי שופרא, נמצא משבח את יופיה בפניה בעודה גויה והרי הוא נותן חן לה:

ויוצא מזה שהסיפור צריך מעט הרחבה ושהכתוב מאד מצומצם ולא מתאר את המקרה בצורה מספקת אלא רק כדי להביא ראיה למציאות.

 

היום אני נזכר שלפני כ 14 שנים הייתי בטיול עם חבר בלונדון וביום האחרון שלנו בעיר היה לי מעט זמן ונכנסתי לספריה עירונית מקומית במרכז שכונת ג'ולדרס גרין. זאת הייתה הפעם הראשונה בחיי ששהיתי מחוץ לארץ ישראל וראיתי ילדה צעירה שעושה עבודה כלשהי בנושא בביולוגיה וממש נפעמתי ממנה. מאוחר יותר לאחר זמן כשחזרתי לארץ ושקעתי בעולם התורה בחזרה ניסיתי לשחזר "מה היה יפה שנפעמתי כל כך?" ואז הפרדתי בין הצד הפנימי לבין הצד החיצוני של המקרה. נפעמתי מכך שיש ילדה מוכשרת שמשקיעה בלימודים ואני מאמין שזה ראוי להערכה. מנגד לזה בתוכה בעצם לא הייתה את אותה הקדושה שיש ביהודי אלא קדושה של שטמונה בכל אדם עם היחודיות שלה. למרות ההכרה בכך עדיין הרושם נשאר עלי ושמחתי על כך שיצא לי לראות נערה חכמה ומוכשרת.

ככל הנראה אותה הנערה לא תתגייר אבל לכל אחד בעולם יש את מה שהקב"ה נותן לו והנסיון שהקב"ה מעמיד אותו ובו הוא צריך לעמוד ולא בנסיון אחר.

אני אישית רואה את ההבדל שבין איך ילד יהודי נבנה לעומת ילד גוי בימינו אנו בעולם המודרני ובהחלט בכל מוצאי שבת בברכת "המבדיל בין קודש לחול" אני אומר תודה לקב"ה שהבדיל בין ישראל לגויים.