פרק ו'
יד ה' אשר בהיסטוריה

חוקיות בהיסטוריה האנושית. עליה המביאה לנפילה. לקחים המשתמעים על הכוח הפועל בעולם והמתחייב מזה. הבדל ביו ישראל לעמים בדברי ימיו. לימודים על השגחה מקורות ישראל.

בתנ"ך

זכר ימות עולם בינו שנות דוד ודור שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו־לך:
דברים ל"ב, ז'.

♦

כי אני ה' לא שניתי ואתם כני־ יעקב לא כליתם:
מלאכי ג', ו'.

♦

בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל־פעלי און להשמדם עדי־עד:
ואתה מרום לעולם ה':
תהלים צ"ב, ז', ט'.

♦

הוי אשור שבט אפי ומטה־הוא בידם זעמי:
בגוי חנף אשלחנו ועל־עם עברתי אצונו לשלל שלל ולבז בז ולשומו מרמס כחמר חוצות.
והוא לא־כן ידמה ולבבו לא־כן יחשב כי להשמיד בלבבו ולהכרית גויים לא מעט:
ישעיה י', ה'.

♦

אתם עדי נאם ה' ועבדי אשר בחרתי למען תדעו ותאמינו לי ותבינו כי־אני הוא
לפני לא נועד א-ל ואחרי לא־יהיה: .
ישעיה מ"ג, י'.

♦♦

בדברי חז"ל

סוף העונש לבא.

אף הוא (הלל) ראה גלגולת אחת שצפה על פני המים, אמר לה: על דאטפת אטפוך, וסוף מטיפיך – יטופון.
(אבות פ"ד, ו').

♦

ההשגחה בדברי הימים.

אמר ר' חנינא בר פפא: מאי דכתיב: "אני ה' לא שניתי" אמר הקב"ה: מעולם לא הכיתי אומה ושניתי לה; ואתם בני ישראל לא כליתם – זהו שנאמר: חצי אכלה בם, חצי כלים והם אינם כלים.
סוטה ט'.

♦

עמים חולפים, לא כן ישראל.
"דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת" – אמר שלמה: אעפ"י ש"דור הולך ודור בא", מלכות הולכת ומלכות באה, גזרה הולכת וגזרה באה – "הארץ לעולם עומדת", ישראל לעולם עומדים לא נעזבו ולא יעזבו, לא כלו ולא יכלו.
פ' השלם.

♦♦

בדברי הקדמונים

א. נס קיומו של ישראל מוכיח על השגחה מיוחדת ר' יהודה הלוי. כוזרי (מאמר ב')

כ"ט. אמר הכוזרי: אם כן אתם היום גוף בלא ראש ובלא לב.
ל. אמר החבר: כן הוא, כאשר אמרת, ועוד: ולא גוף, אבל – עצמות מפזרות, כמו העצמות היבשות אשר ראה יחזקאל. ועם כל זה, מלך הכוזר, אלו העצמות אשר נשאר בהם טבע מטבעי החיים, וכבר היו כלים לראש וללב ורוח ונפש ושכל, טובים מגופות מצוירות מאבן וסיד בראש ועינים ואזנים וכל האברים. ולא חלה בהם מעולם רוח חיה ואי אפשר שיחול בהם, אך המה צורות דומות לצורות אדם ואינם אדם.
ל"א. אמר הכוזרי: כדברך כן הוא.
ל"ב. אמר החבר: כי האומות המתות אשר חשבו להדמות לאומה החיה לא יכלו אל יותר מן הדמיון הנראה: הקימו בתים לא־להים ולא נראה בהם לא־להים אות; הפרשו והנזרו להראות עליהם נבואה ולא נראתה, החניפו והכעיסו ובעטו ולא ירדה עליהם אש מן השמים ולא מגפת פתאום כדי לברר אצלם שענשם מאת הא־להים, ועל העון ההוא נפגע לבם, רצוני לומר הבית ההוא שהם מכונים אליו, ולא נשתנה ענינם. אבל ענינם משתנה כפי רובם ומעוטם, וחזקתם וחלשתם ומחלקותם וחבורם על דרך הטבע והמקרה.
ואנחנו כשימצא פגע את לבנו, אשר הוא בית מקדשנו – אבדנו, וכאשר ירפא נרפא אנחנו, בין שנהיה רב או מעט ועל איזה ענין שיהיה. כי מנהיגנו ומלכנו והמושל בנו והמחזיק אותנו בענין הזה שאנחנו בו מהפזור והגלות – א־ל חי.
ל"ג. אמר הכוזרי: כן הוא. כי לא יעלה במחשבה שאומה מן האומות יקרה בגלות כזאת שלא תשתנה לאומה אחרת, כל שכן עם ארך הזמן הזה. וכמה אומות אבדו שחיו אחריכם ולא נשאר להם זכר, מהם: אדום ומואב ובני עמון וארם ופלשת וכשדים ומדי ופרס והברהמיים והצביים, וזולתם רבים.

♦

ב. הקב"ה שומר הבטחתו לישראל, רמב"ם. אגרת תימן

… גזר עמנו בוראנו ית' והבטיחנו מעולם ועד עולם שכל זמן וזמן שיעמד על שנאיהם של ישראל שמד או שיתחדש עליהם שוט רגז שהוא עתיד לסלקו ולהסירו. שכן אמר דוד ברוח הקדש, מספר בלשון האומה שמתרעמת מתוקף יד עובדי עבודה זרה בנו ופשוט ממשלתם עלינו מתהלתנו, ואעפי"ב אין בהם יכולת להאבידנו ולמחות את שמנו. ואעפ"י שרודפים אחרינו ומנגעים אותנו בשמדות וגזרות; שכן אמר דוד עליו השלום (תהלים קכ"ט א'־ב'): "רבת צררוני מנעורי יאמר נא ישראל. רבת צררוני מנעורי גם לא יכלו לי". ואתם, אחינו, האינכם יודעים שבימי נבוכדנצאר הרשע הכריחו את ישראל לעבוד עבודה זרה ולא נצלו מן הנמצאים אלא דניאל חנניה מישאל ועזריה, וסוף דבר השמידו הבורא יתעלה והאביד נמוסו וחזרה האמת למה שהיתה? וכן אירע בבית שני כשגברה מלכות יון הרשעה וגזרה שמדות גדולות ומשונות על ישראל לאבד הדת, וגזרו עליהם חלול שבת ולהפר ברית מילה ושיכתב כל אחד בלבושו שאין להם חלק בה' א־להי ישראל, ושיחק בקרן שורו כענין הזה ואח"כ שיחרוש בו. ועמדו בגזרה זו כמו חמשים ושתים שנה, ואח"כ אבד הקב"ה ממשלתם ודתותיהם יחד. וכן תמצא לרבותינו אומרים ברוב המקומות: פעם אחת גזרה מלכות יון הרשעה שמד על ישראל, ושלום על ישראל – כך וכך גזרו עליהם, ואח"כ היה מבטל הבורא ית' הגזרה ההיא והיה משבית אותה והיה מבטל ומשבית הגוזר אותה. וכן אמרו ז"ל (כתובות ג':): "שמדא עביד דבטיל".
וכבר הבטיח הקב"ה ליעקב אבינו ע"ה, שאעפ"י שישתעבדו האומות בזרעו ויענו אותם ויגברו עליהם, הם ישארו ויעמדו והמשתעבדים בהם יחלפו ויאבדו. כמו שנאמר: (בראשית כ"ח, י"ד) "והיה זרעך כעפר הארץ", בלומר: אעפ"י שהם נתונים למרמס, ולמרפס כעפר הזה שהכל דורסים אותו, סוף שיגברו וינצחו. וכן על דרך המשל, כמו שהעפר באחריתו יעלה על הדורסים אותו וישאר הוא, והדורסים אותו לא יעמדו.

♦♦

בדברי גדולי תקופתנו והוגיה

ג. ההיסטוריה היא תולדות חינוך האנושיות להכרת ה', הרב ש. ר. הירש. אגרות צפון (מתוך מכתב ו')

… והארץ קבלה אחרי המבול צורה חדשה, הקשורה בתכנית חינוך האדם מחדש. כל אחד מחלקיה נבדל מרעהו, במזג האקלים שבו ובטיב אדמתו, בימים ובנהרות, בהרים ובמדבריות המשתרעים בתוכו. ובכל מקום ומקום, למרות שהאדם רואה את עצמו כאדוני הארץ, לאמתו של דבר, הארץ היא הקובעת את צורת חייו ועבודתו. על־ידי אקלימה וסגולותיה, היא משפיעה באופן מכריע אף על רוחו, גופו והשקפותיו, מהלך מחשבותיו ויצריו, ולבסוף – על שפתו; מכאן הרב־גווניות המאפיינת את נסיונות המין האנושי.
יעודו של הנסיון הזה הוא לחנך את האדם לדעת את ה' ולדעת את עצמו. לדעת שהטבע כולו וחיי האדם משועבדים הם לא־ל יחיד ומיוחד, לדעת שיעודו של האדם אינו לרכוש קנינים וליהנות מהם, אלא נעלה מזה.
מאז נכנסו העמים אחד אחרי השני למערכות ההסטוריה. כל אחד הביא אתו כחות חדשים ותוכנות של רוח אנוש ומתאמץ לכבוש לו על ידם, במלחמה נגד הטבע או נגד עמים אחרים, קנינים ותענוגות, ולשמור עליהם לנצח.
אבל כח עליון המפקד על כל פעולותיהם הורם בנשימה קלה את מה שהם דימו לבנות לנצח; ולעיניה התוהות של האנושיות מפתח הכוח העליון הזה גדולות ונצורות, דוקא מהגורמים הקטנים שאיש לא שם אליהם לב.
הדור שעלה לפסגת הקנינים והתענוגות, עצם גדולתו גורמת לנפילתו ארצה, ומפנה מקום לדור חדש, אשר יחזור על אותו נסיון.
על פי רצון ה', יודעים האחרונים על מה שקרה לראשונים, את נסיונותיהם וכשלונותיהם.
לאחר כל הנסיונות האלה, לאחר העליות והירידות המרובות יודע כל עם לרשום בספר תולדותיו שכל גדולת אנוש הבל היא. כל הנסיונות ליצור אושר לנצח על ידי קניני רכוש וגדולה נכשלו, כל הבנינים שהושתתו על כוח אנוש וחכמה שיסודה ברכוש ותענוגות נפלו תחתיהם; ולא היה בנין עדי־עד, אלא מה שבני אדם כוננו על אדני צדק ואהבה ומתוך יראת ה'. לאחר שסגד לכל היצורים ולבסוף לעצמו כלאליל, יקום על חרבות כוח וגאות האדם דור חדש, אשר יכיר בחרדה שאין ממש בכל האלילים האלה, ועיניו ישא למרום אל הא־ל היחיד; תתעורר שוב בלבות בני האדם ההבנה לגדולה האמתית, הרואה אף בקנינים ותענוגות רק אמצעים לעבודת ה'. אז תחדור הכרה זו לכל קצות התבל לתוך האנושיות המאוחדת מחדש. (ישעי' ב', י"א) "עיני גבהות אדם שפל, ושח רום אנשים, ונשגב ה' לבדו ביום ההוא"!

♦

ד. קיום עם ישראל מפגין מציאות מנהיג העולם, הרב ש. ר. הירש. כתבים

(ויקרא כ"ו מ"ד) "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלתם להפר בריתי אתם כי אני ד' א־להיהם"! "לא מאסתים" כפי שמבארים לנו חז"ל – בימי כשדים, "ולא געלתים" – בימי המן, "לכלותם" – בימי יונים, "להפר בריתי אתם" – בימי רומאים, "אני ה' א־להיהם" – לעתיד לבא, שאין כל אומה ולשון יכלה לשלוט בהם. (ילקוט).
אף אם תתקשרנה כל חכמתם של הכשדים, כל אמנותם של היונים, כל מלכותם של הפרסים וכל הפוליטיקה המדינית והדתית של הרומאים, אף אם כל אלה תתחברנה להשמיד את העם הזה בתארן אותו כעם בזוי, מושחת, מקולל – אעפי"כ לא יעלה לכלותם, אף לא לכלותם כליון רוחני, אפילו לא להוציא מלב בני האדם ואף לא מלבן הן את ערכם הרוחני־א־להי. בעל כורחם נעצרים הם סוף סוף ביראת הכבוד בפני הופעתו ההסטורית של העם הזה. עמידתו הנפלאה של העם הזה בתוך כל השתוללות אויביהם, גמישותם הנפלאה, ערנותם ורעננותם הרוחנית והמוסרית בתוך כל הצרה והמצוקה, מוציאה בכל כרחם את ההודיה כי: על אף הכל אצבע א־להים היא. ועל אף הכל, לא רק בעבר הארץ ישראלי – התנכי, אף בתוך ההווה והמעוות האירופי המביא צרה וצוקה, ה' עמם, "כי אני ה' א־להיהם" – כה דבר וכה קיים.
אותה בחינה "אף גם זאת" שביעוד הא־להי, ואותה ההודיה שבפי כל העמים, "על אף הכל", כל אלה עשו את כל תולדות גלותם הארוכה של ישראל לעדות מזהירה ומאירה לה', העמידו את העם הזה בפיזורו כחידה היסטורית־עולמית שאינה ניתנת לשום חישוב, השמה לאל כל בגין־ אב היסטורי, הלועגת לכל היקש סטטיסטי־היסטורי, המפגינה כי המוסרי הוא הכח הבלתי מנוצח וכי רק היחיד המיוחד הוא "קורא הדורות מראש".

♦♦♦

בשולי המקורות

הסתכלות בתולדות ימי האנושיות הכלליים ובתולדות עם ישראל בפרט מביאה למסקנה שיש יד נעלמה המכוונת אותם לפי יסוד של שכר ועונש בהתאם לחוקי המוסר הישראלי.
אם כי כל עם העולה על במת ההיסטוריה נראה כמודרך על ידי רצון הקיום וההשתלטות שלו, ואם כי במעשים מקוטעים ובתקופות מבודדות אי אפשר להבחין את פעולתו של איזה חוק מוסרי בעולם, שיקצץ זרוע רשע ושיביא נקם ושילם עבור המעשים של הפרט ושל הכלל, הרי בהתבוננו בכל המהלך ההיסטורי כאחד, בעמים שעלו על הבמה בתרועת נצחון, שמשלו בכפה ושהיה נדמה בשעתו שאין קץ לגדלם, ואשר נדמה היה כי חיל העמים אשר ינקו ואשר שדדו רק הרבה את חסנם וגבורתם, והנה לבסוף ירדו כלעומת שעלו, ופלטו את אשר בלעו וזכר לא נשאר לגדלם ולחסנם, בהתבוננו ובראותנו כל זאת יאמר לנו לבנו: אכן יש א־להים שופטים בארץ! יש גבול לרשעה ויש והיא נדרשת לתת דין וחשבון על מעשיה. "שודד ואתה לא שדוד ובוגד ולא בגדו בך, כהתמך שודד תושד, כנלתך לבגד יבגדו בך" (ישעי' ל"ג, א').
ואעפ"י שאין אנו מסוגלים למצא את החשבון המדוקדק של כל פרט ופרט של כל מעשה ומעשה, כי על כן יד א־להים נעלמה היא, כי כן סידר עולמו באופן שהרוצה שלא להרגיש יוכל להתעלם ממנה. (עי' לקמן פרק ט', ג'; ופרק י"ג, א'). אולם המסתכל האוביקטיבי יקיש מן הכלל על הפרט, ויבין שאין זה אלא מחמת קוצר כח הסתכלותנו לחדור לכל עמקי החשבונות הדקים והמסובכים של ההשגחה העליונה. להשקפה מדויקת ולהבחנת כל פרטי הפרטים הגיע רק משה רבנו ע"ה (לעיל פ"ד). אולם גם כח ההסתכלות שלנו דיו לשכנע באמתות השגתו של אדון הנביאים. "בפרח רשעים כמו עשב ויציצו כל פעלי און, להשמדם עדי־עד". "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבר ואשמורה בלילה".
והכרה זו כשם שהיא מתבססת מתוך הסתכלות כללית בדברי ימי העמים כן היא מתאשרת נוספות מתוך הסתכלות בדברי ימי עמנו. פלא קיומו בגולה ללא ארץ וללא ממלכה, מוקף תמיד גויים עוינים שונאים בנפש, אשר מאז היותו ביניהם זממו לאבדו ולא עלתה בידם, פלא אשר איננו יכול להיות מובן בשכל האנושי, ואשר מעורר השתוממות ההיסטוריונים, אף הוא מצטרף להוכחה על קיום חק רוחני בדברי ימי האדם ועל קיומה של יד מסבבת הסבות אשר היא היא ששמרה על קיומו של עם ישראל, יד א־להים היא השומר הבטחתו לישראל. כי לא בכח יגבר איש כי אם ברוח, רוח ה' צבאות, אשר עשתה זאת.

♦

[לנושא ע"ע י. אפשטיין "אמונת היהדות" פי"ג.]