פרק ה'
אמונה בא־להים ושלמות מוסרית

תיאום בין תכונות טבועות במוסריות לבין הכרת האלוקות. מגמות שונות בחיפוש אלוקות. היצור מעיד על יוצרו. מחיצות להכרת אלקים. אהבת רע ואהבת השם. עבודה זרה מצד המבחן המוסרי.

בתנ"ך

… למען אשר יצוה את־בניו ואת־ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה
ומשפט:
בר' י"ח, י"ט.

♦

ועתה ישראל מה ה' א־להיך שאל מעמך כי אם־ליראה את־ה' א־להיך ללכת בכל דרכיו….
דב' י', י"ב.

♦

הגיד לך אדם מה־טוב ומה־ה' דורש ממך כי אם־עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם א־להיך:
מיכה ו', ח'

♦♦

בדברי חז"ל

אברהם אבינו מגיע להכרת א־־להים בכוחות עצמו.

ראה בירה דולקת. אמר – אפשר לבירה בלי מנהיג? הציץ עליו בעל הבירה.
מדרש נ"ד פ' ל"ט.

♦

דרכו של אברהם אבינו – בהליכה במדותיו.

כל מי שיש בו ג' דברים הללו הוא מתלמידיו של אברהם אבינו: עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה…. עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה – מתלמידיו של בלעם הרשע.
אבות פ"ה, מ"ג.

♦

כל התורה על רגל אחת.

1. …בא חבקוק והעמידן אחת: וצדיק באמונתו יחיה
מכות כ"ד.
2. מעשה בנכרי אחד שבא להתגייר וכו'. בא לפני הלל גייריה, א"ל: דעלך סני לחברך לא תעביד – זוהי כל התורה כולה ואידך פירושא, זיל גמור.
שבת ל"א.

♦

ישראל מצוינים במדותיהם.

ג' סימנים יש באומה זו: הרחמנים והביישנים וגומלי חסדים וכו' כל שיש בו ג' סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו.
יבמות ע"ט.

♦♦

בדברי הקדמונים

א. דרכי ה' – המדות המתוקנות רמב"ם. היד החזקה (ה' דעות פ"א)

ה. … ומצווים אנו ללכת בדרכים האלו (הבינונים), והם הדרכים הטובים והישרים, שנא': והלכת בדרכיו.

ו. כך למדו בפירוש מצוה זו. מה הוא נקרא חנון, אף אתה היה חנון. מהו הוא נקרא רחום אף אתה היה רחום וכו'.

ז. … ולפי שהשמות הללו נקרא בהם היוצר (והם הדרך הבינונית שאנו חייבים ללכת בה), נקראת דרך זו – דרך ה'. והיא שלמד אברהם אבינו מה הוא נקרא רחום אף אתה היה רחום וכו'.

♦

ב. מדות מושחתות מרחיקות את האדם מהבורא רמב"ם. שמנה פרקים (מתוך פ"ח)

ואלו הפחיתיות כולן (חסרונות האדם הן מצד ידיעותיו והן מצד מדותיו הגרועות) הן מחיצות המבדילות בין האדם ובין השי"ת. מאמר הנביא מבאר זה (ישעי' נ"ט, ב'): "כי אם עונותיכם היו מבדילים בינכם לבין א־להיכם", ואמר שעונותינו והם אלו הרעות כמו שזכרנו הן המחיצות המבדילות בינינו ובינו ית'.

♦

ג. רחמים – מתכונות ישראל, רמב"ם. היד החזקה (ה' תשובה פ"ב)

י. אסור לאדם להיות אכזרי ולא יתפייס, אלא יהא נוח לרצות וקשה לכעוס. ובשעה שמבקש ממנו החוטא למחול מוחל בלב שלם ובנפש חפצה. ואפילו הצר לו וחטא לו הרבה לא יקום ולא יטור, וזהו דרכם של זרע ישראל ולבם הנכון. אבל העכו"ם ערלי לב אינם כן, אלא: ועברתן שמרה לנצח. וכו'.

♦♦

בדברי האחרונים

ד. מדות מתוקנות מביאות להכרה במציאות ה', ר' יעקב מדובנא. כוכב יעקב (דברים, פ' ראה)

… מצאנו במדרש (פ' עקב) מעשה בר' שמעון בן שטח שלקח חמור אחד מישמעאל אחד. הלכו תלמידיו ומצאו בו אבן טובה אחת. הלך והחזירה לו. וקרא עליו אותו הישמעאל: ברוך א־להי שמעון בן שטח. הוי מאמונתו של בשר ודם אתה יודע אמונתו של הקב"ה. (עכ"ל המדרש). ויש להעיר, הישמעאל הזה מה היה לו שאמר ברוך א-להי שמעון בן שטח ולא אמר ברוך שמעון בן שטח. אבל הישמעאל הזה התבונן ואמר: הלא האדם הזה באנושותו דומה אלי ואל כל סוג המדברים, ומאין היתה לו מדה יקרה זו, אם לא להיותו בעל נפש יקרה אצולה מכבוד עליון ית' הנאמר עליו (דב' ל"ב) "כי חלק ה' עמו, יעקב חבל נחלתו". ואם כן אם בניצוץ קטן זה משביבי אשו ית' נמצאת אמונה כזאת, אם כן ברוך א־להי שמעון בן שטח – כלומר על אחת כמה וכמה גדולה כפולה ומכופלת האמונה והקדושה והתפארת והחסדים במקור עצמו לבלי סוף ולבלי תכלית. וכמו שסיימו ז"ל: מאמונתו של בשר ודם אתה יודע אמונתו של הקב"ה, כי ע"י האמונה הנראית ומוחשת בבשר ודם אתה יודע אמונתו של הקב"ה, כי ע"י האמונה הנראית מוחשת בבשר ודם בנקל יש לשער אמונתו ית' ביתר שאת ויתר עז להיותו בעל הכחות כלם ומקור כלם.

♦

שתי הנקודות המרכזיות של התורה, ר' יעקב מדובנא. אהל יעקב (ויקרא, פ' קדושים)

… ראה גם ראה כי אדני התורה נוסדו על שתי אהבות: על "ואהבת את ה' א־להיך", ועל "ואהבת לרעך כמוך". על "ואהבת את ה' א־להיך" תלויים המצוות שבין אדם למקום, ועל "ואהבת לרעך כמוך" תלויים המצוות שבין אדם לחברו.
ואהבת האדם את השי"ת גם כי דרכה בקודש, נפלאה מאד מהמוני בני אדם, אבל קרובה לבוא כאשר ישלים האדם את נפשו במה שבידו להשלים, היינו: כאשר אסף במלא חפניו כל המצוות הכלולות במצות "ואהבת לרעך כמוך". ולכן יפה אמר הכתוב: "ואהבת לרעך כמוך אני ה' ", לאמר: כאשר תאהב את רעך בנפשך תזכה לדעת כי אני ה' ולבא אל אהבתו ית'. אשר על ההיפך אמר ר' אבין (שמו"ר א'): היום – "אשר לא ידע את יוסף", למחר הוא עתיד לומר: "לא ידעתי את ה' ". וזהו מאמר הלל אל הגר: ואהבת לרעך כמוך – זוהי כל התורה כולה, כי החלק האחד הוא סבה אל החלק השני, והאהבה אשר תהיה בך לרעך תזכך נפשך אל – "ואהבת את ה' א־להיך!".

♦♦

בדברי גדולי תקופתנו והוגיה

ה. הצדק – תכונה א־להית בנפש האדם, הרב א.י. הכהן קוק. אגרות הראי"ה (מתוך אגרת מ"ד)

אנחנו, אין אנחנו מכירים את ה' מן העולם וע"י העולם, כי אם מתוך נפשנו פנימה, מתוך תבונתנו הא־להית. וכו'… אין אנו מצטערים אם תוכל איזו תכונה של צדק חברותי מכאן אנו מגיעים להנחה שלחיזוק האמונה אפשר להגיע על ידי חיזוק הרגש המוסרי שבקרבנו. "האהבה אשר תהיה בך לרעך תזכך נפשך אל 'ואהבת את ה' א־להיך' " (אהל יעקב). מאידך, שחיתות מוסרית, מדות מקולקלות מהוות את הרקע הנפשי לכפירה. הפחיתויות "הן מחיצות המבדילות בין האדם וביו השי"ת" (הרמב"ם).
כשם שידיעת דרכי ה' היא ידיעתו (לעיל פרק ג'), כן תכונות האדם שמקורן בדרכי ה', מביאה את האדם אל מקורם, אל א־ל עליון, הפלא של הרגשת חוק המוסר בקרב עצמו, חוק שהוא יוצא דופן מחוקי הטבע החמריים (כפי שנראה להלן פרק ח'), ואי־אפשרות השלמה עם הרעיון שיתכן שיהיה עולם הפקר, שישלוט בו הכלל כל דאלים גבר, מביאים את האדם לאמונה בא־להים בורא עולם ומנהיגו. צלם א־להים באדם מעיד לו על מציאות א־להים. "מאמונתו של בו"ד אתה יודע אמונתו של הקב"ה".
הכרת א־להים היא חלק בלתי נפרד, שלב עליון הכרחי של הכרה מוסרית מושלמת. בה במדה שהאדם מרגיש ללא פקפוק בקיום הכח הרוחני בקרבו ככוח דוחף, לא מחמת רצון קבלת פרס ולא מתוך צורך בהגנה עצמית (עי' לקמן פ"ח השיטה הניטשיאנית), אלא כהרגשת מהות החיות, הולכת וגוברת ההכרה שיש מנהיג לבירה.

♦

ביסוס האמונה על הרגש המוסרי נצרך במיוחד בזמן שמסיבות שונות נתערער רגש האימון במסורת ותחושת האמונה לא פותחה. במקרה זה כל עוד נשאר הרגש המוסרי חזק באדם באמת, אם הוא ראה במוסר ערכים מוחלטים בלתי משתנים, כי אז עדיין לא פסה התקוה לחזרה למוטב. העמקה בטיבן של התכונות המוסריות מוכרחה להעמידו על כך שיש א־להים שופטים בארץ.
מהדברים האמורים נובעת האופטימיות של מרן הרב זצ"ל למראה ההתעוררות שהקיפה הרבה מצעירי ישראל בשעתה להקמת חיים מבוססים על צדק חברותי בעוד שההכרה הדתית הוחלשה אצלם ביותר. ההתעוררות להגשמת צדק חברותי מוכיחה כי הכחות הנפשיים אינם מושחתים שכן "עצם השאיפה לצדק באיזו צורה שהיא, היא בעצמה ההשפעה הא־להית היותר מאירה". והוא הרעיון שמביע הרב חרל"פ זצ"ל בקשר עם ההשקפה הישראלית על אחרית הימים. הערובה לכך קיימת מאז ומתמיד, הרגש הטבעי שנשאר באדם כתביעה למדות הישרות, גם אם איננה תמיד תביעה חזקה, יש בה בכדי להחזיר את האנושיות כולה בסופו של דבר לתיקונה.

 

---

א. בדרכים האלו (הבינונים). דרכי ההתנהגות שאנו מצווים בהם מצד היותם דרכי ה' וחיובנו להדמות אליו.

ה. מן העולם וע"י העולם. לא מהסתכלות בפלאי העולם, ואף לא מתוך מחקר שאנו עומדים ע"ז ע"י העולם.
מתוך נפשנו פנימה. התכונות המוסריות בישראל מורות על היות להן מקור ועל היותן הקרנה והארה ממנו.
אין אנו מצטערים וכו'. תביעה מוסרית הנשמעת מאנשי לב שאינם אנשי אמונה לא מביאה אותנו במבוכה, שכאילו מוכיחה שאין שני דברים אלה של אמונה ומוסר קשורים זה בוה.