פרק א'
מהות לאומית
הבדלים ביו אומה לאומה. סימני ההיכר. גורמי ההבדלים. השפעת ההבדלים על מעמד האומה, עליית אומות וירידתן וגורמיהן. היסוד הרוחני בחיי אומה. הכוונה האלקית בחלוקת המין האנושי.
בתנ"ך
כִּי־שָׁ֛ם בָּלַ֥ל יְהֹוָ֖ה שְׂפַ֣ת כׇּל־הָאָ֑רֶץ וּמִשָּׁם֙ הֱפִיצָ֣ם יְהֹוָ֔ה עַל־פְּנֵ֖י כׇּל־הָאָֽרֶץ:
בראשית י"א, ט'.
♦
בְּהַנְחֵ֤ל עֶלְיוֹן֙ גּוֹיִ֔ם בְּהַפְרִיד֖וֹ בְּנֵ֣י אָדָ֑ם יַצֵּב֙ גְּבֻלֹ֣ת עַמִּ֔ים לְמִסְפַּ֖ר בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
דברים ל"ב, ח'.
♦
מַשְׂגִּ֣יא לַ֭גּוֹיִם וַֽיְאַבְּדֵ֑ם שֹׁטֵ֥חַ לַ֝גּוֹיִ֗ם וַיַּנְחֵֽם:
איוב י"ב, כ"ג.
♦ ♦
בדברי חז"ל
יש קשר בין עם לארצו.
כשהנחיל הקב"ה העולם לאומות העולם פירש תחומן לאומות העולם לכל אומה ואומה, כדי שלא יהיו מעורבבים. שלח בני גומר לגומר, ובני מגוג למגוג, ובני מדי למדי, ובני יון ליון ובני תובל לתובל.
ספרי, דברים פ', ל"ב.
♦ ♦
בדברי גדולי תקופתנו והוגיה
א. ההפרדה הגיאוגרפית והתרבותית ומגמתה, הרב ר' ש. ר. הירש. מיטב הגיון (בעיבוד הרב י. א. הירשקוביץ)
בני האדם נחלקו לגוייהם ונתפזרו לארצות ולאקלימים שונים, וכל עם ועם משועבד לארצו ומושפע ממנה, ותנאי כל מקום ומקום עצמם ישימו לפני כל עם את משפטי חייו וכל עסקיו, למען אשר יתנסו ויבחנו כל צדדי כוחות נפש האדם בהתכוננות עצמית מול פני ה', ויבא לבסוף לידי הכרה שלמה, מנוסה בכל מיני הנסיונות האפשריים, כי יש אדון לעולם.
♦
ב. האידיאה האלקית והאידיאה הלאומית באדם, הרב אברהם יצחק הכהן קוק. אורות (עמ' ק"ב)
סגנון החיים וסגנון המחשבה של האדם, הכוללים את מהותו מתבלטים הם במלא־ תכנם ברעיון החברה וברעיון הרוחני, שהם הנם האוצרות של הצורה הלאומית והאמונית אשר לצבורים האנושיים.
כשהסגנונים האלה מתבהרים ביותר וקויהם הרשמיים נגמרים ברוח האמנות של ההיסטוריה, אז אנו מוצאים את שתי האידיאות האנושיות היסודיות ההולכות וחוזרות בכל מסבות החיים, הפרטיים והחבריים, הרוחניים והמעשיים: האידיאה הלאומית והאידיאה האלוקית; הראשונה בתור סגנון החיים הסדרניים של החברה, והאחרונה בתור סגנון המחשבה של הרעיון הרוחני.
ההכנה לרעיון האלקי נמצאת היא, באיזה אופן גלוי או נסתר, ישר או מעוות, בכל האנושיות, לכל פלגותיה, משפחותיה וגוייה; היא מחוללת דתות ורגשי אמונה שונים, סדרים ונימוסים, המסבבים גם הם המון מעשים כבירים בכח איתן בחיי גוי ואדם, בסדרי החברה ובמהלכי הפוליטיקה.
הכנה זו חוללה מכונות לאומיות שונות, מכוונות למצבה. בכל קבוץ אנושי ובכל מצב גיאוגרפי לפי ערכם היא מצאה תמיד אי אלה מכשירים חמריים, שכבר הספיקו לכונן איזה חומר רפה לפחות לתכסיס עממי, ועל ידי השפעתה העליונה נופחה נשמת חיים באותו הגולם. החפץ, המרץ, האמנות, הדמיון והשכל, צרכי החיים וכל נטיות בכלל התלכדו יחד ויהיו לרוח וגויה. קמו קבוצים חברותיים ולאומיים, שכשאנו מסתכלים בהם בעין פקוחה הננו רואים את כל הסבות החזקות ההולכות ומשפיעות על סדרי הויתם וחייהם – שהן כולן נמזגות ונבללות מהכשר הפנימי של מיזוג הרעיון הא־להי עם הנטיה הקבוצית שבצורה הלאומית.
יש אשר החיים המעשיים כבר ישתכללו בהויתם, התכונות החברתיות המוסריות והחומריות כלן כבר התקשרו בקשר אמיץ ומסודר, והאורה האלקית, המושקפת אל מקום מעמד החברה, כהה היא שמה בעצם רחוקה, עד אשר מחשכים ומהומות תמצא החברה המתוקנת, בכלי מכשיריה הרחבים ובצרכיה התרבותיים הרבים, אם לאור כהה זה תחפוץ ללכת בארחות חייה. אז תסוב הלאומיות אחורנית ותרצה להתבצר ברעיונה המיוחד, ולא תאבה עוד לפנות אל מקור הויתה היסודית, שהוא הרעיון האלקי. אבל כאן תפגש הראשונה במעמד הזקנה והחולשה. הכח המכני ישמש עוד איזה זמן לדחוף את המכונה הקבוצית אבל לשד החיים ילך ורפה, הלך וחסר. באבד העליה הרוחנית את ערכה, יאבד ממילא הכלל את צביונו. צרכי היחיד ותביעותיו הפרטיות ישאו ראש יותר מהערך ההרמוני וגבולם ילך הלך והתרחב עד כדי שרירות לב ועמה יאוש ובחילה בחיים ובמציאות, ותהפוכות בכל הסדר הרעיוני. (הושע ד', א') "אין חסד ואין משפט ואין דעת א־להים בארץ" האידיאה הלאומית הכללית תשפיל שבת ולא תוכל עוד לחיות בכל עז חסנה, צבא מרומה כשלו וכסא ממלכתה יתנודד. (ישעי' כ"ד, כ') "נוע תנוע ארץ כשכור והתנודדה כמלונה, וכבד עליה פשעה ונפלה ולא תוסיף קום".
♦
ג. תרבות האומה היא בהתאם לתכונותיה, הרב צבי יהודה הכהן קוק. התרבות הישראלית (ההקדמה)
תרבות כל עם וכל קבוץ חברתי מיוחד היא השלמת הטבע היסודי הקים, הטבע הפנימי האמתי של נשמת האומה, השלמתו, שכלולו, פתוחו וגלויו, העשרתו ברוב שנויי מצבי החיים וחליפותיהם, אשר לעם הזה או לקבוץ החברתי הזה, מצד מערכת חייו הוא ומצד חיי האנושיות הכללית ויחסו אליהם. בשם דרפר (לפני התפשטותה הרחבה של תורת פסיכולוגית העמים הלצרוס־שטינתלית) כבר נאמר, כי התנאים החיצוניים של איזה עם או צבור יועילו רק אז לחזק ולרומם את תקוות־חייו, אם יהיו מותאמים ומכוונים לנטיתו הטבעית הפנימית, הצלחת התרבות של כל עם אף היא תלויה בהתאמה לפסיכולוגיה שלו, למהותו הנשמתית ולתכונת הנשמה האנושית והחיים האנושיים בכלל גם יחד.
♦
לנושא הנ"ל ע"ע: "נספחות" א', ב'.
♦ ♦ ♦
בשולי המקורות
האומה היא חטיבה אנושית בעלת תכונות ואופי מיוחד המהוים את פרצופה הרוחני המיוחד והשונה מזה של חברותיה. תכונות אלה מתהוות מתכונות־היסוד של אבות האומה, ומתנאי החיים הגיאוגרפיים, הכלכליים וההיסטוריים וכיו"ב של הארצות בהם חיו והתפתחו לאומה.
א. בני האדם וכו'. עונש דור ההפלגה, שחטאי הי' כפירה בעיקר (עי' מכלתא משפטים, פר' כ'), היתה מטרתו תיקון החטא. ותנאי כל מקום וכו'. טיב האדמה, האקלים, הסביבה וכו' יוצרים תנאי חיים המשפיעים על הלך הרוח והתכונות. בהתכוננות עצמית וכו' בפעולות עצמאיות ללא הדרכה אלקית, אולם בהשגחה ממנו, (ע"ע לקמן פ"ו, ג'.)
ב. סגנון החיים וכו'. צורת הממשל, החלוקה למעמדות, היחס לנחשלים וכו' מגלם את רעיון החברה; כן המחשבות על מגמת החיים, מקור העולם, צורת התהוותו וכיו"ב מתגבשים לרעיון הרוחני של צבור זה. האוצרות וכו'. הסיכומים המתקבלים מהווים את תפיסת העולם של צבור וה, שממנו השפעה לגבי המשך התפתחותו. האידיאה הלאומית. הרגשת ההשתייכות לקבוץ צבורי המלוכד על בסים של אחדות המוצא, השפה, המנהגים וכיו"ב. והאידיאה האלקית. התפיסה על כוח עליון השולט בעולם. ההכנה לרעיון האלקי וכו'. מגששת המחשבה האנושית ונכשלת בטעויות בחפשה את הכוח המכוין את העולם, מכאן – האלילות. מיזוג הרעיון האלקי וכו'. בד בבד הולכים כרגיל האמונה על הכוחות הפועלים בעולם עם ההערכה של הלאום אליו משתייכים. יש אשר החיים וכו'.המושגים האמוניים שהם פרימיטיביים בדרך כלל בשחרותה של האומה נשארים קפואים ובלתי משתנים כי אם במדה מצומצמת, בעוד שחיי החברה, כולל התרבות, האמנות, הספרות וכיו"ב ממשיכים להתפתח, מה שגורם להחלשת הזיקה הדתית לאמונות האליליות שאינן תואמות עוד את הרמה התרבותית הכללית. אז תסוב הלאומיות וכו'. יתפתח כיוון שירצה לבסס את חיי החברה לא על בסיס החובה הדתית אלא על פיתוח הרגש הלאומי. אבל כאן תפגש וכו'. אין בכוח רגש זה כשלעצמו לשמש ככוח דוחף לויתור על טובת היחיד למען הכלל, כשאין לה המשענת האמונית והדתית המדרבנים לה. צרכי היחיד וכו'. סיפוק המאויים של היחיד תופסים אצלו המקום העיקרי מבלי התחשבות עם האינטרס הכללי. שרירות לב וכו'. חוסר כוח מרסן פנימי, שממילא "איש הישר בעיניו יעשה" מחד, ומאידך – נביקת תוכן החיים, בעיקר בחוגים השליטים המשיגים מאוייהם ללא מאמץ, מביא לידי מאיסתם. [הפסוקים המובאים מתארים את המפלה וההתפוררות הבאים בהכרח כתוצאה מהירידה המוסרית וחוסר אידיאה רוחנית].
ג. השלמת הטבע וכו'. היסודות התכונתיים נמצאים באדם מלידה ע"י מורשת אבות, אולם זה מקבל המשך פיתוח. התנאים החיצוניים וכו'. הנטיות הטבעיות הבאות על סיפוקן גורמות להרגשת אושר. לא כן אם התנאים החיצוניים מדכאים נטיות אלו. הצלחת התרבות וכו'. היצירה תהיה פוריה בתנאי שהחיים הם באפיק התואם לתכונות.