ח. תורת ״האדם העליון״ *
פרידריך ניטשה. כה אמר סרתוסטרא
1. מתוך "פתח דבר סרטוסטרא (ג׳)"
ראה הנה אנכי מורה אתכם את תורת האדם העליון!
אדם העליון תכלית האדמה. ובכן אפוא יאמר נא חפצכם: יהי אדם העליון תכלית האדמה!
השבעתיכם, אחי, היו נאמנים לאדמה ואל תאמינו לאומרים לכם: יש תקוה מחוץ לאדמה! רק מטיפי רוש המה בדעת ואם לא־בדעת. רק בוזי חיים הם ונוטי למות ושכורי רוש גם הם, אשר נלאתה מהם האדמה: כי עתה יחלפו נא כל־אלה ויגועו ויתמו!
♦
2. מתוך "על הדורשים אל־מאחרי העולם"
גאות חדשה למד אותי "אני" שלי ואותה אני מלמד את האדם: אל נא הוסיף עוד לשים ראש בתוך החול אשר למעשי שמים, כי־אם נשא אותו חפשי לרוח, באשר הוא ראש־אדמה, הנותן לאדמה רעיון ותכלית!
חפץ חדש אנכי מלמד את־האדם: כי יחפוץ את־הדרך אשר הלך בו האדם בעינים סגורות ויאמר: טוב לי, ואל יט ממנו הצדה כמשפט החולים ונוטי למות!
רק חולים ונוטי למות היו הבוזים לבשר ולאדמה ויבראו להם את מעשי השמים ואת נטפי־הדם המביאים גאולה. ואולם אף את הסמים העכורים והמתוקים האלה הם לוקחים מעם הבשר והאדמה.
♦
3. מתוך "על המלחמה ואנשי המלחמה"
את השלום אהבו כמו דרך למלחמות חדשות. ואת השלום הקצר אהבו מן הארוך.
ולא איעץ לכם לגשת לעבודה, כי אם למלחמה. ולא איעץ לכם לגשת לשלום, כי אם לנצחון. תהי עבודתכם מלחמה, יהי שלומכם נצחון!
האמרתם: התכלית הטובה היא המקדשת גם מלחמה? ואולם ראו אנכי אומר לכם: המלחמה הטובה היא המקדשת כל דבר וכל ענין.
המלחמה ורוח הגבורה פעלו גדולות בארץ שבעתים מאהבת האדם לרעו. לא חמלתכם, זולתי גבורתכם מלטה עד כה את האמללים.
מה־טוב, תשאלו? – כי יהי' איש גבור חיל, והי' זה טוב. תאמרנה נא הנערות הקטנות אשה לרעותה: "כל היפה וכל אשר יניע את הלב והי' זה הטוב".
♦
4. מתוך "על פני איי עדן"
… הבו ואגידה לכם הפעם את־כל לבי, רעי: לו היו א־להים, כי אז איך יכלתי נשא לבלתי היות א־להים, ובכן. (עפרא לפומי').
הנה זה מוצא־הדבר אשר העליתי לי; ואולם עתה הוא מעלה אותי.
א־להים הוא חזון מלבכם; ואולם מי ישתה כל המצקות אשר לחזון־לב זה ומות לא ימות? הביד יקח מן הבורא אמונתו ומן הנשר עופו במרחקי שחקים? א־להים הוא הרעיון אשר יעקם את־כל הישר ובכל העומד מוצק יגע והתגלגל. האמנם כן? העבר הזמן וחלף וכל אשר עבר איננו בלתי־אם שקר? אשר יחשב כזאת והיתה זאת לעועים ולתעתועים לעצמות אדם, וגם בבטן תהי' לו לקיא: אכן מחלת עועים אני קרא לכל אשר יחזה כזאת בלבו.
רעה אני קרא, ושנאה לאדם, לכל התורה על דבר האחד והשלם והמוצק והשבע והקים תמיד בלי חלוף!
הקים בלי חלוף־זה איננו בלתי משל! והחוזים מכזבים רב מדי. – ואולם ידברו נא לנו המשלים הטובים רק על הזמן ועל ההויה: תהלה יהי' נא לנו ומליצת ישר לכל־עובר וחולף!
♦
5. מתוך "על העקרבים"
"חפץ אל שויון" – זה יהי' מעתה השם אשר לצדק; "ולעמת כל־איש אשר יכלת לו נרים את־קול צעקתנו!"
אתם מטיפי השריון! רק שגעון־עריצים אשר אין אונים לו צעק מקרבכם ל"שויון"; רק תאוות עריצים אשר התחבאו מתחפשות במלות הצדק!
בנביאי השויון האלה לא חפצתי להתערב וגם אל תחליפוני. כי זה הדבר אשר אלי ידבר הישר: "אין בני האדם שוים".
וגם חלילה מהם כי ילכו וישוו! הן מה אחרית אהבתי את האדם העליון כי אחרת אדבר?
♦
6. מתוך "על המתגברים על עצמם"
באשר מצאתי חי, שם מצאתי גם חפץ לכח, ואף בחפץ העבד עוד מצאתי את החפץ להיות לאדון.
אשר יעבד החלש את החזק ממנו – רק החפץ הוא אשר יפתה אותו ככה, יען אשר חפץ הוא להיות לאדון גם הוא לאשר חלש ממנו: רק מן התאוה הזאת לא יחפוץ להחלץ.
וכאשר יתמכר הקטן אל הגדול ממנו, לבעבור היות לו תאוה וכח על הקטן ממנו, כן יתמכר הגדול גם הוא, ובכלל הכח – ישים את נפשו בכפו.
וזה דבר ההתמכרות אשר לגדול: שואה והשליך נפשו מנגדו משחק בקביות אם לחיים ואם למות.
ובאשר קרבן ועבודה ומבטי אהבה, ומצאנו גם שם עוד את החפץ להיות לאדון. בארחות עקלקלות מתגנב פה החלש אל ההיכל ועד הלב אשר לחזק – וגנב שם כח לו.
וגם אתה המוצא דעת, רק שביל אתה לי ועקב לחפצי: אכן חפצי לכח מתהלך גם בעקבי חפצך לאמת!
כי: אשר איננו זה יפלא ממנו לחפץ; ואולם זה אשר נמצא ויש, איך אפוא יחפץ זה עוד מעל היש!
"רק באשר חיים, שם גם חפץ"; ואולם לא חפץ לחיים כי אם חפץ לכח – הנה זה אשר אנחנו מורים אותך.
"הרבה יש לחי, אשר יקר לו גם מחיים"; ואולם גם בהעריכו ככה את ערכו, הלא דבר ממנו – רק החפץ לכח!
♦
7. מתוך "על הצדיקים"
ואולם לא לזאת בא סרתוסטרא, לבעבור הגיד לכל המכזבים והכסילים האלה לאמר: "מה אתם יודעים על דבר הצדקה! מה אתם יכולים לדעת על־דבר הצדקה"!
"כי אם: אשר אתם, רעי, תלאו מנשא את־הדברים הנושנים האלה, אשר למדתם מן־הכסילים והמכזבים.
כי תלאו מנשא את־המלים "שכר", "גמול", "ענש", "נקמה בישר" – כי תלאו מקרא: "הנה זה מעשה טוב, כי עשה אותו האדם ולא זכר את עצמו".
לא, רעי! אשר יהי' עצמכם אתם בכל מעשה אשר אתם עשים, כאשר תהי' אם בפרי בטנה: הנה זה יהי' דברכם אתם על־דבר הצדקה!
* לפרק ח'