ג. על הסטיות מרוח ישראל **
אחה״ע. עפ״ד (מתוך ח"ב)
בין הקולות השונים והמשונים שנשמעים בערבוביה בתוך המהומה הכללית השולטת עתה בקרבנו, ישנו אחד "משמיע חדשות" העושה רושם זר מאד. וכו'. יחידי סגולה שומעים ומבינים מהיכן הקול יוצא, ולפי שמבינים זאת, יפטרוהו במנוד ראש וילכו להם בדרכם. אבל בני הנעורים, שלבם ער ומתפעל מכל חדש מטים אוזן אל המלה "החדשה" הנשמעת להם בקול זה. וכו'. המלה היא: "שינוי ערכין", והרעיון הוא בערך זה: כל מהלך חיינו מימי הנביאים ועד עתה נראה להם, לבעלי המלה הזאת, כשגיאה אחת ארוכה, הצריכה תיקון יסודי מיד. כי העם הזה יוכל פתאום אחרי שנות אלף "לשנות את ערכיו", לותר על יתרונו החומרי, הממשי, את ה"ספר" על ה"סיף", והיהודי המוחשי נעשה כמו טפל לתורת המוסר המפשטת. צריכים אנו קודם כל לשנות את הערכים המוסריים השולטים בנו, להרוס בלי חמלה בבת אחת, את כל הבנין ההיסטורי שנחלנו מאבותינו, אשר נבנה על יסוד השגיאה המסוכנת הזאת של יתרון ערך הרוח על החומר והשתעבדות החיים האישיים לחוקים מוסריים מפשטים, להרים את מעלת הגשמיות על הרוחניות, להסיר את הכבלים מעל הנפש החפצה חיים, לעורר בה חבה יתרה לתגבורת רצונה, להשיג מאוייה בזרוע, בחירות בלתי מגבלת, וכו'.
קשה להבין חזיון זר זה, כי יבואו אנשים לגבול ישראל ותורה חדשה זו בידם לתקן בה חיי כל האומה, בהאמינם בתומתם כי העם הזה, אשר כל עצמותו לא היתה אלא כעין מחאה תמידית עזה מצד הכח הרוחני נגד כח הזרוע והסיף, כי העם הזה יוכל פתאום אחרי שנות אלף "לשנות את ערכיו", לותר על יתרונו הלאומי בעולם המוסרי, בשביל להיות "זנב לאריות" בעולם הסייף; להרוס את מקדשו לא־להי הצדק, בשביל לבנות על מקומו במה קטנה ושפלה (יותר מזה הן לא תשיג ידו!) לאליל הגבורה הגשמית.
** לפרק ה'