פרק כ"ו
ארץ-ישראל

סגולות רוחניות בהשפעת הארץ. ארץ-ישראל כארץ סגולה. הקשר שבין מצוות התורה לא״י. השגחה בא״י ובחו״ל.

בתנ"ך

ביום ההוא כרת ה' את־אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר־פרת:

בראשית ט"ו, י"ח.

♦

והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את־ידי לתת אתה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אותה לכם מורשה אני ה':

שמות ו', ח'.

♦

אם בחקתי תלכו ואת־מצותי תשמרו ועשיתם אותם:

ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו:

והשיג לכם דיש את־בציר ובציר ישיג את־זרע ואכלתם לחמכם לשבע וישבתם לבטח בארצכם:

ויקרא כ"ו, ג'-ה'.

♦

ארץ אשר … עיני ה' א־להיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה:

דברים י"א, י"ב.

♦ ♦

בדברי חז"ל

הארץ מתאימה לישראל.

רשב״י פתח: ״עמד וימודד ארץ״ – מדד הקב״ה כל הארצות ולא מצא ארץ שראויה ליתן לישראל אלא ארץ ישראל.

ויק״ר ג', ו'.

♦

השפעת הארץ במובן רוחני.

לעולם ידור אדם בא״י אפילו בעיר שרובה נכרים ואל ידור בחו״ל ואפילו בעיר שרובה ישראל. שכל הדר בא״י דומה כמי שיש לו א־לוה וכל הדר בחו״ל דומה כמי שאין לו א־לוה.

כתובות ק"י:

♦

ארץ ישראל מקום השראת הנבואה.

עד שלא נבחרה א"י היו כל הארצות כשרות לדברות, משנבחרה א״י יצאו כל הארצות.

מכלתא שמות, בא.

♦ ♦

בדברי הקדמונים

א. ארץ ישראל – ארץ סגולה
ר׳ יהודה הלוי. כוזרי
1. מאמר ב׳, ז׳-י״ד

ז׳. אמר הכוזרי: כבר התבאר לי סוד המדות ונתגלגל לי הבנת ענין כבוד ה' ומלאכות ה' ושכינה ושהם שמות נופלים על דברים נראים אצל הנביאים כמו שנאמר: עמוד ענן ואש אוכלת ועב וערפל ואש ונגה. וכאשר נאמר על האור בבקר ובערב וביום המעונן כי האור ניצוץ מן השמש אף על פי שהיא נסתרת, ונאמר שהאור והניצוץ מעצם השמש ואינו כן אך הגופות נפעלות בנכחם ויאורו בהם.

ח'. אמר החבר: כן הכבוד: ניצוץ אור א־להי מועיל אצל עמו ובארצו.

ט'. אמר הכוזרי: מאמרך "אצל עמו" כבר התבאר לי, אבל מאמרך "ובארצו" קשה לי לקבלו.

י'. אמר החבר: אל יקשה בעיניך שתתיחד ארץ בדבר מכל הארצות ואתה רואה מקום שמצליח בו צמח מבלתי צמח ומוצא מבלעדי מוצא וחיה מבלעדי חיה ומתיחדים בצורות ומדות מבלעדי זולתם – במצוע המזג. והנה על פי המזג תהיה שלמות הנפש וחסרונה.

י"א. אמר הכוזרי: אינני שומע על השוכנים בארץ ישראל יתרון על שאר אנשי העולם.

י"ב. אמר החבר: כן הרכם זה שאתם אומרים שמצליח בו הכרם, אלו לא היו נוטעים בו הגפנים ועובדים הראויה להם לא היה עושה ענבים. והמעלה המיוחדת הראשונה היא לעם שהוא סגולה ולב כאשר זכרתי, ויש לארץ עזר בזה, עם המעשים והתורות התלויות בה אשר הם כעבודה לכרם. אבל לא יתכן לסגולה הזאת להגיע אל הענין הא־להי מבלעדי המקום הזה, כאשר לא יתכן שיצליח הכרם מבלעדי ההר הזה.

י"ג. אמר הכוזרי: ואיך הוא זה? וכבר נבאו מאדם הראשון ועד משה בארץ אחרת: אברהם באור כשדים ואחר כן יחזקאל ודניאל בבבל וירמיה במצרים.

י"ד. אמר החבר: כל מי שנתנבא לא נתנבא כי אם בה או בעבורה. הנה נתנבא אברהם כדי שיעבור בה, ויחזקאל ודניאל בעבורה. וכבר היו נמצאים בבית ראשון וראו בו השכינה, אשר בהמצאה היה מגיע לנבואה כל המוכן לה מהסגולה. אבל אדם הראשון -היא היתה אדמתו ובה מת כאשר קבלנו כי במערה ארבעה זוגות: אדם וחוה אברהם ושרה יצחק ורבקה יעקב ולאה. והיא הארץ הנקראת: לפני ה', הנאמר עליה: תמיד עיני ה' א־להיך בה. ועליה נפלה הקנאה והחמדה בין הבל וקין בתחלה כשרצו לדעת איזה מהם הרצוי להיות במקום אדם וסגולתו ולבו לנחול את הארץ ולהדבק בענין הא־להי ויהיה זולתו כקלפה, ואירע מה שאירע מהריגת הבל ונשאר המלכות ערירי ונאמר: "ויצא קין מלפני ה' ", רצונו לומר: מהארץ הזאת שבה היו. וכן נאמר ביונה (יונה א', ג'): "ויקם יונה לברח תרשישה מלפני ה' ", לא ברח כי אם ממקום הנבואה, והשיב אותו הא־להים אליה ממעי הדגה ונבא בה. וכאשר נולד שת בדמות אדם כמו שאמר (בראשית ה', ג'): "ויולד בדמותו כצלמו" היה במקום הבל כמו שאמר (שם ד', כ"ה): "כי שת לי א־להים זרע אחר תחת הבל". והיה ראוי שיקרא בן א־להים כאדם, וזכה לארץ ההיא שהיא מדרגה למטה מגן עדן.

ועליה נתקנאו יצחק וישמעאל ונדחה ישמעאל כקלפה, אף על פי שנאמר בו (שם י"ז, כי): "הנה ברכתי אותו והפריתי אותו" וגו' בטובה העולמית. ונאמר אחר כן: "ואת בריתי אקים את יצחק", רצונו לומר: הדבקו בענין הא־להי והטובה בעולם הבא. ואין לישמעאל ברית ולא לעשו, ואם הצליחו. ועל הארץ הזאת נפלה הקנאה בין יעקב ועשו בבכורה ובברכה, עד שנדחה עשו עם חזקתו מפני יעקב עם חולשתו.

ונבואת ירמיה במצרים בה ובעבורה וכן נבואת משה ואהרן ומרים, ואמנם סיני ופארן כלם מגבול ארץ כנען מפני שהם מן ים סוף כמו שאמר יתברך (שמות כ"ג, ל"א): "ושתי את גבלך מים־סוף ועד ים־פלשתים וממדבר עד־הנהר". ומדבר הוא מדבר פארן והוא הנאמר בו (דברים א', י"ט): "המדבר הגדול והנורא", זה הוא גבולה הדרומי, והנהר הוא נהר פרת גבולה הצפוני. ובהם המזבחות שהיו לאבות אשר נענו בהם באש העליונה והאור הא־להי. וכבר היתה עקדת יצחק אבינו בהר שלא היה בו ישוב הוא הר המוריה ונתגלה הדבר בימי דוד כשהיה מיושב כי הוא המקום המיוחד המוכן לשכינה וארונה היבוסי עובד וחורש בו כמו שנאמר (בראשית כ"ב, ט"ו): "ויקרא אברהם שם המקום ההוא הי יראה". ובאר בדברי הימים כי בית המקדש בנוי בהר המוריה ושם מבלי ספק המקומות שראויים להקרא שערי השמים. הלא תראה, יעקב אבינו שלא תלה המראות אשר ראה לא בזכות נפשו ולא באמונתו ובר לבבו אבל תלה אותם במקום, כמו שאמר (שם כ"ח, י"ז): "ויירא ויאמר מה־נורא המקום הזה". ועליו אמר קודם לזה: "ויפגע במקום", רצונו לומר: המקום המיוחד.

והלא תראה כי הועתק אברהם מארצו כאשר הצליח והיה ראוי להדבק בענין הא־להי והיה לב הסגולה ההיא, אל המקום אשר בו תגמר השלמתו, כאשר ימצא עובד האדמה אילן שפריו טוב במדבר ומעתיקו אל אדמה נעבדת מטבעה שיצליח בה השרש ההוא ומגדלו שם, וישוב פרדסי אחר שהיה מדברי, וירבה אחר שלא היה נמצא אלא בעת שיזדמן ובמקום שיזדמן. וכן שבה הנבואה בזרעו בארץ כנען, רבו אנשיה כל ימי עמדם בארץ כנען, עם הענינים העוזרים מהטהרות והעבודות והקרבנות, כל שכן בהמצא השכינה. והענין הא־להי כמו צופה למי שראוי להדבק בו שיהיה לו לא־להים – כמו הנביאים והחסידים, כאשר השכל צופה למי שנשלמו טבעיו ונשתוו נפשו ומדותיו שיחול בו על השלמות – כפילוסופים, וכמו שהנפש צופה למי שנשלמו כחותיו הטבעיים השלמה מוזמנת למעלה יתרה ותחול בו – כבעלי חיים. וכמו שהטבע צופה למזג השוה באיכויותיו שיחול בו ויהיה צמח.

♦

2. שם, כ״א-כ״ב

כ״א. אמר הכוזרי: השמיעני קצת מה שיזדמן לך מדבריהם.

כ״ב. אמר החבר: ממה שאמרו בענין זה (כתובות ק"י:): הכל מעלין לארץ ישראל ואין הכל מורידין, ודנו האשה שאינה רוצה לעלות עם בעלה לארץ ישראל שתצא שלא בכתובה. והפכו – כאשר האיש אינו רוצה לעלות עם אשתו לארץ ישראל שיוציא ויתן כתובה. ואמרו (שם): "לעולם ידור אדם בא"י אפילו בעיר שרובה גויים ואל ידור בחוצה לארץ אפילו בעיר שרובה ישראל, שכל הדר בא"י דומה למי שיש לו א־לוה וכל הדר בחוצה לארץ דומה למי שאין לו א־לוה". וכן בדוד הוא אומר: "כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים". וכבר שמו לארץ מצרים מעלה על שאר הארצות האחרות ושפטו על זולתה מקל וחומר ואמרו: "ומה מצרים שנכרתה עליה ברית אסור, שאר ארצות לא כל שכן" ואמרו (כתובות קי"א.): "כל הקבור בארץ ישראל כאלו קבור תחת המזבח". ומשבחים מי שמת בה יותר ממי שנשוא אליה מת ממה שאמרו (שם): "אינו דומה קולטתו מחיים לקולטתו אחר מיתה". אבל אמרו במי שהיה יכול לדור בה ולא דר בה וצוה לשאת אותו אליה לאחר מותו: "בחייכם – ונחלתי שמתם לתועבה, ובמיתתכם – ותבאו ותטמאו את ארצי". והיה מהקפדת רבי חנינא כאשר שאלו אותו אם מותר שילך פלוני לחוצה לארץ ליבם אשת אחיו שאמר (שם): "אחיו נשא גויה ומת, ברוך המקום שהרגו! והוא ירד אחריו?". ושאסרו מכירת קרקע לנכרי ושאסרו מכירת קורות הבית ולהניחו חרב (ע"ז כ"א.), ושאמרו (עי' סנהדרין י"ד.): "אין דנין דיני קנסות אלא בארץ ישראל", ושלא יצא העבד לחוצה לארץ, וזולת זה הרבה. ועוד אמרו (ב"ב קנ"ח:): "אוירא דארץ ישראל מחכים" ומאהבתם אותה אמרו (כתובות קי"א): "כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן העולם הבא". ואמר רבי זירא למין שרצה לעבור עמו בנהר בלי מקום מעבר מתאוותו לעבר לארץ ישראל (שם קי"ב): "דוכתא דמשה ואהרן לא זכו ליה מי יימר דזכינא ליה".

♦

ב. ההלכה על ערכה של ארץ ישראל
רמב״ם. היד החזקה (הל׳ מלכים פ״ה)

ו. כל ארצות שכובשים ישראל במלך עפ"י בית דין, הרי זה כיבוש רבים והרי היא כארץ ישראל שכבש יהושע לכל דבר. והוא שכבשו אחר כבוש כל א"י האמורה בתורה.

ט. אסור לצאת מא"י לחו"ל לעולם, אלא ללמוד תורה או לישא אשה או להציל מן העכו"ם ויחזור לארץ. וכן יוצא הוא לסחורה. אבל לשכון בחו"ל אסור אלא אם כן חזק שם הרעב וכו'. ואעפ"י שמותר לצאת, אינה מדת חסידות, שהרי מחלון וכליון שני גדולי הדור היו ומפני צרה גדולה יצאו, ונתחייבו כליה למקום.

י. גדולי החכמים היו מנשקים על תחומי ארץ ישראל ומנשקים אבניה ומתגלגלין על עפרה. וכן הוא אומר: כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו.

יא. אמרו חכמים כל השוכן בא"י עונותיו מחולין, שנאמר: ובל יאמר שכן חליתי, העם היושב בה נשוא עון. אפילו הלך בה ארבע אמות זוכה לחיי עוה"ב. וכן הקבור בה נתכפר לו, וכאילו המקום שהוא בו מזבח כפרה. שנאמר: וכפר אדמתו עמו. ובפורענות הוא אומר: על אדמה טמאה תמות. ואינו דומה קולטתו מחיים לקולטתו אחר מותו. ואעפ"כ גדולי החכמים היו מוליכים מתיהם לשם. צא ולמד מיעקב אבינו ויוסף הצדיק.

יב. לעולם ידור אדם בא"י אפילו בעיר שרובה נכרים ואל ידור בחו"ל ואפילו בעיר שרובה ישראל. שכל היוצא לחו"ל כאילו עובד ע"ז, שנאמר: כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים. ובפורעניות הוא אומר: ואל אדמת ישראל לא יבאו.

♦

ג. ארץ ישראל – נחלת ה׳
רמב״ן. פירוש על התורה (ויקרא י"ח, כ"ה)

…השם הנכבד הוא א־להי הא־להים ואדוני האדונים לכל העולם, אבל ארץ ישראל אמצעות הישוב היא נחלת ה' המיוחדת לשמו, לא נתן עליה מן המלאכים קצין, שוטר ומושל בהנחילו אותה לעמו המיחד שמו זרע אוהביו. וזהו שאמר: "והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ". וכתיב: "והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לא־להים" וכו'. והנה הארץ שהיא נחלת ה' הנכבד תקיא כל מטמא אותה ולא תסבל עובד ע"ז ומגלים עריות וכו'. וזהו שנא' (מל"ב י"ז, כ"ו): "לא ידעו משפט א־להי הארץ וישלח בם את האריות, והיו ממיתים אותם כאשר אינם יודעים את משפט א־להי הארץ". והנה הכותיים לא היו ענושים בארצם בעבדם את אלהיהם לשלח בהם את האריות. ובבואם בארץ השם ועשו שם כמעשיהם הראשונים שלח בהם האריות הממיתים אותם. וכן שנו בספרא: "ולא תקיא הארץ אתכם" וכו' ארץ ישראל אינה כשאר ארצות, אלא מקיאה עוברי עבירה. ובספרי: "ואין עמו א־ל נכר", שלא תהא רשות לאחד משרי האומות לבא לשלט בכם וכו'. ומן הענין הזה אמרו בספרי: "ואבדתם מהרה", אעפ"י שאני מגלה אתכם מן הארץ לחו"ל היו מצוינים במצוות, שכשתחזרו לא יהיו עליכם כחדשים וכו'. והנה הכתוב שאמר: "ואבדתם מהרה" "ושמתם את דברי אלה" וכו' אינו מחייב בגלות אלא בחובת הגוף כתפלין ומזוזות, ופירשו בהם, כדי שלא יהיו חדשים עלינו כשנחזור לארץ. כי עיקר כל המצוות ליושבים בארץ ה'. וכו'.

♦ ♦ ♦

בשולי המקורות

שתי בחינות לקדושת א"י ולמעמדה המיוחד של ארץ זו בתוך המערכה הכללית של החיים הישראליים – האחת גלויה, השניה נסתרת.

הגלויה מנוסחת בהלכה, יש לה מסגרת קבועה ומשמעות מוגדרת; היא תלויה בתנאים מעשיים, ויכולה לחול ולהתבטל. קדושה זו תכנה מעשי, היינו חיוב המקום במצוות מסוימות הנקראות "מצוות התלויות בארץ", ובה אנו מוצאים גם ביטול, כגון עם החורבן וכיו״ב.

הנסתרת – אין לה ביטוי ישיר בהלכה, תכנה הוא רוחני והיא מתגלית בסגולתיות המיוחסת לארץ ישראל לגבי נבואה, השגחה וכיו״ב. זו אינה תלויה בתנאים לחלותה ואף אינה מתבטלת לעולם. קדושתה אינה תלויה בדבר וקיומה כימי עולם.

לא כל המקורות הקדמונים מבליטים תוכן זה האחרון של קדושת הארץ. אופיניים בזה הם דברי התוספות כתובות (ק"י: ד"ה הוא) הבוחנים את מצות ישיבת א"י אף היא רק מבחינת האפשרות של קיום המצוות התלויות בארץ. אכן בספר "כפתור ופרח" הקדיש שער מיוחד (שער י') להוכיח שעיקר קדושת א"י וערכה הוא בטבעה הא־להי המיוחד ואינו תלוי במדת ההתחייבות שבמצוות התלויות בארץ.

על ערכה המסתורי של א"י עומד במיוחד באריכות ובהדגשה הריה״ל. באותה מידה בה הוא מבסס את מעמד ישראל בעמים על היסוד הסגולתי, שהוא מקור ההבדלים האחרים "המקריים", באותה מידה עצמה הוא רואה את ערכה ומעמדה של הארץ בסגולות שבה מראשיתה של הבריאה, ושרק כתוצאה מזה מתבלטים גם הבדלים בחיובי המצוות.

אופיה המיוחד, בהיותה מסוגלת להאצלה רוחנית, והאדם אשר בה להתרוממות ועליה. רק בה ורק עבורה חלה הנבואה, רק בה מסוגל להתגלות הקשר שבין האדם לבין קונו. קדושת הארץ איננה רק מושג הלכותי. זוהי מציאות רוחנית ממשית והיא שורה על הארץ הזאת על הויתה הגשמית, על סלעיה ואבניה, על אדמתה ועל אוירה, על צמחיה ועל פירותיה. מכאן החיוב שפירות אלה מחויבים במצוות מיוחדות, ומכאן החיוב התלוי באדמה זאת ורק בה. סוד הארץ הוא בזה שהרוחניות שרויה בגשמיותה בצורה הרבה יותר מקושרת מאשר במקום אחר, ורוחניות זו היא ששורה על האדם אשר בה גם בהיותו עוסק בדברים אשר כרגיל מגשמים אותו ומטמטמים אותו. ולזאת התעסקות בעניני עולם בא"י היא בעלת ערך חיובי לאין ערוך יותר מאשר התעסקות מעין זו בחוצה לארץ.

א"י יש בה גם יסוד מבריא מבחינה רוחנית. לפי הריה״ל יש לראות את הפסקת הנבואה בבית שני כעונש על אי־הענות מספקת מצד גולי בבל לחזור לא"י באותה שעה (מאמר ב', כ"ד). ואף את הגאולה העתידה אין לראות אלא במה שתקדם לה התעוררות לעלות לציון ולחון אדמתה ואבניה. רק כאן יהא העם מסוגל לחזור לאיתנו, ורק בתוך הטבע הקדוש של הארץ הזאת ישוב ורפא לו.

שתי גישות הנ"ל ביחס לא״י ולתנועת השיבה לארץ התגלו אצל גדולי ישראל גם בתקופה האחרונה. היו שראו את א"י רק מבחינת המצוות התלויות בה, ובהסתמכות על דברי התוספות שהובאו לעיל לא ראו בזה חובה בימינו בכלל. אמנם ראוי הדבר שעליה לארץ תהי' ענין ליחידי סגולה שיוכלו להתקדש ולהתפרש בעלותם לארץ, אולם חיי חולין בא״י מסוכנים הרבה יותר באשר כנ"ל החובות גדולים יותר, וע"כ אין להתלהב לקראתם. גם באמוני ישראל הכתוב מדבר. מכל שכן, באלה שההתעוררות לעלות לארץ ולעבד אדמתה לא ממקורות פנים באה, אלא מכח דחיפה של מאורעות חיצוניים של רדיפת הגויים, של חיקוי להתעוררות לאומית, וכיו״ב. כאן סכנת ההפסד גדולה ביותר. וע״כ היו שמצאו גם לנכון לעשות פעולות המנוגדות לכל תנועת שיבת ציון.

לעומתם היו אלה מהגדולים שעמדו על נקודת השקפתו של ריה״ל. אלה ראו במשיכה שנתעוררה לא״י מצד חוגים רחוקים וכתוצאה מדחיפות חיצוניות אות וסימן לפעולת יד ההשגחה העליונה להביאם לבית חייהם ולהניחם על אדמתם, בכדי שתוך תהליך אטי של התקשרות לארץ הזאת תחזור זו ותשפיע עליהם שפע קודש שסופה להחזירם בתשובה שלימה.

מבחינה זאת ראה מרן הרב ז״ל את החובה לעודד את העליה לא״י מכל החוגים ואת הטיפול בנחשלים מבחינה רוחנית כדורש זהירות ויד עדינה. לא בהרגזה ולא בהעמדת תביעות בלתי מובנות להם ובלתי מתקבלות על דעתם תושג המטרה, אלא במקל נועם, בהסברת המשמעות האמיתית של דברי ימי ישראל ובהעמדה על המהות המיוחדת של ישראל, כשבצד אלה המושבות תקומנה מושבות של עובדי אדמה שלומי אמוני ישראל, אשר יוכלו לשמש לדוגמא חיה לכל אשר מדברים ומטיפים עליהם, ישתנו פני הדברים במוקדם או במאוחר.

עד היום הויכוח לא נגמר, והוא מוצא את ביטויו במפלגות השונות הפועלות ברחוב הדתי בארץ ובחו״ל. מהן, המצביעות על הירידה הבלתי פוסקת שבצבור החילוני שהביאה גם להתערטלות מדרכי מוסר יסודיים, בכדי להוכיח שתפיסת הרב ז״ל לא היתה נכונה. אולם אלה מתעלמים במכוון משני דברים: אל״ף, מהעובדה שהצבור הדתי בארץ ובחו״ל נשאר במדה מרובה אדיש ובחלקו עוין לתנועת שיבת ציון, שמשום זה לא נתן לרגשות הדתיים הצפונים בקרב הלב של כל אדם מישראל להתעורר ולהתעודד; אדרבה זה דחף אותם אחורה באישור משפטיהם הקדומים על הדת וערכיה. ובי"ת: מוקדם עדיין מדי לדון על תוצאות של מאורע שלפי מהותו הוא מתוכן הרה עולם, הן ביחס לישראל והן ביחס לעולם כולו, עפ״י תקופת זמן קצרה לפי ערך העומדת לרשותנו. אין זה מופרך כלל שניצוצי התחיה וחיפושי דרך שאותם אנו רואים עכשו מתרבים בקרב המחנה החילוני יהפכו לכח אדיר אשר יצעיד את העם לחדש בריתו עם א־להיו א־להי ישראל, א־להי העולם וא־להי הארץ.

 

---

א. שמות נופלים. שמות מכוונים.

וכאשר נאמר על האור וכו'. רגילים לקרא "אור השמש" גם כשהשמש אינה נראית.

ונאמר שהאור והניצוץ מעצם השמש וכו'. על כן אפשר לקרא גם "כבוד ה' " על מה שנראה בענן, למרות שאין זה אלא הופעה הבאה כתוצאה מרצונו.

מועיל. פועל.

קשה לי לקבלו. כי אינו מובן קישור גילוי שכינה למקום מסוים.

צמח מבלתי צמח. צמחים מיוחדים.

מבלעדי זולתם. באופן שונה מאחרים.

במצוע המזג. בהשפעת האקלים.

כן הרכם וכו'. כלומר, שסגולת המקום להצמיח צמח מסוים מותנה בתנאי נוסף – שישתלו שם את הצמח ההוא.

הראשונה. העיקרית.

עזר בזה. גם הארץ משפיעה משהו.

ואם הצליחו. למרות הצלחתם.

וישוב פרדסי. ויהפך להיות תרבותי.

כל שכן בהמצא השכינה. נוסף על המצוות הכלליות המביאות לנבואה, הרי המקדש שהשכינה שרויה בתוכו עוזר בזה הרבה.

כמו צופה. כאילו מחכה ומחפש הזדמנות.