האם יש חלום או שאיפה זאת או אחרת בידי עם ישראל שבניין בית המקדש יעשה על ידי "נס" או "ירד מהשמיים"?
ונשאלתי: הרי מופיע בגמרא במסכת סוכה וכן בראש השנה דיון הלכתי. שלפי ההסתכלות על פשטי הדברים והכתובים בגמרא שיכולה להיות מציאות שבה יבנה בית המקדש במהירות ואז ממילא מעשית יכול להיות מצב שבו בניין בית המקדש תוך יום אחד (או השלמתו ביום אחד).
מה הדיון ההלכתי?
שכדי להתיר תבואה חדשה באכילה נצרך להקריב את קרבן העומר. ואז, במקרה שיושלם או יבנה בית המקדש ויסתיים סביב ט"ו בניסן, האם יהיה אפשר לאכול מהתבואה החדשה בלי קורבן כמו בימים שאין בית המקדש? או שמה יהיה צורך להקריב קורבן כדי להתיר את התבואה החדשה?
ונראה מהעיסוק הפשוט לכאורה בנושא ההלכתי מובן לחכמים שיכולה המציאות הזאת לקרות בפועל.
ובעקבות רש"י ועוד אחרים טוענים שבנס יבנה בית המקדש היינו ירד מן השמים.
ועולה על כך שאלה מאוד קשה: האם אנחנו צריכים לתכנן את הליכותינו והלכותינו בהתאם לנס כזה שאיננו מבוסס על עולם המעשה בימי הגמרא וכן גם בימינו?
וכן, מה הכוונה שבית המקדש ירד מן השמים? או שבניין בית המקדש יעשה בנס?
ברור לכל בר דעת שחובת ישראל היא לבנות במעשה את בית המקדש. ומתוך כך נשאלת השאלה הפשוטה: מה הם הזמנים שבהם בונים את בית המקדש? מה לוח הזמנים של בניין בית המקדש? וכן, האם בניין בית המקדש יהיה כמו שבימינו בונים גשרים ובניינים שיש להם תוכניות ואדריכלות וכן הנדסה ולוחות זמנים?
אנחנו למדים ממדרש חז"ל על חובת השביתה בשבתות: שהקב"ה שהוא יוצר העולם שבת בשבת ממלאכה, וכי אנחנו יכולים שלא? וכן גם על דברי חז"ל שלכל בניין יש תוכנית וכן כמו שאומרים עוד שהקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם. יש לנו חובה לעבוד על תוכנית ולא לפעול בצורה "ספונטאנית". ולא מתוכננת ומלא מחושבת. חובת בניין המקדש הוא עניין ארצי לא אלוקי אם כי הבניין שלו בפועל כמעט בלתי הגיוני עד כדי כך שאנחנו חייבים לאמר שהוא דבר שתלוי בנס.
וכמו הסיפור המפורסם על האמריקאי שהגיע לארץ לבקר.
עולה התייר על מונית בשדה התעופה ומספר לנהג על ארצות הברית ואיך ששם עולים על טרקטור ונוסעים יום שלם והשדה לא נגמר.
מפה לשם נהג המונית לוקח את התייר לסיור במרכז, תל-אביב, רמת-גן, בני-ברק ועוד. התייר שואל על הבניין הזה והזה ועל האיזור הזה וניכר שהבניינים לא כל כך חדשים.. התייר מספר שבונים בארצות הברית בניינים כל כך מהר עם שיא החכמה והטכנלוגיה ממש חוד החנית.
ככה הם מדברים ועוברים מפה לשם, באיזה שהוא שלב שואל התייר על "מגדל שלום" מה זה הבניין הזה?
הנהג מסתכל ובתמיהה עונה לו: לא יודע, אתמול הבניין הזה לא היה פה 🙂
זה נחמד לחלום על כך שבית המקדש ירד מהשמים ולדרוש על כך כדי לתת לאנשים פנטזיות לחלום עליהן, אבל, לא זאת היא דרכם של חכמים.
וחשוב שוב להזכיר את מה שהרמב"ם אומר בהקדמתו לפרק חלק:
יש שלוש קבוצות של דעות באנשים על אמיתות דברי חז"ל בגמרא למרות שהם לא מסתדרים עם המציאות כלל וכלל.
א. מאמינים שכל מה שחכמים כותבים ואומרים הוא אמת ומה שהם אומרים הוא האמת כפשטה, והם כסילים.
ב. מאמינים שכל מה שחכמים כותבים ואומרים הוא אמת ומה שהם אומרים הוא האמת כפשטה, וכל זה מתוך קנטרנות כדי להגיד על חכמי ישראל שהם טיפשים מכיוון שדבריהם לא קשורים למציאות כלל וכלל.
ג. תופסים את גדולתם של חכמי התלמוד ואכן אומרים שכל מה שדברי חכמים כותבים ואומרים הוא דברים של חכמה ומתוך כך מחוייב לנסות להבין את כוונתם העמוקה ובמקרה שהדברים לא מסתדרים עם המציאות יש חובה לנסות להבין את כוונתם באומרם את דבריהם הלא הגיוניים.