עיון בדברי הרב עובדיה יוסף לגבי פתיחת חבית בשבת

פנו אלי לגבי הנושא\סוגיה במסכת שבת דף קמ"ו עמוד א'.

שובר אדם את החבית לאכול הימנה גרוגרות, ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי. ואין נוקבים מגופה של חבית, דברי רבי יהודה. וחכמים מתירין. ולא יקבנה מצדה.

חדושי הר"ן על שבת דף קמו/א
מתני' שובר אדם את החבית לאכול ממנה גרוגרות. פרש"י ז"ל דאין במקלקל שום אסור שבת, ולא נהירא דנהי דכל המקלקלין פטורין איסורא מיהא איכא אלא היינו טעמא דכיון דבעלמא מקלקל פטור אבל אסור משום צורך שבת שרי לכתחילה, מיהו כי שרי דוקא בכלי קטן דלא שייך ביה בנין וסתירה אבל בכלי גדול לא, והראיה מדתנן בפרק בכל מערבין נתנו במגדל ואבד המפתח עירובו עירוב רבי אליעזר אומר אם אין ידוע שהמפתח ממקומו אין עירובו עירוב ואוקימנא פלוגתייהו במגדל של עץ דקטיר במתנא ובעי סכינא למפסקיה ורבנן סברי כל הכלים ניטלין בשבת לצורך גופן ורבי אליעזר סבר לה כרבי נחמיה דאמר אין כלי ניטל אלא דרך תשמישו הא לאו הכי אפילו רבנן מודו דאין עירובו עירוב ולא שרינן לשבור את המגדל, והיינו טעמא משום דהתם במגדל גדול עסקינן דהוי כאהל ושייך ביה בנין וסתירה הא במגדל קטן לא שייכא ביה בנין וסתירה וה"ט דשרינן הכא בחבית, וכן פרש"י ז"ל בעירובין והכי מוכחא סוגיא דהתם:

ננסה לפסק את דברי הר"ן:

חדושי הר"ן, מסכת שבת דף קמו ע"א:

מתני': "שובר אדם את החבית לאכול ממנה גרוגרות".

פרש"י ז"ל: דאין במקלקל שום אסור שבת.

ולא נהירא – דנהי דכל המקלקלין פטורין, איסורא מיהא איכא! אלא היינו טעמא: דכיון דבעלמא מקלקל "פטור אבל אסור", משום צורך שבת – שרי לכתחילה.

מיהו, כי שרי – דוקא בכלי קטן, דלא שייך ביה בנין וסתירה; אבל בכלי גדול – לא.

והראיה – מדתנן בפרק "בכל מערבין": נתנו במגדל ואבד המפתח, עירובו עירוב. רבי אליעזר אומר: אם אין ידוע שהמפתח ממקומו, אין עירובו עירוב. ואוקימנא פלוגתייהו במגדל של עץ דקטיר במתנא (קשור בחבל) ובעי סכינא למפסקיה. ורבנן סברי: כל הכלים ניטלין בשבת לצורך גופן; ורבי אליעזר סבר לה כרבי נחמיה, דאמר: אין כלי ניטל אלא דרך תשמישו.

הא לאו הכי – אפילו רבנן מודו דאין עירובו עירוב, ולא שרינן לשבור את המגדל. והיינו טעמא: משום דהתם במגדל גדול עסקינן, דהוי כאהל ושייך ביה בנין וסתירה; הא במגדל קטן – לא שייכא ביה בנין וסתירה, והיינו טעמא דשרינן הכא בחבית.

וכן פרש"י ז"ל בעירובין, והכי מוכחא סוגיא דהתם.

מקרא סימנים לפיסוק:

ולא נהירא: פתיחת הקושיא (זה לא נראה/מתקבל על הדעת).
אלא היינו טעמא: המסקנה וההסבר החדש.
מיהו / דוקא: הסיוג (מתי ההיתר הזה תקף ומתי לא).
והראיה: הבאת המקור התומך מהמשנה והגמרא במסכת עירובין.
הא לאו הכי: הסבר בדרך השלילה (אלמלא הסיבה הזו, הדין היה שונה).

ולסדר את דברי הר"ן:

1. המחלוקת עם רש"י: האם "מקלקל" מותר לכתחילה?

הר"ן פותח בציטוט של רש"י, שטוען ששבירת החבית מותרת כי זהו "מקלקל", ובמקלקל אין איסור שבת כלל.

קושיא: הר"ן חולק על רש"י. הכלל הרגיל הוא ש"כל המקלקלין פטורין" – כלומר פטורים מהקרבת קרבן (מהתורה), אבל אסורים מדרבנן.
התירוץ: הר"ן מסביר שבאופן עקרוני זה אכן אסור מדרבנן, אבל חכמים התירו את האיסור הזה לכתחילה כאשר מדובר ב"צורך שבת" (כדי לאכול את הגרוגרות).

2. האבחנה הקריטית: כלי קטן מול כלי גדול

כאן הר"ן מציב גבול ברור:

כלי קטן (כמו חבית): לא שייך בו מושג של "בניין וסתירה". לכן, אם השבירה היא בדרך קלקול לצורך אוכל – מותר.
כלי גדול (כמו מגדל/ארון גדול): נחשב כ"אוהל". בכלי כזה יש איסור דאורייתא של סתירה ובנייה, ולכן שם לא נתיר לשבור אותו גם לצורך אוכל.

3. הראיה מהגמרא בעירובין (דף ל"ד-ל"ה)

הר"ן מביא ראיה מהמשנה שם, העוסקת באדם שהניח את ה"עירוב" שלו בתוך מגדל (ארון עץ) ונאבד המפתח:

בגמרא מוסבר שמדובר במגדל שקשור בחבל וצריך סכין כדי לחתוך אותו.
הגמרא שם מבהירה שאם המגדל היה נחשב כדבר שמותר לשבור אותו, לא הייתה בעיה והעירוב היה תקף.
המסקנה: הסיבה שלא שוברים את המגדל היא כי הוא מגדל גדול, שיש לו דין של מבנה ("אוהל"), ובמבנה שייך איסור סתירה מהתורה.

סיכום תמציתי של שיטת הר"ן:

הנושא	דין / הסבר
עמדת רש"י	מקלקל מותר לכתחילה בשבת.
עמדת הר"ן	מקלקל אסור מדרבנן, אך הותר במקום "צורך שבת".
התנאי להיתר	רק בכלי קטן, שאין בו דין בניין וסתירה.
הגבלת ההיתר	בכלי גדול (כמו מגדל), השבירה אסורה כי היא נחשבת כסתירת אוהל.

עכשיו נביא את היחס שבין רש"י הר"ן והרב עובדיה יוסף.

1. רש"י: "מקלקל גמור"

רש"י נוקט בקו קיצוני ופשוט: שבירת חבית היא מעשה של הרס.

הסבר: מכיוון שאתה שובר את הכלי (קלקול), אין בזה שום איסור שבת.
התנאי: אסור שתהיה לך כוונה ליצור פתח יפה ("פתח נאה"), כי אז אתה לא "מקלקל" אלא "מתקן" (בונה פתח).
היחס לר"ן: הר"ן תקף את רש"י בנקודה זו. הר"ן שאל: "והרי כל מקלקל אסור מדרבנן!". רש"י סובר שבמקרה הזה, הקלקול כל כך ברור שחכמים אפילו לא גזרו עליו.

2. הר"ן: "צורך שבת בכלי קטן"

הר"ן ממתן את דברי רש"י ומכניס אותם למסגרת הלכתית הדוקה יותר:

הסבר: זה אכן "מקלקל" שאמור להיות אסור מדרבנן, אבל חכמים התירו את האיסור הזה במיוחד לכבוד עונג שבת (לאכול).
התנאי: ההיתר קיים רק בכלי קטן (חבית). בכלי גדול יש איסור דאורייתא של סתירה, ושם לא נתיר גם אם זה מקלקל.
היחס לרש"י: הר"ן מסכים עם רש"י שמותר לשבור, אבל חולק על ההגדרה המשפטית של "למה" זה מותר.

3. הרב עובדיה: "הכלים המודרניים"

הרב עובדיה משתמש ביסודות של שניהם כדי להתיר פתיחת בקבוקים:

כמו רש"י: הוא מדגיש שקריעת הטבעת היא "מקלקל" (הטבעת "לא תצלח למאומה"), ולכן אין כאן בנייה.
כמו הר"ן: הוא מתבסס על כך שבקבוק הוא "כלי קטן" שלא שייך בו איסור בנייה וסתירה מהתורה, ולכן לצורך שתייה בשבת מותר לפתוח.
החידוש: הוא דוחה את החשש של "עושה כלי" (תיקון המכסה) בטענה שזהו כלי קיים ולא יצירה חדשה.

סיכום היחס בין השלושה:

גישה	המניע להיתר	המגבלה המרכזית	השלכה מעשית (בקבוק)
רש"י	קלקול אינו איסור.	שלא יתכוון לעשות פתח יפה.	מותר, כי פתיחת הפקק מקלקלת את שלמות המארז.
הר"ן	צורך שבת (הותר איסור דרבנן).	רק בכלי קטן (לא במבנה/מגדל).	מותר, כי בקבוק הוא כלי קטן ולא "אוהל".
הרב עובדיה	יישום של "שבירת חבית" בימינו.	פסק הלכה מול "מידת חסידות".	מותר מעיקר הדין (שבירה לצורך אכילה).

על מה כולם מסכימים בוודאי?