| חלק | תוכן עיקרי | סוג טקסט | מהות / פונקציה |
|---|---|---|---|
| פתיחה: "ויברך ויקדש" | ביאור ש"ברכו במן וקידשו במן" אף שהמקרא נאמר בבראשית; עיקר הקדושה והברכה – "על עיצומו של יום". | פרשנות רעיונית | קביעת עקרון: השביתה היא שלמות הרצון והנייחא שאחרי המלאכה. |
| תכלית הבריאה | "למענהו לקילוסו"; בכל יום – גילוי מדרגת כבוד אחרת. | דרוש/הסקה | מסגור כל הבריאה כמערכת קילוסים מתפתחת. |
| יום ראשון – אברהם | שיר: "לה' הארץ ומלואה"; הכרת הבורא מן היסודות והתחלות; "קונה שמים וארץ". | ציטוט חז"ל + פרשנות | יסוד האמונה הראשונית וההקניה לאחר ברכה; נתינת מעשר כהודאה. |
| יום שני – מחלוקת ומלוכה | שיר: "גדול ה' ומהולל מאד"; הבדלה ורקיע; דעות שונות, מחלוקת לשם שמים; יצחק – דרך יראה. | ציטוט חז"ל + פרשנות רעיונית | המשגה: שליטה מול מלוכה; ריבוי דרכים אמיתיות בעבודת ה'. |
| גלישת המחלוקת לבנים | מהאבות שאין מחלוקת – לבנים שיש התכללות ומתח; מסיפור השבטים עד קרח, "ואת והב בסופה". | דרוש היסטורי-מדרשי | בירור שסופית המחלוקת מתבררת לטובה כשהיא לשם שמים. |
| יום שלישי – עדה וכללות | שיר: "ניצב בעדת אל"; יעקב – עושה הכלל; "והכין תבל לעדתו". | מדרש/פסוק + פרשנות | איחוד ריבוי הפרטים לכלל אחד – "חבל נחלתו". |
| יום רביעי – אור התורה ודין | חמה ולבנה; גילוי "דרך צדיקים" מול "דרך רשעים"; "שמש מוציא מנרתיקה". | ציטוט חז"ל + דרוש | בירור טוב/רע; העונש כהפרדה מן החיות האלוקית. |
| יום חמישי – השפעת חיות לחומר | עופות ודגים; עבודת אהרן, וידוי וקרבן; "הרנינו" – רננה של הכלל. | פרשנות רעיונית | המשכת אור גם לירודים; הולדת "עוז" לחלשים. |
| יום שישי – גמר מלאכה ומלכות | התאחדות הכול; "צדיק יסוד עולם"; "ה' מלך גאות לבש"; אדם – גאות ראויה. | דרוש/הסקה | המלכת ה' בתחתונים דרך האדם; כינון מלכות בעולם. |
| שבת – מהות הקילוס | "טוב להודות לה'"; קילוס כנייחא הדדית: לקב"ה נייחא מישראל ולישראל מן הקילוס. | פרשנות רעיונית | הבדלת ישראל מן אומות – עבודת בנים לא לשכר. |
| ברכה בשבת – המן כפלים | ברכת ההכנה בערב שבת; "ברכו במן" – שפע לטרחת ימי החול מן השבת. | ציטוט חז"ל + פרשנות | מקור השפע לחול נמשך מן הקודש; זיקה בין הכנה לתענוג שבת. |
| קידוש – דבקות והעלאה | "קידשו במן" – קדושה כהבדלה ועלייה למקור; שבת כמנוע הדבקות. | דרוש/הסקה | תיאור תנועת העלאה: בשבת אין ירידה שפעית אלא כליון במקור החיים. |
🧠 סיכום מהותי
- קדושת השבת והברכה אינן תלויות במן כשלעצמו, אלא בעיצומו של יום המגלה נייחא לאחר גמר מלאכה.
- ששת הימים הם מהלך קילוסים: מן יסוד האמונה (אברהם) דרך ריבוי דרכים (יצחק) אל הכללה (יעקב), ובמקביל בירור טוב/רע והמשכת חיות אף לחומר.
- המחלוקת עצמה, כשהיא לשם שמים, מגדילה את הילול ה' ומובילה לבירור אמת מתוך ריבוי הדעות.
- האדם ביום השישי מממש את מלכות ה' בעולם; "צדיק יסוד עולם" קושר את כל הפרטים אל המקור.
- שבת היא שעת התענוג בקילוס – הדדיות נייחא בין ישראל לקב"ה, המבדילה אותם ממעשה האומות.
- ברכת השבת מזינה את טרחת החול ("ברכו במן"), והקידוש הוא חוויית הדבקות וההעלאה למקור החיים.
🪶 סיווג טיפוסי לפי סוגי טקסט
| סוג טקסט | דוגמה | ייעוד / תפקיד |
|---|---|---|
| מדרש/פסוק | "ויברך ויקדש", "לה' הארץ ומלואה" | עיגון הרעיון בכתובים ובמדרשי ימי בראשית. |
| ציטוט חז"ל | "ברכו במן וקידשו במן"; "כל מה שברא… לכבודו" | הצבת מקורות סמכות לפתיחה ולעקרונות ההמשך. |
| דרוש/הסקה | "על כרחך דהיינו הך"; "נמצא אליו קנוי הכל" | הפקת מסקנות מטאפיזיות ותיאולוגיות מן המקורות. |
| פרשנות רעיונית | "השביתה… כשהשיג תכלית הרצון"; "נייחא של כל הבריאה" | הבהרת מהות השביתה, הקילוס והמלכות. |
| סיכום חלקי/כולל | "שלושה ימים… אופני השגות"; "כפי השגת ההנאה דשביתה" | חיבור פרקי המהלך למבנה אחד רציף. |
| דיון תלמודי-מוסרי | "מחלוקת לשם שמים"; "יהיו חטאיכם כשנים" | בירור ערכי של מחלוקת, חטא ודין כחלק ממהלך הימים. |
| המחשה היסטורית-מדרשית | "בני קרח"; "קרח ועדתו"; "השבטים" | הדגמת הרעיונות במקרים מן המקורות. |