ניתוח – רסיסי לילה – ר' צדוק – אות כ'

מבנה ותוכן של “רסיסי לילה – אות כ”
חלק	תוכן עיקרי	סוג טקסט	מהות / פונקציה
פתיחה: פורים כסוף כל הנסים	נס פורים הוא "סוף כל הנסים" כי נעשה במידה האחרונה; חלוקת שבע המידות ושישה זמנים כנגדן, והשבת כקדושה קבועה.	דרוש/הסקה	מסגרת קבלית־מועדת למקם את פורים במבנה המידות והזמנים.
שבת – קדושה קבועה ואמונה	שבת "קביעא וקיימא", שייכת לכנסת ישראל כבַּת־זוג; המידה נקראת "אמונה", וישראל "מאמינים בני מאמינים".	פרשנות רעיונית	הנחת יסוד לזהות ישראלית מהותית שאינה ניתקת.
"עד דלא ידע" – גילוי הלב	בפורים מתגלה שהלב דבוק באמת גם בלי דעת: "נכנס יין יצא סוד"; שכרות מסירה הסתרה ומוציאה רצון אמיתי.	דרוש/הסקה	בירור כיצד פורים חושף דבקות פנימית שאינה תלויה בידיעה.
רמזי מלכות ושער	"ותלבש אסתר מלכות", "ומרדכי יושב בשער המלך" – הופעת מדרגת המלכות ושער ההתקשרות.	פרשנות רעיונית	קישור פסוקי המגילה למבנה המידות (מלכות/שער).
"תרעא למהימנותא" ותפילה	המדרגה נקראת "זה השער לה'"; תפילה היא מדרגת "ואני תפילה" – השכינה פותחת לב ושפתיים ("אדני שפתי תפתח").	ציטוט חז"ל + דרוש	ייסוד התפילה כמופעלת מן האלוקות השוכנת בלב ישראל.
לבו – משכן השכינה	"אני" – המידה האחרונה; הנביא יכול לומר "אני ה'"; התפילה כ"ברתא דמלכא" שאינה הולכת לבדה.	דרוש/הסקה	העמקת הזיקה בין לב האדם לשכינה כמקור התפילה.
כיוון הלב לקודש הקודשים	"יכוין את לבו כנגד בית קודש הקודשים"; לב ישראל מכוון אל מקום השכינה, בניגוד לעכו"ם.	הלכה־אגדה / ציטוט חז"ל	הבחנה עקרונית בזיקת תפילה: ישראלית פנימית לעומת גויית חיצונית.
טעות בלעם ותקנת שלמה	בלעם סבר שתפילה תפעל גם לו; שלמה תיקן שמעט כוח יינתן גם לגוי המתפלל אל הבית – כדי שיכירו כולם במלכות.	פרשנות רעיונית	הסברת פתח מוגבל לאומות דרך המקדש וההתגלות.
העדר שם ה' במגילה והשלכה לאומות	בפורים התגלות מסוימת לאומות ("ורבים… מתייהדים"; "ויקר" = תפילין), אך בלי הזכרת שם שמים – רק פרסום השגחת ישראל.	דרוש/הסקה	תחימת תחום הגילוי: פנימי לישראל, חיצוני לאומות.
שבת – אות ביני ובין בני ישראל	שביתה והכרה שהכול מאת ה' – חיות לישראל ומוות לעכו"ם; מכאן גם מכת בכורות מצד גילוי השכינה.	פרשנות רעיונית	הנגדה בין חיי אמונה לבין חיי השתדלות כיסוד קיומי.
טענת המן ו"עשרת אלפים ככר כסף"	המן טוען "ישנו עם אחד"; "כסף" = רצון וחמדה; עשו "פושט טלפיו" – טהרה למראית עין; מספר רבוא – שלמות מדומה.	דרוש/הסקה	ניתוח עומק של טענת עמלק—חיקוי דבקות בלי שורש ישראלי.
מלחמת עמלק – תורה ומצוות	גויים – "מקצת מצוות קלות" אך אין להם תורה; יהושע (מזרע יוסף) נלחם "לפי חרב" – פה מגלה לב.	ציטוט חז"ל + דרוש	הבחנה בין השתדלות במצוות (אפשרית לחיקוי) לתורה (מהות ישראל).
"ונהפוך הוא" – דבקות אף בשינה	גם ישנים מן המצוות, ואף תינוק שנשבה, דבוקים בה' מצד נקודת הרצון; "נעוץ סופן בתחלתן".	סיכום חלקי/כולל	חתימת הרעיון: פורים חושף דבקות מהותית שאינה תלויה במצב הגלוי.

🧠 סיכום מהותי

פורים מתפרש כהתגלות המידה האחרונה (מלכות/אמונה) שבה דבקות ישראל בה' קבועה ועומדת.
"עד דלא ידע" אינו פחיתות אלא חשיפה של רצון הלב הטהור הדבוק באלוקות מעבר לשכל ועודף שליטה.
התפילה נובעת מהשכינה השוכנת בלב ישראל; "אדני שפתי תפתח" מציין תלות מוחלטת בפתיחת הלב מלמעלה.
לגויים יש מגע חיצוני בכוח המקדש וההכרה, אך אין להם זיקה פנימית של תפילה ותורה כשורש.
שבת היא אות הבלעדיות שבין ה' לישראל: שביתה כהכרה שהכול מאת ה' – חיות לישראל ואיון לחיי הגויים.
טענת המן/עמלק היא חיקוי רצון ודבקות ללא שורש; המענה הוא גילוי נקודת הרצון הישראלית שאינה ניתקת.
פורים מלמד שדבקות ישראל קיימת גם בשעת "שינה" רוחנית ואף בתינוק שנשבה – "נעוץ סופן בתחלתן".

🪶 סיווג טיפוסי לפי סוגי טקסט

סוג טקסט	דוגמה	ייעוד / תפקיד
ציטוט חז"ל	"חייב לבסומי עד דלא ידע"; "נכנס יין יצא סוד"	בסיס סמכותי לחשיפת נקודת הלב בפורים.
מדרש/פסוק	"ותלבש אסתר מלכות"; "וישב מרדכי אל שער המלך"	עיגון הרעיון במקראות כרמז למלכות ולשער.
דיון תלמודי	"עכו״ם שלמד תורה חייב מיתה"; "שבת… ועכו״ם ששבת חייב מיתה"	הבחנה הלכתית־מהותית בין ישראל לאומות.
פרשנות רעיונית	"שבת… קביעא וקיימא"; "מידה זו נקראת אמונה"	המשגת היחס בין אמונה, שבת ודבקות.
דרוש/הסקה	"כסף פירוש רצון וחמדה"; "עשרת אלפים… תכלית רבוי השלימות"	פענוח סמלים ומספרים בטענת המן.
סיכום חלקי/כולל	"ונהפוך הוא… גם אם נשתקע… דבוקים בהש״י"	חתימת המהלך והטמעת המסר המרכזי.
עיון במנגנון תפילה	"אדני שפתי תפתח"; "כיוון לבו… כנגד בית ק״ק"	תיאור טכני־לבבי של פתיחת הלב ושורש המענה.