[ז] מה כת' למעל' מן העינין, וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה (שמות ל:י). מה כת' בתריה, כי תשא את ראש בני ישראל, כי תשה כת', כמה דאת או' כי תשה ברעך (דברים כד:י), א' משה לפני הק' רבון העולמים בשעה שיש להם לישר' זכות הנח להם, ובשעה שאין לישר' זכות כביכול הנשה להם פעם אחת בשנה כדי שיבוא יום הכיפורים ויכפר, כי ביום הזה יכפר עליכם וג' (ויקרא טז:ל). את ראש, א"ר יוסי בר' חנינה רמזו שהוא עתיד לקרב ראשון של שבטים, ואי זה זה, זה ראובן, יחי ראובן (דברים לג:ו). בני ישראל, ר' יודן בשם ר' שמואל בר' נחמן למלך שהיה לו אפיקריסין והיה מצוה את עבדו ואו' לו, נערה קפלה תן דעתך עליה.
א' לו, אדוני המלך מכל אפיקריסין שיש לך אין אתה מצויני אלא על זה, א' לו מפני שהיא דבוקה בבשרי.
כך א' משה לפני הקב"ה, רבון העולמים משבעים אומות אויתנטיות שיש לך בעולמך אין אתה מצויני אלא על ישר', ואל בני ישראל תאמר (ויקרא כ:ב), ואל בני ישראל תדבר (שמות ל:לא), אמור אל בני ישראל (שם לג:ה), דבר אל בני ישראל (שם לא:יג), צו את בני ישראל (ויקרא כד:ב), ואתה תצוה את בני ישראל (שמות כז:כ), כי תשא את ראש בני ישראל (שם ל:יב). א' לו הק', מפני שהם דבוקין בי, דכת' כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש כן הדבקתי אלי את כל בית ישראל וג' (ירמיה יג:יא). א"ר אבין למלך שהיה לו פורפירי' והיה מצוה את עבדו ואו' לו, נערו קפלו תן דעתך עליו. אמ' לו, אדוני המלך מכל פורפורין שיש לך אין אתה מצויני אלא על זה, א' לו מפני שאותה לבשתי בשעה שמלכתי תחילה. כך א' משה לפני הקב"ה, רבון העולמים משבעים אומות העולם איתנטיות שיש לך בעולמך אין אתה מצוני אלא על ישר', דכת' ואל בני ישר' תאמר, ואל בני ישר' תדבר, אמור אל בני ישר', דבר אל בני ישר', צו את בני ישר', ואתה תצוה את בני ישר', כי תשא את ראש בני ישראל. אמ' לו, מפני שהמליכוני על הים ואמרו י"י ימלוך לעולם ועד (שמות טו:יח). א"ר ברכיה לזקן שהיתה לו מעפורת והיה מצוה את משרתו ואו' לו, נערה קפלה תן דעתך עליה. א' לו, אדוני זקן מכל מעפורות שיש לך אין אתה מצוני אלא על זו, א' לו מפני שבה נתעטפתי בשעה שנתמניתי זקן תחיל'. כך אמ' משה לפני הקב"ה, רבון העולמי', משבעים אומות איותנטיות שיש בעולמך אין את מצויני אלא על ישר', ואל בני ישר' תאמר, ואל בני ישר' תדבר, אמור אל בני ישר', דבר אל בני ישר', צו את בני ישר', ואתה תצוה את בני ישר', כי תשא את ראש בני ישר'. אמ' לו מפני שקיבלו עליהם עול מלכותי בסיני ואמרו כל אשר דבר י"י נעשה ונשמע (שמות כד:ז). א' ר' יודן בוא וראה כמה חיבב הקב"ה את ישר' שהוא מזכירן חמשה פעמים בפסוק אחד, הדה היא דכת' ואתנה את הלוים נתונים לאהרן ולבניו מתוך בני ישראל לעבד את עבדת בני ישראל באהל מועד ולכפר על בני ישראל ולא יהיה בבני ישראל נגף בגשת בני ישראל אל הקדש (במדבר ח:יט). תני ר' שמעון בן יוחי למלך שמסר את בנו לפידגוגו והיה מצוה ואו' לו, אכל ברי שתה ברי אזל ברי לבי סיפרא אתא ברי מבי סיפרא. כך הקב"ה מתאוה להזכיר את ישר' בכל שעה. א"ר יודה בר' סימון לאחד שהיה יושב ועושה עטרה למלך. עבר אחד וראה אותו. אמ' לו מה את יושב ועושה, א' לו עטרה למלך. א' לו כל מה שאת יכול לקבוע איזמרגדין קבע, אבני טובות ומרגליות קבע, שהיא עתידה להנתן בראשו של מלך. כך אמ' הקב"ה למשה, משה כל מה שאת יכול לשבח בישר' לפניי שבח, לפארן פאר, שאני עתיד להתפאר בם, ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר (ישעיה מט:ג).
פיסוק של ג'מיני
פסיקתא דרב כהנא, פרשה ב
[ז] מה כתיב למעלה מן העניין? "וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה" (שמות ל:י). ומה כתיב בתריה (אחריו)? "כי תשא את ראש בני ישראל".
"כי תשה" כתיב, כמה דאת אמר (כמו שאתה אומר): "כי תשה ברעך" (דברים כד:י). אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: "ריבון העולמים! בשעה שיש להם לישראל זכות – הנח להם. ובשעה שאין לישראל זכות – כביכול הַנְשֵׁה להם פעם אחת בשנה, כדי שיבוא יום הכיפורים ויכפר, דכתיב: 'כי ביום הזה יכפר עליכם וגו" (ויקרא טז:ל)".
"את ראש" – אמר רבי יוסי ברבי חנינה: רמזו שהוא עתיד לקרב ראשון של שבטים. ואיזה זה? זה ראובן: "יחי ראובן" (דברים לג:ו).
"בני ישראל" – רבי יודן בשם רבי שמואל בר נחמן: למלך שהיה לו אפיקריסין (בגד פנימי), והיה מצווה את עבדו ואומר לו: "נערהּ, קפלהּ, תן דעתך עליה". אמר לו: "אדוני המלך, מכל אפיקריסין שיש לך אין אתה מצוני אלא על זו?". אמר לו: "מפני שהיא דבוקה בבשרי".
כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: "ריבון העולמים! משבעים אומות אויתנטיות (עיקריות) שיש לך בעולמך, אין אתה מצוני אלא על ישראל? 'ואל בני ישראל תאמר', 'ואל בני ישראל תדבר', 'אמור אל בני ישראל', 'דבר אל בני ישראל', 'צו את בני ישראל', 'ואתה תצוה את בני ישראל', 'כי תשא את ראש בני ישראל'!". אמר לו הקדוש ברוך הוא: "מפני שהם דבוקין בי, דכתיב: 'כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש כן הדבקתי אלי את כל בית ישראל וגו" (ירמיה יג:יא)".
אמר רבי אבין: למלך שהיה לו פורפירין (בגד מלכות סגול), והיה מצווה את עבדו ואומר לו: "נערהּ, קפלהּ, תן דעתך עליה". אמר לו: "אדוני המלך, מכל פורפורין שיש לך אין אתה מצוני אלא על זו?". אמר לו: "מפני שאותה לבשתי בשעה שמלכתי תחילה".
כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: "ריבון העולמים! משבעים אומות העולם איתנטיות שיש לך בעולמך, אין אתה מצוני אלא על ישראל?". אמר לו: "מפני שהמליכוני על הים ואמרו: 'ה' ימלוך לעולם ועד' (שמות טו:יח)".
אמר רבי ברכיה: לזקן שהייתה לו מעפורת (טלית/צעיף), והיה מצווה את משרתו ואומר לו: "נערהּ, קפלהּ, תן דעתך עליה". אמר לו: "אדוני זקן, מכל מעפורות שיש לך אין אתה מצוני אלא על זו?". אמר לו: "מפני שבה נתעטפתי בשעה שנתמניתי זקן תחילה".
כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: "ריבון העולמים! משבעים אומות איותנטיות שיש בעולמך, אין את מצוני אלא על ישראל?". אמר לו: "מפני שקיבלו עליהם עול מלכותי בסיני ואמרו: 'כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע' (שמות כד:ז)".
אמר רבי יודן: בוא וראה כמה חיבב הקדוש ברוך הוא את ישראל, שהוא מזכירן חמישה פעמים בפסוק אחד! הדה היא דכתיב (זהו שכתוב): "ואתנה את הלוים נתונים לאהרן ולבניו מתוך בני ישראל, לעבד את עבדת בני ישראל באהל מועד, ולכפר על בני ישראל, ולא יהיה בבני ישראל נגף, בגשת בני ישראל אל הקדש" (במדבר ח:יט).
תני רבי שמעון בן יוחי: למלך שמסר את בנו לפידגוגו, והיה מצווה ואומר לו: "אכַל ברי (בני)? שתה ברי? אזל ברי לבי סיפרא (הלך בני לבית הספר)? אתא ברי מבי סיפרא?". כך הקדוש ברוך הוא מתאווה להזכיר את ישראל בכל שעה.
אמר רבי יודה ברבי סימון: לאחד שהיה יושב ועושה עטרה למלך. עבר אחד וראה אותו, אמר לו: "מה את יושב ועושה?". אמר לו: "עטרה למלך". אמר לו: "כל מה שאת יכול לקבוע איזמרגדין – קבע, אבני טובות ומרגליות – קבע! שהיא עתידה להינתן בראשו של מלך".
כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה: "משה! כל מה שאתה יכול לשבח בישראל לפניי – שבח. לפארן – פאר. שאני עתיד להתפאר בם, שנאמר: 'ויאמר לי עבדי אתה, ישראל אשר בך אתפאר' (ישעיה מט:ג)".
פילוח של ג'מיני
זהו קטע נפלא מתוך פסיקתא דרב כהנא (פרשה ב), העוסק בפרשת "כי תשא". המדרש מנסה להבין מדוע אלוהים מצווה על משה לספור את בני ישראל ומה עומד מאחורי הלשון המיוחדת של הציווי.
הנה ניתוח והסבר של הנקודות המרכזיות בקטע, מחולק לפי נושאים:
1. הקשר בין כפרה למניין ("כי תשה")
המדרש שואל מדוע פרשת המניין (מחצית השקל) מופיעה מיד אחרי פסוק העוסק בכפרת המזבח ביום הכיפורים.
-
המשחק המילולי: המדרש קורא את המילה "תשא" (מלשון הרמה/ספירה) כאילו כתוב "תשה" (מלשון נושה/חוב).
-
הטיעון של משה: משה מבקש מהקב"ה שאם לישראל יש זכויות – תזכור אותן, אבל אם אין להם זכויות – תתנהג איתם כמו "נושה" שדוחה את החוב. כלומר, "תלווה" להם זמן פעם בשנה עד שיגיע יום הכיפורים ויכפר על עוונותיהם.
2. "את ראש" – רמז לשבט ראובן
רבי יוסי בר חנינא דורש ש"ראש" מרמז על הבכור שבשבטים, הלא הוא ראובן. המדרש מחבר זאת לברכת משה "יחי ראובן", כדי להדגיש את חשיבות הראשוניות והנהגת השבטים.
3. סדרת המשלים: מדוע אלוהים "חופר" למשה על בני ישראל?
זהו לב המדרש. משה שואל את הקב"ה: "מכל שבעים האומות שיש בעולם, למה אתה כל הזמן מצווה אותי רק על ישראל? (דבר אל בני ישראל, צו את בני ישראל וכו')".
הקב"ה עונה באמצעות שלושה משלים על חפצים יקרי ערך:
| המשל | החפץ | הסיבה לחיבה היתרה | הנמשל לגבי עם ישראל |
| משל האפיקריסין | גופייה/בגד פנימי | דבוק לבשר | ישראל דבוקים לקב"ה ("כאשר ידבק האזור אל מתני איש"). |
| משל הפורפיריה | בגד מלכות סגול | הבגד שלבש המלך ביום הכתרתו | ישראל המליכו את ה' בקריעת ים סוף ("ה' ימלוך לעולם ועד"). |
| משל המעפורת | טלית/צעיף של זקן | הבגד שלבש כשקיבל מינוי רשמי | ישראל קיבלו עול מלכות שמיים בסיני ("נעשה ונשמע"). |
4. האהבה שבחזרה על השם
רבי יודן מציין שבפסוק אחד (במדבר ח:יט) השם "בני ישראל" מופיע 5 פעמים.
-
משל הפדגוג: מלך שמפקיד את בנו אצל מורה (פדגוג) ולא מפסיק להגיד לו: "תדאג שהבן שלי יאכל, שהבן שלי ישתה, שהבן שלי יילך לבית הספר".
-
המסר: החזרה אינה לצורך טכני, אלא נובעת מגעגוע ואהבה. הקב"ה פשוט "מתאווה" להזכיר את שמם של ישראל בכל רגע.
5. ישראל כעטרה (כתר) לקב"ה
הקטע מסתיים במשל על אומן שמכין כתר למלך. עובר אורח אומר לו: "שים כמה שיותר יהלומים ומרגליות, כי זה הולך לראש של המלך!".
-
הנמשל: הקב"ה אומר למשה: "כל מה שאתה יכול לשבח ולפאר את עם ישראל לפניי – תעשה זאת". למה? כי בסופו של דבר, אלוהים "מתקשט" בעם ישראל, כפי שכתוב בישעיהו: "ישראל אשר בך אתפאר".
לסיכום: המדרש הופך את פעולת המפקד והספירה (שעלולה להיראות טכנית או קרה) למפגן של אהבה אינסופית, הגנה משפטית (דחיית חובות) וגאווה לאומית-רוחנית.
הערות בשולי הדף.
ניתן להבין מדברי המדרש שבפועל משה טען ושאל את הקב"ה בשלבים אלו או אחרים: מדוע אתה מצווה אותי למשול ולהנהיג את ישראל במדבר? ואולי גם, למה אתה נותן לי להנהיג אותם במדבר כאשר ברור לך ולי שאני לא הולך להכניס אותם לארץ ישראל?
ועל זה ניתן לענות אולי כך:
על הבחירה בישראל לעומת שאר העמים הקב"ה מסביר שהם בשונה מהעמים האחרים "דבקו" בו, היינו עובדים אותו ולא מפסיקים לעבוד אותו. וזאת לעומת שאר העמים שברגעים מסויימים הראו שהם רוצים להתקרב לקב"ה אבל ברגע שזה הפך להם ל"מעיק" כי התורה תכריח אותם לנהוג מנהגי יושר ולתקן את מעשיהם, הם חזרו בהם.
היינו "נעשה ונשמע", קיום בלי תנאים מראש.
איך אפשר לתאר זאת? יאללה יאללה תביא כתובה ונחתום עליה.
ולגבי הבחירה של הקב"ה לשים את משה כמנהיג של ישראל למרות שלא יזכה לשבת איתם בארץ ישראל, הקב"ה אומר לו כך:
הם הולכים לייצג את שמי בעולם לנצח, הם ייצגו אותי בעולם, תלמד אותם את כל התורה!!! כשאתה מלמד אותם את גדולתו של הקב"ה וכן חוקיו ומשפטיו, אל תחסוך, תשתמש בכלים ובמעשים הכי טובים שיש לך לתת להם. שמה שתתן להם עכשיו ישאר איתם לנצח.