ניתוח – רסיסי לילה – ר' צדוק – אות נג'

מבנה ותוכן של “רסיסי לילה – אות נג”
חלק	תוכן עיקרי	סוג טקסט	מהות / פונקציה
פתיחה: קושיית “מרבין בשמחה”	שאלה על לשון “משנכנס אדר מרבין בשמחה” ועל שמחה תמידית בגלות מול מועדי שמחה אחרים.	פתיחה/שאלה	מסגור בעיה והצבת מוקד הדרשה.
הגדרת השמחה הראויה	השמחה היא “שמחת ישראל בה'… שמחה של מצוות ותורה… ‘פקודי ה' ישרים משמחי לב’”.	פרשנות רעיונית	עיגון השמחה בדבקות ובהליכה בישרות.
“צדיקים לאורה וישרים לשמחה”	הבחנה: צדיק מוגדר במעשיו; ישר – שלמות הלב; המעשים מקדשים את הלב ומולידים אור.	דיון תלמודי/הסקה	הצגת שני נתיבים: אור (השגה) ושמחה (ישרות לב).
אור תורה שבכתב ושבעל פה	“כי אורה זו תורה… ‘רוב תורה בעל פה’… הכתב זרע, והבע”פ נצמח מלבבות ישראל.”	דרוש/הסקה	הסבר מנגנון ההשגה: זריעה (כתב) וצמיחה (בע”פ).
ר' מאיר ואחר – תוכו אכל וקליפתו זרק	יכולת להבדיל בין תוך לקליפה; לימוד מתועלת גם מחוטא בזכות הפנימיות.	ציטוט חז"ל ודרוש	הצדקת קבלת אור מן הפנים אף כשהחוץ פגום; קריאה לתשובה קודם לימוד.
אור ההשגה והבעל תשובה	האור הגנוז לצדיקים; בעל תשובה נקרא “צדיק גמור”; אור כהשגה המאירה בכל עניינים.	פרשנות רעיונית	עידוד לתשובה כהסרת אפלה והולדה של אור פנימי.
שמחת המבקשים ו“בכל דרכיך דעהו”	גם הרחוק השמח בבקשה לה' – נקרא “ישר לב”; אפילו “גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי”.	דיון תלמודי/דרוש	ביסוס שמחת הישרות גם בלא שלמות אור ההשגה.
איחוי המדרגות	צדיק וְישר נמשכים זה מזה; תכלית התורה – דבקות “אנכי ה' אלקיך”.	סיכום חלקי	איחוד נתיבי אור ושמחה לתכלית אחת של דבקות.
שורש שמחת אדר – עמלק והמן	עמלק “אשר קרך” – קירר את האומות; המן ביקש לעקור הכול; זכירת עמלק כמחוללת מחייה מלמעלה.	מדרש/ציטוט חז"ל	הסברת ייחודיות שמחת אדר כנגזרת ממחיית שורש הרע.
אתערותא דלתתא ואתערותא דלעילא	“אתם זוכרין מלמטה ואני מוחה מלמעלה”; גאולה עתידה בתשובה.	דרוש/הסקה	שרטוט מנגנון רוחני: יוזמת האדם מעוררת השגחה.
הסרת טבעת – יותר מי"ח נביאים	“חותם של טיט” – הסתר פנים כעין שינה; הריחוק מעורר תשובה עזה.	מדרש/דרוש	הצדקת המשבר ככלי לעוררות עומק האהבה.
אדר – לידת/פטירת משה ודעת	אדר מחזיר לניסן; הדעת נשארת בהעלם; “חייב לבסומי עד דלא ידע” – ביסום ולא שכרות.	דרוש/הסקה	הבהרת “ריבוי שמחה” כהתגלות דעת נעלמת.
אור שבהעלם: פורים, י"ד וט"ו	“גילוי דאדר – שגם ההעלם אינו העלם”; פרזים בי"ד, מוקפים בט"ו; סיהרא ואשלמותה.	פרשנות רעיונית/הלכתי-אגדי	מיפוי מדרגות הגילוי בזמנים שונים של פורים.
מצוות היום וקישורן לשם	מגילה, משלוח מנות, מתנות לאביונים, סעודה/משתה; “ויהי… זרעו”; פקידת עקרות; תיקון פגיעת עמלק.	דרוש/הלכה-אגדה	תרגום הרעיון הרוחני למעשי: חיבור אותיות השם והולדה.
חתימה: “לא הכל לאורה… צדיקים לאורה וישרים לשמחה”	צדיקים – אור, אך השמחה המלאה לאחר מילוי; ישרים – שמחה בנייחא מראש.	סיכום כולל	בירור חלוקת התפקידים של אור ושמחה בזמן פורים.

🧠 סיכום מהותי

שמחת אדר אינה שמחה חיצונית מקרית אלא התעצמות של שמחה תמידית בדבקות בה', שמקורה במצוות, בתורה ובישרות הלב.
“צדיקים לאורה וישרים לשמחה” – האור הוא השגת התורה מטהרת המעשה; השמחה נובעת מתום וישרות הלב המבקש את ה'.
תורה שבכתב זורעת, ותורה שבעל פה מצמיחה מלב ישראל; ההשגה היא “אור” המאיר את הלב, ונקנית גם על ידי תשובה.
עמלק והמן מייצגים את ראשית הרע וההסתר; זכירת עמלק ואתערותא דלתתא מעוררות מחייה מלמעלה ומגלות אור שבהעלם.
אדר, חודש הדעת (לידת/פטירת משה), מחזיר אל ראשית ניסן: ריחוק הופך לקירוב, ועל כן “מרבין בשמחה”.
פורים מגלה שאפילו בהסתר יש אור: פרזים שמחים בי"ד, מוקפים בט"ו; מצוות היום מחברות את אותיות השם ומולידות ישועה.

🪶 סיווג טיפוסי לפי סוגי טקסט

סוג טקסט	דוגמה	ייעוד / תפקיד
פתיחה/שאלה	“והרי בניסן עיקר גאולת ישראל… ומה הלשון מרבין…?”	הצבת קושיה Framework לבירור המושג “מרבין בשמחה”.
ציטוט חז"ל	“לא הכל לאורה ולא הכל לשמחה… צדיקים לאורה וישרים לשמחה”.	עוגן סמכותי לביסוס ההבחנה בין אור לשמחה.
דרוש/הסקה	“כי אורה זו תורה… תורה שבכתב היא האמת… ורוב תורה בעל פה”.	פיתוח תפיסה: כתב כזרע ובע"פ כנביעה מלב ישראל.
מדרש/מעשה חז"ל	“רבי מאיר… תוכו אכל וקליפתו זרק”.	הדגמת הבדלה בין פנימיות לקליפה בלימוד.
פרשנות רעיונית	“השמחה אינו אלא בהש"י… ישמח לב מבקשי ה'”.	העמקת מושג השמחה כדבקות, אף בעת ריחוק.
דיון תלמודי-אגדי	“אתם זוכרין אותו מלמטה ואני מוחה מלמעלה”.	שרטוט מנגנון השפעה: אתערותא דלתתא מול דלעילא.
הלכתי-אגדי (פורים)	“ומצות היום… משלוח מנות ומתנות לאביונים… מגילה… סעודה”.	תרגום הרעיון למעשים המחברים את אותיות השם.
סיכום/חתימה	“לא הכל לאורה… צדיקים לאורה וישרים לשמחה”.	חידוד חלוקת התפקידים בזמן פורים וקביעת השמחה.