| חלק | תוכן עיקרי | סוג טקסט | מהות / פונקציה |
|---|---|---|---|
| 1 | טבע השופר: מרחיב ומגביה קול; משמש אמצעי בין המשמיע לשומע. | עיון לשוני-טבעי | הנחת יסוד פיזית כסמל להתפשטות רוחנית. |
| 2 | הנביא כ"שופר": מקבל בלחישה ומתפשט בפיו לדיבור רב; "וה' יתן אומר". | פרשנות רעיונית + מדרש/פסוק | העמקת הדימוי: התווכים בקבלת דבר ה'. |
| 3 | שופרות דמתן תורה: "קול השופר הולך וחזק" = כוח ההתפשטות; "מקרא אחד יוצא לכמה טעמים" (סנהדרין לד, א). | ציטוט חז"ל + דרוש/הסקה | יסוד הרב-פירושיות בתורה ושרשה בשופר. |
| 4 | תפילת ראש השנה: באים בקול נמוך מן המיצר; השי"ת עונה במרחב; השופר מרחיב קול התפילה. | פרשנות רעיונית | תיאור דינמיקת "מן המיצר" → "מרחב" באמצעות השופר. |
| 5 | האדם "עולם קטן"; הצדיקים שותפים בבריאה; הדיבור כחיות ("נפש חיה – רוח ממללא"). | דרוש/הסקה עם ציטוטי חז"ל | קישור דיבור האדם לדיבור ה' כמחיה הבריאה. |
| 6 | בריאה בדיבור ותפקיד הכתב: ממתן תורה נתבסס העולם; בעל פה רופף, בכתב קבוע. | פרשנות רעיונית + דיון תלמודי | הבחנת כתוב/בע"פ כציר יציבות מול גמישות. |
| 7 | עץ החיים מול עץ הדעת: תושבע"פ מצד הדעת והנטיות; תושב"כ – קו מרכזי ברור. | דרוש/הסקה | מיפוי מטאפיזי של שני העצים על שני ממדי התורה. |
| 8 | חטא אדם הראשון והשלכתו: החשכת הדעת; מתן תורה קובע שרש "אין עוד מלבדו"; השופר כקיבוע השרש בלב. | פרשנות רעיונית | תיקון החטא באמצעות קול השופר והתורה. |
| 9 | קשר תורה ותפילה: "לא מצלי אלא ביני עמודי דגרסי" (ברכות ח, א); תושבע"פ מזינה את התפילה. | ציטוט חז"ל + פרשנות | העמדת התפילה כתולדה של חכמת בע"פ. |
| 10 | תרועה ותקיעה: תורה בשמחה (תקיעה); תפילה יבבא מן החסרון (תרועה); צורך "פשוטה לפניה ולאחריה". | עיון הלכתי-סימבולי | מיפוי קולות השופר למצבי תודעה ועבודה. |
| 11 | אמו של סיסרא – מקור ה"יבבא" (ר"ה לג, ב); רב עקיבא מיסוד בע"פ; דימוי נשי לתושבע"פ. | מדרש/חז"ל + דרוש | שורש קול התרועה כמופע של בע"פ בעולם. |
| 12 | תשע הקולות ומבנה העשר: תשע נקודות והתכלית כעשירי; מלכויות–זכרונות–שופרות. | דרוש מספרי-קבלתי | מסגרת מבנית לעבודת ראש השנה ולקולות. |
| 13 | חלוקת ימין/שמאל/אמצע: תושב"כ (ימין), תושבע"פ (שמאל), תפילה (אמצע – "ואני תפילה"). | פרשנות רעיונית | סכמה משולשת של קבלה–השפעה–דבקות. |
| 14 | מאה קולות כנגד מאה פעיות אם סיסרא; יציאה מן העולמות בהם לרע אחיזה אל "העניה דבמרחב". | ציטוט חז"ל + דרוש | הצדקת תקנת מאה הקולות כתהליך טיהור והתפשטות. |
🧠 סיכום מהותי
- השופר משמש מטאפורה וכוח ממשי להרחבת הקול: מדיבור נמוך ומצומצם אל השמעה רחבה ומתרחבת.
- דברי ה' מתפשטים דרך נביאים ותלמידי חכמים כקול שופר: מקור אחד הנפתח לפירושים רבים.
- בראש השנה אנו באים מן המיצר בקול תפילה נמוך, והשופר מעלה את קולנו למרחב של קבלה ורחמים.
- תושב"כ קובע ומייצב, תושבע"פ רופפת וגמישה; מתן תורה בכתב ביסס את העולם, ותושבע"פ נובעת ממנו.
- עץ החיים (קביעות, אחדות) מול עץ הדעת (שינוי, נטיות): השכל האנושי מתוקן כשהוא משכן לשכל האלוקי.
- קולות השופר ממפים תודעה: תרועה–חסרון ותפילה; תקיעה–שמחה ותורה; ופשוטה מקיפה ומעלה.
- מאה הקולות ו"יבבת" אם סיסרא מבטאים תהליך זיקוק: יציאה ממבנה שבו לרע אחיזה אל ענייה רחבה ודבקות.
🪶 סיווג טיפוסי לפי סוגי טקסט
| סוג טקסט | דוגמה | ייעוד / תפקיד |
|---|---|---|
| מדרש/פסוק | ״כשופר הרם קולך״; ״וה׳ יתן אומר״ | עיגון הדימוי השופרי במקרא. |
| ציטוט חז״ל | ״מקרא אחד יוצא לכמה טעמים״ (סנהדרין לד, א) | בסיס לרב-פירושיות התורה. |
| דיון תלמודי | ״לא מצלי אלא ביני עמודי דגרסי״ (ברכות ח, א) | קישור לימוד לתפילה כמחוללי קול. |
| פרשנות רעיונית | השוואת תושב״כ (קו המרכז) לתושבע״פ (דעת, נטיות) | מיפוי תודעתי-עקרוני של שני חלקי התורה. |
| עיון לשוני/טבעי | תיאור רעדת האוויר בשופר והרחבת הקול | המשגת סמל פיזי כמפתח רוחני. |
| דרוש/הסקה | האדם עולם קטן; הדיבור כחיות | העמקת היחס בין דיבור אנושי לאלוקי. |
| אסמכתא הלכתית-מדרשית | ״ענין יבבא״ מאמו של סיסרא (ר״ה לג, ב) | הסברת תרועה, מאה קולות ותיקון התפילה. |
| מבנה מספרי/סימבולי | תשע קולות והעשירי הכולל; מלכויות–זכרונות–שופרות | בניית סכמה לעבודת ראש השנה. |