ניתוח – רסיסי לילה – ר' צדוק – אות לח'

מבנה ותוכן של “רסיסי לילה – אות לח”
חלק	תוכן עיקרי	סוג טקסט	מהות / פונקציה
פתיחה: טבע המקטרג	כל האומות מקטרגות; שרי האומות הם כוחות היצר בלב.	פרשנות רעיונית	העמדת מסגרת: הזדהות כוחות חיצוניים עם יצר פנימי.
עמלק – ראשית הרע	“אשר קרך בדרך” כהזדמנות מקרית; אינו מסית למעשה אלא מזמן מקרה.	דרוש/הסקה	הגדרת מנגנון הפיתוי הראשוני: מקרה המעורר חמדת הלב.
תרופת הזכירה	עצה: “ציצית וזכרתם… ולא תתורו” – רמז ליראת שמים ולזכירה מידית של האיסור.	פרשנות רעיונית	קביעת אמצעי מניעה בזמן פגישה פתאומית עם פיתוי.
רפיון ותרדמה	רפוי ידים ועצלות מולידים “תרדמה” – העדר דעת וזיכרון; כך מתעורר עמלק.	דרוש/הסקה	איתור שורש הכשל: חוסר זריזות המביא שכחה.
כפילות הזכירה	“זכור… ולא תשכח” – מענה להזדמנות; “עבר ושנה הותרה לו”.	עיון לשוני/דרוש	הדגשת הצורך בזכירה כפולה למניעת הידרדרות לעבירה קבועה.
סימן הבגד	קריעת כנף מעיל שאול ודוד – רמז לציצית המעוררת זכירה ומחיית עמלק.	דרוש בפסוקים	סמליות מעשית לזיכרון/שכחה ביחס לעמלק.
טעות שאול	שאול “זכור היה”, אך חמל כסבור מצוה; “אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל”.	דיון תלמודי–מוסרי	בירור חטא מתוך כוונה טובה והצורך בכשל ללימוד אמת.
“ויחמול… על מיטב”	ראיית “מיטב” בעמלק; בני בניו של המן שלמדו תורה; אין מקבלין גר מעמלק – זיכרון דוד.	ציטוט חז"ל ופרשנות	הבחנה בין ניצוצי טוב אפשריים לבין כלל הדין בעמלק.
שמע מול קרבן	“שמוע מזבח טוב” ו“בכל נפשך” – לבטל רצון עצמי אף כנגד “מצוה” מדומה.	פרשנות רעיונית	עליונות ציות לרצון ה' על פני עבודה הנתפסת כמצוה.
שתי המכשלות	דוד: הזדמנות (בת־שבע) לעומת “מצוה” מדומה (אגג/מניין) – “וה’ עמו”.	דיון מוסרי–דרשני	מיפוי שני כוחות היצר: מקרה וציור מצוה; שבירת הלב כמפתח.
שאול – באחת ועלתה לו	מלכותו בלי דופי; ביקש “סכלות מעט” לתשובה – “עת לעשות לה'” באופן שגוי.	דרוש/הסקה	ביקורת על חישוב תועלת החטא לשם תשובה (“אחטא ואשוב”).
קליטת הטוב – בדרך אונס/טעות	אפשרות קבלת זרע עמלק רק בדרך אונס/טעות; בירורי יוחסין והלכה כסימוכין.	דיון תלמודי	תחימת הדרך היחידה ל“קליטת טוב” מעמלק – לא בדרך נורמטיבית.
שלוש מדרגות בעמלק	שכחה קרובה למזיד; שוגג; אונס – “רחמנא פטריה” (מלבד שלוש עבירות).	סיווג מושגי	מיפוי מדרגי הכשל ויחסם לאחריות.
פורים – רפואה ממין המכה	חטא אסתר באונס; “חייב לבסומי… בלא דעת”; “ונהפוך הוא” – זדונות לזכויות; סעודת פורים.	דרוש/פרשנות חג	היפוך כוח עמלק: מאונס וחוסר דעת לצמיחת זכות ותיקון.

🧠 סיכום מהותי

עמלק פועל כהזדמנות מקרית המחוללת שכחה; התרופה היא זכירה מתמדת באמצעות יראת שמים וציצית.
רפיון ותרדמה רוחנית יוצרים מצע לפיתוי: חוסר זריזות מחליש דעת וזיכרון.
שאול חטא מתוך “מצוה” מדומה; עליונות “שמוע” על “זבח” מלמדת לציית לרצון ה' גם נגד חישובי “תיקון”.
יש שתי מכשלות: הזדמנות פתאומית מול הלבשת עבירה בלבוש מצוה; דוד נתקל בשתיהן וזכה לסיוע ה' מתוך לב נשבר.
“קליטת טוב” מעמלק, אם בכלל, מתאפשרת רק בדרך אונס/טעות – לא כדרך נורמטיבית של קבלה.
שלוש מדרגות בכוח עמלק: שכחה, שוגג, אונס; פורים הופך את כוח ה“בלא דעת” לרפואה ותוספת זכות.

🪶 סיווג טיפוסי לפי סוגי טקסט

סוג טקסט	דוגמה	ייעוד / תפקיד
ציטוט חז"ל	“אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל”.	לייסד עיקרון חינוכי–מוסרי ללימוד מתוך כשל.
דרוש/הסקה	“אשר קרך בדרך” = הזדמנות מקרית המעוררת חמדת הלב.	לחשוף מנגנון פסיכו־רוחני של תחילת החטא.
פרשנות רעיונית	ציצית כמעורר זכירה ויראת שמים.	להציע תרופה מעשית–תודעתית כנגד השכחה.
דיון תלמודי	בני בניו של המן למדו תורה; אין מקבלין גר מעמלק.	לגדר גבולות “קליטת הטוב” ודיון בהשלכות הלכתיות.
עיון לשוני/מבני	כפילות “זכור… ולא תשכח”; “מצוה גוררת מצוה / עבירה גוררת עבירה”.	להדגיש מנגנון של התעצמות מתמשכת לטוב או לרע.
דרוש בפסוקים	קריעת כנף מעיל שאול ודוד–רמז לציצית ולזכירה.	לקשור סימן מעשי עם רעיון הזכירה ומחיית עמלק.
מוסר מעשי	“שמוע מזבח טוב” – לבטל רצון עצמי אף נגד “מצוה” מדומה.	להעמיד את הציות מעל העשייה הנתפסת כעבודת ה'.
פרשנות לחג	“חייב לבסומי… עד דלא ידע”; “ונהפוך הוא”.	להראות כיצד פורים מהפך כוח אונס/חוסר דעת לזכות ותיקון.